אור ה' ואור ישראל בהרמוניה
פרסום ההצלחה הישראלית בכיבוש יריחו והעי, כשנלוית לכך הידיעה כי ישראל איננו עם כובש במובן הרגיל, אלא בא בדבר ה' העומד לבנות ממלכת כהנים זורחת על פני העולם, הביא בעקבותיו שתי תוצאות בקרב עמי הארץ:
תוצאה שניה, הפוכה בעניינה, היתה התארגנות חמשת מלכי הדרום, מירושלים ועד חברון, להילחם בישראל ולעצור את שלטונם בארץ. במלחמה הוביל יהושע מחנה צבא במשך לילה שלם ותקף את האויב לאור הבוקר. במשך היום נפרצה חזית האויב, והוא פתח בנסיגה חפוזה. התעורר צורך לשבור את צבא האויב באופן מכריע על מנת להקל על כיבוש דרום הארץ. לשם כך היה נחוץ זמן, והלילה שקרב עלול היה לגזול את פירות הנצחון.
יהושע המנהיג הצבאי והרוחני של ישראל, פנה אל השמש ואל הירח ופקד עליהם לעצור את מהלכם. כשם שבכניסה לארץ עצרו מי הירדן את זרימתם, להורות כי זרימת מחנה ישראל עדיפה על זרימת המים, עצרו גם גרמי השמים גדולים, המפקחים מלמעלה על חיי האדם והעולם, את מהלכם מני ישראל, העם שבכוחו קדש את המן ונותן לו משמעות עליונה. בדרך זו זמן החולין ומהלך הימים נפסק. החל זמן חדש בעולם כשבנקודת המרכז שלו לא ניצבת השמש, המאירה בשמים, אלא אור ה' המאיר בישראל, שבהיותו אור הנשמה הוא גבוה בהרבה מאור העינים.
בנס זה השתתפו השמש – מקור האור העיקרי בעולם, והירח שבכוחו להאיר רק בלילה בצורה מצומצמת. בדרך כלל שני המאורות מחולקים בתפקידיהם: המאור הגדול לממשלת היום, והמאור הקטון לממשלת הלילה. ואילו כאן, באופן יוצא מן הכלל, האירו שניהם יחד ביום ובלילה. יש בזה כדי ללמד על הייעוד הגדול של ישראל להאיר את העולם בשותפות, מקבילה ומתאימה, עם אור ה' הגדול. כאשר האור האלוקי נמשל לשמש, כנאמר: "כי שמש ומגן ה' "(תהילים פד יב), ואורם של ישראל נמשל לירח: "שגם הם עתידים להתחדש כמותה"(מתוך ברכת הלבנה), ובארץ ישראל מאירים שניהם יחדיו.