ירבעם בן נבט
עם תחילת מלכותו החליט ירבעם לנתק את הקשר בין עשרת השבטים לירושלים מתוך חשש לכבודו. שמא בזמן העליה למקדש, אשר היה בחלקו של רחבעם מלך יהודה, יופחת כבודו של מלך ישראל דווקא בעיר מלכות יהודה. ירבעם המציא מרכזי פולחן חדשים, כתחליף לעבודת בית המקדש. אמנם, לא הייתה כוונתו להזניח את תורת ה' לחלוטין, כי גם בפולחן החדש הדגיש ירבעם את יציאת מצרים ואת עברו הלאומי של ישראל. אולם, במשך הזמן גרמה חטאה זו להדרדרות שאין חזרה ממנה, עד שהביאה לחורבנה הסופי של מלכות ישראל ולגלות עשרת השבטים. בהמשך למעשים אלו ייסד פולחן סביב העגלים, כשבפולחן זה הייתה תערובת של אלילות עם קודשי ישראל.
ירבעם הפנה את אפיקי המרץ החיוביים שזרמו בעם לכיוון בנין הארץ שתחת הנהגתו, וכך הגדיל והרחיב את בית אל, שכם ותרצה, שהפכה לעיר המלכות החדשה של ישראל עד ימי עמרי.
חלוקת המלכות גררה מלחמות אחים קשות שנמשכו לאורך דורות והחלישו את יסודות הקיום של בית ישראל. למרות שבתחילת מלכותו נעזר ירבעם באחיה הנביא, גרם במעשיו לפירוד מוחלט בעם, ולהעמקת המשבר הרוחני של כלל האומה.