פסוק א:וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, כאשר ישעיהו כבר פעל כנביא במשך שנים — שהרי הנבואה הקודמת אירעה בשנת מות המלך עוזיה, וכאן התנבא בחיי נכדו כשהיה מלך. באותו זמן עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ. פקח בן רמליהו היה המלך התקיף האחרון של ממלכת ישראל. פקח ניסה לשבור את מלכות בית דוד — מעשה שלא התרחש במשך דורות רבים. לשם כך כרת ברית עם האויב הקבוע של ישראל, ואף ניסה להחליף את שושלת המלוכה בממלכת יהודה. וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ. לא עלה בידו לכבוש את העיר, אולי מחוסר כוח צבאי.
פסוק ב:וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר: נָחָה, הצטרפה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם. היה זה מאורע חריג ומאיים, שכן הן מבחינת שטחה והן מבחינת מספר תושביה הייתה ממלכת יהודה קטנה מממלכת ישראל, ועתה נוסף אליהם גם הכוח הארמי הגדול. וַיָּנַע לְבָבוֹ של מלך יהודה וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ. מול הנינוחות והנוחות של ארם רעד לבם של אנשי יהודה כתנועת העצים ברוח.
פסוק ג:וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ: צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, מסתבר שכך נקרא בנו הביולוגי, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס, שאולי נקרא כך משום שאת הבגדים היו מכבסים ליד הברֵכה.
פסוק ד:וְאָמַרְתָּ אֵלָיו שם: הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט, היה סמוך ובטוח שאתה שמור, ותוכל להיות שלֵו. אַל תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים, חתיכות העץ המשמשות לליבוי המדורה או לחתיית האש, הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף, בכעסם, רְצִין ועמו צבא אֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. אולי בזעמם הגדול הם נדמים בעיניך כלפידים, אך למעשה אינם אלא זנבות אוד העומדים לכבות, ועשן אפם לא יזיק.
פסוק ה:יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה, אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר:
פסוק ו:"נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה, נקצץ אותה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ, וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל". ייתכן שזה היה שמו של אדם מסוים מבית המלוכה או ממשפחה אחרת, או שהיה זה כינוי מעליב — טב אל, מתפרש כאַל טוב, לא טוב.
פסוק ז:כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: לֹא תָקוּם עצתם וְלֹא תִהְיֶה. אל לך לפחד מהם ומתכניותיהם, שכן הכול מצג שווא.
פסוק ח:כִּי ברֹאשׁ ממלכת אֲרָם — דַּמֶּשֶׂק, וְברֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק — רְצִין המלך, וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת, יישבר אֶפְרַיִם מלהיות עָם, ודמשק לא תמשיך לשלוט. ללא קשר לתוצאותיה של המלחמה הנוכחית, הנביא ראה את העתיד, והודיע שבעוד שנים לא רבות אפרים וארם יחדלו להיות גורמים משמעותיים.
פסוק ט:וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם — העיר שֹׁמְרוֹן, וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן — בֶּן רְמַלְיָהוּ. והוא פנה אל האנשים ואמר להם: אִם לֹא תַאֲמִינוּ לנבואה — כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ, הרי זה משום שאתם עצמכם אינכם אמינים.
פסוק י:וַיּוֹסֶף ה' דַּבֵּר אֶל אָחָז מפי ישעיהו לֵאמֹר:
פסוק יא:שְׁאַל לְךָ אוֹת, בקש שיקרה מופת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ כדי לאמת את דברי הנבואה. הַעְמֵק שְׁאָלָה, שאל שאלה או בקש בקשה עמוקה וקשה, אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה בשאלתך.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר אָחָז: לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת ה'.
פסוק יג:וַיֹּאמֶר ישעיהו: שִׁמְעוּ נָא, בֵּית דָּוִד, האם מְעַט מִכֶּם, דבר פעוט הוא בעבורכם הַלְאוֹת, לעייף אֲנָשִׁים, כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי?! אתם מסרבים לשאול אות, כאדם המנמק את סירובו להצעת חברו בכך שאינו רוצה להכביד עליו. על כך מתריס הנביא בהיתול: אתם בהתנהגותכם נדמים כאנשים מנומסים שאין רצונם להכביד על ה' — אל תחששו מלהכביד...
פסוק יד:לָכֵן, אם אינכם רוצים לבקש בעצמכם, יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת: הִנֵּה הָעַלְמָה, האשה, אשת הנביא, הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן. וְקָרָאת, והיא תקרא את שְׁמוֹ בשם הסמלי עִמָּנוּ אֵל.
פסוק טו:חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל, לְדַעְתּוֹ, מפני שיגיע לגיל שבו ידע מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. ילדים קטנים מאוד מכניסים לפיהם כל דבר ללא הבחנה מוקדמת. רק כשהם גדלים הם יודעים שראוי להם להכניס לפיהם חמאה ודבש ולא עפר וצרורות.
פסוק טז:כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב, תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ. הילד הזה, שייוולד כאן בקרוב ועוד יאכל מתנובת הארץ, לא יספיק לגדול עד שארצם של אויביך תיעזב.
פסוק יז:יתרה מזו, כעת נראים לך מלכי ישראל וארם תקיפים ומאיימים, אך איום חמור הרבה יותר עתיד לבוא — יָבִיא ה' עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה, אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר. הימים שבהם התפצלה מלכות ישראל, ואפרים נפרד מעל יהודה, היו ימים של משבר. ימי משבר כאלה ישובו כשאשור יפלשו, אלא שהפעם יוכרעו שבטי אפרים.
פסוק יח:כאן מתואר סיומו הטוב של המצב: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם. ייתכן שזהו דימוי המסמל חלק מסוים מהצבא המצרי, וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. האימפריות הגדולות יבואו לכאן.
פסוק יט:וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת, המקומות השוממים למחצה, וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים, הקוצים וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים, צמחי הבר. הם יבואו וימלאו את כל הארץ.
פסוק כ:אף על פי שמלך אשור יגיע בצבא חזק, בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה, הגדולה בְּעֶבְרֵי נָהָר, באנשי עבר הנהר, בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר, אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם, וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה, תחתוך. מלך אשור יֵצא מן הארץ מקוצץ ומגולח לחלוטין.
פסוק כא:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. לכאורה לא תהיה רווחה כלכלית. לכל אחד תהיה רק עגלה אחת ושתי צאן.
פסוק כב:אולם — וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה. תפוקת החלב תהיה כה רבה שאפשר יהיה להכין ממנה חמאה. לשם הכנת חמאה נדרש חלב רב, שכן היא כרוכה בהפרדת השומן מן החלב. כִּי חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כָּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בעקבות השפע הגדול ביחס לאוכלוסייה.
פסוק כג:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף — לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה. כל כרם גדול שיש בו בהווה אלף גפנים במחיר אלף כסף, יהפוך למקום קוצים ודרדרים.
פסוק כד:בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה. כדי לצעוד שם ייאלצו ההולכים להצטייד בחצים וקשת בגלל פגעים שונים ובעטיין של החיות הרעות שיהלכו שם, כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת, קוצים וצמחי בר תִּהְיֶה כָל הָאָרֶץ.
פסוק כה:וְאולם כֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן — לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת. הכרמים ניטעים בדרך כלל בשפלה או על גבעות מתונות ולא בהרים גבוהים. מכיוון שאי אפשר לחרוש את ההרים הסלעיים, מעבדים אותם במעדר. על כן הקוצים אינם צומחים בהם. וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה. לכן יוכלו אזורים אלו לשמש למרעה השוורים והכבשים.
