ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו' משה עבדי וגו' צל"ד למה אמר תיבת ויהי שיורה על הצער מלשון ווי היה והגם דכלל זה אינו אלא באומרו ויהי בימי מכל מקום ויהי לבד ג"כ על הרוב תמצא שיורה כן וכזה אמרו רז"ל ואם כונת הכתוב לומר שעל ידי פטירת מרע"ה היה הווי הזה לא צריך קרא דפשוט הוא דכבר אמר ולא קם נביא עוד בישראל ואגב ראיתי לדקדק תיבת עוד שהיה מספיק לומר ולא קם נביא אלא הכונה לומר שלא קם ולא יקום כמשה ובזה לא תקשי לדברי רבותינו שאמרו שבקש שלמה להיות כמשה יצאת בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד ביש' כמשה ע"כ ומאי קושי' דמה שאמ' ולא קם הוא על העבר כאו' קם עבר אבל לעתיד לא אמר שלא יהיה ובמה שפירשתי יבא על נכון וא"כ למה הוצרך לומר ויהי כיון שאין לנו תמורתו אין לך ווי כזה גם צל"ד אומרו תיבת אחרי כי תמצא מרבותינו נחלקו מהם אמרו אחרי סמוך אחר מופלג ומהם אמרו אחרי מופלג אחר סמוך בשלמא למ"ד אחרי סמוך אמרינן שיכוין הכתוב לומר דתכף ומיד סמוך למות משה דבר ה' אל יהושע אלא למ"ד אחרי מופלג צל"ד למה יכוין הכתוב להודיענו זה ומה גם צ"ל למה איחר ה' מלומר ליהושע כל האמור, עוד צל"ד מהו כונתו באומרו משרת משה דידוע הוא ואינו צריך לאומרו ומה גם שדבר זה מפורש בתורה ומשרתו יהושע בן נון נער, גם אחר האמת למה לא בחר לציינו אלא בסימן זה משרת משה, עוד צל"ד דמה היא כונתו באומרו משה עבדי מת מי לא ידע בזה ולמה הוצרך להודיע דבר הידוע לכל ישראל כמש"ה ויבכו בני ישראל את משה, ועוד נל"ד למה הוצרך ג"כ לומר משה עבדי וכבר נאמר עבד ה' כמה פעמים וכפי דרכינו בע"ה יתיישב על נכון וליישב הכתובים אציגה לפניך מ"ש במדרש וז"ל, בשעה שמת מרע"ה היה יהושע בוכה ומתאבל עליו ימי' רבים והיה צועק אבי אבי רבי רבי א"ל הקב"ה למה אתה בוכה וכי לך לבדך מת והלא גם לי מת שמיום שמת אבל לפני שנאמר ויקרא ה' אלקים צבאות כו' ולא עוד אלא שהוא מזומן לחיי עה"ב שנאמר הנך שוכב וגו' וקם וגו' ע"כ באמת תמהתי מנין מצא בעל המדרש לומר זה ומי גילה לו סוד זה ענין יהושע ותשובתו של הקב"ה אין זו אלא נבואה, אכן בעל המדרש דקדק מה שדקדקתי בעצמו ודרש דרשתו כמין חומר והוא למה שהקשתי אומרו ויהי אחרי ירצה לומר ווי היה אחרי מות משה בהפלגה שאחר שעברו ימי בכייתו עדין היתה הבכיה והיינו דחוזרת תיבת אחרי אתיבת ויהי ואומרו עבד ה' היא הסיבה להפלגת הבכי והאבל וז"א והיה צועק אבי אבי כו' כי הוא רכב ישראל ופרשיו ולא קם נביא עבד ה' כמשה ועדין לא נודע מי הוא בעלן של דברים מי הוא הבוכה ומתאבל ימים עד שאמר הכתוב ויאמר ה' אל יהושע בן נון כי הוא בעל הדבר להיות משרת משה דאם לא היה כי אם טעם דעבד ה' לא יבכ' ויתאבל יהושע יותר משאר ישראל אלא שהוא נוסף עליה שהיה משרתו וז"א בעל המאמר רבי רבי וזהו מה שכיוון הכתוב באו' לאמר פי' כי הוא יהושע צעקתו היתה שהיה אומר אוי לי על רבי אשר מצד זה היה מגדיל בכייתו ואבלותו יותר מכל ישר' באורך הימים ואו' משה עבדי מת פי' וכי לך לבדך מת והלא לי מת ואיה איפה אבקש לי עבד נאמן כמשה אם אתה לא נשאר לך אדון כמוהו גם אני לא נשאר לי עבד כמוהו והמכוון הוא דיהושע בכה בכה כי אין שבר כשברו עד שנחמו ה' כי גם הוא כביכול יגדל לו כאב חסרונו כיהושע כי הוא הבעלים ב"ה והוא דברי המאמ' והלא לי מת שהוא רמוז באומרו משה עבדי מת, ובדרך הלצה ירצה באומרו משה עבדי מת ע"ד או' ז"ל כי על החי לא יקובלו תנחומין כאשר מצינו ביעקב אע"ה אשר נתאבל ימים רבים וימאן להתנחם וגו' וכאן כאשר ראה ה' את יהושע הפליא לעשות וימאן להתנחם אמר לו מה זה יהושע ידוע תדע כי משה עבדי מת והמת יתקבל עליו תנחומין לכן התנחם ועתה קום עבור וגו', וכונת בעל המאמר באומרו והלא מיום שמת אבל לפני שנאמר ויקרא כו' קשה דכתוב זה יורה על חרבן בהמ"ק וגם מה שכתב ולא עוד אלא שמזומן וכו' ק' מה מעלה ומוריד זה לנחמו ליהושע ותו מריה דאברהם מנין יעלה על דעתינו ח"ו שיהיה להפך ופשוט הוא כי הוא בראש הקרואים ואת עצומים יחלק שלל, אכן הנה ידוע כי ב' סיבות היו לפטירת מרע"ה באו' ז"ל א' בשביל דור המדבר שיהיה להם חלק לעה"ב כדרז"ל על פסוק ויתא ראשי עם, והסיבה הב' ארז"ל כי אם היה נכנס מרע"ה לא"י והיה בונה בהמ"ק אין אומה ולשון היתה יכולה ליגע בו, עוד אמרו ז"ל על מה שכתוב מזמור לאסף וגו' קינה מ"ל ואמרו על שהשליך ה' חמתו על העצים ועל האבנים לז"א שיר ומזמור שלא השליך חמתו על ישראל וא"כ אם היה משה נכנס לא"י ובונה בהמ"ק לא היה נחרב והיה ה' שופך חמתו על ישראל ח"ו לז"א אמר ה' ליהושע כי לי יאות למבכי כי הוא גרם לי לבכות על חרבן ב"ה שישלטו בו האומות, ואומרו מיום שמת ידוע הוא שכל המחוסר בילה אין בילה מעכבתו וכאלו מעת פטירתו היתה הבכיה וה' היה מוכרח לעשות זה שלא יכלה שונאיהם של ישראל באפו ובחמתו וכנגד הסיבה האחרת לזכות את דור המדבר לעה"ב אמר ולא עוד אלא שהוא מזומן לעה"ב כי הנה ידוע שיש הפרש בין מזומן לעה"ב ליש לו חלק לעה"ב כי אומרו יש לו חלק לעה"ב זה פשוט וגם הלואי ואולי יזכה בחלקו ובאומרומזומן לעה"ב ר"ל כי אין לו דין וחשבון כי אם ביציאת נפשו הלוך תלך לעה"ב מבלי פקפוק כי מעכשיו מוכן ומזומן לו ואיש כזה יש לאל ידו לזכות את אחרים שהם דור המדבר ולהשכילך בענין כמצטרך אערכה לעיניך מה שפי' במקרא דועבד חפשי מאדוניו דהנה תמצא דברי רז"ל דאם יבא הב"ה לעמוד בדין עם אברהם יצחק ויעקב אינם יכולין לעמוד לפניו פי' דכל אשר יעשה ה' עם הנבראים הוא מצד שהוא דן אותם בהשואה עמו לא כפי ערך גדולתו ית' שמצד הדין כל העובר על דברו אפילו בשוגג יתחייב ארבע מיתות ב"ד ואין קץ לעונשו אלא בחסדו ית' שמשלם לאיש כמעשהו לפי ערכו ואשר לזה אמרו אם יעמוד הוא בדין לפי גדולתו ית' אינן יכולין כו' ולערך זה אין אדם נכנס לעולמו אלא מצד חסדי האל וכפ"ז לאיש אשר אלה לו אין לו כח לזכות לאחרים בחינה אחרת יותר ממדריגה זו והיא מדריגת ר"ע שאחר התעצמו בשלימות בתורה ובקדושה עד שנתקנא מרע"ה ממנו ונוסף שמת מיתה משונה זה עול גדול לפי הנראה ח"ו וכפי זה הגם שיונח שבערך מלך העולם לא יצא י"ח עכ"ז ע"י המעשה א"צ להתחסד עמו ואפילו אם יעמוד ה' ב"ה עמו בדין יכול הוא לעמוד לפניו וזה הוא אומרו ועבד חפשי מאדוניו והנה כל זולת זה לא יאמר עליו מזומן לעה"ב. באופן לאיש אשר אלה לו מושך עצמו להתענג בג"ע ואחרים עמו משא"כ אם הוא צריך לרחמים על זה אמר ה' ליהושע ולא עוד אלא שהוא מזומן לחיי העה"ב ובזה כל הדור ההוא אתו עמו להתענג באור החיים והוצרך עוד לתת טעם הקב"ה ולא הספיק לו טעם הראשון כי חשש שמא יאמר יהושע בא יבא מרע"ה עד א"י ושם יקבר כאשר מת יהושע מבלי בנין בה"מ לז"א טעם ב' לזכות את דור המדבר לחיי העה"ב:
פסוק א:
עוד אפשר לפרש באופן אחר וידוייקו הכתובים ע"ד אז"ל במסכת תמורה אמר רב יהודה בשעה שנכנס מרע"ה לג"ע אמר לו ליהושע כל הספקות שיש לך שאל אמר לו כלום הנחתיך והלכתי וכו' לא כך כתבת בתורה ומשרתו וכו' לא ימיש וכו' מיד תשש כחו ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו ת"ש ספקות בקשו ישראל להורגו א"ל הקב"ה לומר לך א"א לך טרוד אותם במלחמה כו' ע"כ זו היא כונת הכתוב ויהי אחרי וכו' ווי היה כו' לפי שנשתכחו ממנו הלכות התורה משרת משה לאמר מי גרם לו שנמצא גרוע ח"ו משלש מאות הלכות מצד או' משרת משה וזהו שאמר הכתוב לאמר כשהשיב למשה וא"ל לא כך כתבת ומשרתו יהושע וגו' בזה נשתכחו ממנו ובקש מה' להודיעם לו והשיבו ה' משה עבדי מת אי אפשר לך כי תורת משה כבר פי' אין נביא יכול לקבל תורה מפי עליון זולת משה עבד ה' והוא גרם לעצמו כנז' וכאשר בקשו ישראל להורגו א"ל הי"ת לך וטורדם במלחמ' וזה הוא ועתה פי' לא תתן להם פנאי אלא תכף ומיד טרוד אותם ובזה תפטר מהם עוד תתבאר תיבת ועתה קום בדרך רמז ע"ד מה שכתב הרמב"ם בה' כבוד רבו פ"ה מה' ת"ת היה בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה מותר להשיב כו' ע"כ. וכתבו הגהות מימיניות דוקא בנטל רשות מרבו הוא דמותר ברחוק י"ב מיל ע"כ. והנה כאן היה ירא יהושע לנהוג שררה באותו מסע כי הצדיקים במיתתם קרויים חיים והוה ליה כמורה הוראה בפני רבו לז"א הי"ת ליהושע חילוק זה דדוקא בחיים חייתו אה היה משה חי לא היית נוהג שררה שם באותו מסע והמקום כי קרוב אליו וכבפניו דמי משא"כ במציאות זה משה עבדי שאתה ירא ממנו לנהוג שררה בתחומו מת וכיון שמת ועתה קום עבור לא תאחר באומרך לפחות עד שאעבר הירדן לא אנהוג שררה כי אם מעבר הירדן והלאה לא כן אלא ועתה קום בקיומך ואין כאן חשש ונהוג את הרבנות: