בנימין מסתפח ליהודה בחלוקת הממלכה
בפרקנו נפלגת הממלכה, ועשרת השבטים נפרדים מאת יהודה ומלכות בית דוד, ומעמידים להם את ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט יוסף.
שבט בנימין נותר נאמן לממלכת יהודה:
ויבאו (וַיָּבֹ֣א) רְחַבְעָם֮ יְרוּשָׁלִַם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת־כָּל־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁיב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן־שְׁלֹמֹֽה׃
(מלכים א יב כא)
זהו דבר פלא, שדווקא שבט בנימין, מבני רחל, לא הלך אחרי מלכי בני יוסף, ודבק בממלכת יהודה ובית דוד. יתכן ששורש הדבר נעוץ במסירות הנפש של יהודה על בנימין בספר בראשית: "וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו׃"(בראשית מד לג).
בכך נמלט בנימין מגורלם של עשרת השבטים, אשר הוגלו על ידי מלך אשור, ונשתכח זכרם, ואיבדו את שייכותם למציאות העם הנבחר עד עת קץ. על ידי שני שבטים אלו נותרו בעם ישראל גזע שתי האמהות, רחל ולאה.