"יַצֵב גבֻלֹת עמים למספר בני ישראל"
הקדמה
נאמר בפרקנו: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך: בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם, יַצֵב גבֻלֹת עמים למספר בני ישראל" (לב, ז-ח).
השירה אומרת שהדבר הראשון שאותו צריך לדעת מהעבר הוא: "בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם, יצב גבֻלֹת עמים למספר בני ישראל". מה פירוש הפסוק? נחלקו בכך המפרשים.
א. הסבר רש"י
פירש רש"י:
בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתם, הציפם ושטפם.
בהפרידו בני אדם - כשהפיץ דור הפלגה, היה בידו להעבירם מן העולם, ולא עשה כן, אלא: 'יצב גבולות עמים', קיימם ולא אבדם.
למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל, שעתידין לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון".
כלומר: כאשר חטאו בני האדם בדור המבול ובדור הפלגה, ד' השאיר אותם רק בשביל עם ישראל.
דברי רש"י אלו מתאימים למה שכתב רש"י בתחילת פרשת בראשית (בדיבור השני): "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שאמרו רז"ל: בשביל התורה שנקראת: 'ראשית דרכו' (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו: 'ראשית תבואתה' (ירמיה ב, ג)". דהיינו שכל העולם נברא בשביל עם ישראל! ולכן גם כאשר בני האדם חטאו ד' לא השמידם, כדי להוציא מהם את בני ישראל.
ב. הסבר רשב"ם ומפרשים נוספים
בצורה אחרת פירש הרשב"ם:
בהנחל עליון גוים - שנתן להם נחלות.
בהפרידו בני אדם - אחר מיתת נח, ובימי אברהם, שכתוב שם: 'מאלה נפרדו איי הגוים... איש ללשונו' (בראשית י, ה). ושם תמצא שהציב גבולות עמים בני כנען שנים עשר, כנגד מספר בני יעקב שהיו שנים עשר. שתמצא כנען וי"א בניו שנים עשר, וכתיב שם: 'ויהי גבול הכנעני מצידון' וגו' (שם, יט), לפי שכל אלו היו לישראל. אבל בכל שאר בני נח לא פירש בהם שום גבול.
גם "דעת זקנים מבעלי התוספות" כתבו כמו הרשב"ם, ואף הרחיבו:
בהנחל עליון גוים - שהנחיל לכל אומה ואומה נחלתם.
בהפרידו בני אדם - בדור הפלגה, שהפרידם והפליגם, והלכו איש ואיש למקומו, כמה דאת אמרת: 'ויפץ ד' אֹתם משם' וגו' (בראשית יא, ח).
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל - בירר נחלה לשנים עשר שבטים, אף על פי שעדיין לא נולדו. כיצד? שמסר ארץ ישראל לבני כנען, שהם עבדים לבני שם, כדי שלא יוכלו לערער עליהם כשיבואו ליטלה מידם. ובני כנען שנים עשר היו, דכתיב: 'וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת, ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי, ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני, ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי' (בראשית י, טו-יח), הרי י"א. וכתיב: 'ואחר נפוצו משפחות הכנעני' (שם, יח), דמשמע דאחד מן המשפחות נחלקה לשנים, זהו הפריזי, שאינו מנוי כאן, הרי י"ב, וזהו: 'למספר בני ישראל'.
כעין זה כתב גם הרמב"ן בספר בראשית (י, טו):
ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז היתה לגוי, היא ראויה לישראל, והיא חבל נחלתם, כמו שנאמר: 'בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם, יצב גבלת עמים למספר בני ישראל' (דברים לב, ח). אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען, מפני היותו עבד, לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו, עד שיגדל ויזכה בנכסים, וגם בעבד.
הרמב"ן הביא ראיה לדבריו מהפסוק בפרשתנו, ומתוך ההקשר מוכח שהוא הסביר את הפסוק כמו הרשב"ם ובעלי התוספות, ולא כרש"י. שכן לפי רש"י הפסוק אינו מדבר על בני כנען, אלא על שבעים האומות, אבל הרשב"ם פירש את הפסוק על בני כנען.
לפי הראשונים הללו מתפרש הפסוק הבא "כי חלק ד' עמו, יעקב חבל נחלתו" - שמפני שד' אוהב את עם ישראל, לכן דאג לנחלתם.
סיכום
לפי רש"י הפסוק הראשון בא לתאר את שבחם של ישראל, שהקב"ה הציל את העולם בשביל עם ישראל, וזהו החסד שנצטוינו לזכור, וכן שעם ישראל הוא תכלית העולם.
לעומת זאת לפי הרשב"ם בעלי התוספות והרמב"ן הפסוק בא לתאר את החסד שעשה הקב"ה עם עם ישראל, בתיתו את ארץ ישראל באופן זמני לעמי כנען, כדי שישמרוה לנו, עד שנבוא ונקח אותה מהם.
יהי רצון שכל עם ישראל יעלה לארץ ישראל, וישלוט בכולה, במהרה בימינו.