פסוק א:ויהי. ולא יכול. רמז לפקח בן רמליהו, על כן כתוב אחריו נחה ארם על אפרים:
פסוק ב:ויוגד. בעבור היות המלך על עשרת השבטים בתחלה מאפרים תקרא המלכות כן:
פסוק ב:על אפרים. כמו עם, וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל"ה כ"ב):
פסוק ג:ויאמר. צא נא, כמו עתה:
פסוק ג:שאר ישוב. שם בן הנביא כאשר אפרש, והאומרים כי בנך מגזרת בינה אין להן בינ' בדקדוק:
פסוק ג:תעלת. כמו אשר בתעלה לחכה (מלכים א' י"ח ל"ח), והמי' רצים, ואין הברכה ככה, כי הברכ' מקום חיבור מימי הגשמים'. ורבי' אמרו שנקראת כן בעבור שמימיה מקום [צ"ל ממקום] מבורך:
פסוק ד:ואמרת. השמר. מלרע מגזרת שמרים (ישעיהו כ"ה ו') כמו ושקט הוא על שמריו (ירמיה מ"ח י"א), והטעם שב על שמריך, כי לעולם השמר מלשון שמירה הוא מלעיל, והעד אל תירא:
פסוק ד:והשקט. פועל יוצא והטעם נפשך או עמך:
פסוק ד:ודמה אלה המלכים לזנבות אודים, כמו אוד מוצל מאש (זכריה ג' ב'), והטעם שהם כמו הנשאר לאוד שיעלה עשן ואין כח לו לבער על כן בחרי אף כי בחרי אפם ידמו לזנבות:
פסוק ה:יען. כמו בעבור, ויתכן היות הי"וד סימן העתיד:
פסוק ו:נעלה. ונקיצנה. פועל יוצא, עד שיקוצו מפנינו, והטעם על ירוש' על כי [צ"ל כן] ונבקיענה:
פסוק ו:את בן טבאל. יש אומרים כי הוא בתמורה רמלא והוא בן רמליהו, וזה הבל, [כי] בעבור שהזכיר בתחילה בן רמליהו והוא אומר עם ארם ונמליך מלך, יש אומר הטוב אלינו, ואין מלת אל כי אם כלא, כאילו אמרו את בן טוב לא, והנכון שהוא שם שר גדול מישראל או מארם:
פסוק ז:כה. לא תקום, זאת העצה כי כן הזכיר למעלה יעץ, וכבר הודעתיך כי כל פועל אם לא נזכר השם, הו' בכח הדבור:
פסוק ח:כי. טעם כי כמו כי עם קשה עורף הוא (שמות ל"ד מ'), אך על פי, והטעם בעבור רצין ופקח הצרים על ירושלם:
פסוק ח:ובעוד. כאומר עוד נשארו שנים ויהיה כן, ותוספ' הבי"ת כבי"ת בטרם, ותחלת זה החשבון משנת הרעם שהיה בימי עוזיה שהתנבא עמוס וישראל גלה יגלה (עמוס ז' י"א), וכמוהו ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום (שמואל ב' ט"ו ז'):
פסוק ח:יחת. מגזרת החתות (ישעיהו ט' ג') והוא מבנין נפעל, כמו ימם (ישעיהו י"ג ז'), והטעם שיהיה לו רע מעם שיבוא עליו, ויתכן היות יחת מבעלי הנו"ן כמו יגש, וכמוהו תחת גערה במבין (משלי י"ז י') והנה נראה הנו"ן במלת הנחת יי גבוריך (יואל ג' י"א) והטעם שירד מהיותו נחשב לעם:
פסוק ט:אם לא תאמינו. תחסר מלת דברו, והטעם בקשו אות, על כן כתיב אחריו ויוסף יי שאל לך אות, והנה יראה כאשר אמר הנביא אם לא תאמינו שלא ענה:
פסוק ט:וטעם כי לא תאמנו בעיבור שאין אמונה בכם כמו ויאמנו דבריכם (בראשית מ"ב כ'):
פסוק י:ויוסף דבר אל אחז. על ידי ישעיהו וכמוהו וידבר יי אל מנשה ואל עמו (דברי הימים ב' לג י'):
פסוק יא:שאל העמק שאלה. ציווי אחר ציווי בלא דבק וי"ו, וכמוהו התאחדי הימיני (יחזקאל כ"א ט"ו) ומלת שאלה על משקל יי שמע' (דניאל ט' י"ט), כאילו אמ' שאל והעמק בשאל' שתהיה למטה או הגבה למעלה, ורבי' אמ' שמלת העמק גם הגבה שם הפועל:
פסוק יב:ויאמר. מתשובת הנביא ידענו כי מחשבת אחז היתה לרעה וטעמו לא ארצ' לשאול ולנסו' כי אדע שלא יוכל לעשות מה שאשאל ממנו:
פסוק יג:ויאמר. הלאות. דבר שלא יוכל לעשותו, והנה טעמו בעבור שאתם מלכים ואין כח באדם כנגדכם תחשבו כי כן השם:
פסוק יד:לכן. טעם 'הוא' אע"פ שאתם לא תשאלו האות הוא יתננו לכם, והתימה מהאומרים שעל אלהיהם ידבר, והנה האות נתן לאחז ואותו נולד אחרי שנים רבות, ועוד שאמר כי בטרם ידע הנער טוב ורע תעזב האדמ', והנה היתה ארץ אפרים גם דמשק עזובה בשנת שש לחזקיהו, והכתוב אמר מפני שני מלכיה, ורבים השתבשו ואמרו כי עמנואל הוא חזקיה, וזה לא יתכן שאם אמרנו שזאת הנבואה היתה בתחילת מלכות אחז, הנה כל מלכותו שש עשרה שנה וכאשר מת היה חזקיהו בן חמש ועשרים שנה, ואחרים אמרו שהוא בן אחז, ואחרים אמרו שהוא משל למלכות, ואם כן מה טעם לדעת הנער טוב ורע, ומה טעם למהר שלל לקר' אב ואם (ישעיהו ח' ד'). והישר בעיני שעמנואל הוא בן ישעיהו, גם כן מהר שלל, והעד ואקרב אל הנביאה (ישעיהו ח' ג'), גם כן שאר ישוב. וכל אחד מאלה השלשה בנים נקראו [צ"ל נקרא] לאות מה שעתיד להיות, הנה עמנואל שהשם יעזרם ויהיה עמם בצר' שהם עומדים [בה] בעבור שני המלכים, ומהר שלל שבאה עת גלות שומרון, ושאר ישוב ששארית ישראל יעשו תשובה, והנה העד הנאמן על זה הפי', הנה אנכי והילדים אשר נתן לי (ישעיהו ח' י"ח) כמו הילדים אשר חנן אלהים, (בראשית ל"ג ה'), והמפרשים אותם תלמידים יראוני כמוהו במקרא, גם ישעיהו היה לאות ולמופת על מצרים (ישעיהו כ' ג'), ויאמר הגאון כי האות הוא שיהיה זכר, ולפי דעתי שהאות חמאה ודבש יאכל, כי אין מנהג הילדים שיאכלו בעת לדתם:
פסוק יד:וידענו כי הקטן בשנים יקרא נער והנקבה נערה, גם כן עלמה והזכר עלם, והנה יתכן להיותה בתולה או בעולה, כי אין בטעם רק כנגד השנים, ועלם יוכיח והנה ודרך גבר בעלמ' (משלי ל' י"ט) ואיננה בתול' כלל, בעבור שאמר בראש לא ידעתים:
פסוק יד:וקראת. העלמה כמו וחטאת עמך (שמות ה' ט"ז):
פסוק טו:חמאה. לדעתו מאוס, במאכל הרע כי הטוב הוא המתוק:
פסוק טז:כי וגו'. יש אומרים בן עשרים שנה בעבור דברי משה מבן עשרים (שמות ל' י"ד), אם כן היתה זאת הנבואה אחר שתי שנים במלכות אחז, ויתכן היותו פחות מעשרים:
פסוק יז:יביא. הטעם כאשר תגלה שומרון ודמשק אז יבא סנחריב על יהודה:
פסוק יח:והיה. המשיל החיל לזבוב:
פסוק יח:וטעם 'דרך מצרים' כי עבר עליהם מלך אשור וכולם באו לעזרו:
פסוק יט:ובאו. מלת ונחו מלרע כמו כי שמו אותי בבור (בראשית מ' ט"ו) ושמו את שמי (במדבר ו' כ"ז):
פסוק יט:הבתות. מקום שממ', מגזרת ואשיתהו בתה (ישעיהו ה' י'):
פסוק יט:ובנקיקי הסלעים. אין לו חבר ופירושו לפי מקומו:
פסוק יט:גם הנעצוצים אילנים אין להם פרי, וכן ותחת הנעצוץ (ישעיהו נ"ה י"ג):
פסוק יט:גם אין אח למלת הנהלולים, והנה יהיו רבים עד שיחנו במקום היישוב ואשר אין שם יישוב:
פסוק כ:ביום. בתער השכירה. משל על יציאת מלאך השם והרג מחנ' אשור, יש מפרשי' 'השכירה' הגדולה, ואמרו כי כמוהו גם שכיריה בקרבה (ירמיה מ"ו כ"א), ולפי דעתי שהשכיר' שם כמו בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח'), והוא מגזרת שכר שיקח בעל התעד, בעבור שהיה חדה מאד, כי זאת היא אומנותו, וטעם את הראש והזקן ושר ונגיד, כי כן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב כ"א):
פסוק כא:והיה. ושתי צאן. דרך קצרה והטעם שיות.
פסוק כא:וטעם 'יחיה איש' מי שיהי' בירושלם:
פסוק כב:והיה וגו'. הטעם שהשם יתן ברכה כי יבא רב ממעט, על כן אות חמאה ודבש יאכל:
פסוק כג:והיה. אשר יהיה שם, כמו היה, וכן אז ישיר משה (שמות ט"ו א') יעשו עגל (תהלים ק"ו י"ט):
פסוק כג:לשמיר ולשית. מיני חוחים, והטעם כי מחנ' אשור השחיתו את האר' שנה אחר שנה:
פסוק כד:בחצים. לא יוכל אדם לבא במקום הכרמים שהיו, כי אם בחצים, כי יפחד שיש יעד שנחבאו לסטי' או חיות בחוחים:
פסוק כה:וכל ההרים אשר במעדר וגו'. שהיו הכרמים שם בתחילה מתקנים יתקנום עתה, כי לא יהיו שם חוחים, וכל כך יתן השם ברכה בכרמי ההר עד שישלחו השור שם, כטעם אסרי לגפן עירה (בראשית מ"ח י"א), והנה אמר כי מעגלה אחת ושתי צאן ירבה החלב, וכרמי [צ"ל ובכרמי] ההר שימלטו לבדם יתן השם ברכה עד בלי די: