פסוק א:וזאת הברכה וגו' לפני מותו. סמוך למיתתו שאם לא עכשיו, אימתי:
פסוק ב:ויאמר ה' מסיני בא. פתח תחלה בשבחו של מקום ואחר כך פתח בצרכיהם של ישראל ובשבח שפתח בו, יש בו הזכרת זכות לישראל, וכל זה דרך רצוי הוא, כלומר כדאי הם אלו שתחול עליהם ברכה:
פסוק ב:מסיני בא. יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר (שמות יט, יז) לקראת האלהים, למדנו שיצא כנגדם:
פסוק ב:וזרח משעיר למו. שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו:
פסוק ב:הופיע להם מהר פארן. שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה, ולא רצו:
פסוק ב:מרבבת קדש. ועמו מקצת רבבות מלאכי קדש, ולא כלם ולא רבם, ולא כדרך בשר ודם שמראה כל כבוד עשרו ותפארתו ביום חפתו:
פסוק ב:אש דת. שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גב אש לבנה, נתן להם בלוחות כתב יד ימינו דבר אחר, אש דת כתרגומו, שנתנה להם מתוך האש:
פסוק ג:אף חבב עמים. גם חבה יתרה חבב את השבטים כל אחד ואחד קרוי עם, שהרי בנימין לבדו היה עתיד להולד כשאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב (בראשית לה, יא) גוי וקהל גוים יהיה ממך:
פסוק ג:כל קדשיו בידך. נפשות הצדיקים הגנוזות אתו, כענין שנאמר (שמואל א' כה, כט) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך:
פסוק ג:והם תכו לרגלך. והם ראוים לכך, שהרי תכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגלך בסיני תכו לשון פעלו, התוכו לתוך מרגלותיך:
פסוק ג:ישא מדברתיך. נשאו עליהם עול תורתך:
פסוק ג:מדברתיך. המ"ם בו קרוב ליסוד, כמו (במדבר ז, פט) וישמע את הקול מדבר אליו, (יחזקאל ב, ב) ואשמע את מדבר אלי, כמו מתדבר אלי, אף זה מדברותיך מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם טיי"ש פורפרלידורי"ש בלע"ז. ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך, והמ"ם בו שמוש משמשת לשון מן. דבר אחר, אף חבב עמים, אף בשעת חבתם של אמות העולם שהראית להם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם:
פסוק ג:כל קדשיו בידך. כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם:
פסוק ג:והם תכו לרגלך. והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך:
פסוק ג:ישא מדברתיך. מקבלים גזרותיך ודתותיך בשמחה ואלה דבריהם:
פסוק ד:תורה. אשר צוה לנו משה מורשה היא לקהלת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה:
פסוק ה:ויהי. הקדוש ברוך הוא:
פסוק ה:בישרון מלך. תמיד עול מלכותו עליהם:
פסוק ה:בהתאסף. בכל התאסף ראשי חשבון אסיפתם:
פסוק ה:ראשי. כמו (שמות ל, יב) כי תשא את ראש, ראויין אלו שאברכם דבר אחר, בהתאסף, בהתאספם יחד באגדה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם:
פסוק ו:יחי ראובן. בעולם הזה:
פסוק ו:ואל ימת. לעולם הבא, שלא יזכר לו מעשה בלהה:
פסוק ו:ויהי מתיו מספר. נמנין במנין שאר אחיו, דגמא היא זו, כענין שנאמר (בראשית לה, כב) וישכב את בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר, שלא יצא מן המנין:
פסוק ז:וזאת ליהודה. סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם, שנאמר (איוב טו, יח יט) אשר חכמים יגידו וגו' להם לבדם וגו' ולא עבר זר בתוכם. ועוד פרשו רבותינו, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מתגלגלים בארון מפני נדוי שקבל עליו, שנאמר (בראשית מד, לב) וחטאתי לאבי כל הימים, אמר משה, מי גרם לראובן שיודה יהודה וכו':
פסוק ז:שמע ה' קול יהודה. תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים, ויהושפט מפני העמונים, וחזקיה מפני סנחריב:
פסוק ז:ואל עמו תביאנו. לשלום מפני המלחמה:
פסוק ז:ידיו רב לו. יריבו ריבו וינקמו נקמתו:
פסוק ז:ועזר מצריו תהיה. על יהושפט התפלל על מלחמת רמות גלעד, (דה"ב יח, לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו דבר אחר, שמע ה' קול יהודה, כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה, ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר (יהושע יט, ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. ומפני מה לא יחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים, כן כתוב באגדת תהלים:
פסוק ח:וללוי אמר. ועל לוי אמר:
פסוק ח:תמיך ואוריך. כלפי שכינה הוא מדבר:
פסוק ח:אשר נסיתו במסה. שלא נתלוננו עם שאר המלינים:
פסוק ח:תריבהו וגו'. כתרגומו דבר אחר, תריבהו על מי מריבה, נסתקפת לו לבוא בעלילה, אם משה אמר (במדבר כ, י) שמעו נא המורים, אהרן ומרים מה עשו:
פסוק ט:האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו. כשחטאו בעגל ואמרתי (שמות לב, כו) מי לה' אלי, נאספו אלי כל בני לוי וצויתים להרוג את אבי אמו והוא מישראל, או את אחיו מאמו, או את בן בתו, וכן עשו ואי אפשר לפרש אביו ממש ואחיו מאביו וכן בניו ממש, שהרי לוים הם ומשבט לוי לא חטא אחד מהם שנאמר כל בני לוי:
פסוק ט:כי שמרו אמרתך. (שמות כ, ב) לא יהיה לך אלהים אחרים:
פסוק ט:ובריתך ינצרו. ברית מילה, שאותם שנלדו במדבר, וישראל לא מלו את בניהם, והם היו מולין ומלין את בניהם:
פסוק י:יורו משפטיך. ראויין אלו לכך:
פסוק יא:מחץ מתנים קמיו. מחץ קמיו, מכת מתנים, כענין שנאמר (תהלים סט, כד) ומתניהם תמיד המעד, ועל המעוררין על הכהנה אמר כן דבר אחר, ראה שעתידין חשמנאי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים, שנים עשר בני חשמנאי ואלעזר כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה:
פסוק יא:ומשנאיו מן יקומון. מחץ קמיו ומשנאיו מהיות להם תקומה:
פסוק יב:לבנימן אמר. לפי שברכת לוי בעבודת הקרבנות, ושל בנימין בבנין בית המקדש בחלקו, סמכן זה לזה, וסמך יוסף אחריו, שאף הוא משכן שילה היה בנוי בחלקו, שנאמר (שם עח, סז) וימאס באהל יוסף וגו' ולפי שבית עולמים חביב משילה לכך הקדים בנימין ליוסף
פסוק יב:חפף עליו. מכסה אותו ומגין עליו:
פסוק יב:כל היום. לעולם, משנבחרה ירושלים, לא שרתה שכינה במקום אחר:
פסוק יב:ובין כתפיו שכן. בגובה ארצו היה, בית המקדש בנוי אלא שנמוך עשרים ושלש אמה מעין עיטם, ושם היה דעתו של דוד לבנותו, כדאיתא בשחיטת קדשים (זבחים נד, ב) אמרי נחתי ביה פורתא משום דכתיב ובין כתפיו שכן, אין לך נאה בשור יותר מכתפיו:
פסוק יג:מברכת ה' ארצו. שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף:
פסוק יג:ממגד. לשון עדנים ומתק:
פסוק יג:ומתהום. שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה, אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב:
פסוק יד:וממגד תבואת שמש. שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפרות:
פסוק יד:גרש ירחים. יש פרות שהלבנה מבשלתן ואלו הן, קשואין ודלועין דבר אחר גרש ירחים. שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש:
פסוק טו:ומראש הררי קדם. ומבורכת מראשית בשול הפרות שהרריה מקדימין לבכר בשול פירותיהם דבר אחר מגיד שקדמה בריאתן לשאר הרים:
פסוק טו:גבעות עולם. גבעות העושות פרות לעולם ואינן פוסקות מעוצר הגשמים:
פסוק טז:ורצון שכני סנה. כמו שוכן סנה ותהא ארצו מבורכת מרצונו ונחת רוחו של הקדוש ברוך הוא הנגלה עלי תחלה בסנה:
פסוק טז:רצון. נחת רוח ופיוס, וכן כל רצון שבמקרא:
פסוק טז:תבואתה. ברכה זו לראש יוסף:
פסוק טז:נזיר אחיו. שהפרש מאחיו במכירתו:
פסוק יז:בכור שורו. יש בכור שהוא לשון גדלה ומלכות, שנאמר (תהלים פט, כח) אף אני בכור אתנהו, וכן (שמות ד, כה) בני בכורי ישראל: בכור. מלך היוצא ממנו והוא יהושע שכחו קשה כשור לכבש כמה מלכים:
פסוק יז:הדר לו. נתון לו שנאמר (במדבר כז, כ) ונתתה מהודך עליו:
פסוק יז:וקרני ראם קרניו. שור, כחו קשה, ואין קרניו נאות, אבל ראם, קרניו נאות, ואין כחו קשה, נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם:
פסוק יז:אפסי ארץ. שלשים ואחד מלכים אפשר שכלם מארץ ישראל היו, אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחזה בארץ ישראל, שחשובה לכלם היא, שנאמר (ירמיה ג, יט) נחלת צבי צבאות גוים:
פסוק יז:והם רבבות אפרים. אותם המנגחים הם הרבבות שהרג יהושע, שבא מאפרים:
פסוק יז:והם אלפי מנשה. הם האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר (שופטים ח, י) וזבח וצלמנע בקרקר וגו':
פסוק יח:ולזבולן אמר. אלו חמשה שבטים שברך באחרונה זבולן גד דן נפתלי ואשר, כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם, לפי שהיו חלשים שבכל השבטים, הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים (בראשית מז, ב), לפי שנראים חלשים ולא ישים אותם לו שרי מלחמתו:
פסוק יח:שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך. זבולן ויששכר עשו שותפות, זבולן לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה, לפיכך הקדים זבולן ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה:
פסוק יח:שמח זבולן בצאתך. הצלח בצאתך לסחורה:
פסוק יח:ויששכר. הצלח בישיבת אהליך לתורה לישב ולעבר שנים ולקבע חדשים, כמו שנאמר (דה"א יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ראשיהם מאתים, ראשי סנהדראות היו עוסקים בכך ועל פי קביעות עתיהם ועבוריהם:
פסוק יט:עמים. של שבטי ישראל:
פסוק יט:הר יקראו. להר המוריה יאספו, כל אסיפה על ידי קריאה היא ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק:
פסוק יט:כי שפע ימים יינקו. יששכר וזבולן, ויהא להם פנאי לעסוק בתורה:
פסוק יט:ושפני טמוני חול. כסויי טמוני חול, טרית וחלזון וזכוכית לבנה היוצאים מן הים ומן החול, ובחלקו של יששכר וזבולן היה, כמו שאמרו במסכת מגלה (ו, א) זבולן עם חרף נפשו למות (שופטים ה, יח) משום דנפתלי על מרומי שדה, שהיה מתרעם זבולן על חלקו, לאחי נתת שדות וכרמים וכו':
פסוק יט:ושפני. לשון כסוי, כמו שנאמר (מ"א ו, ט) ויספן את הבית, (שם ז, ג) וספן בארז, ותרגומו ומטלל בכיורי ארזא דבר אחר, עמים הר יקראו, על ידי פרקמטיא של זבולן, תגרי אמות העולם באים אל ארצו, והוא עומד על הספר והם אומרים הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אמה זו, ומה מעשיה, והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד, ואוכלים מאכל אחד, לפי שהגוים אלוהו של זה לא כאלוהו של זה, ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה, והם אומרים אין אמה כשרה כזו ומתגיירין שם, שנאמר שם יזבחו זבחי צדק:
פסוק יט:כי שפע ימים יינקו. זבולן ויששכר, הים נותן להם ממון בשפע:
פסוק כ:ברוך מרחיב גד. מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב ועולה כלפי מזרח:
פסוק כ:כלביא שכן. לפי שהיה סמוך לספר, לפיכך נמשל כאריות, שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים:
פסוק כ:וטרף זרוע אף קדקד. הרוגיהן היו נכרין, חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת:
פסוק כא:וירא ראשית לו. ראה לטול לו חלק בארץ סיחון ועוג, שהיא ראשית כבוש הארץ:
פסוק כא:כי שם חלקת מחקק. כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה:
פסוק כא:ספון. אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה, שנאמר (לקמן לד, ו) ולא ידע איש את קבורתו:
פסוק כא:ראשי עם. הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ לפי שהיו גבורים, וכן הוא אומר (דברים ג, יח) ואתם תעברו חלוצים לפני אחיכם וגו':
פסוק כא:צדקת ה' עשה. שהאמינו דבריהם ושמרו הבטחתם לעבור את הירדן עד שכבשו וחלקו דבר אחר ויתא משה ראשי עם. צדקת ה' עשה, על משה אמור:
פסוק כב:דן גור אריה. אף הוא היה סמוך לספר לפיכך מושלו באריות:
פסוק כב:יזנק מן הבשן. כתרגומו, שהיה הירדן יוצא מחלקו ממערת פמיאס, והיא לשם, שהיא בחלקו של דן, שנאמר (יהושע יט, מז) ויקראו ללשם דן וזנוקו וקלוחו מן הבשן דבר אחר, מה זנוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות, כך שבטו של דן נטלו חלק בשני מקומות. תחלה נטלו בצפונית מערבית עקרון וסביבותיה, ולא ספקו להם, ובאו ונלחמו עם לשם שהיא פמיאס והיא בצפונית מזרחית, שהרי הירדן יוצא ממערת פמיאס והוא במזרחה של ארץ ישראל, ובא מהצפון לדרום וכלה בקצה ים המלח, שהוא במזרח יהודה, שנטל בדרומה של ארץ ישראל, כמו שמפורש בספר יהושע, והוא שנאמר (שם יט, מז) ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וגו', יצא גבולם מכל אתו הרוח שהתחילו לנחול בו:
פסוק כג:שבע רצון. שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה:
פסוק כג:ים ודרום ירשה. ים כנרת נפלה בחלקו ונטל מלא חבל חרס בדרומה לפרוש חרמים ומכמורות:
פסוק כג:ירשה. לשון צווי, כמו (דברים א, כא) עלה רש, והטעם של מעלה ברי"ש מוכיח, כמו ירש, ידע, לקח, שמע, כשמוסיף בו ה"א יהיה הטעם למעלה שמעה, ידעה, סלחה, לקחה אף כאן ירשה לשון צווי ובמסורת הגדולה מצינו באלפא ביתא לשון צווי דטעמיהון מלעיל:
פסוק כד:ברוך מבנים אשר. ראיתי בספרי, אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, ואיני יודע כיצד:
פסוק כד:יהי רצוי אחיו. שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקינון ובקפלאות והם מרצין לו בתבואה דבר אחר, יהי רצוי אחיו שהיו בנותיו נאות והוא שנאמר (דברי הימים א' ז, לא) הוא אבי ברזית, שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים הנמשחים בשמן זית:
פסוק כד:וטבל בשמן רגלו. שהיתה ארצו מושכת שמן כמעין ומעשה שנצטרכו אנשי לודקיא לשמן מנו להם פולמוסטום אחד וכו', כדאיתא במנחות (פה, ב):
פסוק כה:ברזל ונחשת מנעלך. עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל, שהיו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים לכנס בה כאלו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחשת דבר אחר ברזל ונחשת מנעלך, ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחשת, וארצו של אשר היתה מנעולה של ארץ ישראל:
פסוק כה:וכימיך דבאך. וכימים שהם טובים לך, שהן ימי תחלתך, ימי נעוריך, כן יהיו ימי זקנתך, שהם דואבים זבים ומתמוטטים דבר אחר, וכימיך דבאך וכימיך שהם טובים לך כמנין ימיך, כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך, שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל, שתהא מבורכת בפירות. וכל הארצות מתפרנסות המנה וממשיכות לה כספם וזהבם אישקורונ"ט. הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותם לארצכם:
פסוק כו:אין כאל ישרון. דע לך ישורון שאין כאל בכל אלהי העמים, ולא כצורך צורם:
פסוק כו:רכב שמים. הוא אותו אלוה שבעזרך ובגאותו הוא רוכב שחקים:
פסוק כז:מענה אלהי קדם. למעון, הם השחקים לאלהי קדם, שקדם לכל אלהים וברר לו שחקים לשבתו ומעונתו, ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים:
פסוק כז:זרעת עולם. סיחון ועוג ומלכי כנען, שהיו תקפו וגבורתו של עולם, לפיכך על כרחם יחרדו ויזועו וכחם חלש מפניו לעולם אימת הגבוה על הנמוך, והוא שהכח והגבורה שלו בעזרך:
פסוק כז:ויגרש מפניך אויב. ואמר לך השמד אותם:
פסוק כז:מענה. כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:
פסוק כח:בטח בדד. כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מפזרין ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב:
פסוק כח:עין יעקב. כמו (במדבר יא, ז) ועינו כעין הבדלח, כעין הברכה שברכם יעקב, לא כבדד שאמר ירמיה (ירמיה טו, יז) בדד ישבתי, אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב (בראשית מח, כא) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם:
פסוק כח:אף שמיו יערפו טל. אף ברכתו של יצחק נוספת על ברכתו של יעקב (שם כז, כח) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו':
פסוק כט:אשריך ישראל. לאחר שפרט להם הברכות אמר להם מה לי לפרוט לכם, כלל דבר, הכל שלכם:
פסוק כט:אשריך ישראל מי כמוך. תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך ואשר הוא וחרב גאותך:
פסוק כט:ויכחשו איביך לך. כגון הגבעונים שאמרו (יהושע ט, ט) מארץ רחוקה באו עבדיך וגו':
פסוק כט:ואתה על במותימו תדרך. כענין שנאמר (שם י, כד) שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה: