מלחמת הדרום
פרק י' פותח את המלחמות הגדולות של יהושע. לא עוד התמודדות עם עיר אחת, גדולה ומבוצרת ככל שתהיה אלא עם אזור שלם שמתאחד כנגד הפלישה הישראלית. אויבי ישראל כמו תמיד לפני שנערכים לפגיעה בישראל, מנסים להכרית את משתפי הפעולה בתוכם. כך מגיע יהושע להגן על בני בריתו בגבעון ומשם מתגלגלת המלחמה בכל אזור הדרום.
במלחמה זו מגייס יהושע, הרמטכ"ל היהודי, סיוע אווירי מיוחד לטובת פקודות המטכ"ל המיוחדות ליום השבת ומוציא לפועל תוכנית חניכה לקציניו הצעירים.
מלחמה נגד ה"משתפי"ם ולא נגד ישראל!
אדוני צדק מלך ירושלים מאחד קואליציה של מלכי הדרום. בפסוק זה מופיעה בפעם הראשונה המילה "ירושלים" בתנ"ך.
מלך העיר מקבל שם שהוא תואר :"אדוני צדק" מעניין שבספר בראשית מוזכר שיש רק מלך ל: "שלם" ושם שמו ותוארו: "מלכיצדק": "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן"(בראשית יד יח). המדרש( מובא ברש"י בראשית פרק יד יח) מגלה שאותו מלכיצדק הוא שם בנו של נח שמקבל את אברהם לאחר ניצחונו על ארבעת המלכים ומוחל לו על הריגת בני בניו.
העיר ירושלים ממשיכה להיות מרכזית בארץ כנען ולהניף את דגל הצדק. אמנם זו כבר לא אותה מלכות של צדק של שם בנו של נח אבל עדיין האוחז בראשות העיר קורא לעצמו "אדון הצדק". בשם הצדק הכנעני הוא יוצא למסע עונשין לא כנגד הפולשים מערבות מואב אלא דווקא עם ערי הגבעונים שחתמו על הסכם שיתוף פעולה עם הפולשים. הדבר מעיד על נכונות עדותה של רחב מיריחו, עמי הארץ מפחדים מישראל ומעדיפים להילחם עם ערים המוכרות להם בעוון שיתוף פעולה עם ישראל. כמו כן נקודה זו מצביעה על חשיבות ערי הגבעונים בהגנת הארץ מפני הפולש. גוש ערי הגבעונים חולש על הדרך המוליכה מדרום לצפון, דרך גב ההר, הנקראת היום "כביש 60" וכן על הדרך מההר אל השפלה הנקראת היום: "כביש מס' 1" .
קיום של "גייס חמישי" המשתף פעולה עם האויב בלב הארץ, הוא איום אסטרטגי שמלכי הדרום אינם יכולים לסבול.
פער הגבהים מהגלגל אל גבעון, ממינוס 400 מתחת לפני הים ועד כ700 מטר מעל פני הים הופך את המבצע של יהושע, לקשה ביותר. והכתוב מציין במפורש שמאמץ זה נעשה בלילה אחד בלבד!
יהושע ממשיך את המרדף דרך מורד בית חורון כנראה בגלל היותו צר ומתאים למארב לבורחים(ראש השנה יח.)
סיוע אווירי מקבל יהושע מעודפי אבני הברד ממכות מצריים, הקב"ה עצר גל של הברד במכת הברד, לפני שניתך על מצריים ובמלחמת מורד בית חורון שיחרר אותם לפגוע בבורחים מערבה מיהושע, תחמושת נוספת מיועדת להיות מופגזת על פי נבואת יחזקאל במלחמת גוג ומגוג.
כמו שרואים בדברי הפרשן בשם חז"ל:
"אשר חשכתי" - אשר מנעתי מלרדת במצרים כמ"ש ויחדלו וכו' לא נתך ארצה (שמות ט) ונשארו תלויים באוויר להיות מוכנים לעת צר להצר לחמשת מלכי האמרייש קשר ישיר בין מכות מצריים, כיבוש הארץ והגאולה העתידית. זו מלחמת הקב"ה למען ישראל וגאולתו ולכן התחמושת המוקצבת למלחמה זו מוכנה ומזומנת ונוחתת במועדים שונים לאורך ההיסטוריה.
כמ"ש וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (יהושע י)
וליום קרב ומלחמה של גוג כמ"ש ונשפטתי וכו' ואבני אלגביש וכו' (יחזקאל לח) כן דרשו ז"ל.
(מצודת דוד איוב פרק לח פסוק כג)
"... כיום תמים - וכמה?
א"ר יהושע בן לוי: עשרים וארבעה [שעי], אזיל שית וקם שית, אזיל שית וקם שית, כולה מלתא כיום תמים;
ר' אלעזר אמר: שלשים ושית, אזיל שית וקם תריסר, אזיל שית וקם תריסר, עמידתו כיום תמים;
רבי שמואל בר נחמני אמר: ארבעים ושמונה, אזיל שית וקם תריסר, אזיל שית וקם עשרים וארבעה, [שנאמר]: ולא אץ לבוא כיום תמים, מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים [הוה]"
(עבודה זרה כה.)
רבי יהושע בן לוי מפרש, כי בסך הכול השמש עמד במקומו "יום תמים" - 12 שעות. וכך הוא מפרש את הפסוק: "ויעמד בחצי השמים":
השמש נע 6 שעות, מזריחה ועד לחצי השמים, ונעצר. בחצי השמים נעצר השמש ל-6 שעות. אחרי 6 שעות המשיך השמש לנוע למערב. מסלול זה נמשך כרגיל, 6 שעות. ושוב, בהגיע השמש לצד מערב, נעצר ל-6 שעות נוספות, בהתאם לפסוק "ולא אץ לבוא", לא מיהר לשקוע, ואחר כך שקע. לפי הפירוש הזה של רבי יהושע בן לוי, נמשך היום הזה 24 שעות במקום 12 שעות של יום רגיל.
רבי יהושע מבין את הנס כפשוטו: יהושע עצר את השמש ואת הירח במקומם, כדי להספיק לסיים את הקרב. הפירוש לפסוק הוא פירוש צבאי: יהושע רצה לסיים את המלחמה לפני הלילה, כדי שחיילי האמורי לא יוכלו לברוח בחסות החשכה.
מדוע דווקא השמש בעיר גבעון ואילו הירח בעמק אילון?
כשנוסעים משעות הצהריים מירושלים לת"א צריך משקפי שמש, הרדיפה ממזרח אל המערב גורמת לרודף להסתנוור מהשמש שבמערב ובדמדומי הערב הבורח יכול להסתתר. לכן מבקש יהושע שהשמש תישאר במזרח ותאיר את דרך הבריחה במערב, והירח יחזיר את אורו אל עמק איילון שהוא ממערב למקום המלחמה ומשמש את הבורחים למחבוא.
לכן הציור שמתאר את השמש משמאלו של יהושע ואת הירח מימינו, אינו מתאים לתיאורים הגיאוגרפיים שמניחים את המזרח בימין ואת המערב בשמאל...
מלחמה בשבת?
את אבני האלגביש הוריד הקב"ה אבל את עצירת השמש והירח יזם יהושע, מדוע?
כשבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע ערב שבת,
וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת... מה עשה יהושע?
פשט את ידו לאור השמש ולאור הירח, והזכיר עליהם את השם, ועמד כל אחד ואחד במקומו שישה ושלושים שעות, עד מוצאי שבת...
וראו כל מלכי ארץ ותמהו, שלא היה כמוהו מיום שנברא העולם, שנאמר "ולא היה כיום ההוא"
(פרקי דר' אליעזר נא)
יהושע חשש ממלחמה בשבת כמו ביריחו, אולי בגלל שבסיומה של מלחמת השבת ההיא נכשלנו בחטא עכן... אבל את ההיתר להילחם בשבת לומדים מהפסוק העוסק במצור על עיר:
תנו רבנן: אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו - אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: (דברים כ)עד רדתה - אפילו בשבת.
(שבת יט.)
מדוע במצור על יריחו החליט יהושע כי השבת נדחית ואילו במלחמת הדרום החשש מכניסת השבת מביא את יהושע לגזור על השמש והירח לעצור את מהלכן עד צאת השבת?
יתכן והדרש: "עד רדתה" מתאים למלחמה שעדיין לא הוכרעה כמו המצור על יריחו, ולכן שבת לא תעצור את המצור או את המלחמה בעיצומה. אבל מלחמת מורד בית חורון הוכרעה כבר, יהושע רק רוצה לזנב בבורחים, לנצל את שעות האור לגרום לאויב עוד אבדות. במקרה זה כנראה ישראל יעמדו מלרדוף כדי לא לחלל את השבת על כן יהושע דוחה את השבת.
ספר הישר - מורשת הקרב מהאבות
"וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר "- מאי ספר הישר?
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, שנא': (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים.
והיכא רמיזא? (בראשית מח) וזרעו יהיה מלא הגוים,
[אימתי יהיה מלא הגוים]? בשעה שעמדה לו חמה ליהושע.
(עבודה זרה כה.)
יהושע הוא המשך תורת הלחימה מהאבות –מאותו ספר קרבות עתיק הנקרא ספר הישר. ספר בראשית, ספרן של הישרים, אבות האומה. ישרותן של האבות מלמדת את יהושע את ערך הדבקות במשימה, עד יקום גוי אויביו, כדי להשלים את המשימה יש לדחות אפילו את השבת ואפילו באמצעים מרחיקי לכת כמו "שמש בגבעון דום".
ומה עם טוהר הנשק? כיצד מחנכים דור של קצינים על שימוש נכון בכוח?
ליהושע יש משימה ליצור רוח לחימה בעם שפונק 40 שנה במדבר בתנאי מעבדה עם מיזוג אוויר של ענני הכבוד, שתייה קרה מבארה של מרים וארוחות טריות מידי יום. לכן יהושע אוטם את מערת המלכים וחוזר אליה יחד עם קציניו ומצווה עליהם: קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת-רַגְלֵיכֶם עַל-צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כדי לחנך אותם שהם הריבוניים בארץ החדשה עליהם לא לחשוש מעטרת המלכות שבצוואר המלכים אלא לדרוך ולרמוס את מלכי כנען המושחתים ולכן יש להוציא להורג את מלכי ערי הדרום ואת גוויותיהם לתלות עד הערב, זהו הקוד הערכי שמחנך יהושע השאוב עוד ממורשת הקרב של האבות הישרים.
על תליית המלכים והורדתם אומרים הפרשנים:
ועל דרך הפשט יאמר כי יהיה באיש חטא גדול שראוי להמיתו עליו ולתלותו על עץ לגודל חטאו, אעפ"כ לא תלין נבלתו על העץ,
כי הארור מכל האדם והמקולל בהם הוא התלוי, אין בכל המיתות מיתה מנוולת ובזויה כמוה.
(רמב"ן דברים כא כב)
ואין ראוי שנטמא הארץ ותהיה קללת האלהים בארץ הקדושה, כי שם צוה את הברכה חיים עד העולם. ולכן צוה יהושע ויורידום מעל העצים (יהושע י כז).
ונסמכה זו הפרשה בעבור המלחמה, כי בתחלה כי תצא. והנה גבעון יוכיח, כי משפט לא תלין איננו לכבוד המת רק לכבוד הארץ, כי משפט הכנענים והישראלים איננו שווה.
(אבן עזרא דברים כא כג)
הורדת המת התלוי היא לכבוד ארץ ישראל הקדושה, ארץ של חיים וקדושה ולא של טומאה ומוות.
לאחר כל מסע הכיבוש הדרומי חוזר יהושע אל מחנה הקליטה בארץ החדשה, לגלגל. את החזרה אל המחנה הראשוני נראה גם בהמשך במלחמת הצפון דבר שמסביר כמה קשה לחדור ולהתיישב במרכז הארץ בגב ההר וקשיי הקליטה בארץ מחזירים את יהושע שוב ושוב אל מחנה המעבר בגלגל.
לסיכום המלחמה הדרומית אנו לומדים כי, יהושע הפנים לקחים ממלחמות האבות הישרים, ממלחמת יריחו שנאלץ לסיימה ואפילו בשבת. פותח בחינוך קציניו ברוח אגרסיבית החותרת למגע ולהכרעה כנגד מלכי כנען ואומר לאו מוחלט להשלמה והכלה של ריבונות זרה בא"י גם לא כתלוי על החבל...