פסוק א:ויהיו בקרבם. התחברו עצמם עם ישראל:
פסוק ב:כי עיר גדולה. ועם כל זה לא עצרו כח להלחם, והמסו בזה לב אנשי המלחמה:
פסוק ד:כי השלימה. והרעו לעשות, כי הביאו מורך בלב כל:
פסוק ו:אל תרף ידיך. לעזוב אותנו בידם:
פסוק ט:כל הלילה. למען לא ירגישו ויבא פתאום:
פסוק י:דרך מעלה. בדרך העולה לבית חורון:
פסוק י:עד עזקה. כי ברחו דרך בה, ורדפום והכום בדרך עד עזקה וכו׳:
פסוק יא:הם במורד. כשהם ירדו במורד ההר:
פסוק יא:עד עזקה. בכל הדרך אשר נסו, ממורד בית חורון עד בואם לעזקה, נפלו עליהם אבני הברד:
פסוק יא:רבים. מרובים במספר:
פסוק יב:לה׳. בשם ה׳ וכשליחותו:
פסוק יב:ויאמר. הוא הדבור האמור למעלה, ועל שהפסיק בדברים, אמר שוב ׳ויאמר׳:
פסוק יב:שמש בגבעון דום. כי בעת ההיא עמד השמש נוכח גבעון, וחשש פן ישקע בעונתו ולא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון הלילה, ולזה אמר להשמש שלא ילך מהלכו, וימתין עוד נוכח גבעון במקום שהוא עומד:
פסוק יב:וירח בעמק אילון. כי אז כבר עלתה הירח ועמדה נוכח עמק אילון, ואמר לה שגם היא תמתין במקומה ולא תלך מהלכה, ואולי חשש שאם תלך הירח מהלכה תבוא נוכח השמש במקום עמידתו ותאפיל אור השמש:
פסוק יג:וידום השמש. רצה לומר, כן היה, שעמדו השמש וירח במקומם:
פסוק יג:עד יקום. עד אשר השלימו ישראל להתנקם מאויביו:
פסוק יג:הלא היא. הדבר ההיא הלא כתובה בהבטחה בספר הישר, והיא התורה, שנאמר בה על אפרים (בראשית מח יט) וזרעו יהיה מלא הגוים, והוא היום הזה שעמדו השמש והירח ליהושע הבא מזרעו, ונתמלא כל העולם שמעו:
פסוק יג:ויעמוד השמש. עכשיו מפרש המקום שעמד בה:
פסוק יג:בחצי השמים. רצה לומר, לפי הנראה בהאופק ההוא:
פסוק יג:ולא אץ לבוא. לא היה ממהר לשקוע, כדרכו מעולם למהר לבית שקיעתו, ללכת בהתמדה מבלי עמידה:
פסוק יג:כיום תמים. רצה לומר, נתעכב לעמוד במקום אחד כשעור יום שלם שהוא כ״ד שעות:
פסוק יד:כיום ההוא. להיות בו פלא כזה לשמוע וכו׳ כאשר שמע בקול יהושע להעמיד השמש והירח:
פסוק יד:כי ה׳. הפלא הזה נעשה בעבור שה׳ נלחם לישראל, ובעבורם עשהו:
פסוק טו:וישב יהושע. אחר כל המעשים האמורים במקראות שלאחריו:
פסוק יח:גולו אבנים. לבל יצאו פתאום וינוסו:
פסוק יט:וזנבתם אותם. הרגו ההולכים בסוף המחנה:
פסוק כ:עד תומם. כי הנשארים היו מעט מן המעט וכאלו תמו כולם:
פסוק כ:והשרידים שרדו. הנשארים אשר נשארו מהם באו אל ערי המבצר:
פסוק כא:לא חרץ וכו׳ לאיש. רצה לומר, אפילו לאיש אחד בהיותו יחידי לא חרץ עליו מי לשונו לדבר מאומה רע, כי נפל פחדם על כל:
פסוק כז:עד עצם וכו׳. רצה לומר, והמה מונחים שם עד עצם וכו׳, רצונו לומר עד עולם:
פסוק לז:ואת מלכה. יתכן שהמליכו עליהם מלך אחר, כי למעלה נאמר שיהושע המית מלך חברון:
פסוק לז:ואת כל עריה. הערים הסמוכים לה:
פסוק מב:פעם אחת. לפי שהעי לא לכד בפעם אחת לזה אמר שכל אלו לכד בפעם אחת:
פסוק מג:וישב יהושע. היא ההשבה עצמה האמורה למעלה (פסוק טו):