פסוק א:למלחמה עליה. לעשות מלחמה עליה ולא יכול מוסב על רצין כי הוא היה העיקר במלחמה:
פסוק א:להלחם עליה. להתגבר ולהתחזק במלחמה עם כי מאז כשנלחם פקח לבד התגבר במלחמה כמ״ש בד״ה ב׳, או מוסב הוא על אחז לומר שהוא לא היה יכול לעמוד למולם להלחם בעבור העיר:
פסוק ב:ויוגד. טרם עלו למלחמה:
פסוק ב:לבית דוד. הוא אחז ועל שהיה רשע לא רצה להזכירו בשמו:
פסוק ב:נחה ארם וכו׳. ארם עם אפרים חנו עליהם להלחם בהם:
פסוק ב:וינע. מגודל הפחד נעה לבבו כמו עצי היער הנעים ברוח:
פסוק ג:אתה ושאר ישוב בנך. גם אתה צא לקראתו גם בנך אשר נקרא שמו שאר ישוב לאות וסימן אשר שארית יהודה ישובו מן הגלות בימי עזרא:
פסוק ג:אל קצה וכו׳. כי שם תמצאנו העליונה. כי שתים היו אחת ממעל ואחת מתחת:
פסוק ג:שדה כובס. השדה שהיו שוטחים שמה אל מול השמש את הבגדים המכובסים:
פסוק ד:השמר והשקט. השמר מעשות מלחמה והשקט לבך אל תירא ואל יבוא מורך בלבבך זנבות האודים. שהמה כמו האודים האלה שאין בהם כח לבער אלא לעשן כך אין כח בידם לעשות לך מאומה רע רק העם מפחידים:
פסוק ד:בחרי אף. הבאים בחרי אף:
פסוק ד:רצין. עכשיו מפרש מי הם האודים:
פסוק ד:ובן רמליהו. פי׳ עם אפרים כמ״ש רצין וארם וסמך על המבין:
פסוק ה:ויען. בעבור שיעץ מחשבות כאלו נצחון המלחמה תלויה בכח חכמתו:
פסוק ו:ונקיצנה. ר״ל נעשה לה מצור עד שיקוצו מפנינו ויפתחו לנו שערי העיר ונבקיענה. אז נבקיע חומתה לצרכינו ליכנס בה ותהיה אם כן תחת ממשלתנו:
פסוק ו:ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל. והוא היה איש מהר אפרים:
פסוק ז:לא תקום. לא תתקיים עצתם ולא תהיה כן והוא כפול במ״ש:
פסוק ח:ראש ארם. עיר המלוכה של ארם היא דמשק ואין לה כלום על ירושלם:
פסוק ח:וראש דמשק רצין. הוא ראש ומלך על דמשק ולא על ירושלים:
פסוק ח:ובעוד. ר״ל ואף מה שבידו לא ישאר כי במשך זמן ס״ה שנה מעת שנגזר הדבר בנבואת עמוס שאמר ושברתי בריח דמשק (עמוס א׳:ה׳) יחת וישבר מלכות ארם וכמ״ש ויעל וכו׳ דמשק ויתפשה (מלכים ב ט״ז:ט׳) וזה היה בימי אחז והרחיב הזמן בעבור שזכר גם אפרים:
פסוק ח:אפרים מעם. תחסר הוי״ו ומשפטו ואפרים מעם ור״ל גם מלכות אפרים תשבר במשך זמן ס״ה שנה מהיות עוד עם כי ילכו גולה בימי הושע בן אלה והיתה בשנה הששית לחזקיה בתוך זמן ס״ה שנה מנבואת עמוס שניבא על ארם ועל מלכות אפרים כמ״ש הנה אנכי מעיק וכו׳ (עמוס ב׳:י״ג) וישראל גלה יגלה (שם ז) כי נבואתו היתה שתי שנים קודם שנצטרע עוזיה כמ״ש שנתים לפני הרעש (שם א) והרעש היה כשנצטרע עוזיה בכ״ו למלכו כמ״ש בשנת עשרים ושבע וכו׳ (מלכים ב ט״ו:א׳) וכמ״ש שם וכל ימי מלכותו נ״ב הרי נשאר כ״ה ושנתים לפניהם הרי כ״ז ימי יותם ט״ז ימי אחז ט״ז ושש של חזקיה הרי היתה בתוך זמן ס״ה שנה כי יותם ואחז מלכו שנים מקוטעות כמ״ש במ״ב וע״ש בחשבון הדורות:
פסוק ט:וראש. ואף עתה עיר המלוכה של אפרים היא שמרון ואין לה כלום על ירושלים:
פסוק ט:וראש שמרון בן רמליהו. הוא ראש ומלך על שומרון ולא על ירושלים:
פסוק ט:אם לא תאמינו. אם אינכם מאמינים לדברי אלה זהו לפי שאין אתם קיימים ומחוזקים באמונת האל:
פסוק יא:אות. לעשות אות למען דעת שיתקיימו דברי:
פסוק יא:העמק שאלה. שאל שאלה לעשות אות בעומק התהום או בגבהי השמים ממעל:
פסוק יב:לא אשאל וכו׳. לא אשאל אות ולא ארומם את המקום בעשיית האות כי לא רצה שיתקדש שם שמים על ידו:
פסוק יג:המעט מכם. וכי מעט לכם מה שאתם מייגעים אנשים בגאוה ורמות רוח כי גם תרצו ליגע לפני המקום ב״ה בדברי עזות כאלה:
פסוק יד:לכן. הואיל ואין רצונך שיתקדש שם שמים לזה יתן המקום אות מאליו ויתקדש שמו:
פסוק יד:העלמה. היא אשת אחז:
פסוק יד:הרה. עדיין לא היה נודע אם היא הרה:
פסוק יד:וקראת. העלמה עצמה תקרא שמו עמנואל והשם הזה יורה שהאל יהיה עמנו ולא תשלוט בנו יד האויב:
פסוק טו:חמאה ודבש יאכל. מעת הוולדו יאכל חמאה ודבש כי יתאוה באלה:
פסוק טו:לדעתו. לדעת עצמו ימאס ברע ויבחר בטוב עודו לא יבוא למספר הימים הראוים לדעת ולהבחין בין רע לטוב:
פסוק טז:כי בטרם וכו׳. אשר עד לא יבוא זה האות תעזב אדמתכם מהם כי ילכו להם ולבל ישובו שוב אמר לו אות:
פסוק טז:אשר אתה קץ. האדמה אשר אתה קץ בה עכשיו מפני שני המלכים החושבים להיות מלכים ולמשול בה:
פסוק יז:יביא ה׳ עליך. אולם ממקום אחר יביא ה׳ עליך וכו׳ ימים רעים שלא היו כמוהם מיום שנחלק אפרים מעל יהודה בימי ירבעם שאז נחלקה מלכות בית דוד ואז החלו הרעות לבוא על ישראל:
פסוק יז:ועל בית אביך. זהו חזקיה בנו ולפי שאחז היה רשע וחזקיה היה צדיק לא קראו בנו:
פסוק יז:את מלך אשור. ר״ל את מי יעורר לעשות הרע את מלך אשור והוא תגלת פלאסר שהצר לו וסנחרב הצר לחזקיהו כי כבש כל ערי הבצורות ביהודה זולת ירושלים:
פסוק יח:ביום ההוא. ביום בוא סנחריב מלך אשור:
פסוק יח:ישרוק. ר״ל יעיר לבם:
פסוק יח:לזבוב. חיילות רבות כזבובים:
פסוק יח:אשר וכו׳. כי כל חיל מצרים מקצהו יבואו בעזרת סנחריב:
פסוק יח:יאורי מצרים. אמר כן לפי שכל ארץ מצרים עשויה יאורים יאורים והנילוס עולה דרך שם להשקות השדות:
פסוק יח:ולדבורה. חיילות גבורים עוקצים כדבורים:
פסוק יט:בנחלי הבתות. על כי יהיו רבים לזה יחנו אף במקומות ההם:
פסוק כ:ביום ההוא. כאומר אבל אחריתו עדי אובד כי ביום ההוא יגלח וכו׳ והתער הוא משל על החרב והתגלחות על ההרג:
פסוק כ:השכירה. כי התער ששוכרין אותה בדמים היא חדה מאד:
פסוק כ:בעברי נהר. באנשי עבר הנהר ובמי במלך אשור:
פסוק כ:את הראש. יגלח את שער הראש ואת שער הרגלים רצה לומר השרים ויתר העם:
פסוק כ:וגם את הזקן תספה. התער ההיא תכלה גם שער הזקן וזהו סנחריב כי גם הוא נהרג אז מבניו:
פסוק כא:יחיה איש. כל אחד יגדל בביתו עגלת בקר ושתי צאן ומרוב הברכה יהיה די לו בהם:
פסוק כב:מרוב. מחמת רוב עשיית החלב לא יחוש על החלב ויאכל החמאה:
פסוק כב:כי חמאה וכו׳. מרוב:
פסוק כג:באלף כסף. הנמכר באלף כסף:
פסוק כג:לשמיר ולשית. לא יעבדו הגפנים והקוצים יצמחו שם כי לא יחושו על היין כי דורו של חזקיה הרבו לעסוק בתורה וחדלו מן היין:
פסוק כד:בחיצים ובקשת. הרוצה ליכנס שמה יהיה צריך לכלי זיין למלט נפשו מהחיות הטורפות אשר ישכנו שמה על כי לא יהיה שם דריסת רגלי אדם:
פסוק כה:וכל ההרים וכו׳. ר״ל אבל שדות התבואה הנחרשים בכלי מחרישה:
פסוק כה:יראת שמיר. ר״ל לא יפחדו פן יגדל שם קוצים וזהו הואיל וא״א להיות בלא תבואה:
פסוק כה:למשלח שור. בהמתם ירעו שם ויאכלו רצונם וירמסו ברגליהם ולא יחושו כי יגדל הרבה תבואה: