תנ"ך על הפרק - בראשית כג - ראשית הקניין בארץ / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית כג

23 / 929
היום

הפרק

אברהם קונה את מערת המכפלה, פטירת שרה

וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת׃וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י בְּתוֹכְכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְר֨וֹן הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר׃לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר׃וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב׃לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ׃וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

ראשית הקניין בארץ

במעמד העקדה הגיע אברהם לשיא דבקותו הרוחנית. התעלות כזו דורשת התעלות מקבילה בממד הארצי־מעשי, שכן הכלי המכיל את האור הא-להי בעולם נבנה תמיד משתי המדרגות המיוחדות אליו - האדם והאדמה.

אל העלייה הארצית נדרש אברהם להגיע בעזרתה של שרה, האָמוּנה על בניין הבית הראוי להלבשת האור הגדול המאיר בעבודתו. אולם גודל העלייה המתאימה למעמד העקדה אינו יכול להתגשם בחיי מעשה רגילים. והוא דורש מסירות נפש מיוחדת, מעין מה שלמדנו בדברי חז"ל: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה"(ברכות סג:). כן לימדונו חז"ל כי בשעת הלידה קרובה היולדת לסכנת מיתה, ורק מתוך מסירות הנפש הגדולה היא מחדשת את החיים בדור הבא.

משום כך עולה שרה, האם המופקדת על בניינם של ישראל ועל אחיזתם בארץ, אל גנזי מרומים, ובעלייתה הגדולה היא מעלה עמה את שני תפקידיה־ייעודיה: בניין הארץ ועתיד בנה, יצחק. בפרקנו נראה כיצד פטירתה של שרה הביאה לאחיזת הקבע הראשונה בארץ בקניין מערת המכפלה, ובפרק הבא נראה בנוסף, כיצד המריצה את אברהם לדאוג לבניין ביתו של יצחק.

תקומת הארץ

כאשר שב אברהם מהר המוריה נתבשר על סילוקה של שרה, שאירע בדרך מופלאה בחברון ולא במקום מגוריה בבאר־שבע (ב. ראה תנחומא מהדורת בובר סימן ג). על כן הלך אברהם לחברון, על מנת לספוד לשרה במקום גניזת נשמתה (ב). בגבורה מיוחדת (ג) התעלה אברהם על גודל צרתו האישית והשתמש בה להשלמת נדבך נוסף בבניין חיי האומה, לה הקדיש את ימיו.

אברהם, שהיה בעל מעמד רם בעיני עמי הארץ שנתכנסו לכבדו בשעת אבלו, פנה אליהם בבקשה לרכוש אחוזת קבר עבור שרה (ג). את הצעתם לקבור את מתו בתוכם (ו) הוא דוחה בעדינות (ח), תוך שהוא מגלה את משאת נפשו – רכישת מערת המכפלה אשר בקצה שדה עפרון (ט). אברהם מבקש את תיווכם של המתאספים על מנת להשפיע על עפרון להסכים למכירה.

מתוך הוקרה לאישיותו הדגולה של אברהם, כלשון בני חת: "נְשִׂ֨יא אֱ-לֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ"(ו), מציע עפרון להעניק לאברהם את השדה ואת המערה אשר בו בחינם (יא). אברהם מסרב (יג). במבטו, הצופה לעתיד הדורות הבאים, הוא מבין כי לשם אחיזה גמורה בארץ עליו לשלם עבורה כסף מלא, ולבסס בכך את הקשר המוחלט בינו לבינה (השווה להתנהלות דוד, שמואל ב כד כד).

בזאת מתבצעת המכירה, הכוללת בתוכה את הַמְּעָרָה, הַשָּׂדֶה֙ וְכָל־הָעֵץ֙ אשר בגְּבֻלוֹ סָבִֽיב (יז). ייתכן שקניין השדה והעץ המוזכרים רומזים על הצורך בעבודת הארץ לשם גילוי כוחותיה בעציה המיוחדים. בצורה זו מכין אברהם את קניינו הבא של נכדו, יעקב, אשר קונה שדה – המעיד יותר מן הבניין על הקשר הפנימי בין האדם המיוחד לאדמה המיוחדת. התורה מציינת כי קניין השדה על־ידי אברהם הקים אותו ממדרגתו הנפולה: "וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן... לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה"(יז-יח).

על־פי דברי חז"ל מערת המכפלה הייתה מקום קבורתם של אדם וחוה, ובקניית המערה והשדה לאחוזת מנוחתם של אבותינו קבע אברהם כי הוא היורש את ייעודו של האדם הראשון והוא הממשיך לצעוד בדרכו. כך דורשים חז"ל על הנאמר בספר יחזקאל: "וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם"(יחזקראל לד לא) – "אַתֶּם קרויים אָדָ֣ם. ואין הגויים קרויים אדם"(יבמות סא.).

רק אחרי בירור הקניין הגמור בשקילת כל הכסף ובעריכת חוזה הקניין בשלמותו (טז), מתפנה אברהם לקבורתה של שרה (יט). בכך הוא מגלה את ראייתו המעמיקה, המקדימה את הטיפול בהכנת העתיד לדאגת צורכי השעה. כעת, לאחר בניין יסודות הארץ, הגיעה העת לעילויו של החלק האנושי של בית־ישראל. על כך – בפרק הבא.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך