תנ"ך על הפרק - דברים לג - שנים עשר השבטים בברכת משה / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים לג

186 / 929
היום

הפרק

ברכת משה לבני ישראל טרם מותו

וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹאשדתאֵ֥שׁדָּ֖תלָֽמוֹ׃אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל־קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ׃תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל־יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר׃וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהוָה֙ ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנובָּנָ֖יולֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃בָּרֵ֤ךְ יְהוָה֙ חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵיפָ֖יו שָׁכֵֽן׃וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם׃וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ׃עַמִּים֙ הַר־יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפוּנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֽוֹל׃וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְר֖וֹעַ אַף־קָדְקֹֽד׃וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי־שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּתֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת יְהוָה֙ עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְהוָ֑ה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה׃וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ׃בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑יךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃אֵ֥ין כָּאֵ֖ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֙יִם֙ בְעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַאֲוָת֖וֹ שְׁחָקִֽים׃מְעֹנָה֙ אֱלֹ֣הֵי קֶ֔דֶם וּמִתַּ֖חַת זְרֹעֹ֣ת עוֹלָ֑ם וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵֽד׃וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַעֲקֹ֔ב אֶל־אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף־שָׁמָ֖יו יַֽעַרְפוּ טָֽל׃אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

שנים עשר השבטים בברכת משה

הקדמה

בברכת משה מופיעים השבטים בסדר מיוחד:

ראובן (ו)

יהודה (ז)

לוי (ח-יא)


בנימין (יב)

יוסף (יג-יז)


זבולן ויששכר (יח-יט)


גד (כ-כא)

דן (כב)

נפתלי (כג)

אשר (כד)


יש לשאול על כך מספר שאלות:

1. מדוע ברך משה את השבטים דווקא בסדר זה? סדר זה אינו לפי סדר הולדתם, ולא לפי סדר הדגלים, ולא לפי האמהות, ולא מצאנו כמוהו בכל התורה כולה!

2. מדוע שבט שמעון לא נזכר?

נאמרו בכך מספר שיטות, ובמאמר קצר זה נעסוק רק בשיטת רש"י, ראב"ע ורמב"ן.

א. הסברי רש"י

1. על סמיכות יהודה לראובן כתב רש"י (בפסוק ז'):

וזאת ליהודה - סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם....
ועוד פירשו רבותינו, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מתגלגלים בארון מפני נדוי שקבל עליו, שנאמר: 'וחטאתי לאבי כל הימים' (בראשית מד, לב), אמר משה: מי גרם לראובן שיודה? יהודה וכו'.

2. על אי הזכרת שבט שמעון כתב רש"י (באותו פסוק):

שמע ד' קול יהודה - כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה. ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה, שנאמר: 'מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון' (יהושע יט, ט).
ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים.

3. על הצמדת בנימין ללוי, והקדמתו ליוסף, כתב רש"י (בפסוק י"ב):

לבנימן אמר - לפי שברכת לוי בעבודת הקרבנות, ושל בנימין בבנין בית המקדש בחלקו, סמכן זה לזה.
וסמך יוסף אחריו, שאף הוא משכן שילה היה בנוי בחלקו, שנאמר: 'וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר (תהלים עח, סז). ולפי שבית עולמים חביב משילה לכך הקדים בנימין ליוסף.

4. על הקדמת זבולן ליששכר כתב רש"י (בפסוק י"ח):

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך - זבולן ויששכר עשו שותפות: זבולן לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולן ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה.
שמח זבולן בצאתך - הצלח בצאתך לסחורה.
ויששכר - הצלח בישיבת אהליך לתורה, לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים, כמו שנאמר: 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ראשיהם מאתים' (דה"א יב, לג), ראשי סנהדראות היו עוסקים בכך.

5. עוד כתב רש"י על חמשת השבטים האחרונים (בפסוק י"ח):

ולזבולן אמר - אלו חמישה שבטים שבירך באחרונה: זבולן, גד, דן, נפתלי, ואשר, כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם, לפי שהיו חלשים שבכל השבטים, הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר: 'ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים' (בראשית מז, ב), לפי שנראים חלשים, ולא ישים אותם לו שרי מלחמתו.

ב. הסברי רבי אברהם אבן עזרא

כתב הראב"ע בפסוק ו:

יחי ראובן - הנה החל מהבכור, כי כן המשפט.
ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור, כי העובדים היו שמעונים, ומספרם לעד, גם נשיאם נהרג.
או הלך על דרך יעקב, שלא ברך שמעון ולוי. ובעבור כבוד אהרן נתלה השבט ממנו. ולא היה בשבט שמעון גדול כמותו. ואם יטען טוען: למה בירך ראובן? התשובה: כי יעקב ברכו, והברכה היא 'אל תותר' (בראשית מט, ד), שיהיה כאחד מאחיו.
ואחר ראובן הזכיר יהודה, שהוא בעל דגל, והוא עולה בתחילה למלחמה.
ואחר כן לוי, ואחריו בנימין, בעבור היות הלויים דרים בירושלים, שהיתה בין יהודה ובין בנימין...
ואחר כן שבט יוסף, שלא יאחרנו, וכבר הקדים אחיו הקטן.
ואחר כן זבלון, בעבור שהוא נלחם, ואחר כן יששכר.
וכאשר תמו בני הגבירות, החל מגד, שהוא עם דגל בני הגבירות.
ואחר כן דן, שהוא בעל דגל,
ואחר כן נפתלי, כי הוא גדול מאשר.

ג. הסבר הרמב"ן

1. מדוע לא נזכר שבט שמעון

הרמב"ן הביא את דברי רש"י והראב"ע לגבי אי הזכרת שמעון, והקשה עליהם קושיות רבות, ולכן הסביר אחרת:

והנכון בעיני, כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר, וכך אמר בברכת יעקב: 'כל אלה שבטי ישראל שנים עשר' (בראשית מט, כח). והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר, והזכיר יוסף בשבט אחד, ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים, כמו שאמר: 'והם רבבות אפרים, והם אלפי מנשה' (פסוק יז). והיה זה בעבור שני דברים: האחד כי אחר שצוה הקדוש ברוך הוא ועשאם שני שבטים בחנוכת המזבח, ובדגלים, ובנחלת הארץ, הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם.
ועוד שהזכיר יהושע, המנחילם את הארץ, והוא מאפרים הקטן, והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו.
והנה רצה לברך את לוי, כי מברכתו יתברכו כל ישראל, שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני ד'.
והוצרך להשאיר אחד מן השבטים, שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר, כנגד שנים עשר מזלות ברקיע, ושנים עשר חדשים בשנה, ושנים עשר גבולי אלכסונין, שאמרו במדרש שהם הן זרועות עולם, וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות (לב ע"ב): 'אמר הקדוש ברוך הוא לנביא: לך ואמור לכנסת ישראל: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע, כנגד שנים עשר שבטים'. וכן בהר גריזים והר עיבל (לעיל כז, יב), שמנה לוי, לא נגזר שם יוסף לשני שבטים.
וכן תראה בחלוק יחזקאל (מח, ד-ה) שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים, ולא הזכיר לוי, וכשמנה תוצאות העיר הזכיר: 'שער לוי אחד'(שם, לא), ולא מנה שבט יוסף לשני שבטים, אבל אמר: 'שער יוסף אחד' (שם, לב). כי לעולם לא ימנו שבטי ישראל רק שנים עשר, וכבר זכרתי זה בסדר ויקח קרח (במדבר יז, יז).
והנה השאיר שמעון, שלא היה שבטו גדול, ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה, אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל (בראשית מט, ז), והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם.

2. לפי מה סודרו השבטים?

המשיך הרמב"ן וכתב:

וסדר זאת הברכה היתה ברוח הקדש, על דרך נחלתם:
החל מראובן, כי לקח נחלתו בראשונה. ועוד כי הוא הבכור, ומשה התפלל עליו שלא ימחה שמו בחטאו, ולכך נתן לו בברכתו משפט הבכורה.
ואחר כן הקדים יהודה, כי הוא הנוחל הראשון בארץ, ולנגיד ממנו, והוא העולה בתחילה למלחמה אשר בה יברך אותו, והנה ברכתו כוללת כל ישראל.
ואחר כן ברך לוי, החונים עם בני יהודה בירושלים, ושם יהיו קרבנותם לרצון.
ואחרי כן ברך בנימין, שהיתה נחלתם עם בני יהודה, ועיר ירושלים ובית המקדש בין בני יהודה ובין בני בנימין, והלויים יחנו עם שניהם.
ואחרי כן ברך בני יוסף, כי כן היתה נחלתם, שנאמר: 'ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם, ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף' (יהושע יח, יא).
ואחרי כן השלים לברך בני הגבירות.
והקדים זבולון ליששכר כאשר עשה יעקב (בראשית מט, יג-יד), וכן נפל גורלם השלישי לבני זבולון (יהושע יט, י), והגורל הרביעי לבני יששכר (שם פסוק יז).
ואחרי כן ברך בני השפחות דן ונפתלי ואשר, כסדר תולדותם, והוא הדגל שלהם.
והקדים גד לכל בני השפחות, כי לקח נחלתו תחילה עם ראובן המוקדם, והוא היה מדגל הראובני.

יהי רצון שנזכה לראות את כל עם ישראל מכונס בארצנו הקדושה, ומחולק לשבטיו ובית המקדש בראשנו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך