פסוק א:ויהיו וכו׳ לכך נכתב שנה וכו׳ רבו הדקדוקי׳ בדבור זה הן קדם הרמב״ן ז״ל הקש׳ שהרי גם בשני חיי ישמעאל נאמר כשני חיי אברהם בשוה ולא היו שווים בטובה שהרי מתחלה היה רשע ועשה תשובה בסוף. ועוד כי שנה שנה לחלק משמע ואינו נדרש להשוות. והרא״ם ז״ל תירץ דבישמעאל אין שם חיי יתירא כמו באברהם דכתיב ואלה ימי שני חיי אברהם והול״ל ואלה ימי אברהם וכן בשרה איכא יתור׳ דשני חיי שרה ומהא הוא דלמד רש״י להשות לא משנ׳ שנה דשנה שנה אה״נ דחילוק משמע לומר שאין מספר זה סך א׳ כמנהג כל המספרים אלא כל א׳ לעצמו ועשרים דכתיבי בקרא לאו אעשרים דבתר הק׳ מיירי אלא אעשרים ראשונים שמשנולדה וכן הז׳ הם הראשונים ללידתה ואח״כ משני חיי שרה הוא דמפיק לה כדלקמיה והכא אגב גררא מייתי לה לאשמועי׳ נפקותא דכל א׳ נדרש לעצמו. וכן גבי אברהם מיתורא דשני חיי אברהם היא דדריש משא״כ בישמעאל דליכ׳ יתורא יחויב בהכרח שיפורש איפכא בן ק׳ שלא כבן ל׳ ובן ל׳ שלא כבן ז׳ דבן ז׳ היה בלא חטא ויפה ובן ל׳ היה בחטא ומכוער ובן ק׳ חזר בתשובה והיה זקן ומכוער זהו כלל דברי הרב ז״ל והאריך בזה ע״ע. ואני עבדו אחר לחיכת ונשיקת עפר כפות רגליו הקדושים לא ירדתי לסוף דעתו כלל חדא דמל׳ רש״י נראה בהדיא דמהיקשא דשנה שנה הוא דמפיק לה ויתורא דשני חיי שרה כבר פירשו רש״י בדבור דלקמן ומשמע בההיא מלשונו דלימוד אחד הוא ההוא דלקמיה. ועוד מ״ש הרב דבישמעאל ליכא יתורא עינינו הרואות דבדידיה נמי איכא יתורא דכתיב ואלה שני חיי ישמעאל והול״ל ואלה חיי ישמעאל כדכתיב הכא ויהיו חיי שרה. ועוד לא ידעתי מה לו להרב להזכיר לימוד היופי בישמעאל הא בגברי לא שייך שום מעליות׳ ביופי דשופרא לנשי תדע דבאברהם לא פירש יופי כלל אלא דריש הכל לענין חטא. ועל הכל מ״ש הרב דישמעאל בן ק׳ עשה תשובה הא מלתא ליתא כלל אחר המחיל׳ הראויה דהרי אברהם בן פ״ו שנה כשנולד ישמעאל כדכתיב בקרא ובן קע״ה שנה היה אברהם כשמת נמצא שאז לא היה ישמעאל אלא בן פ״ט שנים וכבר שב בתשוב׳ קודם מות אברהם שזוהי שיבה טובה כדפירש״י גופיה באופן שקושיות הרמב״ן כדקיימי קיימי תו קשה מ״ש רש״י מה בת כ׳ לא חטאה שהרי אינה בת עונשין שהרי בב״ד של מטה עונשין מי״ח שנה והיכי קאמר רבינו כפשיטות דבת כ׳ אינה בת עונשין התינח מב״ד של מעלה מב״ד של מטה מאי איכא למימר. ועוד ק׳ שהרי רש״י עצמו פי׳ לעיל בפ׳ בראשית על פ׳ ויהי נח בן ת״ק שנה שקודם מ״ת לא היו עונשים בב״ד של מעלה עד ק׳ שנה ומהכא משמע שאף קודם מ״ת היו ראוים לעונש מכ׳ ולמעלה והרא״ם ז״ל היה רוצה לתרץ דכיון דבזמנם עדיין לא ניתנה התורה ועדיין לא היו נוהגים עונשי אדם לכך לא הוצרך הכתוב להודיענו שהיו נקיים אלא מעונשי שמים אבל הקשה הוא ז״ל על זה מז׳ מצות בני נח שכבר הוזהרו ויש בהן עונשי׳ אדם והניחו בקושי ולאידך קושיא תירץ הרב דשמא הכתוב רצה להודיענו בזה שאפי׳ לפי הזמן שאחר מת״ת שבני עונשין הם מבן כ׳ ולמעלה לא חטאו עכ״ל ומלבד שהוא דוחק הרי דבריו ז״ל נראים כסותרי׳ זא״ז דאם איתא דכוונת הכתוב להודיענו רבותא דאפי׳ לפי חומרות הזמן של אחר מ״ת היו נקיי׳ א״כ תיקשי דהול״ל רבות׳ אחריתי דאף מאותן דיש בהן עונש בידי אדם היו נקיים דהשתא דקאמר בבת כ׳ לא שמעי׳ אלא דבידי שמים כדלעיל והרב רצה לומר שם לפי שא״צ ואם הכתוב לא הודיע אלא הצריך אף כ׳ לא היה צריך דקודם מ״ת לא היו ראויים עדיין לעונשין. ובר מן דין תמיהא לי אף אם יונח דהכתוב מזכיר בחומרות דלאחר מ״ת מהיכן פשיטא ליה דבת כ׳ בלא חטא לפי שאינה בת עונשין והלא ב״ד של מעלה עונשין מיד מבן כ׳ וא״כ ביום גופיה שהשלימה כ׳ שנים אפשר שחטאה איזה חטא וכבר התחיל החשבון של העונש למעלה וא״כ היכי מצי׳ למילף ק׳ מכ׳ ערבך ערבא צריך דכ׳ שנה דכתיבי בקרא משמע כ׳ שלימות וקושי זה לא הרגיש בו הרא״ם ז״ל. וע״ק שעם כל האמור עדיין לא שמענו שהיתה שרה בלא חטא אלא בת ק׳ בת קכ״ז כשמת׳ מנין שהיתה ג״כ בלא חט׳ וע״ק מ״ש גבי שרה שהוצרך לחזור ולכלול שני חיי שרה לומר שווין לטובה כדפירש״י ולא כן גבי אברהם. ולעד״ן ליישב הכל על זה הדרך דלעולם כוונתו ע״פ זמן העונש שקודם מ״ת שלא היה אלא מבן ק׳ ולמעלה כדפירש״י לעיל גבי נח והיינו דקאמר שהרי אינה בת עונשין לפי שהיתה פחותה מבת ק׳ ומה שהקשה הרא״ם על זה דא״א לפרש כן דא״כ גבי אברהם לא היה צ״ל ובן ע׳ כבן ה׳ לחטא זה יתורץ בכלל דברינו לקמן. ולעולם אמינא דההיקש נגמר שפיר משנה שנה ול״ק מה שטען הרמב״ן ז״ל דה״ק רבינו שכל א׳ נדרש לעצמו לומר שאין מספר זה שוה לשאר מספרים שבתורה שכולל העשיריות עם המאות בדרך המספר וא״כ מיירי בעשירות של אחר המאות והולך ומונה כל שנותיו של אותו פלוני כמו כל הנזכרים בפ׳ בראשית ופ׳ נח וכן ביעקב וכן בכולם אבל הכא כל א׳ נדרש לעצמו כלו׳ דמיירי קרא בז׳ הראשונים שבימי חייה ובעשרים ראשונים שבימי חייה בזמן שהיו כ׳ לבד וכן הק׳ ואח׳ שנדרש כן נלמד כל א׳ זה מזה בהיקש ובג״ש דשנה שנה ואח״כ נדרש ג״כ כפשטיה דקרא דמיירי בעשרים האחרונים שבימי חייה ובז׳ האחרונים כדלקמן דהא הפשט לא יופשט. והכי דרשי׳ מה בת כ׳ ודאי לא חטאה מאותן העבירות שחייבין עליהם בידי שמים שהרי עדיין אינה בת עונשין בידי שמים קוד׳ מ״ת עד הק׳ אף בת ק׳ אע״ג שנכנסה כבר לכלל העונש היתה בלא חטא מאותן הנזכרים. ובת כ׳ כבת ז׳ ליופי נמצא שכבר נדרש כל א׳ לעצמו ונלמד ההיקש ואח״כ נאמר ההיקש עצמו לפי הפשט מה בת ק׳ לא חטאה מאותן החטאים דלעיל שהרי כבר הוקשו ק׳ לכ׳ אף בת ק״כ כן. ושוב נלמד קכ״ז מק׳ בענין זה ועדיין לא שמענו אלא שבת קכ״ז כשמתה היתה בלא חטא מאותן דלעיל ושבת כ׳ היתה יפה ואכתי צריכי׳ למילף שלא היו לה גם מאותן החטאים שיש בהם עונש ביד אדם ועוד שגם בת קכ״ז הית׳ יפה להכי אהני שני חיי שרה דלקמן דפירש״י כולן שוין לטובה דמקשי׳ כלהו לשבע בין לצד היופי בין לצד בלא שום חטא אף אותן דעונש׳ בידי אדם וכל זה גבי שרה משום דאיכא תרתי מילי להקיש יופי והעדר החטא מש״ה הוצרך קרא למיהדר ולכתוב שני חיי שרה להשוות כלן כדאמרן אבל גבי אברהם דלא שייך למדרש יופי לא הוצרך לחזור ולכלול דבל״ז נדרש שפיר בן ק׳ כבן ע׳ מה בן ע׳ בלא חטא מאותן שעונשם בידי שמים אף בן ק׳ כן ומה בן ה׳ בלא חטא מאותן שעונשם בידי אדם שהרי עדיין אינו בן עונש עד י״ג אף בן ע׳ כן ושוב נדרש למט׳ ומה בן ע׳ בלא חטא דבידי אדם שהרי הקיש לז׳ אף בן ק׳ כן ומה בן ק׳ בלא שום חטא לא זה ולא זה אף בן ק״ע כן וכן בן קע״ה כמו בן ק״ע וכדרך שנדרש גבי אברהם ה״נ נדרש גבי ישמעאל ואע״ג דישמעאל חטא תחלה הרי ידוע שארז״ל שהשב בתשוב׳ שלימה זדונות נעשות לו כזכיות והלכך שפיר מצי׳ להקיש כל שנותיו ותדע דהא אברהם גופיה איכא מ״ד דבן ע״ח שנים הכיר את בוראו ואפ״ה מקשי׳ כל שנותיו אלא כדאמרן. והיא גופה טעמא שהוצרך הקדוש ברוך הוא לכתוב כן דוקא גבי אברהם ושרה מה שלא עשה כן בכל שאר הצדיקי׳ לומר דאע״ג שהללו נולדו בין רשעי׳ ותכף שנולדו לא הכירו בורא׳ ולא עבדוהו עד שהכירו בו מתוך חקירתם אפ״ה חשיב שפיר כאילו היו כן מלידה ומבטן וכן גבי ישמעאל כתב כן קרא לאשמועי׳ היא גופה שהשב בתשובה כל זדונות נעשות כזכיות ונמצא כאילו הרבה זכיות כל ימיו שכל העבירות זכיות הנה אחר התשובה ורש״י לא חש להאריך ולבאר כן גבי ישמעאל דממילא מובן זולת רמזו במ״ש ויגוע לא נאמ׳ גויעה אלא בצדיקים ומיהו לאו למימרא דישמעאל הגיע למדרגת אברהם חלילה לומר כן אלא לפי מדרגתו קמ״ל קרא דאותה מדרגה שהגיע בסוף ימיו כשעשה תשוב׳ מעלה עליו הכתו׳ כאילו כל ימיו היה כן באותה מדרגה ובזה ספו תמו כל הקושיות והכל הולך על נכון:
פסוק ב:בקרית ארבע וכו׳ ד״א וכו׳ דאילו לפי׳ א׳ ק׳ דהול״ל קרית ארבעה שהרי ענקים הם זכרים לכך פי׳ על קברו׳ הד׳ זוגות ולפי׳ הב׳ נמי ק׳ דקרא כתיב ביהושע ושם חברון לפנים קרית ארבע האדם הגדול בענקים וכו׳ משמע בהדיא דקרית ד׳ היה שמה מתחלה בשביל הענקים ואח״כ הסיבו שמה חברון:
פסוק ב:לספוד וכו׳ נסמכה וכו׳ אפשר דק״ל דהול״ל תחלה לבכות שהרי הבכי הוא הראשון ואחר כך הספד ולכך פי׳ דע״י בשורת העקידה שהגיד לה השטן וכו׳ מתה א״כ כשבא אברהם כבר עברו ג׳ ימים אחר מיתתה שהרי היה מהלך ג׳ ימים כדכתיב ביום הג׳ וישא אברהם את עיניו וכו׳ ורז״ל אמרו ג׳ ימים לבכי ז׳ להספד ונמצא שכבר עברו ג׳ ימי הבכי ולכך לא היה רוצה אברהם אלא להספיד אבל מכח ההספד נתעורר לו הבכיה ולכך כתיב לספוד תחלה והדר ולבכותה. ומ״ש וכמעט שלא נשחט ק׳ דהול״ל וכמעט שנשחט וגם בש״ח ראיתי שהק׳ כן. ונר׳ דשרה צדקת היתה ואם היה אומר לה השטן שנשחט בנה לעבודת הי״ת לא היתה דואגת מפני זה אלא השטן א״ל שאברהם התחיל לשחטו וכמעט שלא נשחט כלו׳ בשביל דבר מועט מיעוט הסימנין לא שחטו כהוגן ונפסל לכך באה לה דאגה גדולה בחושבה כי אבדה בנה בלי תועלת שהרי לא נכשר לקרבן ולכך מתה. ואפי׳ להבין גם כן מה שכתיב פרחה נשמתה שמדעתה עשתה איזה יחוד להפריח נשמתה ולבקש היכן הוא מקום העקידה לראות אם האמת כדבריו של שטן (כדרך יחוד של נפילת אפים שכתב האר״י ז״ל) וכיון שיצתה נשמתה שוב לא חזרה אל גופה ונשארה מתה:
פסוק ד:אחוזת קבר וכו׳ דק״ל דמשמע שהיה שואל להם שיתנו לו קבר דהיינו מקום שכבר נקברו בו מתים וא״כ למאי בעי הא שוב אינו ראוי לקבור בו מת אחר לכך פי׳ וכו׳:
פסוק ט:המכפלה וכו׳ ד״א וכו׳ דאילו לפי׳ א׳ ק׳ דלא שייך כ״כ לישנא דמכפלה לפי הפשט כזה על זה. ולפי׳ ב׳ נמי ק׳ טפי דבשלמא לפי׳ א׳ י״ל שאברהם היה נותן להם לסי׳ שהוא היה רוצה אותה המערה שהיא כפולה בעלייה ע״ג אבל לפי׳ ב׳ ק׳ היכי קאמר להו ויתן לי את מערת המכפלה והא אינהו לא הוו ידעי מאי קאמר להו ואמאי קרי לה מכפלה שהם לא היו יודעים מאומה מזה ולא שנקברו שם אדם וחוה:
פסוק ט:בכסף וכו׳ וכן דוד וכו׳ אפ׳ שכוונת רש״י במה שהביא זה לומר שיש במשמעות כסף מלא שקלים גדולים דהיינו קנטרין לומר במתיבה זו נתאמץ עפרון לטעון קנטרין שתפסו לאברהם בדבור שא״ל בכסף מלא ותדע שיש במשמעות כסף מלא כן שהרי בדברי הימים בשקלי ארונה כתיב בכסף מלא וההוא ודאי ר״ל קנטרין לפי הכלל שאמרו רבותינו כל כסף האמור בכתובים קנטרין א״נ הפוך בה והוא העיקר דרש״י בא להכריח פירושו דפי׳ דבכסף מלא ר״ל כל שוייה. וא״ת מנ״ל לפרש כן ודילמא בכסף מלא ר״ל שקלים גדולים דהיינו קנטרין שכך א״ל אברהם ליתן ותיקשי למה שפירש״י לקמן דעפרון רצה ליקח קנטרין ודילמא לאו הכי הוה אלא כך אמר ליה אברהם מתחלה ומש״ה קאמר בכסף מלא. לכך תירץ רש״י דליתא וא״א לפרש כן דהא בד״ה כתיב בכסף מלא ואם או׳ דכסף מלא אינו רצה לומר אלא קנטרין התם אמאי הוצרך לכתוב כסף מלא הא בל״ז פשיטא דקנטרין הן דהא כל כסף דכתובים קנטרין א״ו דכסף מלא אינו ר״ל קנטרין אלא כל שוויה:
פסוק י:ועפרון ישב כתיב חסר. עמ״ש לעיל בפר׳ וירא וה״נ מתפרש שפיר לפי דרכנו שא״ל בני העיר אותו היום שישב ביניהם כמלך בגדוד מפני חשיבות אברהם ולכך כתיב ישב דקרי׳ ביה בציר״י:
פסוק יא:נתתי לך הרי הוא וכו׳ ולקמן גבי נתתי כסף השדה לא פי׳ כן ולמה לא פי׳ רבינו שניהם בפי׳ שוה וי״ל דהכא דמיירי בקרקע שנקנה בכסף או בשטר או בחזקה מש״ה מתפרש שפיר אע״ג שלא עשינו שום דבר מדרכי ההקנאה שהרי לא קבלתי כסף ולא עשיתי לך שטר אעפ״כ הרי היא כמו שנתתיה לך קבור מתך ובהא סגי דתקנה אותה בחזקה דלא גרע קבורת מתו מנעל פרץ או גדר כל שהוא דהויא חזקה. אבל לקמן בכסף שאינו נקנה אלא במשיכה לא שייך לומר הרי הוא כמו שנתתי ולכך פירש הלואי וכו׳:
פסוק טו:ביני ובינך בין ב׳ אוהבים וכו׳ לא הו״מ לפרושי בין ב׳ אנשים חשובים ועשירים כמונו דא״כ חשיבותו של אברהם לא שייך להזכיר כאן דבשלמא דידיה ניחא דר״ל לפי שאני עשיר וסך זה אינו כלום לגבאי מש״ה אתן בחנם אבל לומר לפי שאברהם עשיר שלהן יקח בחנם אין זה שייך אלא אדרבא להיותו עשיר ישלם במיטבא לכך פירש בין ב׳ אוהבים. ומה שהאריך רש״י בתיבות אלא הנח את המכר ואת מתך וכו׳ היינו ליישב וי״ו דואת מתך קבור דכתיב בקרא:
פסוק טז:וישקל וכו׳ חסר וכו׳ דק״ל לרש״י דהול״ל וישמע אברהם לעפרון וישקול אברהם לו אמאי הדר והזכיר עפרון אלא בהך דיתיר ואתי לדרשא כתבו חסר וי״ו לדרוש זה דאילו מכח החסרון אין הכרח לדרוש כן דכמה שמות של צדיקים גמורים נכתבים חסר כמו יעקב אהרן משה וכן רבים:
פסוק יז:ויקם וכו׳ ופשוטו וכו׳ הקדים המדרש לפשט לפי שאין הפשט מיושב כ״כ שא״כ הרי הוא כפול דכבר כתיב בתר הכי ויקם השדה וכו׳ ואע״ג דהרא״ם ז״ל הקשה שאם זו כוונתו הול״ל ופשוטו שניהם ל׳ קנין לא ידעתי איך הי׳ לו לומר שניהם מאחר שלא הזכיר השני בפירושו כלל. ומה שדרשו כן טפי על פ׳ ראשון ולא על השני שהוא מיותר נ״ל לפי שבראשון הדרשה ניחא טפי לפי שמזכיר בו עפרון כלו׳ למה ויקם לפי שהיה תחלה שדה עפרון ועכשיו לאברהם למקנה. ומ״מ לא ידענא אמאי קאמרי ל׳ הדיוט ומלך וטפי הוה ניחא למימר לשון רשע וצדיק וכדומה כ״ש דעפרון נמי קודם מכירה נעשה שר על העיר וכדלעיל הרי שלא היה הדיוט ממש ולשון המדרש ניחא טפי דקאמר דהות דבר נש זעיר ואתעבידת דבר נש רב ובלשון הזה נכלל הכל אבל לרש״י ששינה בלשון המדרש ק׳:
פסוק יח:בכל וכו׳ בקרב וכו׳ ובמעמד וכו׳ נקט תרתי לישני לומר דלא זו בלבד שהיו שם כלם אלא שא״ל בהדיא אתם עדי כדי שלא יוכל לומר משטה הייתי בך ואפשר דמש״ה כתיב לעיני בני חת בכל באי וכו׳ דלכאורה הוא כפל דהיינו הך אלא לומר שהיו שם כלם וגם נעשו עדים כלם:
