תנ"ך על הפרק - ישעיה ט - ארם ופלשתים האוכלים את ישראל בכל פה? / הרב יוסף כרמל שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה ט

343 / 929
היום

הפרק

הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹילאל֖וֹהִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃כִּ֤י כָל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃כִּי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִיעַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃לםרבהלְמַרְבֵּ֨ההַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־פֶּ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃וְהָעָ֥ם לֹא־שָׁ֖ב עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃וַיַּכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃זָקֵ֥ן וּנְשׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּחוּרָ֜יו לֹֽא־יִשְׂמַ֣ח ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכָל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב יוסף כרמל שליט

ארם ופלשתים האוכלים את ישראל בכל פה?

אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־ פֶּ֑ה בְּכָל־ זֹאת֙ לֹא־ שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃

וְהָעָ֥ם לֹא־ שָׁ֖ב עַד־ הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃
(ישעיה ט יא-יב)

הקדמה

כדי להבין פסוקים אלה לאשורם, צריך לברר את משמעות הביטויים "קדם" ו"אחור". צריך גם לבאר לאילו מאורעות ותופעות הנביא רומז. נביא כדרכנו את שיטות הראשונים העיקריות ונסה להוסיף מתוך אחיזה בשולי גלימתם.

רש"י מסביר "מקדם" כמו "ימי קדם", כלומר בעבר. בעבר הלא רחוק, בימי יהואחז בן יהוא ובימי יואש הארמים היכו בהם. לעומת זה, את הביטוי "מאחור" מסביר רש"י במשמעות של צד מערב: "ופלשתים הרעו להם מאחור, שהפלשתים להם במערב".

פירוש שני מביא רש"י, ש"קדם" ו"אחור" משמעותם גאוגרפית, והרמיזה היא שבימי אחז נלחמו הארמים והפלשתים ביהודה גם ממזרח וגם מערב. התקפות הפלשתים בימי אחז מפורשת בכתוב: "ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת תמנה ובנותיה ואת גמזו ואת בנותיה וישבו שם"(דברי הימים ב כח יח).

רד"ק, כמשלב בין הדברים, מפרש "מקדם" גם במשמעות זמן וגם במשמעות מקום גאוגרפי, "כי לפני מלוך פקח בן רמליהו היה נלחם ארם בישראל מאוד, כמו שנאמר: "וישימם כעפר לדוש"(מלכים ב יג ז), וארם היה להם ממזרח ארץ ישראל". אמנם את הביטוי "אחור" מסביר הוא ככיוון גאוגרפי "ופלשתים ממערב" – "ואלה ואלה נלחמים בהם ואכלו אותם בכל פה".

על פירושו הראשון של רש"י קשה שהוא מפרש את הביטוי "מקדם" מבחינת הזמנים ואת הביטוי "מאחור" מבחינה גאוגרפית. על פירוש הרד"ק קשה, הרי הפרשייה עוסקת בממלכת ישראל ולא ידוע שהפלשתים התקיפו את ממלכת ישראל בדורות הסמוכים לתקופה זו.

הצעה: האוכלים את ישראל בכל פה הם האשורים

לכן נציע כי הנביא מעמיד כאן במרכז דבריו את שאלת האמונה והנכונות של ממלכת ישראל ויהודה להפנים את המסר כי מאחורי כל שוט נמצא מניפו, וכל מטה מוחזק ביד המחליטה על מי להנחיתו. גם ממלכת יהודה וגם ממלכת ישראל נכשלו בכך שמבטם היה קצר טווח. הם ראו את העם שהיכה בהם ולא הבינו כי הקב"ה שלח אותו כדי להענישם וכדי לקרוא להם לשוב מדרכם הרעה. הבסיס לטעות זו היה חוסר האמונה בהשגחה, וכפי שאחז טען: "עזב ה' את הארץ". ארם ממזרח והפלשתים ממערב, כפי שהסביר רש"י בפירושו השני, היכו ביהודה בתקופת אחז. ממלכת יהודה לא הבינה מי מכה בה, ובמקום לפנות חזרה אל הקב"ה הם פנו אל האשורים. גם ממלכת ישראל, שהוכתה בצפונה בידי האשורים, לא הבינה מי הוא המכה, ולכן בטחו בכוחם המשותף עם הארמים כנגד האשורים, לכן עונשם יבוא: "ויאכלו (האשורים) את ישראל בכל פה". "בכל זאת לא שב אפו (של הקב"ה) ועוד ידו (של הקב"ה) נטויה" להביא עליהם חורבן מלא. סופו של הפסוק עוסק באשורים ולא בארמים או בפלשתים.

העם לא הבין זאת ולכן "וְהָעָ֥ם לֹא־ שָׁ֖ב עַד־ הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃".

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'צפנת ישעיה'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך