מלכות יהודה - הקדמה
ביהודה היה המצב הרוחני והלאומי שונה בתכלית מהנעשה בישראל. כמה טעמים היו לדבר:
ראשית, בארץ יהודה שכן בית המקדש, ועבודת ה' שהייתה בו הטביעה את חותמה על כל הארץ.
שנית, מלכות יהודה נמשכת מבית דוד, הנמשח על ידי הנביאים, ועל כן ראתה את עצמה מחוייבת להמשכת דרכם התורנית של אבותיהם.
סיבה שלישית הייתה העובדה כי ארץ יהודה לא גבלה בארצות נכר, בעלות תרבות מפותחת, שהיה ביכולתם לקרוא תגר על תורת ישראל.
סיבה נוספת היא, כי ארץ יהודה כללה שני שבטים בלבד וקיומה המדיני היה רופף. על כן נזהרו מנהיגיה לבל יגרמו לזעזוע העלול לאיים על קיומה של הממלכה כולה.
כך, בעוד שבמלכות ישראל שימשו נטיות זרות שהשפיעו על בתי המלוכה, עד שלא היה בית מלוכה אחד הנאמן בשלמות לה' ולתורתו, במלכות יהודה רובם של המלכים היו צדיקים, ולכל הפחות היו קשורים בקשר הדוק עם הדרכת הנביאים שנלוו אליהם.
בהיות מלכות יהודה רק חלק מהאומה, היה ברור כי היא לא תוכל לאורך זמן לתפוס את מקום הכלל, וחסרון רוב הגוף הלאומי הגדול של עשרת השבטים עתיד לפגום גם במעמד הרוחני של ירושלים ובית המקדש. במשך הזמן חל דרדור במצב הרוחני, ובתקופה מסויימת חדרה האפלה גם לבית המקדש, כאשר בימי מנשה העמידו צלם בהיכל.
בסופו של דבר, זמן מועט לאחר קריסת ממלכת ישראל תחת לחץ המעצמה האשורית נפלה גם ארץ יהודה. בזאת השתלטו מאורעות החורבן לדורות רבים. החורבן נשאר בתודעת העם כמכפר על חטאי האומה, ובבוא העת, כאשר תושלם סאת היסורים המטהרת, יקום העם וייגאל מחדש גאולת עולמים.