תנ"ך על הפרק - דברים כה - "אמחה" ו"תמחה" / הרב מרדכי גרינברג שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים כה

178 / 929
היום

הפרק

מלקות, אסור חסימת בהמה, יבום, חליצה, רודף, היחס לעמלק

כִּֽי־יִהְיֶ֥ה רִיב֙ בֵּ֣ין אֲנָשִׁ֔ים וְנִגְּשׁ֥וּ אֶל־הַמִּשְׁפָּ֖ט וּשְׁפָט֑וּם וְהִצְדִּ֙יקוּ֙ אֶת־הַצַּדִּ֔יק וְהִרְשִׁ֖יעוּ אֶת־הָרָשָֽׁע׃וְהָיָ֛ה אִם־בִּ֥ן הַכּ֖וֹת הָרָשָׁ֑ע וְהִפִּיל֤וֹ הַשֹּׁפֵט֙ וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָת֖וֹ בְּמִסְפָּֽר׃אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף פֶּן־יֹסִ֨יף לְהַכֹּת֤וֹ עַל־אֵ֙לֶּה֙ מַכָּ֣ה רַבָּ֔ה וְנִקְלָ֥ה אָחִ֖יךָ לְעֵינֶֽיךָ׃לֹא־תַחְסֹ֥ם שׁ֖וֹר בְּדִישֽׁוֹ׃כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ׃וְהָיָ֗ה הַבְּכוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל־שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שְׁמ֖וֹ מִיִּשְׂרָאֵֽל׃וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙ מֵאֵ֨ין יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי׃וְקָֽרְאוּ־ל֥וֹ זִקְנֵי־עִיר֖וֹ וְדִבְּר֣וּ אֵלָ֑יו וְעָמַ֣ד וְאָמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי לְקַחְתָּֽהּ׃וְנִגְּשָׁ֨ה יְבִמְתּ֣וֹ אֵלָיו֮ לְעֵינֵ֣י הַזְּקֵנִים֒ וְחָלְצָ֤ה נַעֲלוֹ֙ מֵעַ֣ל רַגְל֔וֹ וְיָרְקָ֖ה בְּפָנָ֑יו וְעָֽנְתָה֙ וְאָ֣מְרָ֔ה כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִבְנֶ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָחִֽיווְנִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל׃כִּֽי־יִנָּצ֨וּ אֲנָשִׁ֤ים יַחְדָּו֙ אִ֣ישׁ וְאָחִ֔יו וְקָֽרְבָה֙ אֵ֣שֶׁת הָֽאֶחָ֔ד לְהַצִּ֥יל אֶת־אִישָׁ֖הּ מִיַּ֣ד מַכֵּ֑הוּ וְשָׁלְחָ֣ה יָדָ֔הּ וְהֶחֱזִ֖יקָה בִּמְבֻשָֽׁיו׃וְקַצֹּתָ֖ה אֶת־כַּפָּ֑הּ לֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶֽךָ׃לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּכִֽיסְךָ֖ אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּבֵיתְךָ֖ אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃אֶ֣בֶן שְׁלֵמָ֤ה וָצֶ֙דֶק֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ אֵיפָ֧ה שְׁלֵמָ֛ה וָצֶ֖דֶק יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִ֣יכוּ יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה כֹּ֖ל עֹ֥שֵׂה עָֽוֶל׃זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחַרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהוָֽה־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב מרדכי גרינברג שליט

"אמחה" ו"תמחה"

במצוות מחיית עמלק נצטווינו "זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' תמחה את זכר עמלק" (דברים כה, יז-יט), המצווה מוטלת על ישראל; ברם פרשת בשלח נאמר "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז, יד), הקב"ה בעצמו ימחה את עמלק - אם כן הוא, על מי מוטל למחות את זכרו של עמלק?

על שני יסודות ביהדות נאמר בתורה שקיומם מובטח, שישרדו לעד: תשובה ותורה. 

הקב"ה כרת ברית עם ישראל שישמרו את התורה, "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" (שמות לד, כז), והבטיח "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא). הבטחה זו חוזרת גם בנביא, "ואני זאת בריתי וכו' ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (ישעיה נט, כא). לגבי התשובה נחלקו תנאים ואמוראים, אך הרמב"ם פסק ש"אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה וכו' שנאמר 'והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלוקיך... ושב ה' אלוקיך וגו'' (דברים ל, א-ג)".

ובאמת חלקו בזה תנאים בסוף מסכת סנהדרין, "רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין"; ורבי יהושע אמר שאפילו אין עושים תשובה נגאלים (צז ע"ב). כל אחד מהתנאים הביא ראיות ממקראות לשיטתו, וכדי שהפסוקים לא יסתרו זה את זה, פירשה שם הגמרא, שמשיח בן דוד יבוא או בדור שכולו זכאי, כאשר יחזרו בתשובה; או בדור שכולו חייב, ללא חזרה בתשובה. ועל כן יש פסוקים המתארים גאולה בדרך של תשובה, ויש פסוקים העוסקים בגאולה ללא תשובה. כן הזכירו שם את הפסוק "אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב), ודרשו: "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה" (סנהדרין צח ע"א), יש גאולה שתבא במהירות "כענני שמיא", ויש שתבוא לאטה "עני ורֹכב על חמור" (זכריה ט, ט).

וכבר פירשו אחרונים את דברי הגמרא שם, שגם מי שאומר שהגאולה עשויה לבוא בלא תשובה, היינו בלא תשובה מאהבה, ומכל מקום "הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה" (סנהדרין צז ע"ב). כלומר שבסופו של דבר יחזרו בתשובה, רק שזו תהיה בהתערותא דלעילא, בהתערבות ההשגחה העליונה, אפילו שלא ברצונם של ישראל. וזה שאמר ר' אליעזר, אם ישראל עושין תשובה, היינו תשובה רצונית מצד עצמן, שנאמר "שובו בנים שובבים" - "ארפא משובתיכם" (ירמיהו ג, כב); והשיב לו ר' יהושע, דההוא קרא בתשובה הכרחית קאמר, כדאמר לעיל "מעמיד להם מלך קשה כהמן וכו'".

וכשזקני ישראל טענו שהופרה הברית עם הקב"ה, הבטיחנו הנביא יחזקאל, שהברית לא תופר לעולם: "אתה מוצא כשבקשו לפרוק עול בימי יחזקאל, כתיב 'באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה'' אמרו לו: בן אדם כהן הקונה עבד, מהו שיאכל בתרומה? אמר להם, יאכל. א"ל, אם חוזר ומוכרו לישראל, לא יצא מרשותו? א"ל, הן. א"ל, אף אנו יצאנו מרשותו, נהיה כעובדי אלילים. אמר להם יחזקאל 'והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם' (יחזקאל כ, לב-לג)".

והקב"ה ימלוך עלינו בתשובה שתיגרם בהתערותא דלעילא: "ולקחתי אתכם וכו' וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' ונתתי לכם לב חדש וכו' ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחֻקי תלכו וכו'" (יחזקאל לו, כד - כז), הרי שהתערבות אלוקית תגרום לטהרה, ללב חדש ולרוח חדשה.

עתה נחזור לפרשתנו פרשת עמלק. עמלק הוא ראש לכל הקליפות המעכבות את ישראל מלחזור בתשובה, מלקבל את התורה ומלהיכנס לארץ ישראל: "'ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידִם' (שמות יז, ח) - ...שרפו ידיהם מן התורה". והוא "אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח), שמקרר את ישראל. ופירש הזהר, שהוא היושב על מפתחי הלב ומונע מישראל מלחזור בתשובה ומלבוא לארץ ישראל, והוא השטן והוא היצה"ר (תיקוני זוהר נ ע"ב),  וע"כ ישנה חובה למחות כל זכר ממנו. והודיע הקב"ה למשה שעלינו למחות את זכר עמלק מלתתא, והבטיחו שלא יחשוש שמא לא יוכל לו, ואמר לו "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז, יד), כלומר, החובה מוטלת עלינו, אך מובטחים אנו מפי הגבורה, שגם אם לא נוכל לו, הקב"ה יסייע בידינו, וסופו של דבר הוא ימחה את שמו, ותיסלל הדרך לתשובה ולתורה ולגאולה שלמה. "והסרתי את לב האבן מבשרכם וכו' ועשיתי את אשר בחֻקי תלכו" (יחזקאל לו, כו-כז).

מחיית עמלק תיעשה משני צדדים, בהתערותא דלעילא ובהתערותא דלתתא: "אמחה" ו"תמחה".

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך