ארם ופלשתים האוכלים את ישראל בכל פה?
אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־ פֶּ֑ה בְּכָל־ זֹאת֙ לֹא־ שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
וְהָעָ֥ם לֹא־ שָׁ֖ב עַד־ הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃
(ישעיה ט יא-יב)
הקדמה
כדי להבין פסוקים אלה לאשורם, צריך לברר את משמעות הביטויים "קדם" ו"אחור". צריך גם לבאר לאילו מאורעות ותופעות הנביא רומז. נביא כדרכנו את שיטות הראשונים העיקריות ונסה להוסיף מתוך אחיזה בשולי גלימתם.
רש"י מסביר "מקדם" כמו "ימי קדם", כלומר בעבר. בעבר הלא רחוק, בימי יהואחז בן יהוא ובימי יואש הארמים היכו בהם. לעומת זה, את הביטוי "מאחור" מסביר רש"י במשמעות של צד מערב: "ופלשתים הרעו להם מאחור, שהפלשתים להם במערב".
פירוש שני מביא רש"י, ש"קדם" ו"אחור" משמעותם גאוגרפית, והרמיזה היא שבימי אחז נלחמו הארמים והפלשתים ביהודה גם ממזרח וגם מערב. התקפות הפלשתים בימי אחז מפורשת בכתוב: "ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת תמנה ובנותיה ואת גמזו ואת בנותיה וישבו שם"(דברי הימים ב כח יח).
רד"ק, כמשלב בין הדברים, מפרש "מקדם" גם במשמעות זמן וגם במשמעות מקום גאוגרפי, "כי לפני מלוך פקח בן רמליהו היה נלחם ארם בישראל מאוד, כמו שנאמר: "וישימם כעפר לדוש"(מלכים ב יג ז), וארם היה להם ממזרח ארץ ישראל". אמנם את הביטוי "אחור" מסביר הוא ככיוון גאוגרפי "ופלשתים ממערב" – "ואלה ואלה נלחמים בהם ואכלו אותם בכל פה".
על פירושו הראשון של רש"י קשה שהוא מפרש את הביטוי "מקדם" מבחינת הזמנים ואת הביטוי "מאחור" מבחינה גאוגרפית. על פירוש הרד"ק קשה, הרי הפרשייה עוסקת בממלכת ישראל ולא ידוע שהפלשתים התקיפו את ממלכת ישראל בדורות הסמוכים לתקופה זו.
הצעה: האוכלים את ישראל בכל פה הם האשורים
לכן נציע כי הנביא מעמיד כאן במרכז דבריו את שאלת האמונה והנכונות של ממלכת ישראל ויהודה להפנים את המסר כי מאחורי כל שוט נמצא מניפו, וכל מטה מוחזק ביד המחליטה על מי להנחיתו. גם ממלכת יהודה וגם ממלכת ישראל נכשלו בכך שמבטם היה קצר טווח. הם ראו את העם שהיכה בהם ולא הבינו כי הקב"ה שלח אותו כדי להענישם וכדי לקרוא להם לשוב מדרכם הרעה. הבסיס לטעות זו היה חוסר האמונה בהשגחה, וכפי שאחז טען: "עזב ה' את הארץ". ארם ממזרח והפלשתים ממערב, כפי שהסביר רש"י בפירושו השני, היכו ביהודה בתקופת אחז. ממלכת יהודה לא הבינה מי מכה בה, ובמקום לפנות חזרה אל הקב"ה הם פנו אל האשורים. גם ממלכת ישראל, שהוכתה בצפונה בידי האשורים, לא הבינה מי הוא המכה, ולכן בטחו בכוחם המשותף עם הארמים כנגד האשורים, לכן עונשם יבוא: "ויאכלו (האשורים) את ישראל בכל פה". "בכל זאת לא שב אפו (של הקב"ה) ועוד ידו (של הקב"ה) נטויה" להביא עליהם חורבן מלא. סופו של הפסוק עוסק באשורים ולא בארמים או בפלשתים.
העם לא הבין זאת ולכן "וְהָעָ֥ם לֹא־ שָׁ֖ב עַד־ הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃".
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'צפנת ישעיה'