תנ"ך על הפרק - יהושע א - ספר יהושע / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע א

188 / 929
היום

הפרק

חזוק ליהושע, צווי להכין צידה, פניה לשנים וחצי השבטים

וַיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י מ֥וֹת מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹֽר׃מֹשֶׁ֥ה עַבְדִּ֖י מֵ֑ת וְעַתָּה֩ ק֨וּם עֲבֹ֜ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֗ה אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃כָּל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־מֹשֶֽׁה׃מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה וְֽעַד־הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר־פְּרָ֗ת כֹּ֚ל אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים וְעַד־הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ יִֽהְיֶ֖ה גְּבוּלְכֶֽם׃לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ לְפָנֶ֔יךָ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר הָיִ֤יתִי עִם־מֹשֶׁה֙ אֶהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א אַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א אֶעֶזְבֶֽךָּ׃חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ כִּ֣י אַתָּ֗ה תַּנְחִיל֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ כְּכָל־הַתּוֹרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵפֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכָל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל׃הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־שֹׁטְרֵ֥י הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃עִבְר֣וּ ׀ בְּקֶ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֗ה וְצַוּ֤וּ אֶת־הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר הָכִ֥ינוּ לָכֶ֖ם צֵידָ֑ה כִּ֞י בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים אַתֶּם֙ עֹֽבְרִים֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃וְלָרֽאוּבֵנִי֙ וְלַגָּדִ֔י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה אָמַ֥ר יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃זָכוֹר֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֶתְכֶ֛ם מֹשֶׁ֥ה עֶֽבֶד־יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ מֵנִ֣יחַ לָכֶ֔ם וְנָתַ֥ן לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃נְשֵׁיכֶ֣ם טַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵיכֶם֒ יֵשְׁב֕וּ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן לָכֶ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֩ תַּעַבְר֨וּ חֲמֻשִׁ֜ים לִפְנֵ֣י אֲחֵיכֶ֗ם כֹּ֚ל גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַעֲזַרְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃עַ֠ד אֲשֶׁר־יָנִ֨יחַ יְהוָ֥ה ׀ לַֽאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒ וְיָרְשׁ֣וּ גַם־הֵ֔מָּה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָהֶ֑ם וְשַׁבְתֶּ֞ם לְאֶ֤רֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אוֹתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד יְהוָ֔ה בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרַ֥ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃וַֽיַּעֲנ֔וּ אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר כֹּ֤ל אֲשֶׁר־צִוִּיתָ֙נוּ֙ נַֽעֲשֶׂ֔ה וְאֶֽל־כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁלָחֵ֖נוּ נֵלֵֽךְ׃כְּכֹ֤ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֙עְנוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֖ן נִשְׁמַ֣ע אֵלֶ֑יךָ רַ֠ק יִֽהְיֶ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־מֹשֶֽׁה׃כָּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת רַ֖ק חֲזַ֥ק וֶאֱמָֽץ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

ספר יהושע

במסכת נדרים מעידים חז"ל על חשיבותו של ספר יהושע: "אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא (אילו לא) חטאו ישראל, לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד". כלומר, אילו ישראל היו זוכים כאומה להיות במדרגה עילאית של נקיון מכל חטא, לא היו נזקקים לכל דברי הנביאים והכתובים, והתורה היתה כוללת רק חמשה חומשים וספר יהושע.

לכאורה, מפליא הוא צירופו של ספר יהושע למעלת חמשה החומשים, שהרי דרגתו כנביא פחותה מהם, שהם במעלת התורה, אם כן במה זכה? אלא ממשיכים חז"ל ומבארים: "שערכה של ארץ ישראל הוא".

האברבנאל מסביר את חשיבותו וייחודו של ספר יהושע מבין שאר ספר הנ"ך: "והתכלית המיוחד בספר יהושע, הוא להעיד שכל הייעודים האלוקיים אשר ייעד הקב"ה על ידי האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, ועל ידי משה אדוננו ע"ה בכבוש הארץ הנבחרת וירושתה – כולם נתקיימו ויצאו לפועל לא חסר דבר. ולכן נכתב ספר יהושע להודיע הכנסת ישראל לארץ וכיבושה וירושתה וחלוקה".

כלומר, חשיבותו של ספר יהושע ביות בו מימוש המטרה האלוקית בהנחלת ארץ הקודש לעם הקודש. ואכן, זה תוכנו העיקרי של כל ספר יהושע – כיבוש הארץ וחלוקתה לנחלות השבטים.

יהושע ובני דורו זכו לקיים מצוה כללית וחשובה שהיא היסוד לקיום ישראל כעם: מצות ירושת הארץ. הרמב"ן מגדיר את המצוה וכותב: "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". על פי דבריו ישנם שני חלקים עיקריים במצוה זו: (א) כיבוש הארץ ושלטון עצמאי בה, (ב) ישוב הארץ והפרחת שממותיה.

הדרך ליישום החלק הראשון של המצוה, כיבוש הארץ, מתקיים על ידי מצוה מיוחדת שנצטוו ישראל – מלחמת מצווה... וכך כותב הרמב"ן בהשך דבריו: "וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצוה... ומאמרם מלחמת יהושע לכבוש, תבין כי המצוה הזו היא הכיבוש... הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות". ואכן, כל מלחמותיו של יהושע בזמן הכניסה לארץ הינן בגדר מלחמות מצוה, שבהן מתקיימת מצוה זו.

בדומה לרמב"ן, גם הרמב"ם מגדיר מהי מלחמת מצוה: "אין המלך נלחם תחילה אלא מלחמת מצוה. ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". אם כן, על פי דבריו מלחמת יהושע בשבעת העממים, לכיבוש הארץ, הינה מלחמת מצוה.

מדברי שניהם עולה חשיבות מלחמותיו של יהושע, המתוארות בפירוט בספר יהושע, שהרי כולן מלחמות מצוה. מצוה חשובה זו שנוהגת בכל הדורות כדברי הרמב"ן נמשכת ונוהגת גם בדורות אחרונים.

במהלך כיבוש הארץ נתן יהושע ליושבי הארץ אפשרות להינצל, ולתת לישראל לרשת את ארצם ללא קרב ומלחמה. כך כותב הרמב"ם: שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ (שלח שלוש אגרות ליושבי הארץ לפני שנכנס לארץ). הראשון שלח להם: מי שרוצה לברוח – יברח, וחזר ושלח: מי שרוצה להשלים – ישלים, וחזר ושלח: מי שרוצה לעשות מלחמה – יעשה".

חז"ל מביאים שאחד מעמי הארץ קיבל את הצעתו של יהושע ולא הפסיד מכך: "מה עשה הגרגשי? פנה והלך לו מלפניהן ונתן לו קב"ה ארץ יפה כארצו, זו אפריקי". אולם שאר עמים סירבו להיענות להצעת יהושע, ונאלצו להלחם עד שהוכרעו בפני ישראל.

בכל מלחמותיו של יהושע ובני דורו מודגשת השותפות המלאה של עם ישראל עם הקב"ה, שהוא המוריש את יושבי הארץ ומנחיל את ארצו – ארצם. במלחמות ישראל מתגלה קידוש ה' גדול לעני כל הגויים, הרואים בהשתוממות כיצד עם ה' הולך וכובש את ארצו. 

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך