מדרש תנאים על דברים לג

לא ידוע

🔗 שתף
פסוק א:
וזאת הברכה זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהוא מקנתרן בראשו שלענין מזי רעב (לב כד) לפי כך הוא חוזר ומברכן בסופו וזאת הב':
פסוק א:
ד״א וזאת הבר' זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהיה מוכיח את ישראל בראשו של ספר אלה הדברים (א א) לפי כך הוא חוזר ואומ' להן דברי נחמות בסופו וזאת הבר' וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים מתחלה אין לך שאמ' דברים קשים מתחלה כיוצא בהושע שנ' (הושע ט יד) תן להם ה' מה תתן הוכה אפרים שרשם יבש (שם ט טז) ימאסם אלהי (שם ט יז) וחזר ואמר להם דברי נחמות (שם יד ה - ח) ארפא משובתם אהיה כטל לישר' ילכו יונקותיו ישובו ישבו בצלו:
פסוק א:
וכן יואל אומ' דברים קשים מתחלה (יואל א ב - ה) שמעו זאת (הכהנים) [הזקנים] עליה לבניכם ספרו יתר הגזם אכל הארבה הקיצו שכורים ובכו וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס:
פסוק א:
וכן עמוס אמ' דברים קשים מתחלה (עמוס ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון אלו בתי דינין שלהן העושקות דלים הרוצצות אביונים:
פסוק א:
וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ט יג) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר:
פסוק א:
וכן מיכה אמ' דברים קשים מתחלה (מיכה ג ב - ד) שונאי טוב ואהבי רע ואשר אכלו שאר עמי אז יזעקו אל ה' וחזר ואמ' להם דברי נחמה (שם ז יח - כ) מי אל כמוך נושא עון ישוב ירחמינו תתן אמת ליעקב:
פסוק א:
וכן ירמיה אומ' דברים קשים מתחלה (יר' ז לד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמ' להם דברי נחמ' (שם לא יב - יג) אז תשמח בתולה במחול וריויתי נפש הכהנים דשן יכול משאמ' להם דברי תוכחות ואמ' להן דברי נח' חזר ואמ' להם דברי תוכחות ת״ל (שם נא סג - סד) והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשר עליו אבן ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום:
פסוק א:
הוי משאמר להן דברי תוכחות וחזר ואמ' להן דברי נחמות לא חזר ואמ' להן דברי תוכחות אלא דברי נחמ':
פסוק א:
ד״א וזאת הברכה זו מוסף על ברכה ראשונה ואיזו זו תפלה למשה איש האלה' אבל איני יודע איזה יקדום אם תפלה קודמת לברכה ואם ברכה קודמת לתפלה וכשהוא אומ' וזאת הברכה הוי תפלה קודמת לברכה:
פסוק א:
ד״א וזאת הברכה הרי זו ברכה מוספת על הברכה שבירכן יעקב אבי' דכת' וזאת אש' דב' לה' אבי' ויברך אותם נמצינו למידים שממקום שסיים אבינו יעקב לברך משם התחיל משה רבינו מברך וז' הב':
פסוק א:
הברכה אל תקרא הבר' אלא הבריכה מה בריכה מטהרת טמאים כך משה מקרב רחוקים להלן בתיה וכאן יחי ראובן ואל ימות:
פסוק א:
אשר ברך משה אלו אחרים בירכו את ישראל ראויים היו לכך על אחת כמה וכמה שבירכן משה נמצינו למידים שראוי היה משה לברך את ישראל וראוים היו ישראל להתברך מפי משה:
פסוק א:
איש האלה' מלמד שהיה מברך והקב״ה מקיים וכן דוד אומ' (ש״ב כג ג) צדיק מושל יראת אלהים מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו שלהקב״ה שהרי גזר גזירות בעולם ובאו צדיקים וביטלום משה עשה את היום לילה יהושע עשה את הלילה יום שמואל עשה את הקיץ חורף אליהו עשה את החורף קיץ משה עשה את הים יבשה אלישע עשה את הנחל גבים גבים הקב״ה מחיה [מתים] ואליהו ואלישע החיו מתים הקב״ה ממתיק מר ומברך את הממועט אף הן עשו כיוצא בו לפי כך נקראו הנביאים איש האלהים ומשה רבינו אב לנביאים והוא אחד מעשרה שנקראו איש האלהים:
פסוק א:
משה נקרא איש האלהים תפלה למשה איש האלהים (תה' צ א):
פסוק א:
אלקנה נקרא איש האלהים שנ' (ש״א ב כז) (ויצא) [ויבא] איש האלהים אל עלי זה אלקנה:
פסוק א:
שמואל נקרא איש האלהים שנ' (שם ט ו) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת:
פסוק א:
דוד נקרא איש האלה' שנ' (נחמ' יב כד ע״ש) כמצות דוד איש האלה':
פסוק א:
שמעיה נקרא איש האלה' שנ' (מ״א יב כב ע״ש) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלה':
פסוק א:
ויעדוא נקרא איש האלה' שנ' (שם יג א ע״ש) הנה איש אלהים בא מיהודה:
פסוק א:
אליהו נקרא איש האלה' שנ' (מ״ב א יג ע״ש) תיקר נא נפשי בעיניך איש האלה':
פסוק א:
אלישע נקרא איש האלה' שנ' (שם ד ט) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא:
פסוק א:
מיכה נקרא איש אלהים שנ' (מ״א כ כח) ויגש איש האל' ויאמר אל מלך ישראל ויאמ' כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה':
פסוק א:
אמוץ נקרא איש האלה' שנ' (דהי״ב כה ז) ואיש האל' בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל:
פסוק א:
את בני ישראל הכל בזכות יעקב שנ' (ברא' מט ב) הקבצו ושמעו בני יעקב:
פסוק א:
לפני מותו וכי עלת על דעתינו לאחר המיתה ואם כן למה נאמ' לפני מו' סמוך למיתה וה״א (מלא' ג כג) הנני שלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' וכי עלת על דעתינו לאחר הביאה ואם כן למה נאמ' לפני בוא יום ה' סמוך לביאה:
פסוק ב:
ויאמר ה' מסיני בא מלמד שלא רצה משה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו שלהקב״ה מושלו מלה״ד לניטור שהיה עומד על הבימה (ונזכר) [ונשכר] לאחד שיבוא וידבר על ידיו ולא רצה לתבוע צרכו שלאותו האיש תחלה אלא פתח בשבחו שלמלך התחיל מקלסו ואומ' אשרי העולם מי בתוכו אשרי העולם מי דיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה וחזר ופתח בצרכו שלאיש וחזר וחתם בשבחו שלמלך:
פסוק ב:
וכן את מוצא שלא רצה משה לתבוע צרכיהן שלישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה ויאמר ה' מסיני בא ואחר כך בצרכן שלישראל וזאת ליהודה וללוי אמר לבנימין אמר וליוסף אמר וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה אין כאל ישורון:
פסוק ב:
וכן את מוצא בדוד שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה (תהי' קמט א) שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בצרכיהן שלישראל כי רוצה ה' בעמו (שם קמט ד) וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה הללויה הללו אל בקדשו (שם קנ א):
פסוק ב:
וכן את מוצא בשלמה בנו שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה ויאמר ה' אלהי ישראל אין כמוך (מ״א ח כג) ואחר כך הוא אומ' רעב כי יהיה בארץ (שם ח לז) ובאחרונה הוא אומ' ועתה קומה ה' אלהים לנוחך ה' אלהים אל תשב פני משיחיך (דהי״ב ו מא - מב):
פסוק ב:
וכן את מוצא בשמונה עשרה ברכות שקבעו חכמים ונביאים שלא רצו לתבוע צרכיהם של ישראל תחלה אלא פתחו בשבחו של הקב״ה ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבו' א' אב' א' יצ' וא' יעקב ובשניה הוא אומ' תחית המתים ובשליש' הוא אומ' קדושת השם ואחר כך הוא אומ' גאלינו ה' אלהינו גאולה שלימה מלפניך ובאחרונה הוא אומ' ועתה א' מודים אנחנו לך:
פסוק ב:
[ד״א] ויאמר ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' ה' מסיני בא זו רוח צפונית:
פסוק ב:
וזרח משעיר למו זו רוח מזרחית:
פסוק ב:
הופיע מהר פארן זו רוח דרומית:
פסוק ב:
ואתה מרבבת קדש זו רוח מערבית:
פסוק ב:
ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נתנה להן בלשון אחת אלא בארבעה לשונות שנ' ה' מסיני בא זה לשון הקדש:
פסוק ב:
וזרח מש' למו זה לשון רומי:
פסוק ב:
הופיע מהר פא' זה לשון ערבי:
פסוק ב:
ואתה מר' קדש זה לשון ארמי:
פסוק ב:
ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא לישראל נתנה בלבד אלא לכל אומות העולם שנ' (ישע' מה יט) לא בסתר דברתי כשנתתיה מתחלה לא נתתיה בסתר במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב לאלו אני נותנה תהו בקשוני לא נתתיה בטכס אלא אני ה' דובר צדק מגיד מישרים:
פסוק ב:
ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל הרעיש כל העולם כולו על יושביו שנ' (תה' כט ג - יא) קול ה' על המים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם אצל בלעם בן בער אמ' לו תאמר שהקב״ה מביא מבול על עולמו ומחריבו כשם שעשה לראשונים ה' למבול ישב אמ' להן לאו היום הוא מולך בעולמו היום הוא מישב את עולמו שנ' וישב ה' מלך לעולם תורה הוא נותן לעמו שבח הוא נותן לבניו שכר טוב ליראיו שנ' ה' עז לעמו יתן אמרו לו אם כן ה' יברך את עמו בשלום:
פסוק ב:
ד״א ה' מסיני בא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר שנ' (שופ' ה ד - ה) ה' בצאתך משעיר בצ' משד' אדום ארץ רעשה הר' נז' מפני ה' מה ת״ל זה סיני מפני ה' אלהי ישר' אלא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר:
פסוק ב:
ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל חיזר על כל אומות העולם שיקבלו את התורה ולא רצו לקבל שנ' ויאמר ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע אמ' להן מקבלין אתם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תרצח אמרו כל עצמן שלאותן האנשים לא הבטיחן אביהם אלא על החרב שנ' (ברא' כז מ) ועל חרבך תחיה היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל נגלה על בני עמון ומואב אמ' להן מקבלין אתם עליכם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תנאף אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן באין אלא מטיפה שלזנות שנ' (שם יט לו) ותהרין שתי בנות לוט מא' היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:
פסוק ב:
נגלה על בני ישמעאל ועל בני קטורה אמ' להן מקבלין (את) [אתם] התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להן לא תגנב אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן חיין אלא מגניבה וגזל שנ' (שם טז יב) והוא יהיה פרא אדם היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:
פסוק ב:
כיון שבא אצל ישראל מימינו אשדת למו פתחו כולן פיהם ואמרו (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונש' אמ' אין אומה בעולם יכולה לקבל את התורה הוי אומ' אלא ישראל לכך נאמ' (לב ח) למס' בני ישראל:
פסוק ב:
מנין אתה אומ' שאין מלך ושלטון בעולם עד שהיה הדיבור מרתיק על פתחו שיקבל את התורה ולא רצו לקבל שנ' (תה' קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך ששמעו מסוף העולם ועד סופו:
פסוק ב:
ד״א ה' מסיני בא מגיד שכבודו שלהקב״ה מלא עולמו שנ' התשלח ברקים וילכו וישובו ויאמרו לך הננו והלא אינו אומר כן אלא (איוב לח לה) התשלח בר' ויל' ויאמרו לך הננו מגיד הכת' בכל מקום שהן הולכין הן נמצאים לפניך ואומ' עשינו את שליחותינו כענין שנ' (יר' כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא:
פסוק ב:
מושלו מלה״ד למלך שהיה לו בנים הרבה והיה מבקש ליתן מתנה לאחד מהן והיה מתבייש מאחיו ומכל קרוביו מה עשה (גילה) [גילח] את ראשו (ופירסם) [ופירכס] את עצמו ואמ' לזה אני נותן מתנה כך עמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנ' (ברא' כה כז) ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות לאלו אני נותן את התורה לכך נאמר ה' מסיני בא:
פסוק ב:
ד״א ה' מסיני בא [וזרח משעיר] מלמד שלא נכנסה ביניהן אומה ומלכות מעולם שנ' (שם כה כו) אחרי כן יצא אח' וידו אח' בעק' עשו מהוא אומ' (שם לו לא) ואלה המלכים אש' מל' הא מלמד שלא נכנסה ביניהן מלכות מעולם:
פסוק ב:
הופיע מהר פארן ארבע הופעות הן הופעה הראשונה זו שלמצרים שנ' (תה' פ ב) רעה ישראל האזינה נהג כצ' יוסף יושב הכרובי' הופי':
פסוק ב:
הופעה השניה זו שלמתן תורה שנ' הופיע מהר פא':
פסוק ב:
הופעה השלישית זו שלאדום שנ' (שם צד א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:
פסוק ב:
הופעה הרביעית זו שלגוג שנ' (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע:
פסוק ב:
ואתה מרבבת קדש שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מלך בשר ודם כשהוא עושה משתה וכשהוא שמח בחופתו מראה הוא את גנזיו ואת כל אשר לו אבל הקב״ה אינו כן אלא ואתה מר' קדש ולא כל רבבות קדש:
פסוק ב:
מלך בשר ודם יש בתוך פלטין שלו גבורים ממנו נאים ממנו משובחים ממנו יכול אף מי שאמ' והיה העולם כן ת״ל ואתה מרבבת קדש ניכר הוא אות בתוך רבבות קדש:
פסוק ב:
וכן את מוצא שכנסת ישראל משבחת להקב״ה בשעה שהיא חוזרת לבקשתו במדבר מה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם השבעתי אתכם בנות ירושלם (שה״ש ה ח) מה אומות העולם אומ' לכנסת ישראל מה דודך מדוד (שם ה ט) אלו היית כאורה וכבודה בת נאים היה הדבר כן על אחת כמה וכמה שאת נאה וכבודה בת נאים מי יראך ולא ישבחך מה כנסת ישראל אומ' לאומות העו' (שם ה י - טז) דודי נאה ומשובח ממני אם אומר לכם מקצת שבחו שמא מכירים אתם אותו דודי צח ואדום ראשו כתם פז עיניו כיונים לחיו כערוגת הבושם שוקיו עמודי שש חכו ממתקים (מנ') [מכאן] אתה אומ' כשראו אותו על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול איזה הוא אלא כולן פתחו פיהן ואמ' (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו:
פסוק ב:
ד״א ה' מסיני בא היה ראוי לומר לסיני בא ולמה אמר מסיני אמ' ר' שמעון בן יוחאי מסיני הוא בא לדין אומות העולם ששמעו את התורה ולא קיבלו אותה שנ' (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים:
פסוק ב:
וכן את מוצא שהרי הוא מזכיר שעיר ופארן שאמ' משה רבונו של עולם כשתהא כועס השב הכעס על אלו שלא קיבלו את תורתך וה״א (חבק' ג ו) עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים מימינו אש דת למו שכשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וחוזר ובא מימינם שלישראל לשמאלן שלישראל והקב״ה מקבלו בימין וחוקקו על הלוחות שנ' (תה' כט ז) קול ה' חוצב להבות אש ד״א התורה משולה באש וישראל משולים באש והיה בית יעקב אש (עוב' א יח) וגהנם אש והנה תנור עשן ולפיד אש (ברא' טו יז) אמ' הקב״ה אם משמרין אתם את התורה הרי אתם מוצלין מדינה שלגיהנם וה״א (ישע' מג ב) כי תעבר במים אתך אלו אומות העולם שנ' (שם ח ז) הנני מעלה עליהם את מי הנהר:
פסוק ב:
ובנהרות לא ישטפוך אלו ימי גוג ומגוג:
פסוק ב:
כי תלך במו אש לא תכוה אין אשה שלגיהנם שולטת בך:
פסוק ב:
ד״א אש דת מה האש ניתנה מן השמים כך תורה ניתנה מן השמים:
פסוק ב:
ד״א מה האש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם:
פסוק ב:
ד״א מה האש כל המשתמש בה חם לו פירש ממנה צן לו כך כל המתעסק בדברי תורה יש לו חיים פירש מדברי תורה אין לו חיים:
פסוק ב:
ד״א מה האש כל המשתמש בה היא עושה רושם בגופו כך כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם שכך היה הלל אומ' ודי ישתמש בתגא חלף הא כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם:
פסוק ב:
ד״א מה האש כל המשתמש בה ניכר בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בין הבריות בהליכתן בעטיפתן בדיבורן:
פסוק ב:
אש דת ואין דת אלא תורה שנ' (אסתר ג ח) ודתיהם שנות מכל עם:
פסוק ב:
ד״א אש דת שאלולי הדת שניתנה עמה לא היה העולם יכול לעמוד בה:
פסוק ג:
אף חבב עמ' מלמד שחיבב הקב״ה את ישראל יתר מכל אומות העולם:
פסוק ג:
כל קדושיו ביד' אלו פרנסיהן של ישראל שהן נותנין נפשם על ישראל כגון שנ' במשה (שמות לב לב) ועתה אם תשא חט' ואם אין מח' נא כו':
פסוק ג:
אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אם אין את מוחל לעונותיהן שלישראל מחוק שמי מספרך אשר כתבת ספר כתוב לצדיקים לעתיד לבוא שנ' (תה' סט כט) ימחו מספר חיים וכגון שנ' בדוד (דהי״א כא יז) הלא אני אמרתי למנות בעם:
פסוק ג:
והם תכו לרג' אפלו חוטאים ומרגיזים:
פסוק ג:
ישא מדב' שקבלו עליהן כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אש' דבר ה' נע' ונשמ':
פסוק ג:
ד״א אף חבב עמים מלמד שחלק הקב״ה כבוד לישראל יתר מכל אומות העולם דתנינן תמן שור שלישראל שנגח שורו שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:
פסוק ג:
בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת בת ישראל:
פסוק ג:
בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:
פסוק ג:
גזילו של ישראל אסור [וגזלו של גוי מותר אבידתו שלישראל אסורה] ואבידתו שלגוי מותרת:
פסוק ג:
אמרו מעשה ששילחה מלכות שני אסטרוגולין אמרו להן לכו ולמדו תורתן שליהודים ובואו והודיעונו מה כתוב בה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא ולמדו ממנו מדרש הלכות ואגדות הגיע זמנן ליפטר אמ' לו רבינו כל תורתכם נאה ומשובחת היא חוץ מדבר הזה שאתם אומ' שור שלישראל שנגח שור שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:
פסוק ג:
בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל:
פסוק ג:
בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:
פסוק ג:
גזילו שלישראל אסור ואבדתו [שלגוי] מותרת:
פסוק ג:
הדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות באותה השעה עמד רבן גמליאל ונתפלל עליהן ובקשו דבר ממה שהיה בידם ולא מצאו:
פסוק ג:
כל קדשיו ביד' אלו גדוליהן שלישראל שהן ממשכנין נפשם על ישראל כגון שנ' ביחזקאל (יחז' ד ד - ו ע״ש) ואתה שכב על צדך הימני ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים:
פסוק ג:
וכלית את אלה:
פסוק ג:
והם תכו לרג' אפלו אנוסים ובזוזים:
פסוק ג:
ישא מדב' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונשמ':
פסוק ג:
ד״א אף חבב עמים מלמד שלא כחיבה שחיבב הקב״ה את ישראל חיבב את אומות העולם:
פסוק ג:
כל קדשיו בי' אלו נשמתן שלצדיקים שהן צרורות אצלו במרום שכן אביגיל אומ' לדוד ברוח הקדש (ש״א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע מלמד שהוא מוסרן למלאכי שרת והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ' (איוב לג כב) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים:
פסוק ג:
והם תכו לרגל' אפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל:
פסוק ג:
ישא מד' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונ':
פסוק ג:
ד״א אף חבב עמ' אלו ישראל שנ' (לג יט) עמים הר יקראו:
פסוק ג:
כל קדשיו ביד' אמ' משה לפני הקב״ה רבונו שלעולם כשיגלו ישראל מעל אדמתם זכור להם זכות אבות והושיעם:
פסוק ג:
והם תכו לרג' כשם שניהלתם במדבר כך תנהלם לעתיד לבוא שנ' (ישע' מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:
פסוק ג:
ישא מד' שתצילם ברחמיך מעול מלכיות ומן המות שנקרא דבר שנ' (חבק' ג ה) לפניו ילך דבר:
פסוק ד:
תורה צוה לנו משה מו' הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו שכן משה אומ' (י ג) ואעש ארון עצי שטים וכן שלמה אומ' (מ״א ח כא) ואשים שם מקום לארון הוי הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו:
פסוק ד:
צוה לנו משה לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו:
פסוק ד:
מורשה אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל וכאשת איש לאומות ומנ' שהתורה ארוסה לישראל שנ' (הושע ב כא):
פסוק ד:
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה ומנ' שהיא כאשת איש לאומות שנ' (משלי ו כז) היחתה איש אש בחקו:
פסוק ד:
אם יהלך איש על הגחלים (שם ו כח):
פסוק ד:
כן הבא אל אשת רעהו (שם ו סט):
פסוק ד:
ד״א מורשה אפלו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים אינו בוש שיחזור שכן הוא אומ' לירושת אבותי אני חוזר מושלו מלה״ד לבן מלכים שהלך למדינת הים אפלו לאחר מאה שנה אינו בוש שיחזור שכן הוא אומר למלכות אבותי אני חוזר:
פסוק ד:
קהלת יעקב שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:
פסוק ד:
ד״א מורשה ולא ירושה שלא יאמר בן עם הארץ הואיל ואין אבי תלמיד חכמים מה אני מועיל אם אלמד תורה אלא יזל מים מדליו (במד' כד ז) מן הדלים שבו:
פסוק ה:
ויהי בישורון מלך מגיד הכת' כשהנשיא מושיב ישיבת זקנים מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ויהי בישו' מלך אימתי בהתאסף ואין בהתאסף אלא לשון סנהדרין שנ' (במ' יא טז) אספה לי שבעים איש:
פסוק ה:
ראשי מגיד הכת' כשהראשים נכנסין ליטול עצה מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ראשי ואין ראשי אלא גדולים שנ' (שם כה ד) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם:
פסוק ה:
יחד שבטי ישראל שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:
פסוק ה:
אלא כענין שנ' (ש״ב ב כה) ויתקבצו בני בנימין אחרי אבנר ויהיו לאגודה אחת:
פסוק ה:
מושלו מלה״ד למלך שהביא ספינות וחיברן זו לזו במסמרים ובהגנים ובנה עליהן פלטין כל זמן שהספינות קיימות פלטין קיימת נשתברו הספינות אבדה פלטין כך כל זמן שישראל עשויין אגודה אחת מלכות שמים [מתקיימת] בהן מלמעלן שנ' (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה:
פסוק ה:
ד״א ויהי ביש' מלך זה משה רבינו:
פסוק ה:
בהת' ראשי עם אלו שבעים זקנים:
פסוק ה:
יחד שב' יש' שעל ידו נגאלו ישראל:
פסוק ה:
ד״א ויהי ביש' מלך זה המלך המשיח:
פסוק ה:
בהת' רא' עם אלו שבעה רועים ושמנה נסיכים (מיכה ה ד):
פסוק ה:
יחד שב' יש' ואסף נדחי ישראל (ישע' יא יב):
פסוק ו:
יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהלך אצל בניו לפרקים והיו מלוין אותו והוא פוטרן מלוין אותו והוא פוטרן אמ' להן אביהם בני שמא יש לכם דבר או שמא יש לכם עסק אמ' לו אבא אין לנו דבר ואין לנו עסק אלא הרי אנו מפייסין אותך בשביל שתתרצה לאחינו הגדול כך אלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן לכך נאמ' יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות שאלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן:
פסוק ו:
יחי ראובן ואל ימת אמ' ר' שמעון בן יוחאי בוא וראה היאך הצדיקים מפתין להקב״ה ממי את למד ממשה רבינו שהוא רבן שלכל הנביאים כשביקש לקרב את ראובן תחלה הוא אומ' ה' מסיני בא אף חבב עמים ואחר כך יחי ראובן ועליו אמ' שלמה (משלי י לב) שפתי צדיק ידעון רצון פי כסיל מחתה לו שאינו יודע לרצות ולא לפתות:
פסוק ו:
וממנו למד דוד כשביקש על אותו עון בתחלה התחיל מקלס להקב״ה שנ' (תה' יט ב) השמים מספרים כבוד אל ואחר כך התחיל מקלס לתורה תורת ה' תמימה (שם ח) ואחר כך מבקש על השגיאות שגיאות מי יבין (שם יג) ובסוף הוא אומ' מנסתרות נקני מפני שהנסתרות להקב״ה שנ' (דברים כט כח) הנסתרות לה' אלה' אחר כך מבקש על הזדונות גם מזדים חשוך עבדך ונקיתי מפשע רב (תה' יט יד) מאותו עון שלבת שבע:
פסוק ו:
אמ' ר' אחא הכותים הללו יודעין ללבב על הפתחים בתחלה הוא מבקש מים כשהוא שותה אומ' יש לכם בצל מפתה אותן בדברי קלוס משנותנין לו בצל מהוא אומ' להן בצל בלא פיתא מאי כך הצדיקים יודעין לפתות להקב״ה תחלה מקלסין ואחר כך תובעין בקשתן יחי ראובן ואל ימות ר' חנניה בן גמליאל אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא בראובן ודוד:
פסוק ו:
יחי ראובן במעשה יוסף:
פסוק ו:
ואל ימת במעשה בלהה:
פסוק ו:
ושמעי הולך בצלע אע"פ כן ההר לעומתו (ש״ב טז יג):
פסוק ו:
שלמה בנה את המלוא אעפ״כ כן סגר את פרץ עיר דוד אביו (מ״א יא כז):
פסוק ו:
וחכמים אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנין שכר על הזכות ונפרעין על החובה הא מה ת״ל יחי ראובן ואל ימת שעשה ראובן תשובה:
פסוק ו:
יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימת לעולם הבא מיכן לתחית המתים מן התורה וה״א (תה' מט י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת משעה שהוא חויה אינו נזקק לבור שחת וה״א (בר' מט ד) כי עלית מש' אב' בעלייתו חטא ובירידתו עשה תשובה וה״א (ברא' לה כב) ויהי בשכן ישראל ויהיו בני יעקב שנ' עש' מה שנים עשר לא נמצא בהן עולה שלכלום כך ראובן לא נמצא בו עולה שלכלום:
פסוק ו:
ויהי מתיו מס' בעולם הזה שימיו במספר אבל לעתיד לבוא יחי ראובן ואל ימת:
פסוק ו:
ד״א ויהי מתיו מס' שיהיו בניו גבורים ואין מתיו אלא גבורים בכוח וגבורים בתורה:
פסוק ו:
גבורים בכוח מנ' (ישע' ג כה) מתיך בחרב יפלו:
פסוק ו:
וגבורים בתורה מנ' (תה' קג כ) גבורי כח עושי דברו וכת' בארה בנו את אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני (דהי״א ה ו) למה נקרא שמו בארה שהוא בארה של תורה:
פסוק ז:
יחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה וכי מה ענין זה לזה לפי שעשה יהודה מה שעשה ועמד ואמ' צדקה ממני כיון שראה ראובן שעמד יהודה והודה אף הוא עמד והודה הוי יהודה גרם לראובן לעשות תשובה עליהם הוא מפרש בקבלה (איוב טו יח - יט) אשר חכמים יגידו מה שכר נטלו על כך להם לבדם ניתנה הארץ:
פסוק ז:
וזאת ליהודה ויאמ' מלמד שנתפלל משה על שבט יהודה:
פסוק ז:
שמע ה' קול יהודה בשעה ששבט יהודה נכנס בצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכו:
פסוק ז:
ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:
פסוק ז:
ר' מאיר אומ' אינו צריך והלא כבר נאמ' (ברא' נ ה) בקברי אשר כר' לי בא' כנ' שמ' תק' אני נקבר שם אין אחר נקבר שם הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עמהם לארץ:
פסוק ז:
ר' [יהודה] אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר (שמות יג יט) כי השבע הש' את בני יש' לאמ' והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו עמו הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:
פסוק ז:
ידיו רב לו בהריגתו את עשו שנ' (ברא' מט ח) ידך בערף איביך:
פסוק ז:
ועז' מצ' תה' בעמידתו לפני יוסף:
פסוק ז:
ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל על שבט שמעון שמע ה' קול יהודה ואין שמע אלא שמעון שנ' (ברא' כט לג) כי שמע כי שנו' אנ' בשעה ששבט שמעון נכנס בצרה יהא שבט יהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:
פסוק ז:
ואל עמו תבי' שקירבו עמו בנחלה שנ' (שופ' א ג) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי:
פסוק ז:
ידיו רב לו בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי:
פסוק ז:
ועזר מצ' תה' כמו שנ' (שם לה ה) ויסעו ויהי חתת א':
פסוק ז:
ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד:
פסוק ז:
שמע ה' קול יהו' בשעה שמלכי בית דוד נכנסים בצרה יהו מתפללין לפניך ותהא מעלה אותן מתוכה:
פסוק ז:
ואל עמו תבי' זה יאשיהו שנ' (ע' מ״ב כב כ) ונאספת אל קברת אבותיך בשלום:
פסוק ז:
ידיו רב לו זה מנשה וגם דם נקי שפך מנשה (מ״ב כא טז):
פסוק ז:
ועזר מצ' תה' זה יהושפט שנ' (דהי״ב יח לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו:
פסוק ז:
ד״א וזאת ליהו' מלמד שנתפלל משה על ידי דוד מלך ישראל:
פסוק ז:
שמע ה' קול יהו' בשעה שדוד מלך ישראל נכנס לצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:
פסוק ז:
ואל עמו תבי' שיחזור אצל אחיו בשלום:
פסוק ז:
ידיו רב לו שלא ירד אחר עמו למלחמה בשעה שהרג את גלית:
פסוק ז:
ועזר מצ' תה' כמו שנ' (תה' קכא ב) עזרי מעם ה':
פסוק ח:
וללוי אמר ר' שמעון בן אלעזר אומ' בכל מקום הוא מזכיר שמעון ולוי כאחת ששניהן שתו בכוס אחד שנ' (ברא' מט ז) ארור אפם כי עז מושלו מלה״ד לשנים שלוו מן המלך אחד לווה מן המלך ופרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לוה מן המלך לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו מן המקום איכן לוה לוי מן המקום בשכם ויקחו שני בני יעקב (שם לד כה) ופרע למלך איכן פרע לוי למקום במדבר שנ' (שמות לב כו) ויעמד משה בשער המחנה איכן הלוה לוי את המקום בשטים שנ' (במד' כה ז) וירא פינחס בן אלעזר איכן לוה שמעון מן המקום בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעק' ולא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה איכן לוה שמעון מן המקום בשטים שנ' (במד' כה יד) ושם איש יש' המכה:
פסוק ח:
תמיך ואוריך למה שראוי ללבוש אורים ותומים:
פסוק ח:
לאיש חסי' למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך:
פסוק ח:
אשר נסי' במ' בכל שנסיתו עמד בנסיונו:
פסוק ח:
תרי' על מי מרי' סיקה פנטיון נעשה לאחיו אם משה אמר שמעו נא המ' (במד' כ י) אהרן ומרים מה עשו:
פסוק ט:
האמ' לא' ול' לא ראי' וכי עלת על דעתך ששבט לוי עובד ע״ז היה ומה ת״ל האמ' לא' ול' זה אבי אמו מישראל:
פסוק ט:
ואת אח' לא הכ' זה אחי אמו מישראל:
פסוק ט:
ואת בניו לא ידע זה בן בתו מישראל:
פסוק ט:
כי שמרו אמר' במצרים:
פסוק ט:
ובריתך ינצ' על הים:
פסוק ט:
ד״א כי שמרו אמרתך במילה וברי' ינצ' במרגלים אע"פ כן נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז יח) על ידי שמיחו ביד ישראל במצרים על ע״ז ומנ' שעבדו ישראל ע״ז במצרים שנ' (יחז' כ ז) ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ומנ' ששבטו שללוי מיחה בידן שנ' (שמות ד יד) הלא אהרן אח' הלוי ידע' כי דבר יד' הוא ומה ת״ל דבר ידבר דיבר ומיחה בידן במצרים ועתיד לדבר ולמחות במדבר:
פסוק י:
יורו משפטיך ליעקב שיהו כל ההוריות נתונות על פיהם שנ' (כא ה) ועל פיהם יהיה כל ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה ערופה וריבי שוטה:
פסוק י:
וכל נגע נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים:
פסוק י:
ותורתך ליש' זו שאל אגריפס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי אמ' לו כמה תורות ניתן לכם מן השמים אמ' לו שתים אחת בפה ואחת בכתב אמ' לו וכי נאמ' ותורתיך לישראל אמ' לו אע"פ כן שתים שנ' ותורתך לישראל:
פסוק י:
ישימו קטו' בא' זו קטרת שלפני לפנים:
פסוק י:
וכליל על מזבחך זו מנחת כהן שהיא כליל לאשים:
פסוק י:
רבי אומ' ישימו קט' בא' זו קטרת שלפני לפנים:
פסוק י:
וכליל על מז' אלו איברי עולה:
פסוק יא:
ברך ה' חילו בנכסים הא למדנו שרוב הכהנים עשירים אבא הדרוס אומ' נער הייתי גם זקנתי (תה' לז כה) זה זרעו שלאהרן:
פסוק יא:
ופעל ידיו תר' מלמד שהן מקריבין קרבנות ומרצין את המקום על ישראל:
פסוק יא:
ד״א ברך ה' חילו ופ' ידיו תר' אפילו חולין שבו תרצה מיכן אמרו כהן שעבד ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל עבודה:
פסוק יא:
מחץ מת' קמ' כל שיבוא ויעורר כנגדו על הכהונה יהא נופל לפניו ר' אומ' מחץ מת' קמ' זה קרח ומשנא' מן יק' זה עזיהו:
פסוק יב:
לבנימין אמר ידיד ה' אשריך בנימין שנקראת ידיד למקום:
פסוק יב:
הרבה אוהבים למלך האהוב שבכולם מי שהמלך אוהבו:
פסוק יב:
ששה נקראו ידידים הקב״ה נקרא ידיד שנ' (ישע' ה א) אשירה נא לידידי:
פסוק יב:
אברהם נקרא ידיד שנ' (יר' יא טו) מה לידידי בביתי:
פסוק יב:
ישראל נקראו ידידים שנ' (יר' יב ז) נתתי את ידידות נפשי:
פסוק יב:
בית המקדש נקרא ידיד שנ' (תה' פד ב) מה ידידות משכנותיך:
פסוק יב:
שלמה נקרא ידיד שנ' (ש״ב יב כה) ויקרא שמו ידידיה:
פסוק יב:
בנימין נקרא ידיד שנ' לבנימין אמר ידיד ה':
פסוק יב:
יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד לידיד בתוך חלקו של ידיד:
פסוק יב:
יבואו ישראל שנקראו ידידים ויבנו בית המקדש שנקרא יד' להקב״ה שנקרא ידיד בזכות אברהם שנקרא ידיד על ידי שלמה שנקרא ידיד בתוך חלקו שלבנימין שנקרא ידיד:
פסוק יב:
ישכן לבטח ואין בטח אלא רחצן שנ' (ויק' כו ה) וישב' לבטח בארצ' ואומ' (יחז' לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים:
פסוק יב:
חפף על' בעולם הזה:
פסוק יב:
כל היום לימות המשיח:
פסוק יב:
ובין כת' שכן לעולם הבא:
פסוק יב:
ד״א חפף על' זה בנין ראשון:
פסוק יב:
כל היום זה בנין אחרון:
פסוק יב:
ובין כת' שכן בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:
פסוק יב:
את מוצא באבינו אברהם שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (ברא' כב יד) ויקרא אב' את שם המ' הה' ה' יראה הרי בנוי:
פסוק יב:
אשר יאמ' היום בהר הרי חרב:
פסוק יב:
ה' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:
פסוק יב:
וכן את מוצא באבינו יצחק שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (שם כז כז) ראה ריח בני הרי בנוי:
פסוק יב:
כריח שדה הרי חרב:
פסוק יב:
אשר בירכו ה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא וה״א (תה' קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה:
פסוק יב:
וכן את מוצא באבינו יעקב שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (ברא' כח יז) ויירא ויאמ' מה נורא המ' הזה הרי בנוי:
פסוק יב:
אין זה הרי חרב:
פסוק יב:
כי אם בית אלה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:
פסוק יב:
וכן את מוצא במשה שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' (במד' כח ב) את קרבני לחמי הרי בנוי:
פסוק יב:
לאשי הרי חרב:
פסוק יב:
תשמ' להק' לי במ' בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:
פסוק יב:
וכן את מוצא בדוד שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (תה' סח יז) למה תרצדון הר' הרי בנוי:
פסוק יב:
גבנונים הרי חרב:
פסוק יב:
ההר חמד אלה' לשבתו בנוי ומושכלל לעתיד לבוא:
פסוק יב:
וכן את מוצא בשלמה בנו שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' (מ״א ח יג) בנה בניתי הרי בנוי:
פסוק יב:
בית זבול הרי חרב אל תהי קורא בית זבול אלא בית זבל:
פסוק יב:
מכון לשבתך עולמים בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:
פסוק יב:
ובין כת' שכן בין חרב ובין שאינו חרב וה״א (סוף דהי״ב) כה אמר כרש מלך פרס מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל בין חרב בין שאינו חרב:
פסוק יב:
ד״א ובין כת' שכן אין לך באדם הזה גבוה מבין כתפיו כך היה בית המקדש גבוה מכל העולם כולו שנ' (יז ח) וקמת ועלית:
פסוק יב:
קומו ונעלה ציון (יד לא ה):
פסוק יב:
והלכו עמים רבים (ישע' ב ג):
פסוק יב:
ר' שמעון אומ' בית המקדש שבשילו בתוך חלקו של יוסף היה שנ' (תה' עח ס) ויטש משכן שילו וימאס באהל יוסף (שם סז):
פסוק יב:
ויבחר את שבט יהודה (שם סח):
פסוק יב:
ויבן כמו רמים מקדשו (שם סט):
פסוק יב:
ד״א ובין כת' שכן או אינו אלא גד במזרח ודן במערב ר' אומ' בכל התחום הוא אומ' וירד הגבול (וירד) [ותאר] הג' ובסוף התחום הוא אומ' (יהושע טו ח) ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי (מנגד) [מנגב] מלמד שבית הבחירה היה בנוי בתוך חלקו של בנימין:
פסוק יב:
ר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו של יהודה היה וכראש תור נכנס מחלקו של יהודה לתוך חלקו שלבנימין לכך אמ' ובין כת' שכן וה״א (תה' קלב ו) הנה שמענוה באפרתה:
פסוק יב:
ר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו שליהודה היה שנ' (רות א ב) אפרתים מבית לחם יהודה:
פסוק יב:
ר' שמעון אומר בתוך חלקו שלבנה שלמי שמתה באפרתה ומי מתה באפרתה רחל שנ' (ברא' מח ז) ואני בבאי מפ' מתה עלי יכול שתהא כל העיר בתוך שלו ת״ל [ובין] כתפיו שכן בית המקדש בתוך שלו ושאר כל העיר בתוך חלקו של יהודה ומה אני מקיים (ברא' מט י) לא יסור שבט מיהודה ומ' מ' רג' יורש חקים זו היתה לשכת הגזית שהיתה בתוך חלקו של יהודה:
פסוק יב:
וכן את מוצא בשעה שחילק יהושע את הארץ נטל חמש מאות אמה על חמש מאות אמה מדשנה שליריחו ואמ' יהיה זה למי שיבנה בית המקדש בתחומו:
פסוק יב:
ר' שמעון אומ' דשנה שליריחו ניתן לבני קני חתן משה שנ' (שופ' א טז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמ' אמרו משתחלק ארץ ישראל איזה שבט שיקבל עליו שיתן לי בית תומן עפר בתוך שלו אלא הריני הולך לתוך ארצי ואוכל פירות מתוך שדיי ושותה יין מתוך כרמיי וכן את מוצא שהניחו פירות ארץ ישראל פירות מאכל ומשקה והלכו להם לערד מדבר להיות חמורים ליעבץ ואיזה הוא יעבץ זה עתניאל בן קנז:
פסוק יב:
מפני מה לא שרתה השכינה אלא בתוך חלקו שלבנימין שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל וכל השבטים נשתתפו במכירתו שליוסף ובנימין לא נשתתף במכירתו של יוסף לפי כך זכה שתשרה שכינה בחלקו שנ' לבנימין אמר ידיד ה':
פסוק יב:
מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין אלא אמ' הקב״ה איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו ואני מתמלא עליהם רחמים היאך אני שורה בתוך חלקן שלאלו והן לא נתמלאו רחמים על אחיהם:
פסוק יב:
ד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שבא אצל בניו לפרקים אמ' להן עשו לי סעודה זה אומ' אצלי וזה אומ' אצלי אמ' הקטן שבהם אפשר שאבא מניח את אחי הגדולים ושורה אצלי מה עשה עמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אמ' להן אביהן בני אין אתם רואין את אחיכם הקטן שעמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אלא הואיל וכך תהא סעודה משלכם ולינה בתוך שלו כך אמ' הקב״ה לשבטים יהו קרבנות משלכם ובית המקדש בתוך חלקו שלבנימין:
פסוק יב:
ד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד תפס את מקומו והיה הקטן שבהם אוכל ושותה עמו ומסתמך עליו ויוצא ומסתמך עליו ונכנס כך היה אבינו יעקב מסתמך על בנימין אמר המקום במקום שסמך צדיק זה את ידיו שם אני שורה לכך נאמ' ובין כת' שכן:
פסוק יג:
וליוסף אמ' מב' אין לך בכל הארצות מבורכת כארצו שליוסף:
פסוק יג:
ממגד שמ' מטל מגיד שהטל מצוי בה בכל שעה:
פסוק יג:
ומתהום רב' תח' מלמד שהיא מרבצת מעינות:
פסוק יד:
וממגד תבו' שמש מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה שאין לך פירות יפים וטעומים מפירות שהן פתוחין לחמה:
פסוק יד:
כשם שהן פתוחין לחמה כך הן פתוחין ללבנה שנ' וממג' גרש יר':
פסוק טו:
ומראש הר' קדם הררי בית המקדש קודמים להרי יוסף והררי יוסף קודמין להררי ארץ ישראל:
פסוק טו:
וממגד גב' עו' אלו האבות והאמהות שנמשלו בהרים ובגבעות שנ' (שה״ש ד ו) אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה:
פסוק טז:
וממגד ארץ ומ' מה אוצר הזה מלא ואינו חסר כלום כך ארצו שליוסף אינה חסירה כלום:
פסוק טז:
ר' שמעון בן אלעזר אומ' אדם מעמיד ספינתו בתוך ארצו של יוסף ואינה חסירה חוצה לה כלום:
פסוק טז:
ורצון שכני סנה שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה:
פסוק טז:
תבו' לראש יוסף הבא בראש עכשו בא בראש לעתיד לבוא:
פסוק טז:
ולקדקד נז' אח' למי שריחקו אתו אחיו ועשו אותו נזיר:
פסוק יז:
בכור שורו הדר לו ניתן הוד למשה והדר ליהושע שאלו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו:
פסוק יז:
וקרני ראם קר' הרימן הזה נאה בקרניו אבל אין בו כוח:
פסוק יז:
השור כחו יפה אבל אינו נאה בקרניו ניתן ליהושע כחו של שור וזיויו של רימן:
פסוק יז:
בהם עמים ינגח וכי כל העמים כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא שלשים ואחד מלכים אלא שכיבש מלכים שולטים מסוף העולם ועד סופו:
פסוק יז:
יחדו אפסי ארץ וכי כל הארצות כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא פרטוס זה קטן אלא שכיבש מלכים שולטים בכל הארצות:
פסוק יז:
והם רב' אפרים אע"פ שלא פירש לנו יהושע עשרן שלכנענים מנ' אנו למידים אותם מאדני בזק שנ' (שופ' א ז) ויאמ' אדני בזק שבעים מלכים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שאין דרכו להמנות עם המלכים היו שבעים מלכים מלקטים תחת שלחנו הא למוד וראה מה היה עשרן שלמלכי כנען:
פסוק יז:
והם אלפי מנשה אע"פ שלא פירש לנו יהושע מה שהיכה בכנענים מנ' אנו למידים אותה מזבח וצלמונע שנ' (שופ' ח י) וזבח וצלמונע בקרקור [וגו'] הרי מאה ושלשים וחמשה אלף לקיים מה שנ' והם רב' אפ' והם אלפי מנשה:
פסוק יח:
ולזבולון אמר שמח זבו' בצ' לפי שהוא אומ' (בר' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמתם זה אחד מהם:
פסוק יח:
שמח זבו' בצ' פרש איפודין שלך לפי שהיה זבולון סרסור בין אחיו לאחרים לוקח מאחיו ומוכר לאחרים ולוקח מאחרים ומוכר לאחיו:
פסוק יח:
ד״א שמח זבולון בצ' בשעה שהוא יוצא למלחמה מלמד ששבט זבולון לעולם נוצח וחוזר מן המלחמה בשמחה:
פסוק יח:
ויששכר באה' אלו בתי מדרשות שלך שהן מפלפלין דברי תורה:
פסוק יח:
מנ' אתה אומ' ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום שנ' (במד' ז יח - יט) ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו מה ת״ל הקריב הקריב שני פעמים אלא מלמד שנתן את העצה וה״א (דהי״א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר (שם) ראשיהם מאתים מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר וה״א (שופ' ה טו) ושרי ביששכר עם דבורה מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר וכן אביו מברכו ואומ' לו (ברא' מט טו) וירא מנוחה כי טוב מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר:
פסוק יט:
עמים הר יקראו לפי שאומות העולם מניחים מדינותיהם ובאין לפרגמטיא שלארץ ישראל ומוצאים את כל ישראל בירושלם והיו אומ' הואיל והטרחנו כל הדרך הזו בואו ונעלה לירושלם ונדר פרגמטיא שליהודים מהיא והיו עולין לירושלים ומוצאים את כל ישראל בירושלם כולהם אוכלין מאכל אחד וכולהם שותין משקה אחד וכולהם מתפללין לאל אחד אבל אומות העולם אינן כן אלא שלא כמאכלו שלזה מאכלו שלזה ולא כמשקיו שלזה משקיו שלזה ושלא כאלוהו שלזה אלוהו שלזה והיו אומ' אין כאלהי ישראל אין יפה להידבק אלא באומה הזאת ולא היו זזין משם עד שהן מתגיירין ומקרבין זבחים למקום שנ' שם יזבחו זב' צ':
פסוק יט:
כי שפ' ימ' יינקו שנים נותנין בשפע ונוטלין בשפע ואלו הן הים והמלכות:
פסוק יט:
הים נותן בשפע ונוטל בשפע:
פסוק יט:
והמלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע:
פסוק יט:
ד״א כי שפע ימים יינקו זה ים שלחיפה שאין לך צרור שלכסף וזהב וספינה אבידה בים עד שהוא מקיאו ומשליכו לים של חיפה שהוא משמרתו שלים הגדול והוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:
פסוק יט:
ד״א כי שפע ימ' יינקו זה חלזון אמ' ר' יוסי פעם אחת הייתי עולה מעכו ליפו ופגע בי זקן אחד ושאל בשלומי והייתי מכיר אותו אמרתי לו בני הפרנסה מנין אמ' לי מחלזון הזה אמרתי לו בני מצוי הוא אמ' לי רבי השמים שהרבה מקומות בים שהוא מושלך בהן בהרים וסממיות מקיפות אותו וכל מי שהוא בא ונוטל ממנו הן נושכות אותו ומת ונימוק במקומו (אמ' ר' יוסי) אמ' לו בני ניכר הוא זה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:
פסוק יט:
וספני טמ' חול ספוני זו טרית:
פסוק יט:
טמוני זה חלזון:
פסוק יט:
חול זה זכוכית:
פסוק יט:
לפי שהיה זבולון מתרעם על הקב״ה ואומ' רבון העולמים לאחי נתת ארץ יפה ולי נתת את הים הזה לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת את החול הזה אמ' לו חייך שאני מצריכם לך בחול לזכוכית אמ' לו וכי מי מודיעני אמ' לו כל מי שהוא גונבך אל יהא מוצא בפרגמטיא שלו כלום:
פסוק כ:
ולגד אמר לפי שהוא [אומר] (ברא' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמש' אנ' ולא נתפרשו בשמותן זה אחד מהם:
פסוק כ:
ברוך מרחיב גד מגיד שתחומו שלגד מרחיב והולך עד כלפי המזרח:
פסוק כ:
כלביא שכן מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא (משול) [שרוי] על ספר משול באריות:
פסוק כ:
וטרף זרוע אף קד' טרף זרוע לשעבר אף קדקד לעתיד לבא:
פסוק כא:
וירא רא' לו הבא בראש עכשיו בא בראש לעתיד:
פסוק כא:
כי שם חל' מחקק ספון זה קבורתו של משה שנתונה בחלקו שלגד והלא לא מת אלא בחלקו שלראובן שנ' (לב מט) עלה אל הר העב' הזה הר נבו ואין נבו אלא חלקו שלראובן שנ' (במדבר לב לז) ובני ראובן בנו [וגו'] ומה ת״ל כי שם חל' מח' ספ' מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה מחלקו שלראובן לחלקו שלגד ומלאכי שרת מספידין עליו ואומ' יבוא שלום (ישע' נז ב) וזה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים ופתיחת פי האתון שקיללה את הרשע ומערה שעמד בה משה ואליהו וקבורתו שלמשה שהיא אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות:
פסוק כא:
ויתא רא' עם שעשה את התורה תוים תוים:
פסוק כא:
ד״א ויתא רא' עם מלמד שעתיד משה ליכנס בין חבורה לחבורה בראש חבורה שלבעלי מקרא ובראש חבורה שלבעלי משנה ובראש חבורה שלבעלי תלמוד ונוטל שכר עם כל אחד ואחד וה״א (ישע' נג יב) לכן אחלק לו ברבים:
פסוק כא:
צדקת ה' עשה ומש' עם ישר' וכי מה עשה משה צדקה עם ישראל והלא כל אותן ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר היה המן יורד להם והבאר עולה להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותן וכי מה עשה משה עם ישראל אלא שהכתיב להם בתורה (טו ז) לא תאמץ את לבבך ועושה צדקה בליבב שלום על אחת כמה וכמה:
פסוק כא:
צדקת ה' עשה ומ' עם יש' מלמד שצדקה תלויה בדין תחת כסא הכבוד שנ' (ישע' נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה:
פסוק כב:
ולדן אמר לפי שהוא אומ' (ברא' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהם:
פסוק כב:
דן גור אריה מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא שרוי על ספר משול באריות:
פסוק כב:
יזנק מן הבשן מה הזינוק הזה יוצא ממקום אחד ונחלק לשנים כך נטלו בני דן חלקם בשני מקומות שנ' (יהושע יט מז) ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותם ואולם ליש שם העיר לראשונה (שופ' יח כט):
פסוק כג:
ולנפתלי אמר לפי שהוא אמ' (ברא' מז ב) ומקצה אח' לק' חמ' אנ' ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם:
פסוק כג:
נפתלי שבע רצון בימים בדגים ובספינות:
פסוק כג:
ומלא ברכת ה' זו בקעת גינסר שהיא בתוך חלקו שלנפתלי:
פסוק כג:
ד׳א ומלא ברכת ה' זה בית המדרש הגדול של טבריה שהוא מלא ברכה שהוא בתוך חלקו שלנפתלי:
פסוק כג:
ים ודרום ירשה ים זה ימה שלסיגפו:
פסוק כג:
ודרום זה שלטבריה:
פסוק כג:
ירשה מלמד שהוא מושך מלוא חבל חלקו בדרום:
פסוק כג:
ר' מאיר אומ' ים ודרום זה ים שלטבריה ולא עוד אלא שהוא מושך מלוא חבל חרם לדרום שנ' ים ודרום ירשה:
פסוק כד:
ולאשר אמר לפי שהוא אומ' (שם) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהן:
פסוק כד:
ברוך מבנים אשר אין לך מבורך בבנים כאשר:
פסוק כד:
יהי רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה את אחיו בשמן אמפקנין ובקבליות והן מרצין אותו בתבואה:
פסוק כד:
ד״א יהיה רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה אחיו לאביהם שבשמים בשמטים שאין לך בכל הארצות משמטת כארצו שלאשר:
פסוק כד:
ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שעשה ראובן מה שעשה והלך אשר והגיד לאחיו דבבו אותו אחיו ולא בקשו להתרצות לו אלא אמרו לו כך היית צריך לדבר על אחינו הגדול כיון שעמד ראובן והודה חזרו להתרצות לו וריצה את אחיו לכך נאמר יהיה רצוי אחיו:
פסוק כד:
ד״א יהיה רצוי אחיו לפי שהיו השבטים מתיחסים זה או' שלי היא הכהונה וזה אומ' שלי היא הכהונה אמ' להם אשר אם לראובן המקום מונה שלי היא הכהונה ואם לבנימין המקום מונה שללוי היא הכהונה וריצה את אחיו לכך נאמר יהיא רצוי אחיו:
פסוק כד:
וטבל בש' רגלו מגיד שארצו שלאשר מושכת שמן כנהר:
פסוק כד:
מעשה שנצטקצקו אנשי לדקיה לשמן ומינו להן בימוטוס אחד אמר לו שמן במאה רבוא הבא לנו בא לתחום צר אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו עלה לגוש חלב ואת מוצא עמד ועלה לגוש חלב אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו לך אצל פלוני ואת מוצא הלך לבקשו בביתו ולא מצאו אמ' לו אשתו הרי הוא בשדה הלך אחריו לשדה ומצאו אדם זקן מתניו חגורים יושב ועוסק תחת הזית אמר לו שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו המתן עד שאני גומר את הזית ואני בא ונותן לך כיון שגמר מלאכתו לבש את כליו והתחיל ממשמש לפניו והולך אמר אותו בימוטוס בלבו דומה ששיחקו בי היהודים לזה שמן במאה רבוא שיתן לי כיון שנכנס לביתו אמר לשפחתו מלאי לנו את הספל שמן ונדיח את רגלינו מילת להם את הספל שמן ורחצו רגליהם לקיים מה שנ' וטבל בש' רג' כיון שאכלו ושתו אמ' לו רצונך ליתן לך שמן במאה רבוא אמ' לו הן עמד ומד לו שמן במאה רבוא אמ' לו רצונך ליטול עוד אמ' לו אין בידי אמ' לו טול לך ואני בא ונוטל את השאר עמד ומד לו עוד בשתים עשרה רבוא אמ' ר' שמעון בן יוחאי מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא הניח אותו בימוטוס גמל וחמור בארץ ישראל עד שמשכו עמו ללדקיה טעונים שמן:
פסוק כד:
יצאו אנשי לדקיה מהלך שלשת מילין וקילסו אותו אמ' להן אותו בומיטוס לא אותי תקלסו אלא לזקן הזה שאחרי שהכל משלו ואני חייב לו עוד שתים עשרה רבוא וקראו עליו הפסוק הזה (משלי יג ז) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב:
פסוק כה:
ברזל ונח' מנ' מלמד שארצו שלאשר היא היתה מנעולה שלארץ ישראל:
פסוק כה:
וכימיך דב' שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל כענין שנ' (ברא' מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף:
פסוק כה:
וה״א וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל:
פסוק כו:
אין כאל ישורון ישראל אומ' אין כאל והמקום אומ' להן אלא ישורון:
פסוק כו:
ישראל אומ' מי כמכה באלים ה' (שמות טו יא) ורוח הקדש משיבה אותם אשריך ישראל מי כמכה (לג כט):
פסוק כו:
ישראל אומ' שמע ישראל ה' א' ה' אחד (ו ד) ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דהי״א יז כא):
פסוק כו:
ישראל אומ' דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה״ש ה י) ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שם ז ב):
פסוק כו:
ישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שם ב ג) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שם ב ב):
פסוק כו:
ישראל אומ' מי כה' אלהינו בכל קר' אליו (דז) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כי מי גוי גדול אש' לו א' קרובים אליו (שם):
פסוק כו:
ישראל אומר זה אלי ואנוהו (שמות טו ב) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' עם זו יצרתי לי (ישע' מג כא):
פסוק כו:
ישראל אומ' כי תפארת עזמו אתה (תה' פט יח) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' ישראל אשר בך אתפאר (ישע' מט ג):
פסוק כו:
רכב שמ' אין רוכב אלא שליט ואין שמים אלא ערבות וה״א (תה' סח ה) סלו לרכב בערבות ביה שמו:
פסוק כו:
ומהוא ובגאותו שחקים שבגאות מסבב שאר השחקים לפי שהוא למעלה מהן:
פסוק כו:
ד״א רכב שמ' בעז' בשעה שהוא עוזר את ישראל שמו מתגדל בעולם:
פסוק כו:
רכב שמ' בעז' כשישראל עושין רצונו שלהקב״ה רכב שמ' בעז' וכשאין עושין רצונו שלהקב״ה ובגאותו שחקים:
פסוק כו:
ובגאותו שחקים נתקבצו כל ישראל אצל משה רבינו אמ' לו משה רבינו אמור לנו מהיא מדת כבוד שלמעלה אמ' להם אין כאל ישורון מה אם שמים התחתונים אין אדם יכול להסתכל בהן כל שכן במדת כבודו אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן מושלו מלה״ד לאחד שהיה מבקש לראות פניו שלמלך אמ' לו השומעים לך למדינתו ואתה רואהו כיון שהגיע לפתח המדינה ראה וילון אחד פרוס על פתח המדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו ולא הספיק לזון עיניו ממנו עד שנפל לו על פניו אמ' לו השומעים ומה אם בוילון שהוא פרוס על פתח המדינה לא יכולתה לעמוד ולהסתכל כשתגיע למדינה עצמה על אחת כמה וכמה כשתגיע לפתח פלטין על אחת כמה וכמה כשתכנס לתוך פלטין על אחת כמה וכמה כך אמ' משה לישראל מה אם שמים התחתונים כך אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן:
פסוק כז:
מענה אלהי קדם אמ' ר' יצחק אין אנו יודעין אם הקב״ה מעונו שלעולם ואם עולמו מעונו אלא ממה שכת' (תה' צ א) ה' מעון אתה אנו יודעין שהקב״ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו:
פסוק כז:
מענה שלשה ספרים מצאו בעזרה ספר (מעונו) [מעון] וספר זעטוטי וספר היא:
פסוק כז:
באחד מצאו מעון אלהי קדם ובשנים מצאו מענה אלהי קדם קיימו שנים ובטלו אחד:
פסוק כז:
באחד מצאו וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים מצאו וישלח את נערי בני ישראל (שמות כד ה) קיימו שנים וביטלו אחד:
פסוק כז:
באחד מצאו תשע היא ובשנים מצאו אחת עשרה היא קיימו שנים וביטלו אחד:
פסוק כז:
ומתחת זרעת עולם אלו ישראל שהן תקפו שלעולם שעליהם העולם עומד:
פסוק כז:
ד״א ומתחת זר' עו' מלמד שארץ ישראל היא תקפו שלעולם:
פסוק כז:
ויגרש מפניך אויב אלו שברחו לאסיא:
פסוק כז:
ויאמר השמד אלו שנמצאו במחבואות:
פסוק כז:
ד״א ויגרש מפ' אויב אלו שנמצאו בארץ ישראל:
פסוק כז:
ויאמר השמד אלו שנמצאו בהרים:
פסוק כח:
וישכן ישראל בטח אין בטח אלא רוחצן שנ' (ויק' כו ה) וישב' לבטח בא' ואומ' (יחז' לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו בערים:
פסוק כח:
בדד לא כבדד שאמ' בלעם (במד' כג ט) הן עם לבדד ישכן ולא כבדד שאמ' ירמיה איכה ישבה בדד (איכה א א) אלא כבדד שאמ' משה ה' בדד ינחנו (לב יב):
פסוק כח:
עין יעקב אין עין אלא נבואה כענין שנ' (ישעי' כט י) כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:
פסוק כח:
ד״א עין יעקב כברכה שבירכן יעקב אביהם (ברא' מח כא) והיה אלהים עמכם:
פסוק כח:
אל ארץ דגן ותי' כענין שנ' (שם כז כח) ויתן לך אלה' מטל השמים:
פסוק כח:
אף שמיו יע' טל כמו שנ' (ישע' מה ח) הרעיפו שמים ממעל:
פסוק כט:
אשריך ישראל מי כמוך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא אמ' להם איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:
פסוק כט:
מושלו מלה״ד למלך שהיה משיא את בנו והיה עומד בחופתו ומראה אותו אמ' לו בני כל השדות הללו שלך כל הכרמים הללו שלך כל הזתים הללו שלך כל הפלטיות הללו שלך נתיגע המלך ממראה אתו אמ' לו בני איני יודע מה לומר לך אלא כל מה שאת רואה בעיניך בעולם הרי הוא שלך כך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא אמ' איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:
פסוק כט:
עם נושע בה' בני אדם שמתגברין בכוח גדול שלמעלן את מוצא בשעה שאמ' הקב״ה למשה (שמות כג כ) הנה אנכי שלח מל' לפ' אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אומות העולם משתמשין בשר ואנו משתמשין בשר אם אין פניך הול' אל תעל' מזה (שם לג טו):
פסוק כט:
ובמה יודע אפוא (שם) וכן אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם כשם שנ' באברהם (ברא' יב א) ויאמר ה' אל אברם לך לך כשם שנ' ביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך כשם שנ' ביעקב (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה הא כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם:
פסוק כט:
מגן עזרך כמו שנ' (תה' כח ז) ה' עזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי:
פסוק כט:
ואשר חרב גאותך מלמד שנתפלל משה שיחזור להן הזיין שניטל מהן בחורב שנ' (שמות לג ה - ו) ועתה הורד עדיך מעליך:
פסוק כט:
(ויצלו) [וינצלו] בני ישראל את עדים אין כת' אלא ויתנצלו בני ישראל:
פסוק כט:
ומנין שנשבע הקב״ה שהוא עתיד להחזירו להם שנ' (ישע' מט יח) חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תל':
פסוק כט:
ויכחשו אוי' לך כענין שנ' (ש״ב כב מה) בני נכר יתכחשו לי:
פסוק כט:
ואתה על במ' תדר' כענין שנ' ביהושע (ע' יהושע י כד) ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמ' אל קציני אנשי המלחמה ההלכו אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ככת' בתורת משה ומה כתוב בתורת משה ואתה על במ' תדרך:

דברים לג - ברכת משה לבני ישראל טרם מותו

א וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הא-להים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃ ב וַיֹּאמַ֗ר ה' מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ אשדת (אֵ֥שׁ) (דָּ֖ת) לָֽמוֹ׃ ג אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל־קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ׃ ד תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃ ה וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ו יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל־יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר׃ ז וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע ה' ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃ ח וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃ ט הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו (בָּנָ֖יו) לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃ י יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃ יא בָּרֵ֤ךְ ה' חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃ יב לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד ה' יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵיפָ֖יו שָׁכֵֽן׃ יג וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת ה' אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃ יד וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃ טו וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם׃ טז וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃ יז בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃ יח וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ׃ יט עַמִּים֙ הַר־יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפוּנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֽוֹל׃ כ וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְר֖וֹעַ אַף־קָדְקֹֽד׃ כא וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי־שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּתֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת ה' עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ כב וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃ כג וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת ה' יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה׃ כד וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ׃ כה בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑יךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃ כו אֵ֥ין כא-ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֙יִם֙ בְעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַאֲוָת֖וֹ שְׁחָקִֽים׃ כז מְעֹנָה֙ א-להי קֶ֔דֶם וּמִתַּ֖חַת זְרֹעֹ֣ת עוֹלָ֑ם וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵֽד׃ כח וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַעֲקֹ֔ב אֶל־אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף־שָׁמָ֖יו יַֽעַרְפוּ טָֽל׃ כט אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בה' מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק