מלחמת יהושע בחמשת מלכי הדרום - השלב הראשון
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. ויהי כִשְמֹעַ אדני צדק מלך ירושלם כי לכד יהושע את העי ויחרימה, כאשר עשה ליריחו ולמלכה כן עשה לעי ולמלכה, וכי השלימו יֹשְׁבֵי גבעון את ישראל ויהיו בקרבם.
ב. וייראו מאד, כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי הממלכה, וכי היא גדולה מן העי, וכל אנשיה גִבֹּרִים.
ג. וישלח אדֹנִי צדק מלך ירושלם, אל הוהם מלך חברון, ואל פראם מלך ירמות, ואל יפיע מלך לכיש, ואל דביר מלך עגלון לאמר:
ד. עלו אלי וְעִזְרֻני, ונכה את גבעון, כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל.
ה. וַיֵאָסְפוּ ויעלו חמשת מלכי האמֹרי, מלך ירושלם, מלך חברון, מלך ירמות, מלך לכיש, מלך עגלון, הם וכל מחניהם, ויחנו על גבעון, וילחמו עליה.
ו. וישלחו אנשי גבעון אל יהושע, אל המחנה הגלגלה, לאמר: אל תרף ידיך מעבדיך, עלה אלינו מהרה, והושיעה לנו וְעָזְרֵנוּ, כי נקבצו אלינו כל מלכי האמרי יֹשְׁבֵי ההר.
ז. ויעל יהושע מן הגלגל, הוא וכל עם המלחמה עמו, וכל גבורי החיל.
ח. ויאמר ד' אל יהושע: אל תירא מהם, כי בידך נתתים. לא יעמֹד איש מהם בפניך.
ט. ויבא אליהם יהושע פתאֹם, כל הלילה עלה מן הגלגל.
י. ויְהֻמֵם ד' לפני ישראל, ויכם מכה גדולה בגבעון, וירדפם דרך מעלה בית חורֹן, ויכם עד עזקה ועד מקדה.
יא. ויהי בְּנֻסָם מפני ישראל, הם במורד בית חורֹן, וד' השליך עליהם אבנים גדֹלות מן השמים, עד עזקה, וימֻתו, רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב.
יש לשאול על פסוקים אלו מספר שאלות:
- מה פירוש המלים "ויהיו בקרבם" - מי בקרב מי? ומדוע נכתבו מלים אלו?
- מדוע דווקא אדני צדק מלך ירושלים פחד יותר מכל שאר המלכים?
- מדוע אדני צדק מלך ירושלים קרא דווקא למלכי חברון, ירמות לכיש ועגלון?
- מדוע לא פחדו חמשת המלכים שיהושע יתקיף אותם?
- מדוע יהושע התאמץ לבוא לעזרת הגבעונים? והרי הם הערימו על ישראל, וכאשר ישראל גילו זאת הם רצו להכותם, ולא עשו כן רק בגלל השבועה (ט, יח), וכעת, כאשר חמשת המלכים רצו להכותם, היה מתאים לכאורה שיהושע יתן להם להכותם, ומלאכתם של ישראל היתה נעשית על ידי אחרים!
- מדוע עשה ד' נס גלוי של השלכת אבנים משמים דווקא במלחמה זו?
א. מה פירוש המלים "ויהיו בקרבם" - מי בקרב מי? ומדוע נכתבו מלים אלו?
1. הסבר ה"מצודת דוד"
כתב ה"מצודת דוד":
ויהיו בקרבם - התחברו עצמם עם ישראל.
נראה מדבריו שמשמעות המלים "ויהיו בקרבם" היא שהגבעונים ישבו בקרב ישראל.
אבל עדיין לא מובן: מדוע חשוב היה לציין זאת? ועיין בסמוך.
2. הסברו הראשון של המלבי"ם
המלבי"ם כתב שני הסברים.
בהסברו הראשון כתב המלבי"ם:
'ויהיו בקרבם' - ואחר שישראל קבלו אותם, ימצאו רבים שישלימו אתם ויהיו למס, כדי שיחיו אותם.
כלומר: כיון שישראל קיבלו את הגבעונים ולא הכו אותם - הדבר עלול לגרום לערים נוספות להיכנע, כדי להציל את חייהם. אפשר שזאת גם כוונת ה"מצודת דוד".
3. הסברו השני של המלבי"ם
עוד כתב המלבי"ם:
וגם שבמה שישבו בקרבם מצאו ערי מושב אשר יספיקו להם צדה ומזון ומחסה ומסתור.
נראה מדבריו בפירוש הזה שמשמעות המלים "ויהיו בקרבם" היא שישראל ישבו בקרב הגבעונים.
מדוע חשוב היה לנביא לציין זאת? כיון שכעת ישראל יכולים להתכונן לקראת המלחמות הבאות לא רק במחנה בגלגל, שנמצא בקצה מזרח יריחו (ד, יט), קרוב לירדן, בקצה המזרחי של ארץ כנען, ולהביא משם את כל האוכל והציוד, אלא גם בערי הגבעונים, שנמצאים במרכז הארץ! ועיין בסמוך.
ב. מדוע דווקא אדני צדק מלך ירושלים פחד יותר מכל שאר המלכים?
על שאלה זו כתב ב"דעת מקרא":
ממלכת ירושלים גבלה עם ערי הגבעונים מצפון (גבעון ובארות) וממערב (הכפירה וקרית יערים). ומכיון שגם ממזרח לממלכת ירושלים חנו ישראל (בגלגל), נמצא שהיתה מוקפת על ידי ישראל ובעלי בריתם משלושה עברים. ולפיכך נתעורר אדני צדק יותר מכולם להילחם עם גבעון.
הסבר זה ממשיך את דברי המלבי"ם בפירושו השני.
לפי זה גם מובן מדוע אדני צדק מלך ירושלים קרא דווקא למלכי חברון, ירמות לכיש ועגלון, כיון שהם נמצאים מדרום לו, והם יכולים לבוא לעזרתו מבלי להיתקל בחיילי ישראל הנמצאים ממזרח, מצפון וממערב.
ג. מדוע יהושע התאמץ לבוא לעזרת הגבעונים?
1. הסבר המדרש רבה
שאלה מעין זו אכן נשאלה על ידי יהושע עצמו, כפי שמסרו לנו חז"ל במדרש במדבר רבה בפרשת נשא (ח, ד):
בשעה שאמרו הגבעונים: 'עלה אלינו מהרה, והושיעה לנו ועזרנו' (יהושע י, ו), באותה שעה אמר יהושע: וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: יהושע, אם תרחיק את הרחוקים - סופך לרחק את הקרובים. צא ולמד מהיכן הוא מטעך: לא מן הגרים? שנאמר: 'ויולד ליוסף בארץ מצרים... את מנשה ואת אפרים' (בראשית מו, כ), וכתיב: 'למטה אפרים הושע בן נון' (במדבר יג, ח).
לפי המדרש נראה שאכן יהושע לא רצה ללכת להלחם בחמשת מלכי הדרום, והוא צדק מהבחינה ההלכתית וגם מצד המידות, אבל ד' אמר לו שיקול מוסרי עליון עוד יותר: ההתעלמות מבקשת עזרה מאנשים רחוקים עלולה לגרום לקהות חושים שעלולה לגרום להתעלמות מבקשת עזרה גם מאנשים קרובים.
על פי זה גם מובן מדוע לא פחדו המלכים שיהושע יתקיף אותם: אכן לפי שורת הדין והצדק יהושע לא היה צריך לבוא לעזרת הגבעונים, והמלכים לא העלו בדעתם שיהושע יעשה זאת!
2. הסבר הרלב"ג
הסבר אחר כתב הרלב"ג:
והנה זכר כי חמשת מלכי האמורי, הם וכל מחניהם, חנו על גבעון וילחמו עליה, וכבר שלחו אנשי גבעון ליהושע שיעזרם, כי ראוי לאדון שיציל עבדיו מיד הנלחמים עליהם.
וידמה ששאל יהושע את פי ד' על זה, ועלה מן הגלגל הוא וכל עם המלחמה עמו וכל גבורי החיל. וכבר אמר ד' יתברך אל יהושע קודם זה, בשאלו את פיו על דבר זאת המלחמה, שלא יירא מהמלכים האלה וממחניהם, כי בידו יתנם. והוא מיהר לבא עליהם כל הלילה, ויהומם ד' לפני ישראל, ויכם ישראל מכה גדולה בגבעון וירדפם דרך מעלה בית חורון וגו'.
עוד כתב הרלב"ג בתועליות בסוף פרק י"א:
התועלת הרביעי והוא במדות, והוא שראוי לאדון להשגיח על עבדיו, להצילם מיד הקמים עליהם. הלא תראה איך התנהג יהושע עם אנשי גבעון - ואף על פי שכבר רימו אותו - לעזור להם כנגד חמשת המלכים הקמים עליהם.
מדברי הרלב"ג נראה שמצד המידות הישרות ראוי לאדון שיציל את עבדיו מיד הנלחמים עליהם, במיוחד כאשר המלחמה היא בגלל עבדותם של הגבעונים לישראל. אבל הרלב"ג הוסיף שיהושע שאל את ד', כלומר: הוא התלבט בשאלה עד כמה מוטל עליו לטרוח ולסכן את ישראל בשביל הגבעונים. וד' אמר לו שילחם במלכי הדרום, וגם הבטיח לו שיתן אותם בידו.
גם על פי פירוש זה מובן מדוע לא פחדו המלכים שיהושע יתקיף אותם: אכן לפי שורת הדין יהושע לא היה צריך לבוא לעזרת הגבעונים, וכל מנהיג של אומה אחרת לא היה מסכן את חייליו לשם כך, והמלכים לא העלו בדעתם שיהושע יעשה זאת!
ד. מדוע עשה ד' נס גלוי של השלכת אבנים משמים דווקא במלחמה זו?
כאשר מתבוננים במבט כללי על הניסים בספר יהושע, רואים לכאורה כיוון ברור.
בתחילה עשה ד' לישראל נס גלוי בבקיעת הירדן (פרקים ג-ד).
אחר כך גם כן עשה ד' לישראל נס גלוי בהפלת חומות יריחו (ו, כ), אבל שם כבר נדרשו בני ישראל להילחם ולהרוג את כל אנשי יריחו לפי חרב (שם, כא). אף על פי שהיה אפשר שיחד עם נפילת חומות יריחו גם ימותו כל אנשי יריחו בבליעה באדמה, או בדרך אחרת.
אחר כך במלחמות בעי כבר היו המלחמות לגמרי טבעיות מבחינתן החיצונית. וכך היה נראה שימשיכו גם שאר כל המלחמות.
והנה, למרבה הפלא, שוב חוזר נס גלוי: "וד' השליך עליהם אבנים גדֹלות מן השמים"! מדוע?
1. הסבר הרמב"ן
כתב הרמב"ן בפירוש לפרשת עקב על הפסוק "וזכרת את ד' אלקיך, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ח, יח):
ידוע כי ישראל גבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף, ומלכי כנען במלחמה נצחו אותם, על כן אמר: 'אם תחשוב: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה - תזכור ד' שהוציא אותך ממצרים, ולא היה לך שם כח ועצם יד כלל'. ותזכור עוד כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות שם - עשה לך כל צרכך, אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכחך - ד' הוא שנתן לך הכח כאשר עשית אותו. ואם תשכח את ד' יכלה כחך ושארך ותאבד, כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי ד' יכלו.
וחזר להביא עוד ראיה אחרת שלא תחשוב 'כחי ועצם ידי' וגו', ואמר: 'שמע ישראל' (ט, א) - דבר אמת מפי, כי ה'גוים' האלה הם 'גדולים ועצומים ממך', ואיך תנצחם במלחמה. ועוד יש להם 'ערים גדולות ובצורות' לרום ה'שמים', ואיך תכבוש אותם. ועוד ששם 'עם גדול ורם בני ענקים', ש'אתה ידעת' מן המרגלים שראו אותם, ו'אתה שמעת' מימים ראשונים, שלא 'יתיצב' אדם לפניהם. וכשיתברר לך כל זה, יש לך לדעת ולהאמין מן 'היום' הזה כי לא תוכל לעבור עליהם כלל, עד שתדע בלבבך 'כי ד' העובר לפניך הוא אש אוכלה', ו'הוא ישמידם ויכניעם', לא כח ועצם יד שנתן לך, אבל יד ד' עשתה זאת בתקיפין שבהם. וזה רמז למה שאמר: 'וד' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים' (יהושע י, יא), וכן אמר שם (פסוק י"ד): 'ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו וגו' כי ד' נלחם לישראל'.
והערים הבצורות שהזכיר כאן, רמז לחומת יריחו, שנפלה לפני הארון.
וזהו שאמר דוד: 'כי לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך, ואור פניך כי רציתם' (תהלים מד, ד), ימין ד' וזרועו - בתקיפים, ואור פניו שרצם - בהרוגי המלחמה, שנתן להם כח עליהם.
וזהו שאמר הכתוב עוד: 'ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם, אשר כגובה ארזים גבהו, וחסון הוא כאלונים. ואשמיד פריו ממעל, ושרשיו מתחת' (עמוס ב, ט), ייחד האמורי שהיה עצום בהם, וד' הוא המשמיד אותו.
לפי הרמב"ן נראה שהנס היה כיון שחלק גדול מהחיילים של חמשת המלכים הללו היו תקיפים, וישראל לא היו יכולים לנצח אותם בדרך טבעית.
2. הסבר נוסף
נראה לומר הסבר נוסף על פי מה שכתב רש"י בפרשת אמר.
נאמר שם:
ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ד' מקדשכם.
(ויקרא כב, לב)
כתב שם רש"י:
ולא תחללו - לעבור על דברי מזידין. ממשמע שנאמר 'ולא תחללו', מה תלמוד לומר 'ונקדשתי'? מסור עצמך וקדש שמי. יכול ביחיד? תלמוד לומר: 'בתוך בני ישראל'.
וכשהוא מוסר עצמו - ימסור עצמו על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס, אין עושין לו נס, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה, שלא מסרו עצמן על מנת הנס, שנאמר: 'והן לא, ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין' וגו' (דניאל ג, יח) - מציל ולא מציל, ידיע להוא לך וגו'.
אמנם שם מדובר על מי שמוסר עצמו למות כדי שלא לעבור עבירה, אבל אולי ניתן להרחיב את דברי רש"י וללמוד מהם שהמוסר נפשו לקיים את דבר ד' זוכה לנס! שהרי רש"י הביא ראיה מחנניה מישאל ועזריה, שמסרו עצמן שלא על מנת שיעשה להם נס, אבל הם זכו לנס. כך אולי ניתן לומר גם בפרשתנו: דווקא מפני שיהושע לא היה חיב לצאת למלחמה זו, כמו שהתבאר בפרק הקודם, ויהושע מסר נפשו כדי לקדש את שם ד' במלחמה זו - לכן הוא זכה לנס גלוי.
יהי רצון שננצח בכל המלחמות ולא יפגע ממנו איש, כמו שנאמר בפרקנו בפסוק כ"א:
וַיָשֻבוּ כל העם אל המחנה אל יהושע מקדה בשלום, לא חרץ לבני ישראל לאיש את לְשֹׁנוֹ.