עליתו של ירבעם וכשלונו
ירבעם, כפי שכבר ראינו, הוא אישיות מורמת מעם. אין דומה לו בשילוב שבין חכמתו וגדולתו בתורה לבין כושר הנהגתו. מרידתו ברחבעם נעשית על פי הצו הנבואי של אחיה השילוני. אם כן במה נכשל? ומדוע נכשל?
חז"ל מאבחנים ואומרים:
מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש, מפני שהוכיחו ברבים.
(סנהדרין קא:)
העיון בפסוקים ילמדנו שירבעם נענש מפני שעשה עגלים שהפכו לעבודה זרה. ירבעם חטא והחטיא את הרבים, ובחטאו נכשלו כל המלכים הבאים אחריו. אולם לא כך רואים זאת חז"ל, לא בנקודה זו מתחיל השורש של הכשלון אלא "מפני שהוכיחו ברבים"! להוכיח מלך במקום שהדבר נצרך, אין זה דבר קל. צריך לכך אומץ רוח, קנאות לאמת, וכוח נפשי גדול שלאדם רגיל אין אותם.
כשהוכיח ירבעם את שלמה, הראה שראוי הוא למלוך. אך מאידך, כשאפשר להוכיח בצנעה אין לעשות זאת ברבים. המוכיח מראה בכך שהוא טוב וצודק יותר מן המלך. מתערבת כאן נימה של התנשאות וגאוה.
גאוה זו הוליכה את ירבעם בן נבט בדרך שלא היה יכול לחזור ממנה. מבטאים זאת חז"ל בלשון ציורית:
תפסו הקב"ה לירבעם בן נבט בבגדו ואמר לו חזור בך, ואתה ואני ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו מי בראש? אמר לו בן ישי בראש! אמר לו אי הכי לא בעינא(=אם כך איני רוצה).
(סנהדרין קב:)
ה"בגד" שבו תפס הקב"ה לירבעם, הוא גלימת מלכותו! רצונו של ירבעם למלוך העבירו על דעתו ועל דעת קונו.
שורש הגאוה וההתנשאות מכשיל את ירבעם, ואינו מאפשר לו לחזור בו ולהציל את נפשו ומלכותו.