פסוק ב:וזרח משעיר. וכתיב הופיע מהר פארן, מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, אמר ר' יוחנן, מלמד שהחזירה הקב"ה לתורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא לישראל וקבלוה .
(ע"ז ב' ב')
פסוק ב:הופיע מהר פארן. אמר עולא, כתיב (תהילים צ״ד:א׳) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, שתי נקמות הללו אחת לטובה ואחת לרעה, לטובה דכתיב הופיע מהר פארן, לרעה – דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע .
(ברכות ל"ג א')
פסוק ב:הופיע מהר פארן. שור של ישראל שנגח לשור של עובד כוכבים פטור, ושל עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל חייב, מאי טעמא, אמר ר' יוחנן, אמר קרא הופיע מהר פארן – מפארן הופיע ממונם לישראל .
(ב"ק ל"ח א')
פסוק ב:ואתה מרבבת קדש. אות הוא ברבבות שלו .
(חגיגה ט"ז א')
פסוק ב:מימינו אש דת. כתיב (ישעיהו ס״ב:ח׳) נשבע ה' בימינו – זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו .
(ברכות ו' א')
פסוק ב:מימינו אש דת. מפני מה אין מקנחין בימין, אמר רבא, מפני שהתורה נתנית בימין, דכתיב מימינו אש דת למו .
(שם ס"ב א')
פסוק ב:מימינו אש דת. תניא, משום שמעיה אמרו, המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ונותן שלום לימין ואח"כ לשמאל, שנא' מימינו אש דת למו .
(יומא נ"ג ב')
פסוק ב:מימינו אש דת. הנותן ס"ת לחבירו לא יתננו אלא בימין וכן הלוקחו לא יקחנו אלא בימין כנתינתו מתחלה, שנאמר מימינו אש דת.
(מס' סופרים פ"ג ה"י)
פסוק ב:אש דת למו. תנא דבי רבי ישמעאל, אמר הקב"ה, ראויים הללו שתנתן להם דת אש. איכא דאמרי, דתיהם של אלו אש, שאלמלא לא נתנה תורה לישראל לא היו כל אומה ולשון יכולין לעמוד מפניהם .
(ביצה כ"ה ב')
פסוק ב:אש דת למו. רבי פינחס בשם רשב"ל אומר, התורה שנתנה הקב"ה למשה עיקרה מאש לבנה חרותה מאש שחורה , היא אש, מובללת מאש, חצובה באש, ונתונה באש, שנאמר מימינו אש דת למו .
(ירושלמי שקלים פ"ו ה"א)
פסוק ג:כל קדשיו בידך. רב נחמן בר רב חסדא רמי כרגא אדרבנן, אמר ליה רב נחמן בר רב יצחק עברת אדאורייתא, דכתיב כל קדושיו בידך – אפילו בשעה שאתה מחבב עמים כל קדושיו יהיו בידך .
(ב"ב ח' א')
פסוק ג:והם תכו לרגלך. תנא רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, ישא מדברותיך – לישא וליתן בדברותיו של מקום .
(שם שם)
פסוק ד:תורה צוה וגו'. תנו רבנן, קטן היודע לדבר, אביו מלמדו תורה, מאי היא, אמר רב המנונא, תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב .
(סוכה מ"ב א')
פסוק ד:תורה צוה וגו'. אמרו ליה רבנן לרב המנונא, כתב ר' אמי ארבע מאה ספרי תורה, אמר להו, דילמא תורה צוה לנו משה כתב .
(ב"ב י"ד א')
פסוק ד:תורה צוה וגו'. דרש רבי שמלאי, תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני, אמר רב המנונא, מאי קרא, תורה צוה לנו משה, תורה בגמטריא תרי"א, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו .
(מכות כ"ג ב')
פסוק ד:צוה לנו וגו'. אמר רבי יוחנן, עובד כוכבים העוסק בתורה היה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם .
(סנהדרין נ"ט א')
פסוק ד:מורשה. תנא רבי חייא. כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאלו בא על ארוסתו בפניו, שנא' תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרא מורשה אלא מאורסה .
(פסחים מ"ט ב')
פסוק ד:מורשה קהלת יעקב. אמר רב יהודה אמר רב, כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית .
(שם צ"א ב')
פסוק ד:מורשה קהלת יעקב. אמר רב הושעיא, כל מקום שנאמר מורשה לשון דיהה הוא , והכתיב מורשה קהלת יעקב, אין, בתחלה דיהה מיניה וכשהוא לאו משכח כולא .
(ירושלמי ב"ב פ"ח ה"ב)
פסוק ו:יחי ראובן וגו'. אמר רבא, מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר יחי ראובן ואל ימות, יחי בעוה"ז ואל ימות בעוה"ב .
(סנהדרין צ"ב א')
פסוק ו:יחי ראובן וגו'. אמר רב שמואל בר נחמני, משה התפלל על עדת קרח שלא יאבדו לעוה"ב, שנאמר יחי ראובן ואל ימות .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)
פסוק ו:יחי ראובן וגו'. מאי דכתיב יחי ראובן וזאת ליהודה, ראה ראובן את יהודה שהודה, עמד אף הוא והודה על מעשיו [ספרי].
פסוק ז:וזאת ליהודה וגו'. אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב יחי ראובן וזאת ליהודה , כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר, רבש"ע, מי גרם לראובן שיודה – יהודה וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה, עלו אבריו לשפי , לא הוו מעיילי לי' למתיבתא דרקיע, אמר, ואל עמו תביאנו, לא הוי ידע למשקל ולמטרי בשמעתא בהדי רבנן, אמר, ידיו רב לו, לא הוי סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא, אמר ועזר מצריו תהיה .
(סוטה ז' ב')
פסוק ז:ידיו רב לו. ידיו רב לו – בשעה שהרג את עשו , ועזר מצריו תהיה – בשעה שעמד לפני יוסף [ספרי].
פסוק ט:האמר לאביו וגו'. אמר רב יהודה אמר שמואל, שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים, והא דכתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע , התם אביו – אבי אמו מישראל, אחיו – אחיו מאמו מישראל, בניו – בני בתו מישראל .
(יומא ס"ו ב')
פסוק י:יורו משפטיך. אמר רבא, לא משכחת צורבא דרבנן דמורי אלא דאתא או משבט לוי או משבט ישכר, משבט לוי – דכתיב יורו משפטיך ליעקב, משבט ישכר דכתיב (ד"ה א' י"ב) ומבני ישכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל .
(שם כ"ו א')
פסוק י:ישימו קטורה. וכתיב בתריה ברך ה' חילו, מלמד שמעשה הקטורת מעשרת את עושיה .
(שם שם)
פסוק יא:ברך ה' חילו. כהן בן גרושה ובן חלוצה שעבד עבודתו כשרה, מנלן, אמר אבוה דשמואל, דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, אפילו חולין שבו תרצה .
(קדושין ס"ו ב')
פסוק יא:ופעל ידיו תרצה. מעשה בכהן אחד שיבשה זרועו ואפילו הכי לא הניח מלהקטיר, לקיים מה שנאמר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה .
(ירושלמי יומא פ"ב ה"ג)
פסוק יב:ישכן לבטח עליו. מכאן שבנימין לא שלט בו רמה ותולעה .
(ב"ב י"ז א')
פסוק יב:חפף עליו וגו'. תניא, רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה בכל יום לבלעה, שנאמר חופף עליו כל היום , לפיכך זכה ונעשה אושפזיכן לשכינה שנאמר ובין כתפיו שכן .
(יומא י"ב א')
פסוק יב:חפף עליו וגו'. תניא, חופף עליו – זה מקדש ראשון, כל היום – זה מקדש שני, ובין כתפיו שכן – אלו ימות המשיח .
(זבחים קי"ח ב')
פסוק יב:חפף עליו וגו'. תניא, רבי אומר, חופף עליו – זה העוה"ז, כל היום – אלו ימות המשיח, ובין כתפיו שכן – זה העוה"ב .
(שם שם)
פסוק יב:חפף עליו וגו'. אמר רב דימי אמר רב, בשלשה מקומות שרתה שכינה בישראל, בשילה ובנוב וגבעון ובבית עולמים , ובכולן לא שרתה אלא בחלקו של בנימין, שנאמר חופף עליו כל היום – כל חפיפות לא יהיו אלא בחלקו של בנימין .
(שם שם)
פסוק יב:ובין כתפיו שכן. תניא, היה ר' מאיר אומר, בשעה שעמדו ישראל על שפת הים היו שבטים מנצחין זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה אל הים וזה אומר אני יורד תחלה, קפץ שבט בנימין וירד, לפיכך זכה ונעשה אושפזיכן לגבוה, שנאמר ובין כתפיו שכן .
(סוטה ל"ז א')
פסוק יב:ובין כתפיו שכן. תניא, בשעה שהיו דוד ושמואל מחפשים למצוא מקום לבית הבחירה, סברי למבניה בעין עיטם , אמרי, נחתי ביה קליל, כדכתיב ובין כתפיו שכן , ואבע"א, גמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימין, ואי מדלינן ליה מתפליג טובא, מוטב דנחתי ביה פורתא, כדכתיב ובין כתפיו שכן .
(זבחים נ"ד ב')
פסוק יב:ובין כתפיו שכן. תניא, מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, מפני שכל השבטים נולדו בחו"ל והוא נולד בארץ ישראל [ספרי].
פסוק יד:וממגד תבואת שמש. תנא רב יוסף, הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה, שנאמר וממגד תבואת שמש .
(יומא פ"ג ב')
פסוק יד:וממגד תבואת שמש. זה אחד מן התנאים שהתנה יהושע בשעה שחלק את הארץ, שיהיו קוטמין נטיעות בכל מקום אכל לא ממקום שהוא רואה את החמה, שנאמר וממגד תבואת שמש .
(ב"ק פ"א ב')
פסוק טו:ומראש וגו'. ומראש הררי קדם – זו מברכת אבות, וממגד גבעות עולם – מברכת אמהות, שכן מצינו שהאבות קרויים הרים ואמהות גבעות, שנאמר (שה"ש ד') אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה [ספרי].
פסוק טז:ורצון שכני סנה. באו ישראל לשילה נאסרו הבמות וקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בכל הרואה , דאמר קרא ורצון שכני סנה, עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלו תזכה ותאכל בין השנואין .
(זבחים קי"ח ב')
פסוק טז:ורצון שכני סנה. [תניא, הרי אמרו שכינה לא שרתה אלא בחלקו של בנימין, והא כתיב (תהלים ע"ט) ויטש משכן שילה וימאס באהל יוסף], א"ר אבהו, כתיב ורצון שכני סנה, קדשים המרצים נאכלין בחלקו של יוסף .
(ירושלמי מגילה פ"א הי"ב)
פסוק יז:בכור שורו, ת"ר, הרואה שור בחלום ישכים ויאמר בכור שורו הדר לו קודם שיקדמנו פסוק אחר (פ' משפטים) כי יגח שור את איש .
(ברכות נ"ו ב')
פסוק יז:וקרני ראם קרניו. כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, מאי טעמא, כל השופרות קרויין שופר וקרואין קרן ושל פרה – קרן אקרי שופר לא אקרי, דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו .
(ר"ה כ"ו א')
פסוק יז:בהם עמים ינגח. מכאן דאין נגיחה אלא בקרן .
(ב"ק ב' ב')
פסוק יז:בהם עמים ינגח. תניא, א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב (ישעיהו ל״ב:כ׳) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, אין זריעה אלא צדקה, שנא' זרעו לכם לצדקה, ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים, כל העוסק בתורה ובגמלות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, אויביו נופלים לפניו כיוסף דכתיב ביה בהם עמים ינגח, וזוכה לבינה כישכר דכתיב ביה (ד"ה א' י"ב) ומבני ישכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל .
(שם י"ז א')
פסוק יט:עמים וגו'. אמר זבולן לפני הקב"ה, רבש"ע, לאחי נתת שדות וכרמים וארצות ולי נתת הרים וגבעות ימים ונהרות, אמר לו, כולם צריכין לך ע"י חלזון, שנאמר עמים הר יקראו , אמר לו, מי מודיעני , אמר לו, שם יזבחו זבחי צדק, סימן זה יהא לך, כל הנוטל בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום .
(מגילה ו' א')
פסוק יט:ושפני טמוני חול. תנא רב יוסף, שפוני זה חלזון, טמוני זה טרית , חול זה זכוכית לבנה .
(שם שם)
פסוק כא:שם חלקת מחקק ספון. מכאן דמשה נקבר בנחלת בני גד .
(סוטה י"ג ב')
פסוק כא:שם חלקת מחקק ספון. מכאן דמשה נקרא מחוקק .
(ב"ב ט"ו א')
פסוק כא:צדקת ה' וגו'. משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (אבות פ"ה משנה י"ח)
פסוק כא:צדקת ה' וגו'. תניא, בשעה שמת משה, היה מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל .
(סוטה י"ג ב')
פסוק כג:שבע רצון ומלא. א"ר אחא, שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה, מלא, עטור, ומודח, ושלשתן בפסוק אחד, נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', שבע – עיטור, רצון – מודח, ומלא כמשמעו. א"ר חנינא, ואם עשית כן, מה כתיב תמן, ים ודרום ירשה, אתה זוכה לירש העוה"ז ועוה"ב .
(ירושלמי ברכות פ"ז ה"ה)
פסוק כג:ומלא ברכת ה'. א"ר יוחנן, כל המברך על כוס מלא נותנים לו נחלה בלי מצרים, שנא' ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה .
(ברכות נ"א א')
פסוק כג:ים ודרום ירשה. תנו רבנן, ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היה, ולא עוד אלא שנטל מלא חבל חרם בדרומה, לקיים מה שנאמר ים ודרום ירשה .
(ב"ק פ"א ב')
פסוק כג:ים ודרום ירשה. תניא, רבי עקיבא אומר, ים – זה ים של סמכו, ודרום – זה ים של טבריא .
(ירושלמי ב"ב פ"ה ה"א)
פסוק כד:וטבל בשמן רגלו. זה חלקו של אשר, אמרו, פעם אחת נצרכו אנשי לודקיא לשמן, מינו להם אחד ואמרו לו, לך אצל פלוני והביא לנו שמן במאה רבוא, הלך ומצאו לפלוני שהיה עוזק תחת זיתיו, המתין לו עד שסיים מלאכתו והלך עמו, כיון שהגיע לעירו הוציאה לו שפחתו קומקום של חמין ורחץ ידיו ורגליו והוציאה לו ספל של זהב מלאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר וטבל בשמן רגלו .
(מנחות פ"ה ב')
פסוק כה:וכימיך דבאך. לא יצא האיש בסנדל המסומר, וכמה מסמרין יהיו בו ויהיה רשאי לצאת בו, רבי חנינא אמר שבעה, כדכתיב וכימיך דבאך .
(ירושלמי שבת פ"ו ה"ב)
פסוק כו:רכב שמים. ערבות נקראו שמים, דכתיב (תהילים ס״ח:ה׳) סולו לרוכב בערבות וכתיב רוכב שמים בעזרך .
(חגיגה י"ב ב')
פסוק כז:מענה. תניא, שלשה ספרים מצאו בעזרה, באחד מצאו כתוב מעון ובשנים מצאו מעונה, וקימו שנים ובטלו אחד .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"ב)
פסוק כז:ומתחת וגו'. א"ר אבהו, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר ומתחת זרועות עולם .
(חולין פ"ט א')
פסוק כז:ומתחת זרעת עולם. כתיב (תהילים קמ״ח:ח׳) רוח סערה עושה דברו, עשה הקב"ה לסערה כמין קמיע ותלה בזרועו, שנאמר ומתחת זרועות עולם .
(ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א)
פסוק כח:וישכן ישראל וגו'. א"ר יוסי ב"ר חנינא, משה רבינו גזר גזירה על ישראל ובא נביא ובטלה, משה אמר וישנן ישראל בטח בדד עין יעקב ובא עמוס ובטלה, שנא' (עמוס ז') חדל נא מי יקום יעקב וגו' וכתיב (שם) נחם ה' על זאת .
(מכות כ"ד א')
פסוק כט:על במותימו תדרך. אמר רב נחמן בר יצחק, כל המענג את השבת נצול משעבוד מלכיות דכתיב (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת ענג והרכבתיך על במתי ארץ וכתיב ואתה על במותימו תדרוך .
(שבת קי"ח ב')
פסוק כט:על במותימו תדרך. בשעה שנכשל המן במרדכי, אמר ליה למרדכי וכי לא כתיב בכו בנפול אויבך אל תשמח (משלי כ״ד:י״ז), אמר ליה, הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך .
(מגילה ט"ז א')