טבאל. בדפוס ישן הטי"ת בפתח ולא טוב הדבר שכל שאר ספרים בקמץ ובמקצתן האל"ף בקמץ ויש מהן שהטי"ת מאריך:
פסוק יא:
העמק שאלה. במקצת ספרים כתובי יד מדוייקים העי"ן בשוא לבדו:
פסוק יד:
עמנואל. פליגי ביה ספרי אי הוי חדא מלה או תרין מלין וכן כולם שבענין. ובמסכת סופרים פרק ד' מיירי מהדין עניינא ולית אנא שמע מינה מידי משום טעותא דחיישנא התם ויונתן תרגם וקראת שמו עמנואל. עמנואל. כי כשמו כן הוא ובספוק מלא רחב ארצך עמנואל תרגם מלי פתאי ארעך (ישראל) (ז"ל עמנואל וכן הוא בתרגום שלפנינו). ובפסוק עצו עצה וגו' כי עמנו אל תרגם ארי בסעדנא אלהא שמעינן מינה דחליתאה בלחוד קדש ואחריני חול ואי הכי תליתאה נחלק ואינו נמחק ואחריני נמחקין ואינן נחל כדכתבינן בספרא דתילים סוף מזמור ק"ד גבי הללויה:
פסוק טו:
לדעתו מאוס ברע. במקרא גדולה הבי"ת בשוא ואין לחוש עלה כי בכל שאר ספרים בקמץ כחברו שבסמוך:
פסוק טז:
בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב. מקצת ספרים כ"י מאס ובחר חסר וא"ו ובספר אחר נגררו הואוי"ן וכן במקרא גדולה סוף איכה נמסר מאוס ג' וחסר אמנם ברוב הספרים מאוס ובחור דהבא כולהון מלאים וגם במסורת כ"י ובמקרא גדולה כאן נמסר מאוס ג' בקריאה ולא הזכירו כלום ממלא או חסר עוד במקרא גדולה שמואל א' ב' על ובחר אותו מכל שבטי ישראל נמסר שם ג' ב' חסר. וא' מלא ובמסורת כ"י לא אמרו אלא ג' בקריא: