ויהי כשמע. פליגי ביה ספרי החזק היא הרפה. ועיין מ"ש (בשופטים ו') ובדוכתי אחריני:
פסוק ג:
מלך ירושלם. בספרים כ"י ובדפוס ישן אין בריש מאריך וכן חבריו שבענין. וכל ירושלם שבמקרא חסר יו"ד אחר למ"ד חוץ מחמשה הכתובים במסורת ירמיה סימן כ"ו וד"ה ב' ריש סימן כ"ה ואף אותם הכתובים בלא יו"ד היו"ד נקראת אף על פי שאינה כתובה כמ"ש במכלול דף ק"י וכמ"ש ביחזקאל י"ד ובבראשית רבה פר' נ"ו אברהם קרא אותו יראה שם קרא אותו שלם. והקב"ה קרא אותו ירושלם. וכתב בעל יפה תואר שם סי' ט"ז דאע"ג דקרינן ירושלם הוא חסר יו"ד לסבה זו כמ"ש התוספת בפ"ב דתעניות (דף ט"ז. בד"ה הר) וירו במקום יראה כי הוא"ו באל"ף ה"א בגימטריא:
פסוק ח:
כי בידך נתתים. בדפוסים אחרונים כתוב בידך ונמסר עליו יתיר יו"ד ואין כן בספרים כ"י גם לא בדפוסים ראשונים:
פסוק טו:
אל המחנה הגלגלה. החי"ת בחטף פתח:
פסוק כג:
ויעשו כן ויוציאו אליו. ברוב הספרים מלא וא"ו וצ"ע ממה שאכתוב בד"ה ב' סי' א':
פסוק כד:
ויהי בהוציאם. במקצת דפוסים יש מאריך בה' אבל בספרים כ"י ודפוסים ישנים היא געיא בכ"ף:
פסוק כד:
ההלכוא. חד מן מלין דכתיבין אל"ף בסוף תיבותא ולא קרי' וסימן נמסר בריש ס' (לך לך ובדניאל ג') במסרה גדולה. (ועיין רד"ק):
פסוק כח:
ואת מלכה החרם. בלא מאריך בה"א ומלת מלכא בטעם סגול ומלת החרם בגלגל:
פסוק כח:
החרם אותם. בדפוס בומבורגי קע"ח נכתב בגליון אותה וכן בתרגום שם גמיר יתה גם בספר ישן כתוב אותה. ובספרים אחרים מדוייקים כתוב אותם ותרגום שלהם יתהון וכן הוא במחיר כתיב וכן פירוש בעל כלי יקר:
פסוק לג:
לעזר את לכיש. העין בשו"א לבדו בכמה ספרים כ"י ודפוסים ישנים:
פסוק לה:
החרים. בלא מאריך בה"א וכן ואת כל הנשמה החרים שבסמוך (פ' מ'):