"אמחה" ו"תמחה"
במצוות מחיית עמלק נצטווינו "זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' תמחה את זכר עמלק" (דברים כה, יז-יט), המצווה מוטלת על ישראל; ברם פרשת בשלח נאמר "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז, יד), הקב"ה בעצמו ימחה את עמלק - אם כן הוא, על מי מוטל למחות את זכרו של עמלק?
על שני יסודות ביהדות נאמר בתורה שקיומם מובטח, שישרדו לעד: תשובה ותורה.
הקב"ה כרת ברית עם ישראל שישמרו את התורה, "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שמות לד, כז), והבטיח "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא). הבטחה זו חוזרת גם בנביא, "ואני זאת בריתי וכו' ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (ישעיה נט, כא). לגבי התשובה נחלקו תנאים ואמוראים, אך הרמב"ם פסק ש"אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה וכו' שנאמר 'והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלוקיך... ושב ה' אלוקיך וגו'' (דברים ל, א-ג)".
ובאמת חלקו בזה תנאים בסוף מסכת סנהדרין, "רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין"; ורבי יהושע אמר שאפילו אין עושים תשובה נגאלים (צז ע"ב). כל אחד מהתנאים הביא ראיות ממקראות לשיטתו, וכדי שהפסוקים לא יסתרו זה את זה, פירשה שם הגמרא, שמשיח בן דוד יבוא או בדור שכולו זכאי, כאשר יחזרו בתשובה; או בדור שכולו חייב, ללא חזרה בתשובה. ועל כן יש פסוקים המתארים גאולה בדרך של תשובה, ויש פסוקים העוסקים בגאולה ללא תשובה. כן הזכירו שם את הפסוק "אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב), ודרשו: "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה" (סנהדרין צח ע"א), יש גאולה שתבא במהירות "כענני שמיא", ויש שתבוא לאטה "עני ורֹכב על חמור" (זכריה ט, ט).
וכבר פירשו אחרונים את דברי הגמרא שם, שגם מי שאומר שהגאולה עשויה לבוא בלא תשובה, היינו בלא תשובה מאהבה, ומכל מקום "הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה" (סנהדרין צז ע"ב). כלומר שבסופו של דבר יחזרו בתשובה, רק שזו תהיה בהתערותא דלעילא, בהתערבות ההשגחה העליונה, אפילו שלא ברצונם של ישראל. וזה שאמר ר' אליעזר, אם ישראל עושין תשובה, היינו תשובה רצונית מצד עצמן, שנאמר "שובו בנים שובבים" - "ארפא משובתיכם" (ירמיהו ג, כב); והשיב לו ר' יהושע, דההוא קרא בתשובה הכרחית קאמר, כדאמר לעיל "מעמיד להם מלך קשה כהמן וכו'".
וכשזקני ישראל טענו שהופרה הברית עם הקב"ה, הבטיחנו הנביא יחזקאל, שהברית לא תופר לעולם: "אתה מוצא כשבקשו לפרוק עול בימי יחזקאל, כתיב 'באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה'' אמרו לו: בן אדם כהן הקונה עבד, מהו שיאכל בתרומה? אמר להם, יאכל. א"ל, אם חוזר ומוכרו לישראל, לא יצא מרשותו? א"ל, הן. א"ל, אף אנו יצאנו מרשותו, נהיה כעובדי אלילים. אמר להם יחזקאל 'והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם' (יחזקאל כ, לב-לג)".
והקב"ה ימלוך עלינו בתשובה שתיגרם בהתערותא דלעילא: "ולקחתי אתכם וכו' וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' ונתתי לכם לב חדש וכו' ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחֻקי תלכו וכו'" (יחזקאל לו, כד - כז), הרי שהתערבות אלוקית תגרום לטהרה, ללב חדש ולרוח חדשה.
עתה נחזור לפרשתנו פרשת עמלק. עמלק הוא ראש לכל הקליפות המעכבות את ישראל מלחזור בתשובה, מלקבל את התורה ומלהיכנס לארץ ישראל: "'ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידִם' (שמות יז, ח) - ...שרפו ידיהם מן התורה". והוא "אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח), שמקרר את ישראל. ופירש הזהר, שהוא היושב על מפתחי הלב ומונע מישראל מלחזור בתשובה ומלבוא לארץ ישראל, והוא השטן והוא היצה"ר (תיקוני זוהר נ ע"ב), וע"כ ישנה חובה למחות כל זכר ממנו. והודיע הקב"ה למשה שעלינו למחות את זכר עמלק מלתתא, והבטיחו שלא יחשוש שמא לא יוכל לו, ואמר לו "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז, יד), כלומר, החובה מוטלת עלינו, אך מובטחים אנו מפי הגבורה, שגם אם לא נוכל לו, הקב"ה יסייע בידינו, וסופו של דבר הוא ימחה את שמו, ותיסלל הדרך לתשובה ולתורה ולגאולה שלמה. "והסרתי את לב האבן מבשרכם וכו' ועשיתי את אשר בחֻקי תלכו" (יחזקאל לו, כו-כז).
מחיית עמלק תיעשה משני צדדים, בהתערותא דלעילא ובהתערותא דלתתא: "אמחה" ו"תמחה".