ראשית הקניין בארץ

במעמד העקדה הגיע אברהם לשיא דבקותו הרוחנית. התעלות כזו דורשת התעלות מקבילה בממד הארצי־מעשי, שכן הכלי המכיל את האור הא-להי בעולם נבנה תמיד משתי המדרגות המיוחדות אליו - האדם והאדמה.

אל העלייה הארצית נדרש אברהם להגיע בעזרתה של שרה, האָמוּנה על בניין הבית הראוי להלבשת האור הגדול המאיר בעבודתו. אולם גודל העלייה המתאימה למעמד העקדה אינו יכול להתגשם בחיי מעשה רגילים. והוא דורש מסירות נפש מיוחדת, מעין מה שלמדנו בדברי חז"ל: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה"(ברכות סג:). כן לימדונו חז"ל כי בשעת הלידה קרובה היולדת לסכנת מיתה, ורק מתוך מסירות הנפש הגדולה היא מחדשת את החיים בדור הבא.

משום כך עולה שרה, האם המופקדת על בניינם של ישראל ועל אחיזתם בארץ, אל גנזי מרומים, ובעלייתה הגדולה היא מעלה עמה את שני תפקידיה־ייעודיה: בניין הארץ ועתיד בנה, יצחק. בפרקנו נראה כיצד פטירתה של שרה הביאה לאחיזת הקבע הראשונה בארץ בקניין מערת המכפלה, ובפרק הבא נראה בנוסף, כיצד המריצה את אברהם לדאוג לבניין ביתו של יצחק.

תקומת הארץ

כאשר שב אברהם מהר המוריה נתבשר על סילוקה של שרה, שאירע בדרך מופלאה בחברון ולא במקום מגוריה בבאר־שבע (ב. ראה תנחומא מהדורת בובר סימן ג). על כן הלך אברהם לחברון, על מנת לספוד לשרה במקום גניזת נשמתה (ב). בגבורה מיוחדת (ג) התעלה אברהם על גודל צרתו האישית והשתמש בה להשלמת נדבך נוסף בבניין חיי האומה, לה הקדיש את ימיו.

אברהם, שהיה בעל מעמד רם בעיני עמי הארץ שנתכנסו לכבדו בשעת אבלו, פנה אליהם בבקשה לרכוש אחוזת קבר עבור שרה (ג). את הצעתם לקבור את מתו בתוכם (ו) הוא דוחה בעדינות (ח), תוך שהוא מגלה את משאת נפשו – רכישת מערת המכפלה אשר בקצה שדה עפרון (ט). אברהם מבקש את תיווכם של המתאספים על מנת להשפיע על עפרון להסכים למכירה.

מתוך הוקרה לאישיותו הדגולה של אברהם, כלשון בני חת: "נְשִׂ֨יא אֱ-לֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ"(ו), מציע עפרון להעניק לאברהם את השדה ואת המערה אשר בו בחינם (יא). אברהם מסרב (יג). במבטו, הצופה לעתיד הדורות הבאים, הוא מבין כי לשם אחיזה גמורה בארץ עליו לשלם עבורה כסף מלא, ולבסס בכך את הקשר המוחלט בינו לבינה (השווה להתנהלות דוד, שמואל ב כד כד).

בזאת מתבצעת המכירה, הכוללת בתוכה את הַמְּעָרָה, הַשָּׂדֶה֙ וְכָל־הָעֵץ֙ אשר בגְּבֻלוֹ סָבִֽיב (יז). ייתכן שקניין השדה והעץ המוזכרים רומזים על הצורך בעבודת הארץ לשם גילוי כוחותיה בעציה המיוחדים. בצורה זו מכין אברהם את קניינו הבא של נכדו, יעקב, אשר קונה שדה – המעיד יותר מן הבניין על הקשר הפנימי בין האדם המיוחד לאדמה המיוחדת. התורה מציינת כי קניין השדה על־ידי אברהם הקים אותו ממדרגתו הנפולה: "וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן... לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה"(יז-יח).

על־פי דברי חז"ל מערת המכפלה הייתה מקום קבורתם של אדם וחוה, ובקניית המערה והשדה לאחוזת מנוחתם של אבותינו קבע אברהם כי הוא היורש את ייעודו של האדם הראשון והוא הממשיך לצעוד בדרכו. כך דורשים חז"ל על הנאמר בספר יחזקאל: "וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י אָדָ֣ם אַתֶּ֑ם"(יחזקראל לד לא) – "אַתֶּם קרויים אָדָ֣ם. ואין הגויים קרויים אדם"(יבמות סא.).

רק אחרי בירור הקניין הגמור בשקילת כל הכסף ובעריכת חוזה הקניין בשלמותו (טז), מתפנה אברהם לקבורתה של שרה (יט). בכך הוא מגלה את ראייתו המעמיקה, המקדימה את הטיפול בהכנת העתיד לדאגת צורכי השעה. כעת, לאחר בניין יסודות הארץ, הגיעה העת לעילויו של החלק האנושי של בית־ישראל. על כך – בפרק הבא.