תנ"ך על הפרק - מלכים א יב - מרד ירבעם בן נבט והגאולה העתידה / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים א יב

299 / 929
היום

הפרק

וַיֵּ֥לֶךְ רְחַבְעָ֖ם שְׁכֶ֑ם כִּ֥י שְׁכֶ֛ם בָּ֥א כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִ֥יךְ אֹתֽוֹ׃וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ ׀ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֗ט וְהוּא֙ עוֹדֶ֣נּוּ בְמִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֣ר בָּרַ֔ח מִפְּנֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יָרָבְעָ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ וַיִּקְרְאוּ־ל֔וֹויבאווַיָּבֹ֥איָרָבְעָ֖ם וְכָל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶל־רְחַבְעָ֖ם לֵאמֹֽר׃אָבִ֖יךָ הִקְשָׁ֣ה אֶת־עֻלֵּ֑נוּ וְאַתָּ֡ה עַתָּ֣ה הָקֵל֩ מֵעֲבֹדַ֨ת אָבִ֜יךָ הַקָּשָׁ֗ה וּמֵעֻלּ֧וֹ הַכָּבֵ֛ד אֲשֶׁר־נָתַ֥ן עָלֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לְכ֥וּ עֹ֛ד שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וְשׁ֣וּבוּ אֵלָ֑י וַיֵּלְכ֖וּ הָעָֽם׃וַיִּוָּעַ֞ץ הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־הַזְּקֵנִים֙ אֲשֶׁר־הָי֣וּ עֹמְדִ֗ים אֶת־פְּנֵי֙ שְׁלֹמֹ֣ה אָבִ֔יו בִּֽהְיֹת֥וֹ חַ֖י לֵאמֹ֑ר אֵ֚יךְ אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה דָּבָֽר׃וידברוַיְדַבְּר֨וּאֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר אִם־הַ֠יּוֹם תִּֽהְיֶה־עֶ֜בֶד לָעָ֤ם הַזֶּה֙ וַֽעֲבַדְתָּ֔ם וַעֲנִיתָ֕ם וְדִבַּרְתָּ֥ אֲלֵיהֶ֖ם דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים וְהָי֥וּ לְךָ֛ עֲבָדִ֖ים כָּל־הַיָּמִֽים׃וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו׃וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם מָ֚ה אַתֶּ֣ם נֽוֹעָצִ֔ים וְנָשִׁ֥יב דָּבָ֖ר אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֨ר דִּבְּר֤וּ אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הָקֵל֙ מִן־הָעֹ֔ל אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אָבִ֖יךָ עָלֵֽינוּ׃וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֮ לֵאמֹר֒ כֹּֽה־תֹאמַ֣ר לָעָ֣ם הַזֶּ֡ה אֲשֶׁר֩ דִּבְּר֨וּ אֵלֶ֜יךָ לֵאמֹ֗ר אָבִ֙יךָ֙ הִכְבִּ֣יד אֶת־עֻלֵּ֔נוּ וְאַתָּ֖ה הָקֵ֣ל מֵעָלֵ֑ינוּ כֹּ֚ה תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽטָנִּ֥י עָבָ֖ה מִמָּתְנֵ֥י אָבִֽי׃וְעַתָּ֗ה אָבִי֙ הֶעְמִ֤יס עֲלֵיכֶם֙ עֹ֣ל כָּבֵ֔ד וַאֲנִ֖י אוֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃ויבווַיָּב֨וֹאיָרָבְעָ֧ם וְכָל־הָעָ֛ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר שׁ֥וּבוּ אֵלַ֖י בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִֽׁי׃וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים׃וְלֹֽא־שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה לְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ בְּיַד֙ אֲחִיָּ֣ה הַשִּׁילֹנִ֔י אֶל־יָרָבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃וַיַּ֣רְא כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֠י לֹֽא־שָׁמַ֣ע הַמֶּלֶךְ֮ אֲלֵיהֶם֒ וַיָּשִׁ֣בוּ הָעָ֣ם אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ דָּבָ֣ר ׀ לֵאמֹ֡ר מַה־לָּנוּ֩ חֵ֨לֶק בְּדָוִ֜ד וְלֹֽא־נַחֲלָ֣ה בְּבֶן־יִשַׁ֗י לְאֹהָלֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל עַתָּ֕ה רְאֵ֥ה בֵיתְךָ֖ דָּוִ֑ד וַיֵּ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְאֹהָלָֽיו׃וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־אֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמַּ֔ס וַיִּרְגְּמ֨וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֥ל בּ֛וֹ אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרוּשָׁלִָֽם׃וַיִּפְשְׁע֤וּ יִשְׂרָאֵל֙ בְּבֵ֣ית דָּוִ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֤עַ כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־שָׁ֣ב יָרָבְעָ֔ם וַֽיִּשְׁלְח֗וּ וַיִּקְרְא֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א הָיָה֙ אַחֲרֵ֣י בֵית־דָּוִ֔ד זוּלָתִ֥י שֵֽׁבֶט־יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃ויבאווַיָּבֹ֣ארְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלִַם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת־כָּל־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁיב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן־שְׁלֹמֹֽה׃וַיְהִי֙ דְּבַ֣ר הָֽאֱלֹהִ֔ים אֶל־שְׁמַעְיָ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃אֱמֹ֗ר אֶל־רְחַבְעָ֤ם בֶּן־שְׁלֹמֹה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְאֶל־כָּל־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ין וְיֶ֥תֶר הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֡ה לֹֽא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵאִתִּ֛י נִהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר יְהוָֽה׃וַיִּ֨בֶן יָרָבְעָ֧ם אֶת־שְׁכֶ֛ם בְּהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣שֶׁב בָּ֑הּ וַיֵּצֵ֣א מִשָּׁ֔ם וַיִּ֖בֶן אֶת־פְּנוּאֵֽל׃וַיֹּ֥אמֶר יָרָבְעָ֖ם בְּלִבּ֑וֹ עַתָּ֛ה תָּשׁ֥וּב הַמַּמְלָכָ֖ה לְבֵ֥ית דָּוִֽד׃אִֽם־יַעֲלֶ֣ה ׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה לַעֲשׂ֨וֹת זְבָחִ֤ים בְּבֵית־יְהוָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְ֠שָׁב לֵ֣ב הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֶל־אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם אֶל־רְחַבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַהֲרָגֻ֕נִי וְשָׁ֖בוּ אֶל־רְחַבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הָאֶחָ֖ד בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְאֶת־הָאֶחָ֖ד נָתַ֥ן בְּדָֽן׃וַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד־דָּֽן׃וַיַּ֖עַשׂ אֶת־בֵּ֣ית בָּמ֑וֹת וַיַּ֤עַשׂ כֹּֽהֲנִים֙ מִקְצ֣וֹת הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָי֖וּ מִבְּנֵ֥י לֵוִֽי׃וַיַּ֣עַשׂ יָרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַּחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם ׀ לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֗ה וַיַּ֙עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה וְהֶעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣אמלבדמִלִּבּ֑וֹוַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מרד ירבעם בן נבט והגאולה העתידה

הקדמה

פרקנו עוסק במרד של עשרת השבטים וירבעם בן נבט בראשם, ברחבעם מלך יהודה, ובתוצאותיו הראשוניות.

בהמשך הספר מתברר שפרקנו הוא אחד הפרקים הכואבים ביותר בתנ"ך, כיון שהוא השורש לכל הצרות שפקדו את עמנו:

מתוך התפלגות הממלכה התחילה שוב עבודה זרה בישראל, כמו שמסופר בסוף פרקנו (כו-לו), והיא גרמה לחורבן מלכות ישראל ולגלות עשרת השבטים!

מתוך כך גם מלכות יהודה נכשלה, עד שגם היא חרבה, וחרב בית המקדש, וגלה העם, כמו שמתואר באריכות בספר מלכים ב' פרק י"ז.

בשיא המרד בפרקנו (טז) נאמר:

וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם, וַיָשִׁבוּ העם את המלך דבר לאמר: מה לנו חלק בדוד, ולא נחלה בבן ישי, לאהליך ישראל. עתה ראה ביתך דוד. וילך ישראל לאהליו.

מאמר קצר זה יעסוק בהסבר הפסוק, ויראה שהוא כולל בתוכו חטאים חמורים, אבל חז"ל גם לימדו אותנו כיצד בתיקון אותם החטאים הרמוזים בפסוק זה נזכה לגאולה העתידה!

א. חומרת המחלוקת וההתפלגות

יש לדעת שהתפלגות הממלכה היא דבר חמור מאד מצד עצמו, כיון שלמדנו בספר שמואל: "מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ" (שמ"ב ז, כג). דהיינו שעם ישראל ראוי לו להיות מאוחד, וההתפלגות היא פגיעה אנושה בו.

כך כתב הרב דוד טעביל ממינסק, בעל ה"נחלת דוד" על הש"ס, בספר דרשותיו "בית דוד" דרוש ו'  (והובאו הדברים בהערות הרב צבי יהודה ל"עולת ראיה" ח"ב עמ' תסח בד"ה "אהבה רבה"):

כאשר העובד עבודה זרה כופר באחדותו יתברך שמו, ומשתף לו דבר אחר, ככה לעומת זה עוון המחלוקת ופירוד הלבבות בין אנשי האומה הישראלית, היא עצם הכפירה כמו כן באחדותו יתברך שמו. כי שורש אחדותו יתברך שמו מחייב שיהיו כלליות העם הקדוש הישראלי מתאחדים יחד באהבה ואחוה וריעות.

ב. מה פירוש המלים "עתה ראה ביתך דוד"?

יש לשאול: מה פירוש המלים "עתה ראה ביתך דוד"?

נאמרו בכך שני הסברים עיקריים, אחד על פי הפשט ואחד על פי הדרש:

1. הסבר הרד"ק והרלב"ג על פי הפשט

כתב הרד"ק:

ראה ביתך - כלומר: ראה מי נשאר עמך, ועל איזה בית תמלוך, כי לא על בית ישראל.
ויונתן תרגם: 'כען מלוך על אינש ביתך דוד'.

כעין זה פירש גם הרלב"ג:

ואמרו לו: 'ראה ביתך דוד' רצונם לומר: ראה הבית שנשאר לך למלוך בו מה הוא, כי באמת לא תמלוך על ישראל.

2. הסבר רש"י והרד"ק על פי הדרש

הסבר אחר כתב רש"י:

ראה ביתך - בית המקדש שבנית לך לבדך יהיה.

וכן כתב הרד"ק:

ובדרש: ראה ביתך דוד - זה בית המקדש.

לפי זה בני ישראל מרדו לא רק במלכות דוד, אלא גם בבית המקדש!

ג. הסבר חז"ל לפסוק

רש"י בספר הושע (ג, ה) הביא את דברי חז"ל שהרחיבו בהסבר החטא של ישראל במרידה זו:

תנא משום רבי שמעון בן יוחאי: בשלושה דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם: במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבית המקדש.
זהו שכתוב: 'אין לנו חלק בדוד' (מלכים א יב, טז) - כמשמעו,
'לאהליך ישראל' (שם) - אל תקרי: 'לאהליך', אלא: 'לאלהיך',
'ראה ביתך דוד' (שם) - זה בית המקדש.

מקור הדברים הוא במדרש שמואל (פרשה יג), על בקשת בני ישראל מלך בימי שמואל הנביא, והובאו הדברים גם בילקוט שמעוני שם (רמז קו).

לפי דרשה זו לא רק שישראל מאסו במלכות בית דוד ובבית המקדש, אלא גם במלכות שמים,

יש לשאול: מנין דרשו חז"ל את דרשתם? מדוע שנאמר: "אל תקרי: 'לאהליך', אלא: 'לאלהיך'"?

דבר זה יבואר בפרק הבא.

עוד יש לשאול: מדוע הדברים אינם מפורשים בפסוק?

כנראה שעשרת השבטים הסתירו את עומק כוונתם, ומתוך שהם הסתירו את עומק כוונתם גם הנביא הסתיר את עומק כוונתם, כדי להסתיר את גנותם!

ד. כיצד נזכה לגאולה העתידה?

הפסוק בספר הושע (ג, ה) אומר:

אַחַר יָשֻבוּ בני ישראל, ובקשו את ד' אלקיהם ואת דויד מלכם, ופחדו אל ד' ואל טוּבוֹ, באחרית הימים.

כתב על כך רש"י:

אחר - ימי הגולה.
ישובו בני ישראל ובקשו את ד' וגו' - תנא משום רבי שמעון בן יוחאי: בשלושה דברים מאסו בני ישראל... אמר רבי שמעון בן מנסיא: אין מראין סימן טוב לישראל, עד שיחזרו ויבקשו שלשתן:
'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ד'' - זו מלכות שמים,
'ואת דויד מלכם' - כמשמעו,
'ופחדו אל ד' ואל טובו' - זה בית המקדש, כמו שנאמר: 'ההר הטוב הזה' (דברים ג, כה).

נראה שמפסוק זה דרשו חז"ל את דרשתם: "אל תקרי: 'לאהליך', אלא: 'לאלהיך'", כיון שכאן אנו רואים שבני ישראל צריכים לדרוש גם את ד', ולא רק את מלכות בית דוד ואת בית המקדש. ומכאן למדנו שבעבר מאסו במלכות שמים.

וכאמור, מתוך שהם הסתירו את עומק כוונתם גם הנביא הסתיר את עומק כוונתם, כדי להסתיר את גנותם, והדבר כתוב רק בתיקון שיהיה, כשם שבמקומות רבים אחרים התורה והנביא הסתירו את גנותם של ישראל וכתבו אותה רק בשלב שבו כבר תיקנו את החטא, כמו שהסברנו במאמר בפרשת שמות ביחס למכירת יוסף, וביחס לכך שבני ישראל במצרים עבדו עבודה זרה.

ה. הוספת ה"משנה שכיר"

על דברי חז"ל במדרש הוסיף הגאון הקדוש רבי ישכר שלמה טייכטל זצ"ל הי"ד, בספרו "משנה שכיר - מועדים ראש השנה", בפיסקא "ובכן תן כבוד ד' לעמך":

אני עומד כעת בכ"ג אלול שנת תש"ג, קרוב ל'יום הכסה' הבא עלינו לטובה. אעלה מה שחידשתי בראש השנה שעבר, וכתבתי בפנקס ביום צום גדליה בק"ק נייטרא, בעת גלותי שגליתי מפישטיאן, בחצי אלול דשנת 'תש"ב אנוש עד דכא' (עיין ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א), שיסרו אותנו האכזרים אשר שם עד דכדוכה של נפש (עיין תהלים צ, ג), וברחנו אני ובני ביתי בלילה, בעירום ובחוסר כל לעיר הנ"ל, ושם היינו עד אחר הימים הטובים, ומשם עזרני ד' לברוח לכאן. והשי"ת יסוך עלינו פה 'באברתו' (עיין שם צא, ד), עד עת בוא הישועה לכלל ישראל, במהרה בימינו אמן.
בתפילת הימים הנוראים אנו מתפללים להשי"ת: 'ובכן תן כבוד ד' לעמך וכו', שמחה לארצך, וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך' (ברכת 'אתה קדוש'). וראיתי במחזור ישן, שפירש המפרש על דרך הא דתניא: 'לא גלו ישראל אלא בשביל שמאסו ישראל בשלושה דברים: במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקדש. אמר רבי שמעון בן מנסיא: אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן' (ילקוט שמעוני ח"ב רמז קו). והיינו דקאמר:
'ובכן תן כבוד לעמך' - על דרך: 'ובקשו את ד'' (הושע ג, ה),
'שמחה לארצך וששון לעירך' - היינו בית המקדש,
'וצמיחת קרן לדוד' - היינו מלכות בית דוד, עד כאן לשון המפרש.
והנה כעת בזמננו, אחר ששהינו בין העכו"ם כאלפיים שנה, 'ויתערבו בגוים ולמדו מעשיהם' (עיין תהלים קו, לה), והם [- היהודים שהתערבו בגויים ולמדו מעשיהם] על פי רוב בלי שום השגה ביהדות - אין לבקש מהם שיחזרו ויבקשו את מלכות שמים ומלכות בית דוד, כי אין להם שום השגה בזה מהי מלכות שמים ומהי מלכות בית דוד. אלא מה מבקשים הם? את ארץ ישראל. ובזה נכללים כל שלושת הדברים. ועל זה רמזו חז"ל: 'כל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוק' (כתובות קי, ע"ב). ומלכות בית דוד ומלכות שמים אחת היא, כידוע למקובלים (עיין זוהר ח"א לג, ע"ב. 'שערי אורה' שער א). ואחר שאנו רואים שהם מוסרים נפשם בעד ארץ ישראל, אם כן, אף בלי ידיעתם המה מבקשים את שלשתן.
כה כתבתי מכבר מעצמי, וכעת ראיתי בספר 'מנחת יהודה' (ח"א עמ' 237) שכתב כן. והביא שם (אות יח) בשם הזוהר (ח"ג רעו, א): 'אין הקדוש ברוך הוא נקרא 'מלך' אלא בארץ ישראל'. אם כן, מה שאמרו חז"ל שיבקשו מלכות שמים - היינו לשוב לארץ ישראל, כדי שיקרא הקדוש ברוך הוא 'מלך', ובזה תלויה בראשונה כל תשובתנו.

הגאון הקדוש הנ"ל, בעומק הצרות הנוראות של השואה האיומה, מלמד זכות על אלו שאין להם שום השגה ביהדות, וכותב עליהם: "אין לבקש מהם שיחזרו ויבקשו את מלכות שמים ומלכות בית דוד, כי אין להם שום השגה בזה מהי מלכות שמים ומהי מלכות בית דוד. אלא מה מבקשים הם? את ארץ ישראל. ובזה נכללים כל שלושת הדברים"!

ומוסיף וכותב:

ואחר שאנו רואים שהם מוסרים נפשם בעד ארץ ישראל, אם כן, אף בלי ידיעתם המה מבקשים את שלשתן!

יהי רצון שתמיד נלמד זכות על ישראל, ונבקש כולנו את מלכות שמים, את מלכות בית דוד, ואת בית המקדש, ונזכה לראותם בגאולה השלמה בקרוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך