ספר יהושע
במסכת נדרים מעידים חז"ל על חשיבותו של ספר יהושע: "אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא (אילו לא) חטאו ישראל, לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד". כלומר, אילו ישראל היו זוכים כאומה להיות במדרגה עילאית של נקיון מכל חטא, לא היו נזקקים לכל דברי הנביאים והכתובים, והתורה היתה כוללת רק חמשה חומשים וספר יהושע.
לכאורה, מפליא הוא צירופו של ספר יהושע למעלת חמשה החומשים, שהרי דרגתו כנביא פחותה מהם, שהם במעלת התורה, אם כן במה זכה? אלא ממשיכים חז"ל ומבארים: "שערכה של ארץ ישראל הוא".
האברבנאל מסביר את חשיבותו וייחודו של ספר יהושע מבין שאר ספר הנ"ך: "והתכלית המיוחד בספר יהושע, הוא להעיד שכל הייעודים האלוקיים אשר ייעד הקב"ה על ידי האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, ועל ידי משה אדוננו ע"ה בכבוש הארץ הנבחרת וירושתה – כולם נתקיימו ויצאו לפועל לא חסר דבר. ולכן נכתב ספר יהושע להודיע הכנסת ישראל לארץ וכיבושה וירושתה וחלוקה".
כלומר, חשיבותו של ספר יהושע ביות בו מימוש המטרה האלוקית בהנחלת ארץ הקודש לעם הקודש. ואכן, זה תוכנו העיקרי של כל ספר יהושע – כיבוש הארץ וחלוקתה לנחלות השבטים.
יהושע ובני דורו זכו לקיים מצוה כללית וחשובה שהיא היסוד לקיום ישראל כעם: מצות ירושת הארץ. הרמב"ן מגדיר את המצוה וכותב: "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו, לאברהם ליצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". על פי דבריו ישנם שני חלקים עיקריים במצוה זו: (א) כיבוש הארץ ושלטון עצמאי בה, (ב) ישוב הארץ והפרחת שממותיה.
הדרך ליישום החלק הראשון של המצוה, כיבוש הארץ, מתקיים על ידי מצוה מיוחדת שנצטוו ישראל – מלחמת מצווה... וכך כותב הרמב"ן בהשך דבריו: "וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצוה... ומאמרם מלחמת יהושע לכבוש, תבין כי המצוה הזו היא הכיבוש... הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות". ואכן, כל מלחמותיו של יהושע בזמן הכניסה לארץ הינן בגדר מלחמות מצוה, שבהן מתקיימת מצוה זו.
בדומה לרמב"ן, גם הרמב"ם מגדיר מהי מלחמת מצוה: "אין המלך נלחם תחילה אלא מלחמת מצוה. ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". אם כן, על פי דבריו מלחמת יהושע בשבעת העממים, לכיבוש הארץ, הינה מלחמת מצוה.
מדברי שניהם עולה חשיבות מלחמותיו של יהושע, המתוארות בפירוט בספר יהושע, שהרי כולן מלחמות מצוה. מצוה חשובה זו שנוהגת בכל הדורות כדברי הרמב"ן נמשכת ונוהגת גם בדורות אחרונים.
במהלך כיבוש הארץ נתן יהושע ליושבי הארץ אפשרות להינצל, ולתת לישראל לרשת את ארצם ללא קרב ומלחמה. כך כותב הרמב"ם: שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ (שלח שלוש אגרות ליושבי הארץ לפני שנכנס לארץ). הראשון שלח להם: מי שרוצה לברוח – יברח, וחזר ושלח: מי שרוצה להשלים – ישלים, וחזר ושלח: מי שרוצה לעשות מלחמה – יעשה".
חז"ל מביאים שאחד מעמי הארץ קיבל את הצעתו של יהושע ולא הפסיד מכך: "מה עשה הגרגשי? פנה והלך לו מלפניהן ונתן לו קב"ה ארץ יפה כארצו, זו אפריקי". אולם שאר עמים סירבו להיענות להצעת יהושע, ונאלצו להלחם עד שהוכרעו בפני ישראל.
בכל מלחמותיו של יהושע ובני דורו מודגשת השותפות המלאה של עם ישראל עם הקב"ה, שהוא המוריש את יושבי הארץ ומנחיל את ארצו – ארצם. במלחמות ישראל מתגלה קידוש ה' גדול לעני כל הגויים, הרואים בהשתוממות כיצד עם ה' הולך וכובש את ארצו.