א הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃ ב הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹי לא (ל֖וֹ) הִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃ ג כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃ ד כִּ֤י כָל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃ ה כִּי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִיעַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃ ו לםרבה (לְמַרְבֵּ֨ה) הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ ז דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ ח וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃ ט לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃ י וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃ יא אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־פֶּ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ יב וְהָעָ֥ם לֹא־שָׁ֖ב עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃ יג וַיַּכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃ יד זָקֵ֥ן וּנְשׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃ טו וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃ טז עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּחוּרָ֜יו לֹֽא־יִשְׂמַ֣ח ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכָל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ יז כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃ יח בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃ יט וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃ כ מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
העם. אלה הם אנשי ירושלם שהולכים במסילותיה כעור שלא יראה מרוב הצער:
פסוק ב:
הרבית. הם יהודה שנקבצו אל ירושלם, וטעם לו הרבית השמחה כאשר הוא קרי, ואשר הוא באל"ף לא היתה שמחה כמוה, כמו לא היה פחד (תהלים נ"ג ו'):
פסוק ג:
כי את עול סבלו. משקלי השמו' משתני':
פסוק ג:
מטה. מכה שכמו:
פסוק ג:
החתות. נפתח הה"א בעבור אות הגרון, כמו החלו' (דברים ג' כ"ד), ואין מלה זרה, ותי"ו החתות לנוכח השם, כמו הרבית הגוי:
פסוק ג:
כיום מדין. בימי גדעון (שופ' ז' וח'):
פסוק ד:
כי וגו'. יש אומרים סאון מגזרת סאה, שהשם מדד לאשור כפי מעשיו, ויש אומר שהוא הפוך מן אסון, כמו כשב וכבש, והנכון שאין למלה הזאת דומ', והעד סואן שהו' פועל והנו"ן שורש, וטעמו כמו נאקה, ברעש גדול:
פסוק ד:
ושמלה מגוללה בדמים. וכל אחד שוכב חלל ושמלתו מגוללה בדמיו או טעמו השמלה שהיתה מגוללה בדמי חללים שהרג, והנה הית' לשרפה, והטעם על מיתת חיל סנחריב ביד המלאך כנשרפים (ישעיהו ל"ז ל"ו):
פסוק ה:
כי. כל זה בזכות הילד שיולד לנו, וידענו כי בבא סנחריב היה חזקיהו בן שלשים ותשע שנה לכן קראו ילד בעת נבואת הנביא, יש אומרים כי פלא יועץ אל גבור אבי עד הן שמות השם ושם הילד שר שלום, והנכון בעיני כי כל אלה שמו' הילד, פלא שהשם עשה פלא בימיו, יועץ כן היה חזקיה ויועץ המלך (דברי הימים ב' ל' ב'), אל גבור שהיה תקיף, אבי עד שנמשכה מלכות בית דוד בעבורו, ועד כמו שוכן עד (ישעיהו נ"ח ט"ו), שר שלום שהיה שלום בימיו וכן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב כ"ב):
פסוק ו:
למרבה. דרך דרש הסופרי' כי המ"ם סגור בתוך המלה והיה ראוי להיותו בסוף, רמז לאות השמש ששב הצל לאחור, יתכן היות מרבה שם כמו מעשה, או פועל מהבנין הכבד הנוסף:
פסוק ו:
במשפט. וכן כתוב [שם]:
פסוק ז:
דבר. דבר נבואה או גזירה:
פסוק ז:
ונפל. הטעם כפול כמשפט:
פסוק ח:
וידעו, אפרים. הם עשרת השבטים:
פסוק ט:
לבנים. דרך משל אם אשור הרע לנו עוד נשוב כקדמותינו וטובים מאשר היינו:
פסוק ט:
שקמים. כדמו' תאנים רעים:
פסוק י:
וישגב. צרי רצין. הם אשור:
פסוק י:
אויביו. שב אל השם, והם ארם או ישראל:
פסוק יא:
והנה ארם שהם מזרח לישראל ישובו להרע לישראל עם מלכי אשור:
פסוק יא:
מאחור. שהם במערב ארץ ישראל:
פסוק יב:
והעם. על ישראל:
פסוק יב:
המכהו. הוא השם שהוא המכ' באמת ובאו סימנים שנים, כמו בתוך האהלי (יהושע ז' כ"א):
פסוק יג:
ויכרת וגו'. הטעם לא שב העם, כי אין מורה להם הדרך הישרה:
פסוק יג:
כפה. הוא השרש, וככה וכפתו לא רעננה (איוב ט"ו ל"ב):
פסוק יג:
ואגמון. כמו הלכוף כאגמון ראשו (ישעיהו נ"ח ה'), והוא צמח נראה וידוע:
פסוק יד:
זקן. והנה פירש כי הראש משל לזקן, וכן הכפה, והזנב והאגמון משל לנביא השקר:
פסוק טו:
ויהיו וגו'. אל"ף מאשרי תחת יו"ד, והפך זה תתיימרו (ישעיהו ס"א ו'), וכן אל"ף ומאשריו:
פסוק טז:
על כן. ישמח השם, כדרך לשון אדם כי בהיות הנעשים בטוב ישמחו עושיהם:
פסוק טז:
חנף. הוא ברו טוב ותוכו רע:
פסוק יז:
כי וגו'. דמה הרשע לאש שיאכל המבער, והשמיד והשית הם הרשעים:
פסוק יז:
ויתאבכו. מלה זרה כמו התרוממו:
פסוק יח:
בעברת. נעתם, בלשון קדר כמו חשך גם זה דבק בעבור העשן הנזכר למעלה, ור' משה הכהן אמר שהוא כמו יועם זהב (איכה ד' א') והתי"ו מבנין התפעל, וזאת טעות גדולה:
פסוק יט:
ויגזר. דרך משל בעבור מלחמות שיעשו ביניהם והן אחים, כאילו הם גוף אחד:
פסוק כ:
מנשה. זה פירוש הפסוק שהוא מלמעלה, והנה מנשה ילחם עם אפרים ושניהם על יהודה: