תנ"ך על הפרק - דברים כה - מדוע נצטוינו לזכור את מעשה עמלק? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דברים כה

178 / 929
היום

הפרק

מלקות, אסור חסימת בהמה, יבום, חליצה, רודף, היחס לעמלק

כִּֽי־יִהְיֶ֥ה רִיב֙ בֵּ֣ין אֲנָשִׁ֔ים וְנִגְּשׁ֥וּ אֶל־הַמִּשְׁפָּ֖ט וּשְׁפָט֑וּם וְהִצְדִּ֙יקוּ֙ אֶת־הַצַּדִּ֔יק וְהִרְשִׁ֖יעוּ אֶת־הָרָשָֽׁע׃וְהָיָ֛ה אִם־בִּ֥ן הַכּ֖וֹת הָרָשָׁ֑ע וְהִפִּיל֤וֹ הַשֹּׁפֵט֙ וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָת֖וֹ בְּמִסְפָּֽר׃אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף פֶּן־יֹסִ֨יף לְהַכֹּת֤וֹ עַל־אֵ֙לֶּה֙ מַכָּ֣ה רַבָּ֔ה וְנִקְלָ֥ה אָחִ֖יךָ לְעֵינֶֽיךָ׃לֹא־תַחְסֹ֥ם שׁ֖וֹר בְּדִישֽׁוֹ׃כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ׃וְהָיָ֗ה הַבְּכוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל־שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שְׁמ֖וֹ מִיִּשְׂרָאֵֽל׃וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙ מֵאֵ֨ין יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי׃וְקָֽרְאוּ־ל֥וֹ זִקְנֵי־עִיר֖וֹ וְדִבְּר֣וּ אֵלָ֑יו וְעָמַ֣ד וְאָמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי לְקַחְתָּֽהּ׃וְנִגְּשָׁ֨ה יְבִמְתּ֣וֹ אֵלָיו֮ לְעֵינֵ֣י הַזְּקֵנִים֒ וְחָלְצָ֤ה נַעֲלוֹ֙ מֵעַ֣ל רַגְל֔וֹ וְיָרְקָ֖ה בְּפָנָ֑יו וְעָֽנְתָה֙ וְאָ֣מְרָ֔ה כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִבְנֶ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָחִֽיווְנִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל׃כִּֽי־יִנָּצ֨וּ אֲנָשִׁ֤ים יַחְדָּו֙ אִ֣ישׁ וְאָחִ֔יו וְקָֽרְבָה֙ אֵ֣שֶׁת הָֽאֶחָ֔ד לְהַצִּ֥יל אֶת־אִישָׁ֖הּ מִיַּ֣ד מַכֵּ֑הוּ וְשָׁלְחָ֣ה יָדָ֔הּ וְהֶחֱזִ֖יקָה בִּמְבֻשָֽׁיו׃וְקַצֹּתָ֖ה אֶת־כַּפָּ֑הּ לֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶֽךָ׃לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּכִֽיסְךָ֖ אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּבֵיתְךָ֖ אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃אֶ֣בֶן שְׁלֵמָ֤ה וָצֶ֙דֶק֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ אֵיפָ֧ה שְׁלֵמָ֛ה וָצֶ֖דֶק יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִ֣יכוּ יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה כֹּ֖ל עֹ֥שֵׂה עָֽוֶל׃זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחַרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהוָֽה־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע נצטוינו לזכור את מעשה עמלק?

הקדמה

בפרקנו נצטוינו לזכור את אשר עשה לנו עמלק. נשאלת השאלה: מדוע כל כך חשוב לזכור לדורות עולם מה שעשה לנו עמלק? בדבר זה נחלקו המפרשים.

א. הסבר הרמב"ם והרמב"ן

1. דעת הרמב"ם

כתב הרמב"ם בספר המצוות (במצוות עשה):

מצווה קפ"ט היא שציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ושנאמר זה בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו, ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצווה ולא תחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן, והוא אמרו יתברך: 'זכור את אשר עשה לך עמלק' (דברים כה, יז). ולשון ספרי (תצא רצו): 'זכור את אשר עשה לך עמלק, זכור - בפה. לא תשכח - בלב'. כלומר: אמור מאמרים בפיך שיחייבו בני אדם שלא תסור שנאתו מהלבבות. ולשון ספרא (בחקותי פרשה א ג): 'זכור את אשר עשה לך עמלק, יכול בלבבך? כשהוא אומר 'לא תשכח' הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים 'זכור'? שתהא שונה בפיך'. הלא תראה שמואל הנביא כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה, שהוא זכר תחלה מעשהו הרע, ואחר כך צוה להרגם, והוא אמרו יתברך: 'פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל' (שמואל א טו, ב).

כן כתב הרמב"ם גם בהלכות מלכים (פ"ה ה"ה):

וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר: 'תמחה את זכר עמלק' (דברים כה, יט). ומצוות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר: 'זכור את אשר עשה לך עמלק' (שם, יז). מפי השמועה למדו: 'זכור' - בפה, 'לא תשכח' - בלב. שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.

2. דעת הרמב"ן

כעין זה כתב גם הרמב"ן (בפסוק יז):

והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו, לומר להם: כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו.

הרמב"ם והרמב"ן כתבו שטעם המצווה הוא כדי שנשנא את עמלק ונשמידו.

ב. הסבר "ספר החינוך"

"ספר החינוך" הביא את דברי הרמב"ם, והוסיף בשורשי המצווה:

לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו, תהיה מפלתו ורעתו. כמו שאתה מוצא בעמלק, כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל, שהתחיל הוא להזיקם, ציוונו ברוך הוא לאבד זכרו מני ארץ, ולשרש אחריו עד כלה.

ג. הסבר רש"י

רש"י (בפסוק יז) קישר את הסמיכות של פסוקי מדות ומשקלות לפרשת זכור וכתב: "אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב".

מרש"י יוצא שזכירת מעשה עמלק משמעותה לזכור שלא לחטוא, ולדעת שאם ח"ו נחטא - נענש, שהרי עמלק בא אחרי שבני ישראל אמרו: "היש ד' בקרבנו?" (שמות יז, ז). לכן עלינו לזכור מעשה עמלק ומתוך כך נזכור שאסור לחטוא.

גם בפרשת בשלח (יז, ח) כתב רש"י:

ויבא עמלק וגו' - סמך פרשה זו למקרא זה לומר: תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים: 'היש ד' בקרבנו אם אין' (שם, ז). חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר: 'אבא, טול חפץ זה ותן לי'. והוא נותן לו, וכן שניה, וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן: 'ראית את אבא?' אמר לו אביו: 'אינך יודע היכן אני?!' השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו.

ד. הסבר הפרקי דרבי אליעזר

הפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ד) פירש:

רבי פנחס אומר: אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל ולומר להן: זוכרים אתם שאמרתם במדבר: 'היש ד' בקרבנו אם אין', אלא אמר משה: אם אני אומר לישראל כך הרי אני מגלה פניהם [דהיינו מלבין פניהם (רד"ל שם אות לד)], ומגלה פנים אין לו חלק לעולם הבא, אלא אני אומר להם מעשה עמלק, והם מבינים מה שכתוב לפניו. משל למה הדבר דומה? לשר שהיה לו פרדס אחד, ובפתח הפרדס כלב, והשר יושב בעלייתו, צופה ומביט כל מה שבפרדס. נכנס אוהבו של שר לקחת מן הפרדס, ושיסה בו הכלב וקרע בגדי אהובו. אמר השר: אם אומר לאוהבי: 'למה נכנסת לפרדס?' הרי אני מגלה את פניו, אלא הרי אני אומר לו: 'הראית אותו הכלב שוטה האיך קרע את בגדיך ולא היה מבין שאתה אהובי?' ומיד הוא מבין מה שעשה. כך אמר משה: הרי אני אומר לישראל מעשה עמלק, ומיד הם יודעים מה שכתוב למעלה. לפיכך אמר משה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים'.

לפי הפרקי דרבי אליעזר מצוות הזכירה היא לזכור שחטאנו ולכן בא עמלק, כעין מה שכתב רש"י, אלא שרש"י כתב שבזכירת מעשה עמלק נזהר שלא נחטא בעתיד, והפרקי דרבי אליעזר אומר שזכירת מעשה עמלק היא כדי שנזכור שחטאנו בעבר, ונחזור בתשובה על כך.

ה. הסבר הסמ"ק

הסמ"ק (מצווה כג) הסביר את מצוות זכירת עמלק בכיוון אחר לגמרי: "שלא לשכוח מעשה עמלק, דכתיב: 'לא תשכח'. פירוש: שהקב"ה הצילנו מידו, ובעבור זה תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא".

ו. הסבר ה"ספרי דבי רב"

ה"ספרי" בפרשת כי תצא (פיסקה רצו) כתב: "זכור אשר עשה לך עמלק. זכור בפה ואל תשכח בלב. וכן הוא אומר: 'שמעו עמים ירגזון'. בדרך - בשעת טרופכם. בצאתכם - בשעת גאולתכם".

הסביר ר' דוד פרדו בפירושו על הספרי, הנקרא "ספרי דבי רב":

הכי תניא בפ"ב דמגילה (י"ח ע"א): 'זכור', יכול בלב? כשהוא אומר: 'לא תשכח' הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים 'זכור'? בפה, עד כאן. ונראה הכוונה דכי היכי שמצוה שלא לשכוח מן הלב מה שעשה, כדי להנקם ממנו בזמן הראוי, כדכתיב (פסוק י"ט) 'והיה בהניח' וגו', הכי נמי איכא מצוה שאפילו בזמן שלא יוכלו להלחם עמהם יזכרו בפה בכל יום מה שעשה. וכן כתב רבינו האר"י זצ"ל שזה אחת מן הזכירות שחייב לזכור בכל יום, כמו שכתב בספר הכוונות גבי 'וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול' (סוף ברכת 'אהבת עולם' שבשחרית). ומשום דקשיא דבשלמא שלא ישכחו בלב ניחא, כדי שיזכרו בעת רצון למחותם, אבל להזכיר בפה מה יתן ומה יוסיף ולמה נצטווינו בכך? משום הכי קאמר: 'וכן הוא אומר: שמעו עמים ירגזון' (שמות טו, יד), שכל אומות העולם כיון ששמעו כוחו וגבורתו יתברך, והנסים שעשה לישראל בגאולת מצרים רגזו וחלו, והאויב הזה העיז מצח לבוא להלחם, וכביכול עשה רושם נגד הקב"ה, כמו שכתבו רז"ל על 'כי יד על כס י-ה' (שמות יז, טז ועיין רש"י שם), הילכך מצוה עלינו לחשוב לכבודו יתברך, ולזכור בפה בכל יום שימהר, ולהתפלל שיחיש ד' יתברך למחות את שמו. והיינו נמי דקאמר בתר הכי: 'בדרך' בשעת טירופכם, ולא חמל עליכם, לכן לא תסירו זכרונו מלבבכם. ו'בצאתכם ממצרים', בשעת גאולתכם, ולא היה פחד אלוקים לנגד עיניו עם כל מה ששמע. הרי מוכח שהעיז פניו לבוא נגד השם, מה שלא היה בכל האומות, לכך חייבים אתם לזכור בפה. ומצאתי בילקוט (תהילים תתס"ח): הוו מזכירין שמו מלמטה ואני מוחה שמו מלמעלה, 'יהיו נגד ד' תמיד' (תהילים קט, טו), כל מה שעשה לנגדי עשה, 'ויכרת מארץ זכרם' (שם), הוי 'זכור את אשר עשה עמלק' עד כאן.

סיכום הטעמים

נאמרו ששה טעמים למצוות "זכור":

  1. כדי שנשנא את עמלק ונשמידו (רמב"ם ורמב"ן).
  2. שנדע שכל המיצר לישראל שנוא בעיני הקב"ה ויענש (ספר החינוך).
  3. שניזהר שלא נחטא (רש"י).
  4. שנזכור שחטאנו, ונחזור בתשובה על כך (פרקי דר"א).
  5. שנזכור שהקב"ה מצילנו מיד אויבינו, ומתוך כך לא נחטא (סמ"ק).
  6. להתפלל שד' ימחה את שמו, כיון שאין שם ד' שלם כל עוד עמלק בעולם (ספרי דבי רב).

יהי רצון שנזכה ששם ד' יהיה שלם וכסא ד' יהיה שלם בגאולה השלמה.

[ועיין בהרחבה במאמר על מצות זכירת מעשה עמלק בספרי "הדר התורה" שמות בפרשת תצוה]

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך