פסוק א:ויהי אחרי מות משה וכו'. ראוי לשים לב למה מתאר את משה בתאר עבד ה' במקום הזה ושונה בדבר בפסוק השני. ועוד אומר משרת משה מי לא ידע כי משרת משה היה כמאמר התורה ויען יהושע משרת משה מבחוריו. ועוד אומר לאמר כי אינו לאמר לזולת כי כל הענין הזה הוא הודעתי ות' את יהושע את אשר יתעתד לעשות ואינן דברי שליחות בעצם וא"כ לשתוק ממלת לאמר. ועוד אומר משה עבדי מת מה בא להודיע והל"ל עתה קים כו'. ועוד אומר אתה וכל העם כי מלת אתה מיותרת. וגם הראוי יאמר אשר אני נותן לכם ולא להם. וגם אומר לבני ישראל הוא מיותר. ועוד כי אחר היותו עתיד לומר המצרים מהמדבר וכו' ועד כו' למה אמר כל מקים אשר תדרוך כו' שהוא דבר בלתי מסויים. ועוד אומרו כאשר דברתי אל משה כי הלא אל משה לא אמר דריסת רגליהן לסימן. ועוד שקודם למשה דבר לאבות. ועוד אומר לא יתיצב איש לפניך כי הלא גם כל מלכי הארץ וחילם לא יתיצבו לפניו ומה גם איש אחד. ועוד כי בכלל אומר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך הוא הקודם ולמה נאמר. ועוד אומר לא ארפך ולא אעזבך כ"א לא ירפנו ודאי שלא יעזבנו כי בכלל מאתים מנה:
פסוק א:אמנם בא יתברך להודיע כמה גדולה השגחתו בעשות רצונו בשליחות הלזה והוא ענין אמור אצלנו במקומו' רבים כי כל איש ישראל קונה איכות וקדושה יתירה ע"י עשותו מצות ה' אשר וצונו כענין נוסח ברכות המצות אשר קדשנו במצותיו וזה יאמר הוא יתברך ויהי אחרי מות משה הנקרא עבד ה' שהוא תואר עצום מאד כי אין בן חורין גדול מהיות עבד ה' אז ויאמר ה' אל יהושע הנה כעת שעדיין לא עשית העבודה אשר אני בא לצוותך לא הגעת לתואר הקראך עבד ה' כי אם משרת את מי שהוא עבד ה' וזהו משרת משה לאמר כלומר משרת משה הוא הראוי לאמר לך ולא עבד ומשרת ה' אלא שלהעדר משה הנקרא עבד ה' אני מצוך השליחות הזה.
פסוק ב:וזהו משה עבדי שהיה לו התואר הלז שהיה נקרא עבדי מת ולכן עתה שאיננו קום כו' משא"כ עודנו חי כי שרגא בטיהרא הייתי לפניו ואל יעלה על רוחך כי לנגוע בכבודך באתי לומר שלא עבד לי הוא תוארך אלא משרת עבדי כי לא יקל בעינך גדרך בהקראך משרת משה כי הלא גם בגדר הזה אתה שקול ככל ישראל וזהו אתה וכל העם הזה כלו' קום עבור את הירדן כלו' עבור ברגליך כי אכרית מימיו ולא בזכות הוכללו' שאתה מכללם כ"א אתה וכל העם הזה כלו' אתה לצד אחד וישראל לצד א' כי שקול אתה ככלם ואל יעלה על דעתך כי אולי זכותם קל מאד וע"כ גם כי תהיה שקול כנגדם לא יגדל ערכך כי דע איפה כי שלמים הם כי הנה הן הם הראויים לתת להם את הארץ מצד עצמם וזהו אשר אני נותן להם והטעם על כי שלמים הם ראויים ליקרא בני ישראל שהוא תואר המתואר עליהם בהיותם כשרים ועכ"ז אתה שקול כנגד כולם וע"פ דרכו הורה כי לא יתואר בישראל איש לאיש תואר עבדות כ"א שרות כי לא תואר ביהושע למשה תואר עבדות כ"א משרת משה כי לה' לבדו כל בני ישראל עבדים.
פסוק ג:וסיים מאמרו ואמר כ"מ כו' לומר דע לך כמה שלמות קונה עושה מצותי כי אם היות הדבר קשה בטבע כבוש ארץ ל"א מלכים עד גדר כי אין האיש עושה רק משים עצמו לעשות ואז אני הוא העושה בעצם ולא הוא עכ"ז משתלם וקונה איכות וקדושה גדולה כאלו עשאה וזהו הלא אמרתי לך שכעת אינך מתואר רק למשרת משה ולא לעבד ה' הנה דע לך כי במה שצויתיך קום עבור וכו'. אני הוא העושה שאין אתם עושים רק דורכים במקום ואני נותנו לכם כי כל מקום אשר תדרוך כו' לכם נתתיו ואיני אומר אתן כ"א נתתיו כבר ומתי היה זה הלא הוא מאז כאשר דברתי אל משה והוא כאשר דבר ואמר וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם כו' מאז ניתנה לכם וזהו נתתיו כאשר דברתי אל משה ועל כן לא אמר כאשר דברתי אל אברהם כו' יען כי לאבות לא סיים איזה דור יהיה אך למשה סיים אל הקטנים והם אשר הכניס יהושע ושיעור הכתוב אשר תדרוך כף רגליכם שלכם לכם ממש נתתיו מאז כאשר דברתי אל משה כי משמעות כאשר הוא על הזמן כד"א כאשר בא יעקב מצרימה ועכ"ז שהכל אני העושה והניתן ואין אתה והם עושים רק דורכי' בלבד אעלה יתרונך על עשיתך הציווי כו' תעלה מגדר הקראך משרת משה אל גדר אמר לך כאשר הייתי עם משה אהיה עמך כאשר ממשיך הדבור. ולהתכת הכתובים יאמר ענין אשר ידענו כי כבוש יהושע לא הגיע עד הגבול עד דוד שכבש עד נהר, פרת וזה יאמר הנה אתם כ"מ אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם נתתיו אם תלכו ותדרכו הכל או מקצתו אך דעו לכם כי מהמדבר כו' עד הנהר הגדול כו' יהיה גבולכם לעתיד אך עתה ידעתי כי תותירו מהם אמנם אין העכוב ממני כי אלו הייתם מהלכים לכבוש מעתה את הכל גם עד הגבול תכבשו. ושיעור הכתוב כל אשר תדרכו בלבד הסכמתי לתת כלומר שידעתי שלא תדרכו הכל אך דעו כ"א עתה תותירו מהם לפחות אתן אותו אחרי כן כו מהמדבר כו' יהיה אחרי כן גבולכם שהיה זה בימי דוד:
פסוק ה:לא יתיצב כו' הנה יקרה וצר למולך או מושל בעם יהיה לו ניגוד וצרה באחד מב' פנים או מקרב עמו שיקים איש ויערער על שררתו מתנשא לאמר אני אמלוך ולא אתה כי כמוני כמוך וכיוצא מעין ענין קרח או כענין דתן שאמרו ז"ל שאמרו ישראל נתנה ראש שהיו אומרים למנות את דתן במקום משה ואת אבירם במקום אהרן וכן בדוד עם בנו ושלמה עם אדוניהו, ויש בחינה שנית והוא ניגוד עם אויבים מיתר עמים הלוחמים בו. עוד ג' והוא נגוד מכיחות חצונים המחטיאם אשר מהם מציל הוא יתברך את גדולי הצדיקים כמ"ש ז"ל דמכרזי ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו ובכלל זה מכל מיני נזקו חצונים. רביעית אחר מות שהנשמה מסתלקת למעלה אל האלהים אשר נתנה שאפשר יעשה הוא יתברך עיקר מהרוח ויעזוב הגוף לעפר רמה ותולעה. אמר על הבחינה הא' אל תירא כי לא יתיצב איש כלומר חשיב שהוא תואר איש או אנשים שבמקרא לפניך להשתרר כל ימי חייך. ועל אויבים מהאומות מ"ה אל תירא כי כאשר הייתי עם משה שאמרתי לו באומר מי אנכי כי אלך אל פרעה אמר לו כי אהיה עמך נגד פרעה. ועל הג' אמר לא ארפך. ועל הד' אמר ולא אעזבך גם את הגוף והוא כענין רבי אחאי בר יאשיה:
פסוק ו:חזק ואמץ כו'. הנה בחוזק הלז יש ייתורים וחילופים רבים א' כי חזק הי' מספיק מאי ואמץ. ועוד למה חזר וצוה רק חזק וכו' הלא צויתיך חזק כו' אל תערץ כו'. ועוד אומרו רק חזק מה מיעט הרק הזה כי אינו למעט בחוזק שאדרבה מוסיף ואומר מאד. ועוד אומר לא תסור כו' למען תשכיל כו' שיורה שאין ציווי שמירת התורה כ"א על הצלחת המלחמות ולא מצד עצמה להיותה מאתו ית' ולא כן הדבר בלי ספק. ועוד כי היה לו להקדים קריאת התורה המביאה לידי מעשה אל המעשה וא"כ היל"ל פסוק לא ימוש ואח"כ פסוק רק חזק כו'. ועוד למה בפסוק ראשין תלה הדבר בצווי משה ובשני במה שכתוב בתירה. ועוד אומרו תצליח ותשכיל שנראה כי הכל א'. ועוד כי מלת ואז מיותרת שהל"ל אז תצליח את דרכיך ותשכיל וגם מלת ודרכיך היל"ל על שתיהן ולא בין שתיהן. אמנם יאמר כי הנה לכל איש ישראל ומה גם כללותם או שר צבאם היוצא למלחמה על אויביו לא יבצר מלהיות ב' סוגי מלחמות לפניו זו גדולה מזו. א' מלחמות גוי אל גוי. ב' מלחמות היצה"ר שבקרב איש ולב עמוק והנה רבים יבערו מהשכיל מי גדול סוג מלחמת היצה"ר או סוג מלחמת האויבים והאמת הוא ככתוב אצלנו פ' כי תצא כי גדלה מאד מלחמות היצה"ר כי מלבד היותה בקרבו שהאויב יושב לו בחדרי בטנו וקשה לנצחו מאשר הוא מן הוא והלאה. עוד טעם א' והוא כי מלחמת איש באיש ממלכה בממלכה לא לאדם היא כ"א לה' כי ה' איש מלחמה וסוס מוכן וכו' ולה' התשועה אך מלחמת היצה"ר מוטלת על האדם כי הבחירה חפשית ביד כל אדם וידוע כי דרך המלך הקדוש יתברך לעד הוא אומר לאדם עשה אתה את שלי וכבוש את יצרך ואני אעשה את שלך ואכבוש את אויביך. ובזה נבא אל הענין והוא שאומר הוא יתברך אל יהושע הנה לפניך שני סוגי מלחמות דע כי הקלה הוא מלחמת האויבים כי הנה חזק ואמץ איני שואל ממך כ"א שלא תהיה ירא ורך הלבב כ"א חזק וממציאות החוזק תבא לך מאתי אומץ וזהו חזק ואמץ והיא כי אתה תנחיל ואם המנחיל ירך לבבו ימס את לבב אתיו כלבבו ומה שאמרתי שאין צריך רק זה הוא יען כי אני הוא העושה את המלחמה כי אינך רק מנחיל אך המלחמה אני העושה כי הלא נשבעתי לאבותם לתת להם כלומר שאני הנותן בידם כי אני העושה.
פסוק ז:אך רק מיעט כלו' לא כזה הוא סוג המלחמה האחרת הוא מלחמת היצ"ה כי הלא לא בלבד חוזק מספיק כ"א חוזק ואומץ מאד והטעם הוא שאינה כראשונ' שאני העושה כ"א לשמור לעשות אותה כמ"ש שאומר הוא ית' עשה אתה את שלי וכבוש את אויבי הוא היצה"ר ואני אעשה את שלך וזהו אומר למעלה לתת להם ופה ושמור לעשות כו' ומה שאני צריך להזהירך הוא אל תסור ימין ושמאל והוא פן יקרנו כשלמה שהלך אחר סברתו והניח פשטו של מקרא באומ' מה טעם צוה ית' לא ירבה לו נשים כדי שלא יסור לבבו אנכי כי רבה חכמתי ארבה ולא אסור והיה לו זה למכשול כנודע וזה יאמר לא תסור ממנו ימין ושמאל כלו' אם יראה לך ימין שהוא שמאל לפי סברתך אל תשנה בחשבך כי מתקן אתה כי הלא אם כה תעשה לא תשכיל כי תכשל כמדובר.
פסוק ח:ושמא תאמר למה אסמוך אל קבלה יותר מהסברא לזה אני אומר לך לא ימוש ספר התורה כו' והוא כי דע שלא יבצר לשים לבו אל הכתובים שבתורה ממצוא בכתוב הכרח אל הקבלה כי היא האמתית מפי משה נאמן ביתי ית' והוא ע"ד שכתבנו בשלמה שאם היה שם לבו כי לא נאמר פן יסור לבבו כ"א ולא יסור שאם היה אומר פן יסור היה בדבר ספק אך באו' ולא יסור יורה שהוא ודאי שאומר במה שלא ירבה הוא כי ולא יסור הא שאם ירבה יסור ודאי וכענין עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית שהיה דואג מנגד אל הקבלה באומ' א"כ ממזר ולא ממזרת ועל תשובת' שאין דרך שים להקדים בלחם ובמים השיב שיקדמו אנשים לאנשים ונשים לנשים ולא מצאו מענה עד שהלכו לשמואל הנביא ומצא להם סמך מהכתיב באומ' ואשר שכר עליך כו' ואין דרך נשים לשכור כמפורש במדרש חזית וההקיש בזה בכל הקבלה השם לבו ומעיין על מקראי קדש שבענין ימצא סעד והכרח אל הקבלה וזה מאמרו ית' אל יהושע הלא אמרתי לך לא חסיר מקבלת משה עבדי ימין ושמאל ואם יתחמץ לבבך לומר למה תניח הסברא הנה לזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם כו' למען תשמור לעשות ככל הכתיב בו כי בהתמידך בו תשמור לעשות ככל הכתיב בו כי אז ע"י ספר התורה תצליח את דרכיך בתורה בל תמוט מהאמת ואז ע"י קיום המצות ע"פ התורה כמדובר תשכיל הוא אשר אמרתי לך למען תשכיל בכל אשר מלך. או יאמר מעין הקודם מה שאמרתי כי אתה תנחיל כו' שאעשה מלחמתך שאתנם בידכם כאומרו לתת להם אך בזאת שאתה תעשה מלחמתי ביצה"ר שלך וזהו רק חזק ואמץ כי לזה צריך אומץ מאד וכדי לקיים המצות צריך למוד המביא לידי מעשה כי לא ימוש ספר התורה למען יביאך לידי מעשה לשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז ע"י הלמוד תצליח את דרכיך שלך שתתן הצלחה אתה את הדרכים שלך עצמם כי דרכי התורה אשר קבלת תצליח אותם שיפוצו לך דבר מתוך דבר ואז ע"י המעשה הטוב שימשך לך מהלמוד תשכיל בכל אשר תלך שאמרתי לך למעלה. עוד יתכן אמר רק חזק ואמר לשמור במחשבה כדי לעשות ואח"כ בדבור כך לא ימוש כו' והגית כו' כי אז ע"י דבור על המחשבה תצליח את דרכיך במעשה ועי"כ ואז תשכיל בכבוש הארץ ושאמרתי לך למען תשכיל בכל אשר תלך:
פסוק ט:הלא צויתיך כו'. שמעתי בשם מהרי"ב זלה"ה שהוא הלא מאשר תראה הזהרתיך חזק ואמץ תפול עליך אימתה ופחד באמור אם לא היה פחד גדול לא היה צריך להזהירני כל כך שאתחזק ועי"כ תכנע בעצמך ע"כ אני אומר הלא תראה צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת מפני כך כי עמך ה' אלהיך כו'. או. יאמר כי הנה חזק ואמץ הוא להתגבר על אויביו ואומרו אל תערוץ הוא שלא יירא מהם וא"כ היה לו להקדים אל תערוץ כו' ואח"כ חזק ואמץ אך יאמר הלא צויתיך חזק ואמץ ולא אמרתי שאל תערוץ מפניהם תחלה ואח"כ שתחזק עליהם הלא הוא כי הנה ידעתי שאל תערוץ ואל תחת מעצמך כי הנה עמך ה' אלהיך כו' ואשר עמו ה' לא יירא כד"א ה' לו לא אירא וכו':
פסוק י:ויצו יהושע כו'. ראוי לשום לב אל אומרו לאמר כי מה שאומר עברו בקרב המחנה אין זה מה שיאמרו אל העם כ"א מה שיעשו השוטרים וא"כ איך תצדק מלת לאמר על זה ואם הוא על מה שאחר זה הרי הוא אומ' וצוו את העם והוא במקום לאמר וגם הלאמר השני הוא מיותר שהל"ל וצוו את העם הכינו כו'. ועוד למה יזכיר להעם העברת הירדן יאמר אתם באים לרשת כו' ובכלל הדבר הוא עבור את הירדן שהוא התחלת הדרך. עוד באומר ולראובני כו' אמר יהושע כו' למה מזכיר הענין כלאחר יד ולא אמר ויאמר יהושע לראובני כו'. ועוד אומר לאמר כי אחר שהוא דובר בם לא יצדק לאמר והל"ל אמר יהושע זכור כו' ועוד הלאמר שאחריו אינו צודק כלל כי לא צוה משה אותם שיאמרו ה' אלהיכם מניח לכם כו'. ועוד שאומר ה' אלהיכם מניח כו' אינו מכלל הצווי. אמנם יהושע עשה בחכמה לבלתי קבץ את העם או את ראשיהם זקניהם ושופטיהם לאמר להם ה' צוני לעבור הירדן הזה לכבוש את הארץ בל יראה שצריך להזהירם בדבר בל יקשה להם כאשר בזמן המרגלים פן יתעורר יצרם לחמץ את לבם כ"א התחכם לדבר כלאחר יד באופן שיראה שהדבר פשוט שלבם נכון וא"צ רק הודעת הזמן להכין צידה בלבד ובכלל הדבר היה כי אפילו לא שלח אחר השוטרים לצוותם כ"א צוה אחד מהעומדים לפניו לאחר אל השוטרים שיעברו דרך העברה במחנה בלי קבוץ עם או ראשים וגם לא יהיו הם המדברים לכל שבט או בית אב בפ"ע כ"א שיעברו באמצע המחנה ושם יצוו אל המון העם הנמצאים שיודיעו את הכל יכינו צידה כי בעוד שלשת ימים כו' כי חברך חברא אית ליה וחבריה דחברך חברא אית ליה באופן שמתפשט הדבר
פסוק יא:וזהו ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר שצוה את מי שאת שוטרי העם יאמר להם עברו בקרב המחנה ושם צוו את העם הנמצאים שכל א' יאמר את רעהו הכינו כו' וזהו וצוו את העם לאמר הכינו כו' וזה עשה כלאחר יד בעצם מן הטעם האמור כי לא הוא בעצמו דבר רק הוא לשליח והשליח לשוטרים והם אל העם והעם יאמרו איש את רעהו אך לראובני ולגדי היה צריך זירוז בצד מה ובבחינה אחרת היה צריך כלאחר יד כאלו הוא דבר פשוט שכן הם מוכנים לעשות ע"כ עשה מניע שלא היתה השתלשלות משולש כ"א יהושע לשלוחו שיאמר להם בקבוץ משמע.
פסוק יב:וזהו ולראובני כו' אמר יהושע לאמר כלומר אמר יהושע למי שילך לאמור להם או יאמר כי רצה יהושע להורות בטחון בל יתחמץ לב העם מאימת מלכי ארץ חיילותיהם ע"כ אמר הנה דרך המלך או שר הצבא בהגיעם למלחמה להעביר קול ולומר הכינו כלי קרב ומלחמה והתחזקו והיו לאנשים ואם ככה אני עושה הלא ירך לבבם ע"כ העביר קול ואמר הכינו לכם צידה כלו' הטפלו במה שצריך לכם כי מה שצריך לפעול באויביכם שהוא כלי קרב אל תחושו כי לא תדמו להולכים לכבוש כ"א למי שהולך לנחול נחלת אבותיו אשר הורישוהו וזהו לבא לרשת את הארץ ושמא תאמר הלא נגד עינינו רבי' לוחמים ומה גם כי לא נחיה כל נשמה וכל אחד יעמוד על נפשו לז"א אשר ה' אלהיכם נותן לכם ואם הוא יתברך אדון הכל הנותן לכם הוא יפילם ועם הרוג תהרגו ויתכן כי להחזיק לבם בבטחון אמר להם כי אתם עוברים את הירדן עיבר ברגל כי יוביש הוא ית' אותי לפניכם ובזה תדעו כי לבא לרשת אתם באים כי ה' אלהיכם הוא הנותן לכם לרשתה כי יהיה לכם העברת הירדן לסימן כי שלא בטבע הוא עניניכם שתהיו כיורשים ולא כלוחמים והנה עדיין היה אפשרי לומר כי הלא בטח לבו בחלוץ העובר לפניהם בכלי מלחמה שהם הראובני והגדי וחצי שבט המנשה שהיו חמושים לפני כל ישראל ועוד כי הלא גם יהושע לא יבצר שצוה להם יעברו חמושים כי כן צוה להם משה וא"כ מה הבטחון הזה אשר הורה שהם כבאים לרשת ולא כלוחמים וכובשים לז"א ראה נא את אשר התחכם יהושע בדברו אליהם כי הנה ולראובני ולגדי כו' אמר יהושע כדי לאמר להם שיעברו חמושים הקדים דבר שהורה בו שלא בחרבם ובקשתם יבטחו בני ישראל כי לולא שרצו לנחול ארץ סיחון ועוג לא היה מצוה להם משה לעבור חלוצים לפני בני ישראל כ"א על כי החילו להטיל מורך לבב בישראל באומרם שלא היו רוצים לעבור את הירדן כי באה נחלתם עליהם ע"כ צוה למו משה שאדרבא הם יעברו חלוצים לחוק את לב בני ישראל תחת אשר הטילו מורך והראיה כ"א לא יעברו חלוצים אין ענשם רק שינחלו בארץ כנען וא"כ אם יאמרו שלא יחפצו רק לנחול בארץ כנען לא יחייבום לצאת חלוצים לפני ישראל ויהיו כשאר העם נמצא כי לא על גבורתם בטח משה כ"א אדרבא למען הפיס דעתם למלאת שאלתם נאמר להם שיעברו כל חלוץ לפני אחיהם למלחמה.
פסוק יג:וזה מאמר יהושע אליהם זכור את הדבר אשר צוה אתכם משה כו' לומר זכרו כי אשר צוה משה שהוא שתעברו כל חלוץ למלחמה לפני אחיכם לא היה ראוי להיות מבטח ישראל בכם כ"א כדי לאמר שעי"כ ה' אלקיכם מניח אתכם שעושה לכם נחת רוח ונתן לכם את הארץ הזאת אשר בחרתם לומר שאל"כ אלא שהייתם חפצים בארץ כנען לא היה מצוה לכם דבר ולא תעברו חלוצים כי לא בכם הבטחון חלילה והענין הוא כי נשיכם וכו' ואתם תעברו חמושים כלומר כי לעוברים חמושים תחשבו ולא ללוחמים על כי כל אשר תפילום חללים הוא יתברך העושה כי עם הרוג תהרגו ואדרבא דעו כי נהפוך הוא כי אחיכם כל בית ישראל הבלתי עוברים חמושים זכותם תעמוד כי הם הרבים וזכותם הוא העיקר ואתם תחשבו כעוזרים בעלמא להם וזהו ועזרתם אותם כלו' עזר בלבד וזה עד אשר יניח ה' וכו' שהוא עד אחר כיבוש וחילוק ואז וירשתם אותה כו' והוא כי ירושה אין לה הפסק ומתנה יש לה הפסק כנודע משורת הדין ובזה יאמר הנה משה נתן לכם מאז ובניתם ערים אך עדיין אפשר יהיה הפסק אם לא תקיימו התנאים אך אם תקיימו תהיה כירושה שאין לה הפסק וזהו ואתם תעברו וכו' ועי"כ וירישתם אותה כי תהיה ירושה מה שעד כה הוא אשר נתן לכם משה שהיא מתנה שיש לה הפסק נמצאת עושים על ידי קיום התנאי מהמתנה ירושה:
פסוק טז:ויענו את יהושע לאמר וכו'. הנה אומרו לאמר כמו זר נחשב כי אינו לאמר לזולת. ועוד אימר אשר צויתנו כי הלא לא הוא המצוה רק מזכיר מה שצוה משה עבד ה' וכן אומרו ככל אשר שמענו כו' יראה בלתי צריך אל הענין. ועוד אומרו רק חזק ואמץ כי אחר שיהיה ה' אלהיו עמו כאשר היה עם משה ודאי שיחזק ויאמץ. ועוד כי תחלה לא אמרו כ"א רק יהיה ה' עמך כו' ועתה משתנים ושואלים תנאי אחר ואומרים רק חזק ואם הוא ששאלו שני תנאים ידברו כמוסיפים על הראשון ויאמרו ורק חזק ואמץ. אמנם הנה ראוי כי יהושע היה יכול לומר זכור את אשר נתחייבתם לצאת חמושים לפני ישראל ולא יאמר אשר צוה משה אך באומרו כך הי' נראה כאומר אני איני מצוה לכם כ"א משה עבד ה' גדול ממני ועשי מצותו ע"כ השיבו ואמרו אל יעלה בדעתך שעל היות מצות משה נעשה ולא אם היתה מצותך כי דע איפה כי הראוי לאמר הוא כל אשר צויתנו נעשה אפי' לא היה ציווי משה ויוכיח סופנו כי מעתה ואל כל אשר תשלחנו נלך ואפשר בזה כי הזכיר שם יהושע בלתי מיותר כי שעור הכתוב הוא ויענו את יהושע לאמר כי את יהושע גם שאינו מגדר משה יאות לאמר בכל אשר צויתנו והוא ע"ד הקודם כי ככל אשר שמענו אל משה וכו' אך בזאת שנראה שה' עמך כאשר היה עם משה ולא דרך בחירה כ"א כאשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך יומת ובזה כל העם ישמעו וייראו ועל הדבר אשר סיימנו לאמר יומת אנו אומרים רק חזק ואמץ והוא כי פחדו פן יקרנו כשאול שעל אשר אמרו מהעם מה יושיענו זה והיו חפצים להמיתם ואמר שאיל לא יומת היום איש בישראל והאשימוהו רז"ל כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ואדרבא עשה שלא כראוי כי כך צריך לשתהיה אימתו על העם ולהשמר מזה אמרו אשר ימרה כו' יומת רק בזה חזק ואמץ אל ירך לבבך לבלתי המיתו כי אם חזק ואמץ למען ייראוך:
