תנ"ך על הפרק - בראשית כג - חזקוני

תנ"ך על הפרק

בראשית כג

23 / 929
היום

הפרק

אברהם קונה את מערת המכפלה, פטירת שרה

וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת׃וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י בְּתוֹכְכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְר֨וֹן הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר׃לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב׃לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ׃וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויהיו חיי שרה הרוצים למנות גימטריאות אומר כמנין ויהיו , היו חייה הם שלשים ושבע שנים שמיום שנולד יצחק עד יום העקדה שמתה, אבל התשעים שנה שחיתה קודם לכן אינן חשובין חיים שמי שאין לו בנים חשוב כמת.מאה שנה פירש״‎י לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר וכו', וא״‎ת הרי בישמעאל כתיב שנה בכל כלל אלא י״‎ל היכא דכתיב מאת דצריך למכתב שנה אבתריה לא דרשינן ביה אבל גבי שרה כתיב מאה ומסתייה בלא שנה, וכתיב שנה בתריה ש״‎מ לדרשא אתא. ומה שאנו דורשים אותו גבי אברהם אע״‎ג דכתיב ביה מאת היינו משום דכתיב ביה ימי שהוא מיותר. ועוד פרש״‎י בת מאה כבת עשרים לחטא מה בת עשרים לא חטאה. וא״‎ת הא קים לן דבני עשרין בני עונשין הן. אלא ה״‎ק מה כשהיתה בת כ׳‎ לא היתה בת עונשין שבאותו פרק לא היו בני עונשין עד ק׳‎ שנה עד מ״‎ת שהיתה מהנפש אשר עשו בחרן כדקיימא לן כהלכה דתנא דבי אליהו. אף כשהיתה בת מאה שכבר עבר מתן תורה והיו בני עונשין היתה בלא חטא. ועוד פרש״‎י בת עשרים כבת שבע ליופי, פירוש היתה יפה בלא כחל ושרק ופרכוס כשהיתה בת עשרים שבאותו זמן דרך נשים לקשט עצמן כמו שהיתה בת שבע שאין דרך לקשט. ובאגדה דורשו בת מאה כבת עשרים ליופי ובת עשרים כבת שבע לחטא.שני חיי שרה פרש״‎י כולן שוין לטובה. אף השבע דהא לא דרשינן ליה אלא משבע ולמעלה אבל גבי שני חיי ישמעאל ליכא למדרש הכי שהרי עדיין לא פירש שנותיו והכא כתיב ויהיו חיי שרה אם כן שני חיי שרה למה לי אלא ש״‎מ לדרשא הוא דאתא.ותמת שרה אין דרכו של מקרא לכתוב מיתת אשה אעפ״‎י שהיא צדקת, אם לא על ידי מעשה כגון שרה, רחל, דבורה, מרים, שרה, בשביל שהוציא אברהם דמים יקרים לקברה ולא הרהר וזהו אחד מהעשרה נסיונות. רחל, להודיע שנקברה חוץ למערה. דבורה, להודיע למה נקרא שם אותו מקום אלון בכות. מרים, על שם הבאר שפסק כשמתה.בקרית ארבע י״‎מ מה שכתב מקום מיתתה מה שאין כן באברהם ושאר אמהות על שם ששלחה שם אברהם כשיצא ללכת להר המוריה שלא תרגיש בעקדה שהרי בבאר שבע היה עומד כדכתיב וישב אברהם בבאר שבע. וי״‎א כשחלתה הוליכה שם משום דבחברון בסים אוירא וכששמעה בשורת העקדה מתה. לכך ויבא אברהם מבאר שבע לספד לשרה ולכך הוצרך לו לקנות שם אחוזת קבר כי לא היה שם מקום מושבו.בקרית ארבע עיר שבנה אותה אדם ששמו ארבע. כדכתיב קרית ארבע האדם הגדול בענקים. דבר אחר עיר שירשוה ארבע בעלים זה אחר זה מתחלה לשבט יהודה, אח״‎כ לכלב ואח״‎כ לכהנים ואח״‎כ ללוים כדאיתא בס׳‎ יהושע, ב״‎ר. והיא היתה עיר מקלט ולכך לא ניתן לכלב רק פרורהא כדכתיב את שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה לאחוזתו. פרק יש נוחלין. ויבא אברהם י״‎מ אפי׳‎ לא בא אלא מן החוץ יאמר ויבא, דוגמא ויבא הביתה לעשות מלאכתו.לספד לשרה ולבכתה לפי שלא היה לו מקום מוכן לקבורה.גר ותושב אנכי עמכם, גר שבאתי מארץ נכריה, ותושב שדעתי להתיישב עמכם. כאן פרש״‎י ואם לאו אטלנה מן הדין ואם תאמר הרי בפרשת לך לך גבי והכנעני והפרזי אז יושב בארץ פרש״‎י עדיין לא היה לאברהם חלק בארץ שעדיין לא היה לאברהם זרע וכתיב לזרעך אתן את הארץ הזאת אבל עכשיו בפרשת חיי נולד יצחק והיה לו חלק בארץ.תנו לי אחזת קבר אם אקבר את מתי באחד משדה אנשי העיר היום או למחר יבא בעל השדה לחרוש ויחטט בקבר וישלך העצמות, אבל משתתנו לי אחוזת קבר אין לחוש שיחרשו בו.נשיא אלהים השיבו על ראשון ראשון, אמרת גר ותושב אינו כן אלא נשיא אלהים אתה ומה ששאלת לקנות אחוזת קבר פן יחרשו בו במבחר קברנו בקברנו המובחר שקוברים בו את השרים קבר את מתך וכבוד הוא לבקש לך מקום במבחר קברנו איש ממנו את קברו אפי׳‎ קבר המיוחד לו בחייו.ויקם אברהם וישתחו אברהם היה צריך לכולן שאפי׳‎ מכר לו עפרון את השדה לא היה אברהם רשאי לעשותו בית הקברות שלא ברשות כל בני העיר ולכך הוצרך לקום כדי להשתחוות לכולם אפי׳‎ לאותם של אחוריו. אבל בהשתחות לעפרון שהיה יחידי לא הוצרך לקום אלא להשתחות לפניו.ופגעו לי בעפרון וא״‎ת הרי אמרו לעיל במבחר קברנו קבור את מתך, אלא עפרון לא היה חתי בא ונתיישב בתוכם ונעשה נשיא ואמר להם אברהם שיבקשו מעפרון שיסכים בדבר.ויתן לי עלי הוא כאילו הוא נתנה לי.בקצה שדהו אינה מקלקלת שדהו כלל. ועפרון ישב בתוך בני חת דוגמא בתוך עמי אנכי ישבת.השדה נתתי לך אם לא נתתי לך רק המערה לא יהיה לך דרך לעבור ולבא אל המערה.נתתי כסף השדה קח ממני, תיבת נתתי לעיל קאי שאמר עפרון השדה נתתי לך ואברהם השיב לו שמעני נתתי בתמיה, אתה אמרת נתתי לך אך אתה כסף השדה קח ממני שבמתנה לא אקבלנה והטעם שבנתתי מוכיח שיש בו גרש להפרידו מכסף השדה.[נתתי עתיד לתת שהוא כמו ואתן].וישמע אברהם אל עפרון מה שמע, שמע השומא שאמר עפרון ארץ ארבע מאות שקל וגו'וישקל אברהם לעפרן חסר וי״‎ו להשוות גימטריא שלו לד׳‎ מאות שקל כסף ששקל לו אברהם.כסף עבר לסחר כסף צרוף מקובל לכל. כסף עבר מור עובר.ויקם על ידי הכסף קם השדה להיותו לאברהם למקנה . שדה עפרון השדה היה לאורך כל פני העיר. כאן קראה ממרא היא חברון, ולמעלה קרית ארבע היא חברון. וביעקב הוא אומר ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע היא חברון וכו', ולמעלה אברהם וישב באלוני ממרא אשר בחברון, לומר לך ממרא בנה לו קריה על פני חברון חוצה לה וחברון לפנים לבני חת וקראה ממרא בשמו ואלוני ממרא לפניה ומכפלה לפני חת לרוח אחרת ולאחר מיתת ממרא גברה בפנים יד הענק ששמו ארבע והחזיק בכולן ונקרא ארבע על שמו וכאשר גברה יד ישראל והשמידו את החתי קראוה חברון.אל מערת המכפלה אל במקום בי״‎ת דוגמא ונתתה אל הארון, אל תוך שרפת הפרה, מים חיים אל כלי.ויקם השדה לשון קיום כמו יקום עליה הקים אותם ביום שמעו. לומר שאחר שנקברה בו שרה נתקיים השדה והוחזק לאברהםלאחוזת קבר.מאת בני חת שלקח חתימת העיר וקיום המקנה מן השדה שלא יאמרו אין עפרון רשאי להרבות אצלנו מקום טומאה.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך