האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. כי שמים הם בדין כי הם כדאים לקבל דין ולכך נאמר משמים השמעת דין אבל הארץ אינה יכולה לקבל דין וצריך רחמים ולכך כתיב ארץ יראה ושקטה ולכך דיבור שהוא ל' קשה אמר האזינו השמים ואדברה אבל הארץ אמרי פי לשון רכה וכן אמר לשמים האזינו שיהיו דוממים ולא יקשה מי יאמר שירה ולזה אמר ואדברה אני אשיר שירה זאת כי האזינו הוא שירה כנודע אבל הארץ לא אמרה שירה בלא"ה ולכך לא אמר ביה לשון האזנה וישעיה לא ביקש להדמים לשמים כי הוא לא אמר שירה במקומם רק חזון זעם ונחמה אבל הארץ אמרה אז שירה כמאמר חז"ל במס' סנהדרין ביקש הקב"ה לעשות לחזקיה משיח וקטרגו שלא אמר שירה ועלתה הארץ ואמרה שירה אבל שירתה היה שיבוא משיח אבל ישעיה ראה שלא היה הזמן עדיין דה' דיבר פורענות על ישראל לכך לא אמר האזינו השמים כי לא רצה להשתיק אבל הארץ שאמרה שירה השתיק אותה וזהו האזיני ארץ כי ה' דיבר להביא פורענות ואורך הקץ א"כ אין לכם לשורר ועוד טעם אחר כתבתי במקום אחר:
פסוק ב:
יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. כי לקח טוב נתתי לכם היינו צדיקים שבדור והם העושי' לבל יעזוב בתורת ה' היינו ובני עליה מועטים ומטר פעם נמצא ופעם בלתי נמצא ולכך אמר יערוף כמטר לקחי רק לפעמים אבל בינונים העוסקים בתורה הם בלי הפסק ולכן אמרתי שהוא נגד בינונים כטל שהוא תמיד וכן מצפוני התורה היא הנקרא לקח שהוא קנין עולם וזהו אינו מצוי ולכן הוא כמטר אבל קלות שבתורה מצוי לכל והוא דברים רכים נקראים אמירה כנודע דאמירה לשון רכה נאמר כטל שאין לו הפסק ומצוי בכל זמן:
פסוק ב:
כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. היינו שאין די לקיים מצות התורה רק האדם צריך להוסיף ולקדש עצמו במותר לו כמ"ש הרמב"ן בפרשת קדושים ודשאים נשאו ק"ו בעצמם שלא להוציא בערבוביא ולכך נאמר דשא ועשב שממנו ילמדו להוסיף גם הענין כל תוכחה ותשובה לא יועילו להלחם נגד יצה"ר לולי שהקב"ה עוזרו כמבואר בגמרא רק כל ענין האדם לעשות ההתחלה לכך אבל עיקר העזר מה' ונתן משה משל כשעירים ורביבים לגדל דשאים ועשבים וכי הם מגדלים הלא אין לך עשב מלמטה שאין לו כוכב מלמעלה שאומר לו גדל רק הם עושים הערה והתחלה ואח"כ עיקר הגדלה מכוכבי שמים וכן הדבר התוכחה והתעוררת הוא רק להתחלה אבל אח"כ העזר מה' ולכך אמר כי שם ה' אקרא והוא דבר עלינו רק לקרוא בשם ה' לבער היצה"ר אבל הבו גודל לאלהינו כי מאתו הוא הנצחון נגד יצה"ר והוא העוזר אמתי וממנו הכל רק א"כ יעות משפט ח"ו דמה יתן שכר להולכי תמים וכובשים יצרם כיון שאין הדבר תלוי בם ולא כחם עשה זאת רק עזר אלהי ומה גמול יש על זה. על זה השיב אל אמונה ואין עול כי כל דרכיו משפט ואין להרהר אחריו והענין הוא שיש לאדם שני יצה"ר פנימי וחיצון הפנימי בעצמותו כי מזגו וחומרו מכריחו לתאות וכהנה מדות גרועות ואויב החיצון הוא מלאך הרע כאמרם הוא השטן הוא היצה"ר וכידוע בספרים והנה אל אויב החיצון יש טענה נגד הבורא כטענת איוב למה בראת יצה"ר משחית לחבל ואתה גרמת כמאמר הקרא ואתה הסבות את לבם אחורנית אמנם נגד האויב הפנימי ליכא טענה כי למול אויב הפנימי אם אדם בעל נפש הוא יכול לכבוש חומרו וליתן מעצור לתאותיו וגבור כובש את יצרו אמנם נגד השטן מלאך רע קשה לעמוד נגדו כאמרם אנא בישרא ואת נורא וא"כ הוא הדבר שכתבתי כי לולי עזר ה' א"א לכבוש היצה"ר היינו החיצוני ולזה באמת הקב"ה עוזרו כי היה ממנו אבל יצה"ר פנימי שאין טענה נגד הקב"ה באמת יש לו כח בעצמו לעמוד נגדו וא"כ באמת אם כובש יצרו הפנימי הקב"ה עוזרו נגד החיצון ואם אין כובש הפנימי אין הקב"ה עוזרו והכל במשפט ואין עול שלא יאמרו הקב"ה ברא יצה"ר ומכשול ליצוריו ובת"י אמר כשעלה משה למרום ראה שהקב"ה פליג וממלא לד' חלקים ג' ראשונות בתורה שניות בדין שלישית מזווג זווגים רביעית זן ומפרנס ובראה כי זה מרומז במלת תמים כי מזווג זווגים הוא מושיב יחידים ביתה ואמרו שעושה סולמות לזה מרים ולזה משפיל וזהו "תורה "משפט "וישפיל "ירים "מזון ר"ת תמים וקאמר הטעם דלזה הקדים תורה למשפט כי הקב"ה דן את ישראל כשהם נעורים וג' ראשונות עדיין זמן שכיבה היא כי כל ישראל בני מלכים הן וישנים עד ג' שעות כמ"ש הרי"ף במס' ברכות ולכך היפך הסדר וזהו תמים פעלו כי כל דרכיו משפט לבל יקרה עולה ח"ו לישראל. אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא כי לכאורה יקשה חלילה לה' מעול ומה צריך להיחס לה' התואר הלזה אמנם צדיק וישר ול' ישר הוא למה"ד כדדרשינן ועשית הישר והטוב זו למה"ד והיינו שהקב"ה גומל מדה כנ"מ אם האדם הולך למה"ד אף הקב"ה הולך עמו למה"ד ולפי זה יחויב שאם האדם עושה עול שיהיה מדה כנ"מ שגם ה' יעות משפטו ויקרהו עול אבל לא כן הוא דהקב"ה עכ"פ מתנהג עמו במשפט ולכך מדה טובה מרובה וזהו אל אמונה ואין עול אף שצדיק וישר הוא שהולך למה"ד עם ההולכים למה"ד אבל מ"מ אין עול להמעוותים דרכם ושמא תאמר אף זה העול שכרת ברית עם ישראל כאב לבן והם בנים משחיתים וכי כך הדין לאהוב המגונה אבל תדע כי אמרו תתקע"ד דורות הקדים הקב"ה תורה ונתנו לכ"ו דורות ושתלן הקב"ה בכל דור והם עזי פנים שבדור והיינו תתקע"ד דורות היו מעולם התוהו שאמר הקב"ה עליהן הן לא הניין והנך כ"ו דורות מעולם התיקון שאמר עליהן דין הניין ומ"מ שתלן בכל דור ודור והם רשעים עזי פנים מעולם התוהו ולכן כל חטאים שנעשו לא נעשו מהנך דורות שעומדים לתיקון כי הם צדיקים ובניו של מקום רק הם מהנך תתקע"ד דורות והם ערב רב שבכל דור ודור ועליהם אמר ה' למשה לך רד כי שחת עמך דייקא ערב רב הם השחיתו התעיבו וזה מאמר הקרא שחת לו אם הם שחתו הדרך והם בנים משחיתים לא בניו מומם אין זה מכ"ו דורות הצדיקים ובנים למקום רק מתתקע"ד דורות שהם דור עקש ופתלתול מהם יצאו הרעות והם בנים משחיתים ולא זרע אמון:
פסוק ו:
הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם. כי במה יגמול איש לה' ומה תשורה שיביא לו הוא מלוה ה' חונן דל כי היש תשורה יותר במה שמלוה לה' אמנם חונן דל הוא או דל כמשמעו והוא נותן לו צדקה או דל בתורה ועני בדעת והוא מלמדו תורה וזהו צעק הלה' תגמלו עם נבל שהם קמצנים כי נבל היפך נדיב ולנבל לא יאמר נדיב וגם לא חכם בתורה אינם נותנים צדקה ואינם מלמדים תורה:
פסוק ו:
הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. אביך קנך היינו המלמדך תורה שהוא קנין ואב מנחיל לבנו תורה וגם עשך ויכוננך שנתן לך ממון שהוא העושה והמקים את האדם על רגליו וא"כ הכל ממנו ולמה תגמלו רעה מבלי ליתן לדל צדקה ומבלי ללמד תורה לדל ועני בדעת ושמא תאמר עולם כמנהגו נוהג הכל כפי הטבע והמזל זכור ימות עולם ושבת כי בו שבת והוא נגד הטבע והמזל וכוכב שבתאי וגם זהו שנחלק השבוע לז' ימים בכל העולם הוא מופת על חידוש העולם כי מי שם זה בפי כל הבריות לחלק השבוע לז' ימים ולא לעשרה וכדומה אם לא שכך הוטבע אצלם מקדם מזמן בריאת העולם וכאשר האריך בזה הכוזרי באריכות וגם בינו שנות דור ודור כי אנו רואים שהראשונים חיו חיים רב שנים והשנים נתקצרו דור ודור ואם היה העולם קדמון לא ישונה וע"כ כי הוא ברוך שמנהיג את העולם כרצונו ונותן חיים לב"א כרצונו פעם מאריך ופעם מקצר:
פסוק ז:
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. שאל אביך אבותיך שהיו ביצ"מ באותות ומופתים שינוי הטבע לאות על בריאת עולם מבעל הרצון זקניך אברהם שהיה עקר נשתנה בו סדרי בראשית והיה אצל בוני המגדל וראה שינוי בבלבול לשונות וזהו הכל לאות על חידוש העולם ברצון מוחלט והכל ברשותו ובטובו הגדול:
פסוק ח:
בהנחל עליון גוים בהפרידו בנ"א וגו'. כי הנה ידוע אצל חכמי הכוכבים כי בכל מזל יש ששה כוכבים הגדולים והם מאירים לכל המזל וא"כ י"ב פעמים ששה הם ע"ב רק במבול נטל הקב"ה שני כוכבים מכימה וא"כ נשארו ע' ולכך ע' אומות וכן ע' נפש במצרים כי ה' אמר לאברהם על כוכבים כה יהיה זרעך והיה מתחלה הכוונה על כוכבים הנ"ל ואח"כ נתרבו ככל הכוכבים זהו שדייק שמך אלהים ככוכבי השמים לרוב דייקא ומתחלה לא היה רק נגד ששה מכל מזל ולכך קאמר בהנחל עליון גוים על דור המבול כתרגומו כי זהו נולד ממבול שנטל ב' כוכבים מכימה אבל שבאמת צריך להיות ע"ב כנגד ע"ב שמות וכדומה והא כיצד ע' אומות וישראל נחלקו לשני אומות ישראל שהם חלק ה' ויעקב שהם נגררים בתר ישראל וקשורים בהם כחבל וזהו כי חלק ה' עמו היינו ישראל יעקב רק חבל נחלתו ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון כי כל הגבולות נחלק לעמים ואיך ירשו ישראל א"י אבל אמרו כי תמהו למה אבדה הארץ ולא ידעו עד שאמר הקב"ה על אשר עזבו תורתי והיינו כי השאלה למה אבדה א"י שעכשיו הוא כמדבר אם ישראל חטאו הארץ מה חטאה אבל באמת א"י היה ראוי מפאת המזל להיות ארץ מדבר ולא היה ראוי לישוב ולכך ארץ אוכלת יושביה כי אין ראוי מפאת מדת הכוכבים לישוב רק הקב"ה נתנה לנו וע"י התורה נהפך מדבר לישוב אבל בחטאינו נהפך א"י למהות שלה ושבה למדבר וזהו אמרו כאן כי לא נטלו משל עמים כלום כי ימצאהו בארץ מדבר א"י שהיא ראוי להיות מדבר יסובבנהו וגו' ובנה בו בנין:
פסוק י:
יצרנהו כאישון עינו. כמו אור העין נותן ראיה לכל העין והוא שורש הגוף כי סומא חשוב כמת ולכך נקרא איש שהוא כולל כל איש וכן ישראל שורש כל מין אנושי והוא כאישון עין וכן בהמ"ק כולל כל העולם ולכך הוא כאישון עין וכן ישנו עין אם הוא בריא להסתכל בשמש אינו פתוח ואם אינו כ"כ בריא לבל יזיק אותו נעשה לו עפעפים לסגור וכן ישראל אם הם צדיקים גמורים עינים להם להסתכל בשכינה ואם לאו השכינה אצלם בהסתרה לבל יזיק בם אור השכינה ולכך דומים לאישון עין:
פסוק יא:
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. על גוזליו ירחף ולא דוחף בם פתאום וכן היה במצרים כי משה סירב בשליחותו כי טען שהקב"ה בעצמו יגאלם אבל אלו היה השכינה בא פתאום היו מתים מפחד השכינה לכך שלח משה ראשון ואח"כ נסים ונפלאות שעי"כ זכזך גופם ועי"כ בעת הגאולה נגלה להם השכינה ומ"מ במורא גדול ומכ"ש אלו בא השכינה תיכף לא היה בהם כח לסבול ולכך ירחף כנשר ישאהו על אברתו והיינו כמ"ש האר"י כי הגרים תחת כנפי השכינה וישראל למעלה וזהו ישאהו על אברתו למעלה מכנפי השכינה והענין הוא למטה מלאכים ג"כ וישראל אין להם עסק עם מלאכים ולכך הם למעלה מכנפי שכינה ולז"א ה' בדד ינחנו ולכך הם למעלה מכנפי השכינה על אברתו ולכך דרש במדרש ואין עמו גרים מאל נכר כי גרים למטה מכנפי שכינה והם תחת אברתו אבל ישראל המה למעלה ואין עמם גרים חולקא דאל נכר רק ה' לבדו והוא למעלה והבן: