אחוזת עולם

בפרקנו מפורטת באריכות פרשת קניית מערת המכפלה. מדוע? וכי לא די לכתוב שאברהם קנה את המקום וקבר בו את שרה? לשם מה האריכות והפירוט?

הסבר אבן עזרא לאריכות הדברים בפרקנו

אבן עזרא (בראשית כג יט) מעלה שתי תשובות:

א) "לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה". ברכישת שדה המכפלה החלה הבטחת הארץ להתגשם, בכך שאברהם זכה לנחלה בארץ.

ב) "להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות – לחיים ולמתים". ההרחבה בתיאור קניית שדה המכפלה מצביעה על מעלתה של ארץ ישראל וחביבותה. הארץ כה יקרה, עד שאברהם מוכן להתאמץ כל‑כך כדי לזכות שם בנחלה.

באופן דומה מסביר אבן עזרא (אבן עזרא בראשית לג יט) את הפירוט בקניית השדה שליד שכם על ידי יעקב: "להודיע כי מעלה גדולה יש לו לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק – חשוב הוא כחלק עולם הבא". הווה אומר: אף שדרך התורה לקצר בדבריה, בשני המקרים הללו בחרה להאריך ולפרט, ואפילו ציינה את תהליך הרכישה ואת סכום הקניין, כל זאת כדי ללמדנו על מעלת הארץ לחיים ולמתים, שהמחזיק בחלק בה – חשוב כמחזיק חלק בעולם הבא.

צריך לרצות את הארץ

שאלה נוספת העולה מהפרשה היא מדוע טרחו אבותינו לרכוש נחלה בארץ. הלא בין כה הארץ כולה הובטחה להם בשבועה א-להית, ולכאורה די להם לשבת ולחכות שה' יוריש מפניהם את הארץ. מכאן נלמד יסוד חשוב: ההבטחה האלוהית מתממשת במציאות רק כאשר אנו רוצים בה ופועלים להשגתה. אמנם יש בידינו הבטחה על הארץ, אך הגשמתה של הבטחה זו תלויה בכך שאנו רוצים בה, ופועלים להשגתה בכוחנו האנושי כפי יכולתנו.

רואים עצמם כגזלנים

חז"ל אומרים שישנם שלושה מקומות "שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל, לומר גזולים הם בידכם"(בראשית רבה עט ז) – מערת המכפלה, בית המקדש והשדה שליד שכם. זאת משום שמפורש בתנ"ך לגבי כל אחד ממקומות אלו שישראל רכשום כדין. מדוע משתמשים חז"ל בלשון "להונות את ישראל"? הלוא אין האומות באות להונות ולרמות אותנו, אלא רק להתווכח על שייכות המקומות הללו לעם ישראל? אלא שהגויים באים לרמות ולשכנע אותנו בצדקת טענותיהם. הם רוצים שאנו נראה עצמנו כגזלנים. והשתכנעות ישראל מטענות האומות היא תחילת ההידרדרות.

להאמין בצדקת הדרך

כך מובא גם בפירושו הידוע של רש"י על הפסוק הראשון בתורה. הוא מסביר שהתורה פתחה בסיפור הבריאה, כדי "שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים", יענו להם ישראל: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". אין הכוונה שסיפור הבריאה נועד לשמש אמצעי הסברה כנגד האומות, אלא שעל ישראל עצמם להפנים את העובדה שה' ברא את העולם, ואין לטעות אחר הבלי האומות כאילו אנו גוזלים את הארץ, אלא היא ניתנה לנו על ידי הבורא, ואיש אינו יכול לערער על כך לעולם.

כשנפנים ונזדהה עם הבנה זו - טענות הגויים לא יוכלו לנו. הם עצמם יבינו שאין טעם לנסות להונות ולרמות אותנו שהארץ אינה שלנו. ההכרה בצדקתנו היא חיונית, שכן מהותו של עם ישראל היא המוסר והצדק, כך שאיננו מסוגלים להיות "ליסטים", ואפילו לראות את עצמנו ככאלה.

כאשר ישראל בטוחים בצדקתם, ואין מצפונם מעיק עליהם שמא ליסטים הם, אז ביכולתם לעמוד במלחמה מול רבים ולנצחם, כפי שראינו פעמים רבות בדורות האחרונים. אך כשיש לאנשים מישראל ספק שמא אנו באמת ליסטים, הרחמנות והמוסריות של עם ישראל עלולות להתבטא בצורה מעוותת, עד כדי רחמים כלפי האויב כאילו אנו גזלנו אותו. כשאין בטוחים מי הליסטים האמיתי ומי בעל הבית האמיתי – התפיסה המוסרית מתעוותת, ואפשר בטעות להצדיק את הרשע ולהרשיע את הצדיק.

קשר נצחי לאדמה

כפי שראינו, חז"ל ציינו שלושה מקומות שאין הגויים יכולים לערער את ביטחוננו בצדקת שייכותם אלינו: מערת המכפלה, בית המקדש וקבר יוסף. מקומות אלו מבטאים את הקשר של אבותינו לארץ ישראל, כיוון ששם הם התחילו לממש את הקשר לארץ על ידי קניין. אברהם קנה את מערת המכפלה; מקום בית המקדש אמנם נקנה בימי דוד, אך תחילת גילוי קדושתו המיוחדת הייתה בעקדת יצחק; ויעקב קנה את חלקת השדה בשכם ובכך המשיך בקניין הארץ ובגילוי הבעלות עליה.

מלבד המכנה המשותף של הקניין, ישנו מכנה משותף נוסף – מיתה וקבורה באותם המקומות. מערת המכפלה הינה אחוזת קבר; בהר המוריה נעקד יצחק; ובשדה שכם נקבר בסופו של דבר יוסף. מסירות נפש וקבורה בארץ מבטאים קשר עמוק אליה, חיבור ממשי לאדמה, שהוא קשר בל יינתק. מתוך קברים ומסירות נפש מתגלה הקשר הנצחי של עם ישראל לארץ, ושום כוח בעולם איננו יכול להפסיק קשר מיוחד ומופלא זה.

חז"ל מביאים משל על אב ובן שצועדים לעבר עיר, והאב נותן לבנו סימן כיצד יֵדעו שהם מתקרבים למחוז חפצם: "אם ראית בית הקברות לפניך – הרי היא המדינה קרובה לך"(מדרש תהילים כ ד). הכוונה העמוקה במשל היא שבית הקברות מהווה את הפרוזדור למדינה ואת ההתקשרות החזקה אליה. הנכונות של עם ישראל למסירות נפש למען הארץ היא שמחזקת בקרבם את הקשר הנצחי אליה. באופן זה, "אחוזת קבר" הופכת להיות "אחוזת עולם".

© המאמרים מעובדים ומקוצרים מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון