פסוק א:כי יהיה ריב וגו'. אין שלום יוצא מתוך מריבה, וכי מי גרם לזה ללקות, הוי אומר זו מריבה [ספרי].
פסוק א:בין אנשים. אין לי אלא אנשים, נשים מניין, אשה עם איש מניין, ת"ל ונגשו אל המשפט [ספרי].
פסוק א:ושפטום. דיני מכות בשלשה דיינים, דאמר קרא ושפטום, ושפטום שנים ואין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה .
(סנהדרין י' א')
פסוק א:ושפטום. בעל כרחם [ספרי].
פסוק א:והצדיקו וגו'. אמר עולא, רמז לעדים זוממין שלוקין מן התורה מניין , דכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע, וכי משום דוהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע, אלא עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדים אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו להני רשעים – והיה אם בן הכות הרשע .
(מכות ב' ב')
פסוק א:והצדיקו וגו'. תניא, ר' שמעון אומר, והצדיקו את הצדיק – צדקתו כדי שלא ילקה [ספרי].
פסוק ב:והיה אם וגו'. יכול כל מרשיעים לוקים , ת"ל והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה, ועדיין איני יודע איזו הם הלוקים, ת"ל (פ' ד') לא תחסום שור בדישו, מה חסימה מיוחדת שהיא מצות ל"ת ואין בה קום ועשה, כך כל מצות ל"ת שאין בה קום ועשה לוקה [ספרי].
פסוק ב:בן הכות הרשע. ת"ר, מניין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליז זכות שמחזירין אותו, ת"ל (פ' משפטים) נקי אל תהרג, ומניין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו, ת"ל (שם) צדיק אל תהרג , בעי מיניה ר' זירא מרב ששת, חייבי מלקות מאי, אמר לו, אתיא רשע רשע .
(סנהדרין ל"ג ב')
פסוק ב:בן הכות הרשע. משלשין בממון ואין משלשין במכות, כיצד, העידוהו שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם, אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממים כל אחד ואחד לוקה ארבעים. מנה"מ, אמר אביי, נאמר רשע בחייבי מיתות (פ' מסעי) ונאמר רשע בחייבי מלקות, מה להלן אין מיתה למחצה אף כאן אין מלקות למחצה .
(מכות ה' א')
פסוק ב:והפילו. מלמד שאינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה .
(שם כ"ב ב')
פסוק ב:והפילו. מלקין אותו ברצועה כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה, ומניין לרצועה שהיא כפולה שנאמר והפילו, והא מבעי ליה לגופיה, א"כ לימא קרא ויטהו, מאי והפילו ש"מ תרתי .
(שם כ"ג א')
פסוק ב:והכהו לפניו. מלמד שיהיה מלקה ועיניו בו ולא שיהיה מלקה ועיניו בדבר אחר [ספרי].
פסוק ב:כדי רשעתו. כל המשלם ממון אינו לוקה, שנאמר כדי רשעתו, משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות .
(מכות ד' ב')
פסוק ב:כדי רשעתו. ר' נתן ב"ר הושעיה אמר, כל המשלם ממון אינו לוקה, שנא' והכהו לפניו כדי רשעתו את שמכותיו יוצאות בו ידי רשעה, יצא זה שאומר לו עמוד ושלם [ירוש' תרומות פ"ז ה"א].
פסוק ב:כדי רשעתו במספר. מלקין אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו , דאמר קרא והכהו לפניו כדי רשעתו במספר, רשעה אחת מלפניו שתי רשעיות מאחריו .
(שם כ"ג א')
פסוק ג:ארבעים יכנו. כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת. שנאמר במספר ארבעים, מנין שהוא סמוך לארבעים .
(מכות כ"ב א')
פסוק ג:יכנו. מלקין אותו ברצועה של עגל, דכתיב ארבעים יכנו וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו .
(שם כ"ג א')
פסוק ג:יכנו. יכנו ולא על הקרקע ולא על הכסות [ספרי]
פסוק ג:יכנו. מלמד שאין מלקין שנים כאחד .
(שם)
פסוק ג:לא יסיף. אין מעמידין חזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע , ואם תאמר לא יוסיף פן יוסיף למה לי דצריך לאזהורי, לפי שאין מזרזין אלא למזורזין .
(מכות כ"ג א')
פסוק ג:לא יסיף. אזהרה למכה אביו ואמו מניין, דכתיב ארבעים יכנו לא יוסיף, ומה את מי שהוא מצווה להכות הוא מצווה שלא להכות, זה שאינו מצווה להכות אינו דין שיהא מצווה שלא להכות .
(ירושלמי סנהדרין פי"א ה"א)
פסוק ג:לא יסיף. ואם הוסיף עובר בל"ת, ואין לי אלא בזמן שהוסיף על מנין של תורה, מניין שעובר אם הוסיף על אומד ב"ד, ת"ל לא יוסיף פן יוסיף – מכל מקום [ספרי].
פסוק ג:מכה רבה. אין לי אלא מכה רבה, מכה מועטת מניין, ת"ל לא יוסיף פן יוסיף, א"כ מה ת"ל מכה רבה, למד על הראשונות שהן מכה רבה .
(מכות כ"ג א')
פסוק ג:ונקלה. ת"ר, אמדוהו לכשילקה יקלה פוטרין אותו, אמדוהו לכשיצא מב"ד יקלה, מלקין אותו, ולא עוד אלא אפילו נקלה בתחלה מלקין שנאמר ונקלה ולא שנקלה כבר בב"ד .
(שם שם)
פסוק ג:ונקלה. כיצד מלקין אותו, חזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו משום דכתיב ונקלה אחיך, מצוה לנוולו [תוס' סוטה ח' א'].
פסוק ג:ונקלה אחיך. [אומדין אותו כמה מלקות יכול לקבל] דכתיב ונקלה אחיך, כי מחית אגבי דחיי מחית .
(סנהדרין י' א')
פסוק ג:ונקלה אחיך. אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש, וכמה הן שמונה עשרה אבל לא עשרים ואחד, מאי טעמא, דאמר קרא ונקלה אחיך, אחר שלקה אחיך בעינן וליכא .
(שם שם ב')
פסוק ג:ונקלה אחיך. כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר ונקלה אחיך, כשלקה הרי הוא כאחיך .
(מכות כ"ג א')
פסוק ג:ונקלה אחיך לעיניך. מכאן אמרו נתקלקל ברעי או במים פטור [ספרי].
פסוק ד:לא תחסם שור. אחד שור ואחד כל בהמה באיסור חסימה, מאי טעמא, דילפינן שור שור משבת .
(ב"ק נ"ד ב')
פסוק ד:לא תחסם שור. מכדי כל מילי איתנהו בחסימה, א"כ לכתוב רחמנא לא תדוש בחסימה, שור דכתב רחמנא למה לי, לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, מה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר, ומה נחסם אוכל בתלוש אף חוסם אוכל בתלוש .
(ב"מ פ"ט א')
פסוק ד:בדישו. ת"ר, דיש, מה דיש מיוחד דבר שהוא גדולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל דבר שהוא גדולי קרקע פועל אוכל בו, יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינם גדולי קרקע .
(שם שם)
פסוק ד:בדישו. ת"ר, דיש, מה דיש מיוחד דבר שהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, יצא המנכש בשומים ובבצלים הואיל ואינו גמר מלאכה אין הפועל אוכל בו .
(שם שם)
פסוק ד:בדישו. ת"ר, דיש, מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו, יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות הואיל ונגמרה מלאכתן למעשר, ויצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן לחלה אין הפועל אוכל בהן .
(שם שם)
פסוק ד:בדישו. ואפילו לחסמה מבחוץ אסור דאמר קרא לא תחסום שור בדישו, אמרה תורה בשעת דישה לא תהא חסימה .
(ב"מ צ' ב')
פסוק ד:בדישו. פרה הדשה בהקדש לא תאבל מהכרשינין, דאמר קרא לא תחסום שור בדישו, דישו שלך ולא דישו של הקדש .
(מעילה י"ג א')
פסוק ה:כי ישבו. אמר רב ששת א"ר אלעזר משום ר' אלעזר בן עזריה, מניין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה, שנאמר לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדו .
(יבמות ד' א')
פסוק ה:כי ישבו אחים. אחים המיוחדים בנחלה, פרט לאחים מן האם, ורבה אמר, יליף אחות אחות מבני יעקב, מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם .
(יבמות י"ז ב')
פסוק ה:כי ישבו אחים. מצוה בגדול לייבם, ואם קדם הקטן ויבם זכה, דאמר קרא כי ישבו אחים, הוקשה ישיבת אחים זה לזה .
(שם כ"ד א')
פסוק ה:כי ישבו אחים. תניא, מניין שאין הכתוב מדבר אלא באחין מן האב, נאמר כאן כי ישבו אחים ונאמר להלן (ר"פ ראה) וירשתם וישבתם בה, מה ישיבה שלהלן ישיבה שיש עמה ירושה אף ישיבה שבכאן שיש עמה ירושה, פרט לאחין מן האם .
(ירושלמי יבמות פ"א ה"א)
פסוק ה:כי ישבו אחים יחדו. אשת אחיו שלא היה בעולמו פטורה ופוטרת צרתה מן החליצה ומן היבום, דאמר קרא כי ישבו אחים יחדיו – שהיתה להם ישיבה אחת בעולם .
(יבמות י"ז ב')
פסוק ה:כי ישבו אחים יחדו. יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה, בא על יבמה גדולה תגדלנו, דאמר קרא כי ישבו אחים יחדו אפילו בן יום אחד .
(שם קי"א ב')
פסוק ה:כי ישבו אחים יחדו. תינוק בן יום אחד זוקק ליבום, דכתיב כי ישבו אחים יחדו, אחים שהיה להם ישיבה אחת בעולם .
(נדה מ"ד א')
פסוק ה:כי ישבו אחים יחדו. רבי אבין בשם ר' יונתן אמר, מניין שאין הכתוב מדבר אלא באחין מן האב, שנאמר כי ישבו אחים יחדו, את שישיבתם בבית אחד, יצאו אחין מן האם שזה הולך לבית אביו שלו וזה הולך לבית אביו שלו .
(ירושלמי יבמות פ"א ה"א)
פסוק ה:ומת אחד מהם. שלשה אחים נשואים שלש נשים, מת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה, זו שעליה זיקת יבם אחר ולא שעליה זיקת שני יבמים .
(יבמות ל"א ב')
פסוק ה:ובן. אחד הבן ואחד הבת .
(ב"ב ק"ט א')
פסוק ה:ובן אין לו. מי שיש לו בן מכל מקום ואפילו ממזר פוטר את אשת אביו מן היבום, דאמר קרא ובן אין לו – עיין עליו .
(יבמות כ"ב ב')
פסוק ה:ובן אין לו. החולץ ליבמתו ונמצאה מעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחים, לפי שחליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה, מאי טעמא, דאמר קרא ובן אין לו – עיין עליו .
(שם ל"ה ב')
פסוק ה:ובן אין לו. אין לי אלא בן, בן הבן, בת הבן, בן בת הבן מניין, ת"ל ובן אין לו – עיין עליו .
(ב"ב קט"ו א')
פסוק ה:ובן אין לו. תנוק בן יום אחד פוטר מן היבום, מאי טעמא, דאמר קרא ובן אין לו והא אית ליה .
(נדה מ"ד א')
פסוק ה:לא תהיה וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, מניין שאין קדושין תופסין ביבמה, שנאמר
פסוק ה:לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר – לא תהא בה הויה, ושמואל אמר אעפ"כ צריכה גט .
(יבמות צ"ב ב')
פסוק ה:לא תהיה וגו'. תניא, מניין שמיתת הבעל מתרת את האשה להנשא, דאמר קרא ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, הא יש לו בן מיתה מתרת .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)
פסוק ה:לא תהיה וגו'. מה ת"ל, לפי שאמרנו אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים, יכול תהא פטורה, ת"ל לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר אלא חולצת [ספרי].
פסוק ה:אשת המת. פרט לאשת שוטה וקטן שאין להם אישות כלל [רמב"ם פ"ו ה"ח מיבום].
פסוק ה:החוצה. החוצה – לרבות את הארוסה .
(יבמות י"ג ב')
פסוק ה:לאיש זר. לאיש שהיא זרה לו, אמרה תורה לא תהיה לו לאשה אפילו במקום מצוה .
(ירושלמי יבמות פ"א ה"א)
פסוק ה:יבמה יבא. היבמה נקנית בביאה, דאמר קרא יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה .
(קדושין י"ד א')
פסוק ה:יבמה יבא. ואפילו בהעראה קונאה, דילפינן ביאה ביאה [מן לא יבא ממזר בקהל ה'] .
(יבמות נ"ד ב')
פסוק ה:יבמה יבא עליה. ואפילו בעל כרחה .
(שם כ"ט ב')
פסוק ה:יבמה יבא עליה. אמר רב יהודה אמר רב, כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה [שם ל' א']
פסוק ה:יבמה יבא עליה. תניא, אבא שאול אומר, הכונס את יבמתו לשם נוי ולשם אישות ולשם דבר אחר כאלו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר, וחכמים אומרים יבמה יבא עליה – מכל מקום .
(שם שם ב')
פסוק ה:יבמה יבא עליה. מצות יבום קודמת למצות חליצה, דכתיב יבמה יבא עליה – מצוה, שיכול כיון שבתחלה היתה עליו בגלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון, ת"ל יבמה יבא עליה – מצוה .
(שם שם)
פסוק ה:יבמה יבא עליה. הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון קנה, דאמר קרא יבמה יבא עליה – מכל מקום .
(יבמות נ"ד א')
פסוק ה:יבמה יבא עליה. תניא, יבמה יבא עליה כדרכה, ולקחה – שלא כדרכה .
(שם שם)
פסוק ה:יבמה יבא עליה. אמר רב יהודה, בא עליה ישן לא קנאה, דאמר קרא יבמה יבא עליה – עד דמכוין לשם ביאה .
(שם שם)
פסוק ה:יבמה יבא עליה. יבמה יבא עליה לדעתו ולדעתה, ולקחה לו לאשה – אפילו שלא לדעתו ושלא לדעתה .
(ירושלמי יבמות פ"ו ה"א)
פסוק ה:יבמה יבא עליה. יבמה יבא עליה – ביאה גמורה, ולקחה לו לאשה – אפילו ביאה שאינה גמורה .
(שם שם)
פסוק ה:יבמה יבא עליה. תניא, ערות אשת אחיך לא תגלה (פ' אחרי) ויבמה יבא עליה בדבור אחד נאמרו .
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב)
פסוק ה:עליה. שומע אני אפילו באחת מכל עריות שבתורה הכתוב מדבר, נאמר כאן עליה ונאמר להלן (פ' אחרי) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור עליה, מה כאן במקום מצוה אף להלן במקום מצוה, ואמר רחמנא לא תקח, ואין לי אלא היא, מניין לרבות צרתה וצרת צרתה ת"ל (שם) לצרור, התורה רבתה צרות הרבה .
(יבמות ג' ב', י"ג א')
פסוק ה:עליה. הכונס את יבמתו ובא הוא או אחד מן האחים על צרתה, הרי זה עובר בעשה, שנאמר יבמה יבא עליה, עליה ולא על צרתה, ולאו הבא מכלל עשה – עשה [רמב"ם פ"א הי"ב מיבום].
פסוק ה:ולקחה. פרט לערוה וצרתה, פרט לערוה, דאמר קרא ולקחה – לזו ולא לאחרת , ופרט לצרתה, דאמר קרא ולקחה, כל היכי דאיכא תרי לקוחין דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי שריא ואי לא – תרוייהו אסירי .
(יבמות ח' א וברש"י)
פסוק ה:ולקחה לו לאשה. הכונס את יבמתו הרי היא כאשתו לכל דבר ומגרשה בגט ומחזירה, דאמר קרא ולקחה לו לאשה, כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר .
(שם ל"ט א')
פסוק ה:ולקחה לו לאשה. יבמה יבא עליה, זו ביאה, ולקחה לו לאשה זה המאמר , יכול כשם שהביאה גומרת בה כך המאמר גומר בה ת"ל ויבמה, אורעה כל הפרשה כולה ליבום, הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה, א"כ מה הועיל בה מאמר – לאוסרה לאחין .
(ירושלמי יבמות פ"ה ה"א)
פסוק ה:ויבמה. [צרת ערוה במקום מצוה אסירא, שלא במקום מצוה שריא], דאמר קרא ויבמה, במקום יבום הוא דאסירא צרה, שלא במקום יבום שריא .
(יבמות ח' א')
פסוק ה:ויבמה. אפילו בעל כרחה .
(שם שם ב')
פסוק ה:ויבמה. שני אחים ומת אחד מהם ויבם השני את אשת אחיו ואח"כ נולד להם אח ומת המייבם, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה, דאמר קרא ולקחה לו לאשה ויבמה, עדיין יבומי הראשונים עליה [שם י"ט ב']
פסוק ה:ויבמה. יכול כשם שביאה גומרת בה כך יהיו כסף ושטר גומרים בה, ת"ל יבמה יבא עליה ויבמה, מלמד שביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרים בה .
(קדושין י"א א')
פסוק ה:ויבמה. אפילו בהעראה .
(ירושלמי יבמות פ"ו ה"א)
פסוק ו:והיה הבכור. אע"פ שבכל התורה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא אתאי גז"ש על שם אחיו על שם אחיהם ואפיקתא מפשטיה, והכי קאמר קרא, והיה הבכור קם על שם אחיו המת .
(יבמות כ"ד א')
פסוק ו:והיה הבכור. מכאן שמצוה בגדול לייבם , ואימא כי איכא בכור תתקיים מצות יבום כי ליכא בכור לא תתקיים מצות יבום, אמר קרא ומת אחד מהם, מי לא עסקינן דמית בכור ואמר רחמנא לייבם קטן .
(שם שם)
פסוק ו:והיה הבכור. תנא אביי קשישא, מצוה בגדול לייבם דכתיב והיה הבכור, כבכור, מה בכור בכורתו גרמה לו אף גדול גדולתו גרמה לו .
(יבמות כ"ד א')
פסוק ו:והיה הבכור. כבכור, מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אף יבם אינו נוטל בראוי כבמוחזק .
(שם שם ב')
פסוק ו:והיה הבכור. [היבם שחלק עם אחיו בנכסי אביו נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל, ואם עלה גורלו בשני מקומות נוטל בשני מקומות, ואע"פ דבכור קרייה רחמנא] אפ"ה והיה הבכור כתיב, הווייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור .
(ב"ב י"ב ב')
פסוק ו:והיה הבכור. כבכור, מה בכור אין לו בשבח ששבחו נכסים קודם חלוקה אף יבם אין לו בשבח ששבחו נכסים קודם חלוקה .
(בכורות נ"ב א')
פסוק ו:והיה הבכור. כבכור, מה בכורה חוזרת ביובל אף חלק יבם חוזר ביובל .
(שם שם ב')
פסוק ו:והיה הבכור. במה אנן קיימין, אם בנולד, יאמר יקום על שם אחי אביו המת, אלא אם אינו לנולד, תנהו ענין למייבם, מכאן שמצוה בגדול לייבם .
(ירושלמי יבמות פ"א ה"א)
פסוק ו:אשר תלד. פרט לאיילונית שאינה יולדת .
(יבמות כ"ד א')
פסוק ו:יקום. אימא כי מייבם בכור לשקול נחלה וכי מייבם פשוט לא לשקול נחלה , אמר קרא, יקום על שם אחיו והרי קם .
(יבמות כ"ד א')
פסוק ו:יקום. הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו, דאמר קרא יקום על שם אחיו והרי קם .
(שם מ' א')
פסוק ו:יקום. [האשה שאמרה מת בעלי] ונתייבמה, יבמה נכנס לנחלה על פיה, דכתיב יקום על שם אחיו והרי קם .
(שם קי"ז ב')
פסוק ו:על שם אחיו. אתה אומר לנחלה או אינו אלא לשם, שאם היה שמו יוסף קורין אותו יוסף, יוחנן קורין אותו יוחנן , הרי אני דן, נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן (פ' ויחי) על שם אחיהם יקראו בנחלתם, מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן נחלה .
(שם כ"ד א')
פסוק ו:המת. לפי שנאמר להלן אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים, מניין שאם מת ראשון ייבם שני, מת שני ייבם שלישי, ת"ל המת המת ריבה [ספרי].
פסוק ו:ולא ימחה שמו. פרט לסריס ששמו מחוי .
(יבמות כ"ד א')
פסוק ו:ולא ימחה שמו. מי שמת והניח אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם, ת"ל ולא ימחה שמו מישראל את ששמו מחוי, יצא זה שאין שמו מחוי, יכול תהא מותרת להנשא, ת"ל להקים לאחיו שם בישראל, עד שתדע אם בן קיימא הוא או לא .
(ירושלמי יבמות פ"ד ה"א)
פסוק ז:ואם לא יחפץ. ואם לא יחפץ וחלצה נעלו – הא אם חפץ מייבם, מלמד שכל העולה ליבום עולה לחליצה, וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה (יבמות כ' א')
פסוק ז:ואם לא יחפץ. אמר רב אין כופין לחליצה, וכי אתו לקמיה דרב, אמר להו, אי בעית חלוץ אי בעית יבם, בדידך תלי רחמנא, ואם לא יחפוץ האיש, הא אם חפץ אי בעי חלץ ואי בעי ייבם .
(שם ל"ט ב')
פסוק ז:ואם לא יחפץ. היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיעברו עליה ג' חדשים , ומעשה באדם אחד שבא לפני רבי יוסי, אמר ליה, מהו לחלוץ בתוך ג' חדשים, אמר ליה לא, אמרו לו, ותחלוץ ומה בכך, קרא עליו מקרא זה, ואם לא יחפץ, הא אם חפץ ייבם, כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה .
(שם מ"א ב')
פסוק ז:ואם לא יחפץ. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה, ונייבם לחדא ויחלוץ לחדא, אמר קרא ואם לא יחפץ, הא אם חפץ ייבם, מכאן שכל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה .
(שם מ"ד א')
פסוק ז:ואם לא יחפץ. מצות יבום קודמת למצות חליצה, דאמר קרא ואם לא יחפץ האיש לקחת וחלצה, הא אם חפץ מייבם (שם נ"ד ב').
פסוק ז:לא יחפץ האיש. הקטן שנחלץ לא עשה כלום, מאי טעמא, איש כתיב בפרשה .
(שם ק"ה ב')
פסוק ז:לא יחפץ האיש. ואם לא יחפץ האיש ולא שלא חפץ בה המקום, מכאן לעריות שחייבין עליהן מיתת ב"ד שאין עולות לא ליבום ולא לחליצה [ספרי].
פסוק ז:ועלתה. מלמד שמצוה בב"ד שיהיה בגובה של עיר [ספרי].
פסוק ז:ועלתה יבמתו. יבמתו יבמתו ריבה אפילו שתי יבמות הבאות מבית אחד .
(יומא י"ג ב')
פסוק ז:ועלתה יבמתו. כלל אמרו ביבמה, כל שהיא איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת, איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת , דאמר קרא ועלתה יבמתו השערה, מה ת"ל יבמתו, לומר לך, יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום, ואיזו היא, זו חייבי לאוין, ואימא חייבי כריתות, אמר קרא ואם לא יחפץ האיש לקחת, הא חפץ מייבם, מלמד שכל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה .
(יבמות כ' א')
פסוק ז:ועלתה יבמתו. מה ת"ל יבמתו, לפי שנאמר והיה הבכור אשר תלד, יכול שאני מוציא קטנה וזקנה, ת"ל יבמתו יבמתו ריבה [ספרי].
פסוק ז:ועלתה יבמתו. מכאן שהיבמה הולכת אחר היבם .
(ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו)
פסוק ז:השערה. אמר רבא, צריכי דייני למקבע דוכתא, דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים .
(יבמות ק"א ב')
פסוק ז:אל הזקנים. זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה, מכאן דמצות חליצה בשלשה דיינים .
(שם שם א')
פסוק ז:אל הזקנים. מלמד שמצוה לב"ד שיהיו בזקנים [ספרי].
פסוק ז:ואמרה. בלשון הקודש .
(יבמות ק"ו ב')
פסוק ז:מאן יבמי. תנא רבי ישמעאל, מאן יבמי ולא זה שמאנו שמים [פרט לחייבי לאוין שאינן עולות ליבום], אלא מעתה לא תהא צריכה חליצה, א"ר ירמיה, יבמתו יבמתו, התורה רבתה לחליצה .
(ירושלמי יבמות פ"א ה"א)
פסוק ז:מאן יבמי. היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים, ותחלוץ מיד, תנא רבי הושעיא, מאן יבמי וגו', זה שאומרים לו יבם אומרים לו חלוץ, וזה שאין אומרים לו יבם אין אומרים לו חלוץ .
(שם פ"ד ה"א)
פסוק ז:להקים לאחיו שם. סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו, ואע"פ דכתיב להקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הוא [אפ"ה שעת הכושר דמעיקרא מילתא היא], דאל"ה אין לך אשה שכשרה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו .
(יבמות ע"ט ב')
פסוק ז:שם בישראל. תנא רב שמואל בר יהודה, בישראל – בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים .
(שם ק"א ב')
פסוק ז:לא אבה. לא אבה הוא ולא שלא אבה בה המקום, [מכאן לחייבי כריתות שאינן עולות לא ליבום ולא לחליצה] [ספרי].
פסוק ז:לא אבה יבמי. אמר אביי, האי מאן דמקרי גט חליצה לא לקרי לדידה לא לחודיה ואבה לחודיה, דמשמע אבה יבמי, אלא לא אבה יבמי .
(יבמות ק"ו ב')
פסוק ח:וקראו לו. הם ולא שלוחם .
(שם ק"א ב')
פסוק ח:זקני עירו. לרבות אפילו שלשה הדיוטות .
(שם שם א')
פסוק ח:זקני עירו. זקני עירו ולא זקני עירה, מלמד שהיבמה הולכת אחר היבם להתירה .
(סנהדרין ל"א ב')
פסוק ח:ודברו אליו. מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה אומרים לו כלך אצל שכמותך ולא תכניס קטטה בתוך ביתך .
(יבמות ק"א ב')
פסוק ח:ועמד. ועמד לאו דוקא, אלא בין יושב בין עומד בין מוטה, מאי טעמא, מדלא כתיב ויעמד .
(מו"ק כ"א א')
פסוק ח:ואמר, מלמד שהאלם שחלץ חליצתו פסולה לפי שאינו באמר .
(יבמות ק"ד ב')
פסוק ח:לא חפצתי לקחתה. לא חפצתי – ולא שלא חפץ בה המקום, [מכאן לעריות שאינן עולות לא ליבום ולא לחליצה] [ספרי].
פסוק ט:ונגשה יבמתו. הקטנה שחלצה תחלוץ משהגדיל, מאי טעמא איש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש .
(יבמות ק"ה ב')
פסוק ט:לעיני הזקנים. פרט לסומין .
(יבמות ק"א א')
פסוק ט:לעיני הזקנים. אמר רבא, צריכי דייני למחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה, דכתיב לעיני הזקנים וירקה .
(שם ק"ו ב')
פסוק ט:וחלצה נעלו. חלצה באנפליא חליצתה פסולה, מאי טעמא, מידי דמגין בעינן, דכתיב נעל, ונעל מידי דמגין הוא, דכתיב (יחזקאל ט״ז:י׳) ואנעלך תחש .
(שם ק"א א' וברש"י)
פסוק ט:וחלצה נעלו. בעי ר' ינאי, קרעתהו מהו, שרפתהו מהו , מי בעינן גלויי כרעי והא איכא, או דילמא חליצה בעינן וליכא, תיקו .
(שם ק"ב א')
פסוק ט:וחלצה נעלו. אמר ליה רב כהנא לשמואל, ממאי דהאי וחלצה נעלו משלף הוא ואימא זרוזי הוא וכדכתיב (ישעיהו נ״ח:י״א) ועצמותיך יחליץ ואמר רבא זרוזי גרמי , אמר ליה, א"כ לכתוב וחלצה נעלו ברגלו, מאי מעל רגלו, ש"מ משלף הוא .
(שם שם ב')
פסוק ט:וחלצה נעלו. אמר רב יהודה אמר רב, סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו, שנא' (יחזקאל ט״ז:י׳) ואנעלך תחש, ואימא תחש אין, מידי אחרינא לא, נעל נעל ריבה .
(שם שם)
פסוק ט:וחלצה נעלו. ת"ר, נעלו, אין לי אלא נעלו, נעל של כל אדם מניין, ת"ל נעל נעל מכל מקום , א"כ מה ת"ל נעלו – נעלו הראוי לו, פרט לגדול שאין יכול להלך בו ופרט לקטן שאינו חופה רוב רגלו, ופרט לסנדל המסויים שאין לו עקב .
(יבמות ק"ג ב')
פסוק ט:וחלצה נעלו. הגידמת מותרת לחלוץ בשיניה, מאי טעמא, דהא לא כתיב וחלצה בידה .
(שם ק"ה א')
פסוק ט:מעל רגלו. שני מנעלים על רגלו, זה על גב זה, ושלפתיה לעילאי וקאי תתאי, פסול, מאי טעמא, מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל .
(שם ק"ב א')
פסוק ט:מעל רגלו. חלצה מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה , ואע"פ דכתיב שלש רגלים תחוג ודרשינן רגלים פרט לבעלי קבין, שאני הכא דכתיב מעל רגלו, אי הכי למעלה מן הארכובה נמי, מעל כתיב ולא מעל דמעל .
(שם ק"ג ב')
פסוק ט:מעל רגלו. חלצה בשמאל חליצתה פסולה, מאי טעמא, אמר עולא, ילפינן רגל רגל ממצורע, מה להלן דימין אף כאן דימין .
(שם ק"ד א')
פסוק ט:וירקה. רקקה דם חליצתה כשרה, דמי כתיב וירקה רוק, והני מילי כשמצצה ורקקה, לפי שאי אפשר לדם הנמצץ בלא צחצוחי רוק .
(שם ק"ה א')
פסוק ט:וירקה. אכלה תומא או גרגושתא ורקקה, לא עשתה ולא כלום, מאי טעמא וירקה מעצמה בעינן וליכא .
(שם ק"ו ב')
פסוק ט:וירקה. רוק הנראה לדיינים .
(יבמות ק"ו ב')
פסוק ט:וירקה בפניו. אמר אביי, רקקה וקלטתו הרוח לא עשתה ולא כלום, מאי טעמא, וירקה בפניו בעינן .
(שם שם)
פסוק ט:וירקה בפניו. יכול בפניו ממש, ת"ל לעיני הזקנים [ספרי].
פסוק ט:וירקה בפניו. הסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו, ואין זה רואה הרוק [רמב"ם פ"ד ה"ח מחליצה].
פסוק ט:וענתה. אין עונה אלא מפי אחר .
(ירושלמי יבמות פ"ב ה"א)
פסוק ט:וענתה ואמרה. נאמר כאן וענתה ואמרה ונאמר להלן (פ' תבא) וענו הלוים ואמרו, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש .
(סוטה ל"ב א')
פסוק ט:ואמרה. מלמד שהאלמת שחלצה חליצתה פסולה, לפי שאינה בואמרה .
(יבמות ק"ד ב')
פסוק ט:ככה יעשה לאיש. חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשרה, דאמר קרא ככה יעשה לאיש – כל דבר שהוא מעשה באיש מעכב .
(יבמות ק"ד ב')
פסוק ט:אשר לא יבנה. החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה וצרותיה על החלוץ ועל שאר האחין, דאמר קרא אשר לא יבנה את בית אחיו, כיון שלא בנה שוב לא יבנה .
(שם ז' ב')
פסוק ט:את בית אחיו. הבא על יבמתו ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה עובר בעשה [דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו, בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים] .
(שם י' ב' וברש"י)
פסוק ט:את בית אחיו. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה, ונייבם לתרווייהו, א"ר יוחנן, אמר קרא, אשר לא יבנה את בית אחיו, בית אחר הוא בונה ואינו בונה שני בתים .
(שם מ"ד א')
פסוק ט:את בית אחיו. מי שמת אחיו והניח שתי נשים, ואחת אסורה עליו משום ערוה, שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום, שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו, בית שיכול לבנותו כולו בונה מקצתו, ובית שאינו יכול לבנות כולו אינו בונה אף מקצתו [רמב"ם פ"ו הי"ד מיבום].
פסוק י:ונקרא שמו. מאן דאמר חליצה שבח הוא לו יליף גז"ש ונקרא שמו, ויקרא בהם שמי (פ' ויחי), מה קריאה דלהלן שבח אף קריאה שבכאן שבח .
(ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו)
פסוק י:ונקרא שמו בישראל. מכאן שמצוה על העומדים שם לענות חלוץ הנעל .
(יבמות ק"א ב')
פסוק י:בישראל. אמר רבא, אין הגר רשאי להיות דיין לחליצה ואפילו אמו מישראל, שנאמר ונקרא שמו בישראל, עד שיהיו אביו ואמו מישראל .
(שם ק"ב א')
פסוק י:בית חלוץ הנעל. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה, ונחלוץ לתרווייהו, אמר מר זוטרא בר טוביה, אמר קרא בית חלוץ הנעל, בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שני בתים .
(שם מ"ד א')
פסוק י:בית חלוץ הנעל. בישראל בית חלוץ הנעל, כיון שחלץ בה נעל הותרה לכל ישראל, מכאן ליבמה שקונה עצמה בחליצה .
(קדושין י"ד א')
פסוק י:חלוץ הנעל. ותהא יבמה יוצאת בגט מק"ו, ומה אשת איש שאין יוצאת בחליצה יוצאת בגט, זו שיוצאת בחליצה אינו דין שיוצאת בגט, אמר קרא חלוץ הנעל, נעל אין, מידי אחרינא לא .
(שם שם)
פסוק יא:כי ינצו אנשים. אין שלום יוצא מתוך מריבה, וכן הוא אומר (פ' א') כי יהיה ריב בין אנשים והיה אם בן הכות הרשע [ספרי].
פסוק יא:אנשים יחדו. אין לי אלא אנשים, איש עם אשה ואשה עם איש מניין ת"ל יחדו – מכל מקום .
(שם)
פסוק יא:איש ואחיו. לרבות עבדים שיש להם בושת, מאי טעמא, איש ואחיו – אחיו הוא במצות .
(ב"ק פ"ח א')
פסוק יא:אשת האחד. אשת האחד ולא אשת שנים .
(ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג)
פסוק יא:ושלחה ידה. פרט לשליח בית דין .
(ב"ק כ"ח א')
פסוק יא:והחזיקה. ממשמע שנאמר ושלחה ידה איני יודע שהחזיקה, מה ת"ל והחזיקה, לומר לך, כיון שנתכוין להזיק אע"פ שלא נתכוין לבייש חייב .
(שם כ"ז א')
פסוק יא:והחזיקה. נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת, שנאמר ושלחה ידה והחזיקה, אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין .
(ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג)
פסוק יא:במבשיו. אין לי אלא מבושיו, מניין לרבות כל דבר שיש בו סכנה, ת"ל והחזיקה, מכל מקום [ספרי].
פסוק יב:וקצתה. מהו וקצתה – ממון, מנלן, נאמר כאן לא תחוס עינך ונאמר להלן (פ' שופטים י"ט כ"א) ולא תחוס עינך, מה להלן ממון אף כאן ממון [ספרי]
פסוק יב:וקצתה את כפה. במה דברים אמורים בשיכולה להציל ע"י דבר אחר, אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר נעשה ידה כשליח ב"ד ופטורה .
(ב"ק כ"ח א')
פסוק יג:לא יהיה וגו'. תניא רבי עקיבא אומר, מניין שלא יקיים סלע פחות משקל ולא דינר פחות מטרפעיק, ת"ל לא יהיה לך [ספרי].
פסוק יג:גדולה וקטנה. יכול לא יעשה ליטרא, חצי ליטרא, ורביע ליטרא, ת"ל גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה .
(שם)
פסוק יד:לא יהיה לך. ת"ר, לא יהיה לך, מלמד שמעמידין אגרדמין למדות ואין מעמידין אגרדמין לשערים .
(ב"ב פ"ט א')
פסוק יד:בביתך. אמר רב יהודה מסורא, לא יהיה לך בביתך, מה טעם, משום איפה ואיפה, לא יהיה לך בביתך, מה טעם – משום אבן ואבן, אבל אבן שלמה וצדק יהיה לך, איפה שלמה וצדק יהיה לך .
(ב"ב פ"ט א')
פסוק יד:בביתך. תניא, רבי עקיבא אומר, מניין שלא יקיים אדם מדה חסרה להיות מודד בה לתוך ביתו, ת"ל לא יהיה לך בביתך [ספרי].
פסוק יד:גדולה וקטנה. יכול לא יעשה קב תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב, ת"ל גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהיה נוטל בגדולה ומהדר בקטנה .
(שם)
פסוק טו:אבן שלמה וצדק. היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין, דאמר קרא אבן שלמה וצדק, צדק משלך ותן לו .
(ב"ב פ"ח ב')
פסוק טו:אבן שלמה וצדק. ת"ר, מניין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין, ת"ל אבן שלמה , ומניין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין ולפחות לו מן הדמים, והריני מכריע במקום שמעיינין ולהוסיף לי על הדמים שאין שומעין לו, ת"ל אבן שלמה וצדק .
(שם פ"ט ב')
פסוק טו:איפה שלמה וצדק. ת"ר, מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין, ת"ל איפה שלמה, ומניין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין ולפחות לו מן הדמים והריני גודש במקום שמוחקין ואוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו, ת"ל איפה שלמה וצדק יהיה לך .
(שם שם)
פסוק טו:יהיה לך. מכאן אמרו, הסיטון מקנח את מדותיו אחת לל' יום ובעה"ב אחת לי"ב חודש [ספרי].
פסוק טו:למען יאריכו ימיך. מכאן אמרו חכמים, כל מצונ שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה נענשין עליה .
(ירושלמי ב"ב פ"ה ה"ח)
פסוק טז:כל עשה אלה. א"ר לוי, קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה , והא גבי עריות נמי כתיב אלה , ההוא למעוטי מדות מכרת, ואלא מאי עודפייהו, התם אפשר בתשובה הכא לא אפשר בתשובה .
(ב"ב פ"ח ב')
פסוק טז:כל עשה אלה. יכול לא יהא חייב עד שיעבור את כולם, ת"ל כל עושה אלה, אפילו אחת מאלה [ספרי].
פסוק טז:כל עושה עול. מכאן אמרו, אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בישנים ואפילו סאה בדינר .
(שם)
פסוק יז:זכור. תניא, אי זכור, יכול בלב, כשהוא אומר (פ' י"ט) לא תשכח הרי שכחת הלב אמירה, הא מה אני מקיים זכור – בפה .
(מגילה י"ח א')
פסוק יז:בדרך בצאתכם ממצרים. בדרך – בשעת טרופכם , בצאתכם ממצרים – בשעת גאולתכם מהו אומר שמעו עמים ירגזון, אבל זה – ולא ירא אלהים [ספרי].
פסוק יח:אשר קרך. אין קרך אלא נזדמן לך .
(שם)
פסוק יח:כל הנחשלים אחריך. מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי המקום .
(שם)
פסוק יח:ואתה עיף וגו'. עיף ויגע – ישראל, ולא ירא אלהים – עמלק .
(שם)
פסוק יט:תמחה. אפילו מן העצים ואבנים [מדרש הובא בפוסקים].
פסוק יט:זכר עמלק. זכר בסגו"ל קרינן .
(ב"ב כ"א ב')
פסוק יט:מתחת השמים. שלא יהא נין ונכד ולא גמל ולא חמור תחת השמים, שלא יאמרו גמל זה של עמלק [ספרי].
פסוק יט:לא תשכח. לא תשכח – בלב .
(שם)