לפסוקים ז'-י'

דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃
לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃
וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־ צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־ אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃
(ישעיה ט ז-י)

דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲ-דֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

"דבר" – משמעותו נבואה, כמו שרש"י מסביר: "הנבואה שנתנבא לפורענות (על) פקח בן רמליה", הגיע זמנה, "נפל בישראל", להתקיים.

הרד"ק לעומת זאת מפרש "דבר" מלשון הנהגה. הגיע הזמן שישראל יבינו כי הקב"ה מנהיג את העולם ו"הרעה הזאת הבאה על יעקב ששלטו אויביהם בהם מאת האל, הוא שלא יאמרו מקרה הוא".

וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃
לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃

אנשי ממלכת ישראל לא פירשו את המכה שקיבלו מן האשורים כעונש מהקב"ה, אלא בטחו בכוחם. צריך לזכור כי הארמים בראשות רצין, והישראלים בראשות פקח בן רמליהו הביסו את צבא יהודה הגדול על כל גיבוריו, כמתואר בכתובים:

וַֽיִּתְּנֵ֜הוּ יְהוָ֣ה אֱלֹהָיו֮ בְּיַ֣ד מֶ֣לֶךְ אֲרָם֒ וַיַּ֨כּוּ־ב֔וֹ וַיִּשְׁבּ֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ שִׁבְיָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיָּבִ֖יאוּ דַּרְמָ֑שֶׂק וְ֠גַם בְּיַד־מֶ֤לֶךְ יִשְׂרָאֵל֙ נִתָּ֔ן וַיַּךְ־בּ֖וֹ מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃
וַיַּהֲרֹג֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ בִּֽיהוּדָ֗ה מֵאָ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֣ל בְּנֵי־חָ֑יִל בְּעָזְבָ֕ם אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתָֽם׃
וַֽיַּהֲרֹ֞ג זִכְרִ֣י ׀ גִּבּ֣וֹר אֶפְרַ֗יִם אֶת־מַעֲשֵׂיָ֙הוּ֙ בֶּן־הַמֶּ֔לֶךְ וְאֶת־עַזְרִיקָ֖ם נְגִ֣יד הַבָּ֑יִת וְאֶת־אֶלְקָנָ֖ה מִשְׁנֵ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיִּשְׁבּוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל מֵֽאֲחֵיהֶ֜ם מָאתַ֣יִם אֶ֗לֶף נָשִׁים֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת וְגַם־שָׁלָ֥ל רָ֖ב בָּזְז֣וּ מֵהֶ֑ם וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־הַשָּׁלָ֖ל לְשֹׁמְרֽוֹן׃
(דברי הימים ב כח ה-ח)

עוד המשיכו לטעון(לשון רש"י וכן הוא ברד"ק):

המלכים שהיו לנו קודם שמלך פקח, כגון יהואחז בן יהוא, שבימיו נתמעטו, כענין שנאמר: "כי אבדם מלך ארם"(מלכים ב יג ז), שפלים היו, והם הלכו להם כבניין לבנים רעוע הנופל. אבל זה שהוא עכשיו חזק, הוא כבנין אבני גזית וכן ארזים טובים משקמים לבנין. 

וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־ צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־ אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃

רש"י, מפי השמועה, מסביר שהקב"ה ישלח את אשור ויחזק – וישגב – אותם, כדי שיפגעו בישראל שסמכו על מלך ארם.
ויסכסך, משמעו שכנוע: "להשיאו לבא עליו".

מדעתו מסביר רש"י שהקב"ה יסכסך את אויבי ממלכת ישראל כנגדם ויגרום לארם ופלשתים לתקוף את ישראל, ואת הישראלים לתקוף אלה את אלה במלחמת אחים.

רד"ק מפרש כי הקב"ה ישגב את צרי אויבי רצין, "מלך אשור ומחנהו שתפש דמשק והמית רצין... אמר כי לא יועיל אחד לחבירו כי האל ישגב ויחזק את אויבי רצין עליו".
"ואת אויביו יסכסך" – "יבלבל עמו בארצו שיבואו ללכדה".