בניין נערים סתירה וסתירת זקנים בניין

עצת הזקנים

חז"ל אמרו לנו: "כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל". אולם רחבעם לא אימץ לעצמו כלל חשוב זה שהוכיח את עצמו בכל הדורות. הזקנים הנם ככנפים לקהל ישראל ובעזרתם יכולים להתרומם מעל מצוקת השעה ולעבור בשלום את הנחשולים הסוערים המאיימים לשטוף את עם ישראל ולהטביעו חלילה בתאוות העולם ובמנעמיו. כאשר הציגו בני ישראל את בקשותיהם בפני המלך רחבעם, ביקש האחרון זמן של שלשה ימים כדי להתישב בדבר ולהשיב לבקשתם. בני ישראל בקשו הקלה מן המסים הכבדים שנגבו בתקופת שלמה. אמנם בימי שלמה נאות חלק מהעם לשלם מסים כבדים כי הארץ היתה בפריחה כלכלית, ואפילו ישלמו מסים כבדים הם יקבלו טובות הנאה שונות מאת המלך, מה גם שעם ישראל נהנה לשמוע את תורתו וחכמתו שהיו לשם דבר בכל העולם כולו. אולם רחבעם לא היה חכם כאביו ולא בעל מעוף כמוהו וממילא אם רחבעם ימשיך לגבות מסים כבדים כשלמה לא תצמח תועלת גדולה לאזרחים, לפיכך בקשו הקלה בתשלומי המסים. רחבעם הולך ומתיעץ עם הזקנים(זקן הוא זה שקנה חכמה ולא דווקא בגיל) שעמדו לפני אביו. הזקנים שהיו מיומנים היטב בניהול ממלכה אמרו לו להיות לעבד לעם ולמלא את בקשתם.

לזקנים לא היתה שום כוונה להכנע לעם לאורך כל הדרך כפי שנראה כעת, ולמרות זאת רחבעם לא מקשיב להם:

את הזקנים שואל רחבעם: "איך אתם נועצים להשיב..." פרוש הדבר: רחבעם לא חשב לרגע למלא את רצון העם ולהקל מעליהם את נטל המסים הכבד. שאלתו היתה כיצד לדחות את העם: "אם בדברים רכים, אם ברמאות, אם בדברים קשים ומפחידים". על עצתם של הזקנים לרחבעם אמרו חז"ל את האמרה: "סתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה". מסביר המלבי"ם שהזקנים אמרו לרחבעם שלא יסרב למלא את בקשת העם, והיינו שלא ידחה את בקשתם על הסף אלא יבוא לקראתם מעט. הם נמקו את דבריהם לאמר: אם יסרב למלא את מבוקשם הם ימרדו במלך וימליכו אדם אחר כטוב בעיניהם. הזקנים לא הציעו לרחבעם להכנס עם העם למשא ומתן על מה לוותר ואת מה לאמץ, כי הם בוודאי ינסו לסחוט ממנו ככל אשר יוכלו. לפיכך יאמר להם שהוא יהיה עבד לעם ויצטרך למלא את בקשתם וממילא בקשתם תחשב לבקשה פעוטה והגיונית. תשובה זו תגרום שהתסיסה תבלם כי המלך הבטיח להיות עבד לעם, וישראל יצפו בוודאי לקבל מהמלך יותר מכפי בקשתם ואז הם ישמעו בקולו כי הם יבחינו ברצון טוב מצדו לנהל מלכות שקטה המתחשבת בעם, ולאחר בסוס המלוכה על ידי רחבעם ינהג בארץ כאות נפשו ואם ינסו למרוד ידכא חיש מהר את המרידה נגדו. וזה שכתוב: "אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם", כלומר, אל תשיב במישרין לשאלתם. אתה רק תאמר להם כי הנך מסכים להיות עבד לעם הזה. בדברי הימים(ב י ז) נאמר: "אם תהיה לטוב להעם הזה ורציתם ודברת אליהם דברים טובים". כלומר, הזקנים יעצו לרחבעם שיאמר שכל דאגתו לטובת העם הזה ולא לטובת עצמו ורצונו רק למלא רצונם ואז הם יתנו בו אמון ויעבדוהו ללא כל תנאים מוקדמים. הזקנים יעצו לרחבעם שיקרא לנציגי העם עוד היום ויאמר להם כי החליט לשרת את העם ואין צורך לחכות שלשה ימים כדי להשיב תשובה. עצת הזקנים נראיתה לרחבעם בלתי הגיונית. רחבעם ראה בעצתם הגבלת מלכותו והוא הרי רצה למלוך כאביו, שלטון בלתי מוגבל, למרות שלא יכל להטיב עם העם כשלמה. לפיכך דחה רחבעם את עצת הזקנים.

נדקדק בפסוקים ונבין מדוע לא קיבל רחבעם את עצת הזקנים. הפסוק אומר: "ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו"(מלכים א יב ח). שואל המלבי"ם מדוע כתוב "עצת הזקנים אשר יעצוהו" ואילו כאשר מספר לנו הכתוב שקיבל את עצת הילדים לא נאמר "אשר יעצוהו" אלא "וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר"(מלכים א יב יד)?

מסביר המלבי"ם כי רחבעם לא בקש מהזקנים עצה מה לעשות אלא כיצד להשיב לעם, ועתה, כאשר ראה רחבעם שהזקנים מיעצים לו נגד דעתו דחה את עצתם. רחבעם לא ירד לעומק דעת הזקנים כי אם יוותר עתה והעם יקבל את שלטונו ללא עוררין יוכל אחר כך לשלוט כרצונו, דהיינו שעתה הוותור הוא וותור טקטי ולא מהותי.

עצת הילדים

רחבעם ראה בעצת הזקנים כעין השפלה ולכן פנה אל הילדים שגדלו אתו, מתוך הנחה שהצעירים ירגישו עלבון אם יצטרכו לוותר ולהכנע לזולת למרות שאחר כך ישיגו את מטרתם. הצעירים הינם פגיעים יותר ורגשנים וממילא לא יציעו לו לוותר אפילו לזמן קצר, ואפילו אם הוותור איננו מהותי. העקרון הוא לא להכנע לדרישה להקל מנטל המסים של שלמה, אדרבה, יש להפגין הפגנת כח מיד עם תחלת הממלכה כדי שהעם יבין כי אי אפשר לסחוט ותורים ממלך כרחבעם וממילא לא יבואו שוב בדרישות נוספות. גישה זו נוגדת את ההגיון הבריא, כי לשכנע צריך בדרכי נועם ולא בהפגנת כח, הרי אם השליט יפגין כח העם ימרוד בו בהזדמנות הראשונה. גם אם לפי שעה יצליח הרודן לשלוט, הרי דם רב ישפך עד אשר תתבסס מלכותו, אם בכלל. הילדים חשבו לבנות את מלכות רחבעם על בסיס חזק, כאשר יראה העם שהמלך איתן בדעתו ואינו מוכן לפשרות בוודאי לא יעזו האזרחים להמרות את פיו ואז מלכותו תכונן ותתבסס ואילו עצת הזקנים מביאה לכאורה להתפוררות המלוכה כי הם הציעו להכנע לעם.

אם כן מובנים עתה היטב דברי חז"ל שאמרו: "בנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין"(מגלה לא:). הנערים רצו לבנות ולבסס את מלכות רחבעם והדבר הביא לסתירת המלכות ולקרע בעם ישראל ואילו הזקנים נראה כאלו לסתור את המלכות ועצתם היתה מביאה לבנין אם כן תמיד יש לדעת כי כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.