פסוק א:ושפטום. השופטים כמו לא יחבול רחים:
פסוק ב:בן הכות. בחיר״ק כמו בן נון (ס״א בן) יקה והטעם כמו בן בליעל. וכן שבן לילה היה. והוא חייב. להכותו לפי דעתי שהכה חברו:
פסוק ב:והפילו השופט. בציווי וכן והכהו והעד לפניו:
פסוק ב:כדי רשעתו במספר. המכות. היה נראה לנו שיש עון שיוכה עליו עשר גם עשרים ופחות ויותר והעד כדי רשעתו רק לא יוסיף על ארבעים לולי דברי הקבלה והוא לבדו האמת וי״א כי טעם רשעתו במכות גדולות או קטנות וכלם במספר ארבעים:
פסוק ג:וטעם ונקלה אחיך. שהוא דבר ידוע וגזירה מהשם להיות ארבעים לסבול הסובל כדין שמים ולא בחפץ השופט:
פסוק ד:בי״ת בדישו. אמרו המכחישים שהוא קודם דישה ואין צורך:
פסוק ה:כי ישבו אחים יחדו. גם הם אמרו כי אינם אחים ממש כי אם קרובים והביאו ראיה מבועז ולא אמרו כלום כי אין שם זכר יבום כי אם גאול' ומה טעם להזכיר יחדו ואם היו במדינ' אחת או בחצר אחד או שהיו אוהבים זה את זה. ואמרו כי הנה הכתוב אמר ויבמה וזה אות כי איננה יבמה כי אם בשם כמו שבה יבמתך והנה נואלו ונסכלו כי הנה מפורש בבני יהודה ויבם אותה והוא יבמה גם יבמתך בעבור היותן לשני אחים וכל איש דעת ידע כי המצות שנתנו למשה שהם מצות לא תעשה לא היו אסורות קודם לכן ואילו היה אדם מונע עצמו מהן וקדם משה לא היה הדבר רע בעיני השם אף כי שכתב כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ולא מצאנו נביא שהזהירם והנה הכתוב אמר על אונן שלא נתן זרע לאחיו וירע בעיני ה' על כן אנחנו נסמוך על הקבל' שהם אחים ממש:
פסוק ה:ובן אין לו. כי אם יש לו בן אין צורך כי היא אסורה:
פסוק ה:ופירוש יחדו. כדברי המעתיקים:
פסוק ה:לאיש זר. פי' החוצה אם ירצה היבם:
פסוק ו:הבכור אשר תלד. יקרא בשם אחיו:
פסוק ו:ולא ימחה שמו. על הנחלה ידבר. וכבר פירשתי אשר תלד בפסוק לעם נכרי:
פסוק ז:יבמי. האמת כי היו״ד סימן הפעול:
פסוק ח:ועמד ואמר. עד שישמעוהו הזקנים:
פסוק ט:וחלצה. כמו חלצו שד והטעם תסיר:
פסוק ט:בפניו. מפורש בדברי הקבל' שהוא כמו לפניו ודרך הפשט לפני הנעל כמו והיא כתובה פנים ואחור:
פסוק יא:כי ינצו. הפך כי ישבו אחים יחדו ואלה האנשים זרים או אחים:
פסוק יא:במבושיו. ביציו מגזרת בושה והוא עזות מצח לגלות דבר הנסתר שהוא ערוה גם הוא מקום מסוכן:
פסוק יב:וקצותה את כפה. כמו עין תחת עין אם לא תפדה כפה תקוץ:
פסוק יב:לא תחום עינך. אם היתה ענייה:
פסוק יג:בכיסך. מקום למאזנים או יוציא מן הכיס בדרך רמאות והראשון הוא נכון והעד כיס אחד יהיה לכלנו משקל אחד. ומגזרת תכוסו על השה ואם הוא משורש אחר ורבים פירשו כמו חריט ואין צורך:
פסוק טו:שלמה. שלא יהיה מקום חסר:
פסוק טו:ואיפת צדק להיותה כמדת השוק:
פסוק טו:למען יאריכו ימיך. כי זה ידוע כי כל מלכות צדק תעמוד כי הצדק כבנין והעיוות כהריסו' ברגע יפול הקיר:
פסוק טז:כל עושה אלה. איפה ואיפה אבן ואבן והכלל כל עושה עול בפה ובמעשה בסתר או בגלוי:
פסוק יח:אשר קרך. מגזרת כל הקורות אותם:
פסוק יח:ויזנב בך. כרת זנבך והם הנחשלי' אחריך שלא היה בם כח ללכת ויתכן להיות מלת נחשלים כמו נחלשי' וכן כבש כשב:
פסוק יח:ואתה עיף. כי ברפידים בא והעם צמא למים כי כן כתוב:
פסוק יח:ולא ירא. שב אל עמלק והוא פעל עבר כמו כי כבד ממך כי זקן יצחק כאשר אהב:
פסוק יט:בהניח ה' אלהיך. הטעם כי זאת המצוה תלוי' אחר שירשו את הארץ ושקט' הארץ ממלחמה מכל סביבותיה כי כל זמן שיתעסקו עם מלחמות הקרובים אליהם אינם חייבים להלחם בעמלק:
פסוק יט:תמחה את זכר עמלק. זהו והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה שלא יאמר זה השור היה משלל עמלק ודברי התורה כלל ודברי שמואל הנביא פרט:
פסוק יט:לא תשכח. אחר זכור לחזוק וכן משפט מצות רבות בתורה: