פסוק ט:צידונים יקראו לחרמון שריון. תאנא בגמרא חרמון ושריון שני הרי ישראל מלמד שכל אחד ואחד מן האומות בנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו שם על שם הרי ישראל ללמדך שאפילו הרי ישראל חביבין על א"ה:
פסוק יג:כל חבל הארגוב. אמר במדרש למה הוצרך לפרט כל זה אלא להודיע נסים של הקב"ה שהיו אוכלוסים הרבה שאילו היו צריכים ליכנס בכל עיר לעשות מלחמה לא היו יוצאים כל ימות השנה ביריחו כמה צרו עליה יהושע וכל ישראל שנאמר ויריחו סוגרת ומסוגרת וגו', ויעל שומרון ויצר עליה שלש שנים, לזה כללם כולם כאחד:
פסוק כא:ואת יהושוע צויתי וגו' עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' לשני המלכים האלה כן יעשה וגו', חזק את לבו ולבן של ישראל לומר כמו שאלו היו מלכים גדולים ולא הוצרכתם לערוך מלחמה עמהם כאשר ראיתם בעיניכם שאם הייתם באים למלחמה כפי הטבע ודאי שכל אחד מהם היה לו יכולת לנצח אתכם כמו שאמרנו על ויצא סיחון לקראתנו כ"ש שנים. ואז"ל במדרש תהלים קשים היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו וכשם שאמרו עליו שירה כך היו ראויים לומר על אלו אלא שבא דוד ואמר שירה שנאמר למכה מלכים גדולים כל"ח ויהרוג מלכים אדירים כל"ח לסיחון מלך האמורי, כל"ח ולעוג מלך הבשן כל"ח ע"כ. ומה שלא אמרו שירה הוא לפי שהיה זה שנת הארבעים שהגיע זמן סילוקו של משה והיה קשה בעיניהם, לזה לא אמרו שירה שהרי יהושע אמר שירה בענין אבני בית חורון שנאמר אז ידבר יהושע וגו', ואין אז אלא לשון שירה והוא אחת מעשר שירות שנאמרו בעולם ומפני כבודו של משה רבו לא נאמר בפירוש בלשון שירה, ועוד לא אמרו שירה לפי שסיחון ועוג היו שומרים שלשים ואחד מלכים ועיקר השירה הוא על שלשים ואחד מלכים ומשום כבודו של רבו לא אמרה כי לא אמר שירה אלא על האבנים שהשליך ה' עליהם שנקראים אבני אלגביש, אבנים שעמדו על גב איש זה משה שהתפלל שלא ירדו, שנאמר ויפרוש כפיו אל ה' ויחדל הקולות והברד, ולהורות על נס של רבו שעמדו מאותו היום ונעשו אבנים גדולות לזה אמר שירה, ועכ"ז לא אמרה בפירוש מהטעם שאמרנו ולא היה מן הראוי לאמרה אלא שבא דוד ואמרה והתחיל למכה מלכים שהם עיקר ואמר למכה מלכים גדולים, ואח"כ לסיחון מלך האמורי וגו':
פסוק כא:גימטריאות
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל, ר"ת בגימט' בע', בע לשון:
פסוק כא:אלה הדברים אשר. ס"ת המ"ר, שדבר להם בלשון מרה לפי שלקה על ידם, ולזה לא הוכיחם בפירוש:
פסוק כא:ככל אשר צוה ה' וסמיך אחרי הכותו, שהכהו בשם ה':
פסוק כא:הואיל אותיות אליהו, שעתיד אליהו לבאר את התורה כמו שביאר משה:
פסוק כא:באר. אמר במדרש ר' נחמיה אומר כבאר הזה שמימיו נובעים כן משה:
פסוק כא:רב לכם שבת. אילו לח נתן לט אלא מצות שבת דיינו:
פסוק כא:והנכם היום. אתם יום, מה יום שתים עשרה שעות כן אתם שנים עשר שבטים, מה יום מאיר לעולם אף אתם מאירים:
פסוק כא:לא חסרת דבר. כל דבור ודבור שהיית מוציא מפיך בין במאכל בין במשתה בין במלבושים נאים כמו אותו הדבור שיוצא מפיך כן היה הקב"ה ממציא לך אותו דבר:
פסוק כא:שמע בין אחיכם. שמע כתיב רמז להם שלא יעשו דין קודם ק"ש כדי שלא יהא לבו טרוד, כמו שאז"ל אין עומדין להתפלל מתוך דין וכו':
פסוק כא:ויחפרו לנו את הארץ, פיהם הכשילם לחפור להם קברים במדבר. עוד ויחפרו מלשון חרפה שהיה להם לחרפה:
פסוק כא:אשכול. אשכל כתיב שנשכלו שכול, וירגלו אתה, וי רגלו, וי על אותו רגול:
פסוק כא:לחנותכם באש לילה. ס"ת משה, שעל ידו היו:
פסוק כא:לראותכם. כאיש שהוא מתאוה לראות לאשתו:
פסוק כא:תלכו בה ובענן לרמוז שהיו שבעה עננים כמנין ב"ה, לזה בה אצל ובענן:
פסוק כא:אשר דרך ב"ה בגימט' זה קברי אבות, שנשתטח על קברי אבות:
פסוק כא:תעשינה הדבורים. הדברים כתיב, רמז הם רדפו אתכם כך עתידין האומות לרדפכם בחרבן בית ראשון והן הן הדברים:
פסוק כא:תעשינה. ת"י שנה ע', אחר ת"י שנה יחרב הבית וישאר ע' שנה. עוד תיענשה ע', ע' אומות שנמשלו לדבורים שנאמר סבוני כדבורים מה דבורה אחר שעוקצת הורגת עצמה כך האומות עכו"ם יהיו נענשים לבסוף:
פסוק כא:בני עשו היושבים בשעיר, ס"ת רומי:
פסוק כא:עד מדרך כף רגל בגי' שיבא משיח:
פסוק כא:כף רגל כי. ר"ת כרך. הוא כרך גדול של רומי, אפילו ביניהם לא חסרת דבר דבור התורה:
פסוק כא:כי לבני לוט נתתים בזכות שעשה אכסניא למלאכים. כי לא אתן מארצו ר"ת מלאך:
פסוק כא:ובני עשו יירשום בלשון עתיד, שעתידין למלוך על כל העולה:
פסוק כא:ויראתך על פני העמים ס"ת כלים, שיהיו עכו"ם כלים מן העולם:
פסוק כא:ואת בניו. בנו כתיב, שהיה לו בן יותר גבור ממנו. ד"א בנו לשון בנין, שבנו וחזקו החומה ושברוה:
פסוק כא:אשר שגבה ממנו את, ס"ת למפרע תורה בזכות התורה:
פסוק כא:נחל יב"ק וערי"ו, יעקוב, בזכות יעקב, ולזה באותו מקום היה צולע על ירכו, רמז שלעתיד יטלוהו בניו:
פסוק כא:שבתם איש לירושתו. רמז לאחר תחיית המתים ושישובו כל אחד לגופו. ד"ח לירושתו לירשתו התיב, לשירתו, כל האומר שירה בעוה"ז זוכה לאמרה לעוה"ב:
פסוק כג:ואתחנן אל ה' בעת ההיא וגו'. יש לשאול מאחר שידע משה שהיא גזירה ויש עמה שבועה איך הוא עומד ומתפלל, לזה חמר בעת ההיא, אחר שמניתי יהושע. כמו שאמר לעיל ואת יהושע צויתי לאמר עיניך הרואות וגו' לפי שהשבועה היתה לכן לא תביאו אחר שמניתי יהושע איני מביאם אדרבה הוא מביאני:
פסוק כג:עוד התחנן משה בעת ההיא אחר שכבש סיחון ועוג כפירש"י ז"ל דמיתי שמא הותר הנדר, ומנין עלה על דעתו זה, לפי שאמר לכן לא תביאו את העם הזה אל הארץ חשב משה אל הארץ ר"ל לישוב וכשכבש ארץ סיחון ועוג וחלקם לבני גד ולבני ראובן חשב שאותם הנחלות שהנחילם הוא מחשבון הארץ, א"ל הקב"ה כי לא תעבור את הירדן, הירדן היא תחום הארץ לא כמו שעלה על דעתך שארץ סיחון ועוג הוא מתחום הארץ, וכן אמר משה שמע ישראל אתה עובר את הירדן לבא לרשת את הארץ וכן כי אתם עוברים חת הירדן הודיעם שתחום א"י הוא הירדן:
פסוק כג:עוד ואתחנן אל ה'. על דרך האמת אל תקרי אל ה' אלא על ה', שעלה בתפלתו למעלה, כי הגוזר הוא הוי"ה והוא עלה לבינה והתחנן לאדני, זהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אדני, כלומר אע"פ שאמרתי ואתחנן אל ה' בהוי"ה הכונה אינה אלא לאדני, זהו לאמר אדני, כי לה' התחנן קודם, שנאמר ואל אדני אתחנן, ולה' הממשלה, בפרט שניתנה רשות ליהושע פני יהושע כפני לבנה וצריך ליטול רשות ממנה לעלות לבינה שהיא הוי"ה בנקוד אלהים, ולז"א אדני אלהים, וכן אמר אשר מי אל, רמז על מי, ואע"פ שיש נדר או שבועה כאן הותר הנדר והפרת נדרים ביחיד מומחה, וכן אל יהו"ה בעת ההיא לאמר ס"ת התר, ואל"ף של ההיא היא הנעל המתיר והבן:
פסוק כג:ורקנאטי ז"ל כתב אומר ואתחנן ולא אמר ואתפלל כי ידבר בתחנה לשם הנכבד והיה סבור לכפר פניו בהיותו מגדלו ומשבחו ונותן בו כח כפי חטאו אשר בעבורו התאנף בו, כי מה שלא נכנסו לארץ מדה כנגד מדה הם חסרו כח הארץ לפיכך נחסר כחם שלא יכנסו לארץ, לזה הוא מגדל כחו, והזכיר השם באדנות ואח"כ הוי"ה לומר אדון אשר בך הרחמים, וכן אמר בילמדנו א"ל רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי ע"כ:
פסוק כג:עוד התפלל משה על כניסת הארץ כדי להחשיבה בעיניהם כדי שלא יאמרו ישראל אם היא חשובה כל כך למה לא התפלל משה כי אע"פ שיש שבועה יש יכולת ביד משה להעבירה שהוא אומר קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה', עמדו ואשמעה, לזה התפלל בל כך תפלות כמנין ואתחנן להודיעם חשיבותה ושבחה והוא מתאוה ליכנס בתוכה, והרי עשה כל ההשתדלות ואין בידו יכולת, וכן אמר להם אתה עובר את הירדן לרשת וגו', וירשת אותה וישבת בה, כי אתה בא אל הארץ, כל זה להחשיבה ולומר להם שהם יותר זכאין ממנו לפי שהן רבים והן אל כביר לא ימאס, זהו לאמר, לאמרה ולהשביחה, ולזה ואתחנן בגימ' תפלה לומר שעשה תפלתו תחנונים לפני המקום:
פסוק כג:עוד לאמר אמרו במדרש שלא יאמר אדם הואיל וחולי שלו מסוכן ועשה דיתיקי (פי' שטר צואה) וחלק כל אשר לו לא יאמר לא אתפלל עוד אלא יתפלל שאין הקב"ה פוסל תפלת שום בריה, שהרי משה עשה דיתיקי שנאמר ועריו נתתי לראובני ולגדי ולמכיר נתתי את הגלעד וגו' ואצו אתכם וגו' ואת יהושע צויתי וגו', ועכ"ז ואתחנן אל ה'. ועוד לאמר לדורות שלא יאמר אדם אחטא ואשוב אל ה' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי חנון ורחום הוא זו טענת יצר הרע כבר אז"ל כל האומר הקב"ה ותרן יותרון מעוי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה, הרי משה שנקרא מלאך שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ונקרא מלך שנאמר ויהי בישורון מלך, ונקרא אלהים שנא' ראה נתתיך אלהים לפרעה, ונקרא איש האלהים, והיה גוזר כל מה שהוא מבקש שנאמר, ואם בריאה יברא ה', הורג למי שרוצה שנאמר ויך את המצרי, פינה את הצלוב שנאמר אל נא רפא נא לה, ועם כל זה על עון אחד שעשה נתווכח עליו, שנאמר בתוכחות על עון יסרת איש זה משה שנאמר והאיש משה, והיה גוזר על ה' והוא עושה שנאמר ויחל משה, לא זז משם עד שנאמר וינחם ה' על הרעה, במתאוננים ויצעק משה אל ה', ותשקע האש נכנס משה והיה דורס בתוך האש כציפין של צמר והתחנן כמה תחינות, אם כן נעשה למשה אין הבריות לפניך כלום, אך הבל כל אדם נצב סלה ע"כ במדרש. אם כן לאמר לדורות שיזהרו מחטא המזיד. ובחיי ז"ל כתב לאמר בחיתוך שפתים וכן ויצעק משה אל ה' לאמר ענני אמירה גמורה:
פסוק כד:ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך. אז"ל על פסוק אני אעביר כל טובי על פניך, באותה שעה הראה הקב"ה למשה את כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים לצדיקים והוא אומר אוצר זה של מי הוא, והוא אומר של עושי מצות, והאוצר הזה של מגדלי יתומים, ואוצר זה של גבאי צדקה, וכן כל אוצר ואוצר, אח"כ ראה אוצר גדול, אמר אוצר זה של מי הוא אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו ואם אין לו אני נותן לו חנם מזה האוצר, שנאמר וחנותי את אשר אחון. לזה משה עומד ושואל שיתן לו חנם מזה האוצר. זהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, לאמר לדורות שלא ישאלו אלא מתנת חנם, שאין להם לתלות במעשיהם כשיעריך האדם עצמו באותה מצוה שעשה ימצא רובה ופעמים כולה נעשית על ידו ית' שהוא נתן לו כח ויכולת והזמינה לידו והקדים לו המעות עד שעשאה, על דרך מי הקדימני ואשלם, לזה משה עומד ושואל מתנת חנם. אם משה שואל חנם כל שכן שאר בני אדם. אם כן אמר משה אתה החלות להראות את עבדך מי עכב על ידך להראות לי אוצר של חנם, ולא עוד אלא את עבדך והעבד אין האדון מראה לו בית גנזיו ודאי לא הראיתני אלא כדי שאשאל ממנו:
פסוק כד:ובמדרש דרשו אתה החלות מלשון התרה לא יחל דברו, זה לשונו, אתה החלות החלת את השבועה כתבת בתורה זובח לאלהים יחרם ובניך עבדו ע"ז ובקשתי עליהם רחמים וסלחת, אתה החלת את השבועה ע"כ. והשבועה היא החרם בו אלה בו שבועה, ודרשוהו כן לפי שכתוב חסר יו"ד החלות, ולא כתיב החילות, לזה דרשוהו בלשון התרה:
פסוק כד:עוד דרשו ז"ל שאמר משה אתה התרת את נדרי בשעה שאמרת לי לך הוצא את עמי ממצרים, אמרתי לפניך איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו חמי שאיני זז מאצלו, שנאמר ויואל משה לשבת את האיש, ואין אלה אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול:
פסוק כד:עוד אמר במדרש אמר משה לפני הקב"ה למה איני נכנס לפי שאמרתי שמעו נא המורים אתה החלות תחילה שאמרת לאות לבני מרי:
פסוק כד:ויבא עם זה להראות את גדלך להראות גדולתך וגבורתך שהיה המטה עץ יבש והפריח והוציא פרח ויצץ ציץ, אם כן להראות גדולתך קראתם בני מרי ואני גם כן להראות גבורתך שמוציא להם מים מצור החלמיש קראתי אותם מורים שלא ימרו בך ויראו הנס הגדול שסלע קשה ויבשה נתלחלחה והוציאה מים, אם כן ממך למדתי:
פסוק כד:עוד אמר במדרש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע יוסף עצמותיו נכנסים לארץ ואני איני נכנס לארץ, אמר לו מי שהודה בארצו נקבר בארצו, אדונתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי והוא אינו כופר אלא אמר כי גנוב גנבתי מארץ העברים, ואתה שלא הודית בארצך בנות יתרו אומרות איש מצרי הצילנו ואתה שותק לפיכך אין אתה נקבר בארצך. אם כן אמר משה אתה החלות לתת לי כח שהייתי בן י"ב שנה ונתת לי כח להרגו, לזה אמרו איש מצרי, אלולי הריגת המצרי לא בא לכאן להצילנו, לזה שתקתי להראות גדולתך שנער בן י"ב שנה יהרוג מצרי, שמשה כשברח למדין עדיין לא היה בן י"ג שנה, לזה אמרו לו מי שמך לאיש ועדיין אין אתה איש. ד"א אתה החלות ממך למדתי שגזר דין אפילו יש עמו שבועה התפלה מבטלתו שהרי כתבת בתורה זובח לאלהים יחרם וכשעבדו בניך עבודה זרה אמרת לי ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם וכי תופס הייתי בך אלא להודיעני שבי הדבר תלוי עד שאתפלל עליהם ועמדתי והתפללתי עליהם שנאמר ויחל משה, אם כן אתה החלות, א"כ אותה ההתחלה שהיא התפלה כביכול כאלו אתה החלתה, זהו אתה החלות חסר. וכל זה כדי להראות את עבדך את גדלך מדת טובך שאין אתה חפץ במיתתן של רשעים. ואת ידך החזקה שימינך פשוטה לקבל שבים:
פסוק כד:אשר מי אל בשמים ובארץ. למה לו למשה לומר שהוא אל בשמים ובארץ, אלא אמר משה ע"ה, האדם מורכב משמים שהיא הנשמה, ומהגוף שהוא חומרי מהארץ, וכשאתה דן אותו אם מצד הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל אינה חוטאת ומצד הגוף הוא כאבן דומם שאין בו שום הרגשה ליום הדין מרכיב הנשמה על הגוף ומענישם., כמו שאמרו ז"ל (סנהד' צ"א:) על פסוק יקרא אל השמים מעל וגו', זהו ליום הדין הגדול כדי לתת לו שכרו בעשיית המצות בגוף ונפש כמו שעשאן בגוף ונפש, וכן על העבירות כדי לנקותו כי עיקר הדין הוא כדי לתת לו שכרו, זהו ליום הדין הגדול, אבל כעת אתה דן את הנשמה לבדה ואם קבלה שום לחלוחית מצד חבורה עם הגוף אתה מכבסה באשה של גיהנם והגוף אתה דן אותו כפי חומרו, זהו אשר יעשה כמעשיך בשמים, שהיא הנשמה, וכגבורותיך על הגוף שהוא בארץ, א"כ אעברה נא ואראה, כמו שאתה עתיד לתת שכר לצדיקים בגוף ונפש כן תן לי שכרי שאעבור בגוף ונפש ואעשה המצות שהן תלויות בארץ ולקבל שכרן וליתן לי שכר פסיעות גם כן, אע"פ שלעתיד לבא אני עובר לשם עם מלך המשיח מה שהיה הוא שיהיה עכ"ז אני רוצה עתה זהו אעברה נא עתה ואראה את הארץ הטובה זו ארץ ישראל שהיא טובה לפי שבה תלויים קיום המצות, ואין תורה כתורת א"י (ב"ר פט"ז), את הארץ בגימ' קיום המצות כלומר בשביל קיום המצות אני מתאוה ליכנס לארץ,:
פסוק כה:הטובה בא"ת ב"ש צנפש"ץ בגימ' תרי"א, שהיא התורה, אין תורה כתורת ארץ ישראל, זהו אשר בעבר הירדן, ההר זה הר הבית, הטוב זה ההיכל, הזה זה הדביר, והלבנון זה בית קדשי הקדשים שהוא מלבין עונותיהם של ישראל, מלמד שראה משה בנבואתו הבית בנוי (ישראל מקריבין בו ונתאוה להקריב בו, לזה אמר הזה שהיה בנוי לפניו:
פסוק כה:עוד ההר הטוב נתאוה ליחד הקב"ה בארץ, לפי שכל ישראל שדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, לזה אומר לישראל בכל משנה תורה אלהיך אלהיכם לומר שהם נכנסים לארץ ונקרא שמו עליהם, הטוב הזה סודו ט"ל סודו הוי"ה אח"ד. ובילמדנו ההר זה הר הבית שנאמר ההר חמד אלהים לשבתו, הטוב זו ירושלים שנאמר נשבעה בטוב ביתך, והלבנון זה בית קדשי הקדשים, שנאמר פתח לבנון דלתיך ע"כ:
פסוק כו:ויתעבר ה' בי למענכם. אמר משה, הקב"ה למדני כשאהיה בנער שאומר י"ג מדות לפניו שהוא ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו', ובעת אותו ויעבור נתעבר מפני למענכם, כמו שאמרו במדרש אמר לו שם רע אתה מוציא על דור המדבר, יאמרו כשר היה ביניהם ונכנס והם לא נכנסו לעתיד לבא אתה נכנס לארץ והם באים עמך שנאמר ויתא ראשי עם:
פסוק כו:עוד אמר במדרש אותה שעה נתמלא עליו עברה עד שפתח משה ואמר ויעבור ה' על פניו, מיד נתקררה דעתו של הקב"ה אמר לו שתי שבועות נשבעתי, אחת שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל שתיהן א"א, אם תרצה לחיות יאבדו ישראל, אמר משה אלף ממשה יאבדו ואל יאבד אחד מישראל. זהו למענכם כדי שתהיו קיימים:
פסוק כו:עוד ויתעבר ה' בי למענכם. אמר במדרש אמר לו הקב"ה דוגמא אתה עושה לדיינים שיאמרו מה משה חכם החכמים גדול הגדולים לא נשא לו פנים על ידי שאמר שמעו נא המורים נגזרה עליו גזירה שלא יכנס לארץ, המענים את הדין והמעותים את הדין על אחת כמה וכמה. אם כן נתעבר בי, כדי שתקתו מוסר ממני ותוסרו:
פסוק כו:ויאמר ה' אלי רב לך בלשון אמירה בלשון רכה אע"פ שדברתי קשות, כמו שאמרנו שאמר אתה החלות, בניך עבדו ע"י ואתה החלת השבועה, או כמו שאמרנו שאמר ממך למדתי, עכ"ז אלי היה הדבור שאמר לי רב לך, כמו שאמרו (סוטה י"ד) דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו על ידי ואין מתקיימות אלא בארץ, אכנס אני כדי שיתקיימו על ידי, אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא ליטול שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם, שנאמר לכן אחלק לו ברבים שאני נותן לו שכרו משלם, שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים, ת"ל ואת עצומים יחלק שלל, כאברהם יצחק ויעקב שהם עצומים בתורה ובמצות, תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה, שנאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, ואת פושעים נמנה, שנמנה עם מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא, שכפר על מעשה העגל, ולפושעים יפגיע, שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ע"כ:
פסוק כו:עוד רב לך הרבית דברים שאינן ראויים לך הרבה יותר מדאי. עוד רב לך אמר לו הקב"ה הרבה ממה שבקשת נתון לך, אילו היית נכנס לארץ היית נכנס לתוך בני אדם מתים ובני אדם קוברים אותך בקבר מעשה אדם, עכשיו אתה נכנס לתוך מלאכי השרת והם קוברים אותך ולא מלאכי השרת אלא כביכול הקב"ה שנאמר ויקבור אותו בגי:
פסוק כו:עוד רב לך יש לך רב והוא יהושע ואין הרב נעשה תלמיד. אמרו במדרש שאמר משה אם מפני יהושע אני מת אלך ואהיה תלמידו. אמר לו אם אתה רוצה לעשות כך עשה. הלך משה והשכים לפתחו של יהושע והיה יהושע יושב דורש וכפף משה קומתו והניח ידו על פיו ונעלם מעינו של יהושע ולא ראה אותו כדי שיצטער וישנים עצמו, הלכו כל ישראל לפתחו של משה ומצאוהו בפתחו של יהושע והיה יהושע יושב ומשה עומד, אמרו לו ליהושע מה עלה לך שמשה רבינו עומד ואתה יושב, כיון שתלה עיניו וראה משה מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה ואמר רבי רבי אבי ואדוני אמרו לו ישראל משה רבינו למדנו תורה, אמר להם אין לי רשות, אמרו לו אין אנו מניחין אותך, יצאת בת קול ואמרה להם למדו מיהושע, קבלוהו עליהם וישב יהושע בראש ומשה מימינו ואלעזר משמאלו והיה יושב ודורש בפני משה ולא היה משה יודע מה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה סתום לנו את התורה, אמר להם משה איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה נכשל ונופל. באותה שעה אמר משה רבש"ע עד עכשיו בקשתי חיים הרי נפשי נתונה לך ע"כ, עשה כן הקב"ה כדי שלא יקשה עליו המיתה והוא יבחר בה, שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו:
פסוק כז:עלה ראש, עלוי גדול יש לך וגם נשיאות ראש:
פסוק כז:ושא עיניך ימה וצפונה ואחר כך וראה בעיניך. אמרו במדרש שאמר לו הקב"ה אילו היית נכנס לשם לא היית מספיק לראותה כולה כל ימיך ועכשיו הריני מראה לך כולה, מגיד שהראהו את הרחוק כקרוב ואת שאין גלוי כגלוי ואת כל ארץ ישראל, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ. א"ר עקיבא מגיד שהראהו כל חדרי ארץ ישראל כשולחן ערוך. ר' אלעזר אומר נתן הקב"ה כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו שנאמר מלך ביפיו חחזינה עיניך. נמצאת אומר שתי ראיות הן אחת ראיה של נחת ואחת ראיה של צער ע"כ. ראיה של נחת שהיה רואה כל חדרי ארץ ישראל והבית בנוי ועזרותיו ולשכותיו, ואחר כך ראיה של צער שרואה ואינו נכנס, א"כ לזה אמר ב"פ ושא עיניך וראה בעיניך, ושא עיניך היא ראיה של נחת, לזה אמר שא לשון נשיאות, ואמר ימה וצפונה שהראה לו כל חדרי א"י וראיה של צער שאמר וראה בעיניך כי לא תעבור:
פסוק כז:ובזוהר פ' בראשית (דף ל"א:) ז"ל ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, ויאמר אלהים, למי הוא אומר אינו אומר אלא לאחרים יהי אור לעולם הזה יהי אור לעולם הבא ודא איהו נהורא דברא קב"ה בקדמיתא והוא נהורא דעינא והוא נהורא דאחזי קוב"ה לאדם קדמאה והוה חזי ביה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, והוא נהורא דאחזי קוב"ה למשה וחמא ביה מגלעד ועד דן, ובשעתא דחמא קוב"ה דיקומון תלתא דרין חייבין ואינון דרא דאנוש ודרא דטופנא ודרא דפלגה גניז ליה בגין דלא ישתמשון ביה ויהב יתיה קוב"ה למשה ואשתמש ביה תלתא ירחין דאשתארון ליה מיומא עבורא דיליה, כד"א ותצפנהו ג' ירחים, ובתר תלתא ירחין עאל קמי פרעה נטל ליה קוב"ה מניה עד דקאי על טורא דסיני לקבלא אורייתא והדר ליה ההוא נהורא ואשתמש ביה כל יומוי ולא יכלו בני ישראל למקרב בהדיה עד דיהב מסוה על אנפוי, כד"א וייראו מגשת אליו ע"כ:
פסוק כח:וצו את יהושע וגו'. פייסו הקב"ה לומר שכל זמן שתלמידו קיים כאלו הוא קיים, כי בהעברת יהושע לארץ כאלו הוא עובר והוא מנחיל, לזה צו את יהושע וחזקהו ואמצהו כדי שיהיה כחו מכחך, קודם שתראה את הארץ ואחר כך ראה את הארץ כדי שתהא נוחה ליכבש. זהו אומרו כי הוא יעבור והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה, אם תראה הוא הנחיל ואם לא תראה לא ינחיל, הרי לך שהכל בא מכחך:
פסוק כח:ובמדרש אמר את הארץ אשר תראה מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו, דרשו ז"ל לפי שאמר ויראהו ה' את כל הארץ אמר את כל, וכאן אמר והוא ינחיל את הארץ, ולא אמר כל, מכאן דרשו שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו. עוד אמר לו שא נא עיניך ימה וצפונה כדי שיתקדש בראייתך לפי שעתידין לצאת בגלות על ידי עונותיהם ולהתפזר בארבע כנפות הארץ כדי שימצאו מנוח בכל מקום שיתפזרו שם, כמו שכתבנו פרשה מסעי, ולזה היתה סבת מיתת משה ואהרן בחו"ל והנביאים כגון יחזקאל בן בוזי וכן כמה צדיקים שמתו בחו"ל כמו דניאל וחנניה וחביריו ומרדכי וכן כמה צדיקים כדי שיגלו שם ישראל ותגלה השכינה עמהם ותמצא אכסניא ויהיה לה נחת רוח, ולזה יחזקאל בבבל וגב כן דניאל ומרדכי בעילה מישאל ועזריה בפרס, ומשה רבינו בכל העולם, לזה לא ידע איש את קבורתו כי אין לו מקום ידוע לו כדי לתת מנוח והנפשה לשכינה מקום שתלך תמצאנו ויהיה לה אכסניא ואפילו שאין ישראל עושין רצונה תתנחם בו ובשאר הצדיקים הקבורים שם ויזכר להם זכותם ולא תכלה אותם בארץ אויביהם וגלותם, זהו וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן, אתה ראה בעין שכלך והודה לי על זה:
פסוק כט:ונשב בגיא. זה הוא בשטים שנאמר ויצמד ישראל לבעל פעור, ולמה שנה שמו ואמר בגיא, ועוד למה כלל עצמו עמהם יאמר ותשבו בגיא כמו שאמר ותשבו בקדש, ועוד אומרו ונשב בגיא ולא אמר העבירה הגדולה שנעשית שם ולא נזכר שם המקום, לפי שעבירה זו נמחלה ונהרגו העובדים ולזה כלל עצמו עמהם, לומר כמו שאין בי מאותו עון כן אתם וכונתו לומר להם כמה כחן של רבים שהם חטאו חטא ע"ז ונמחל להר ולא נזכר שמו ולא נכתב בתורה והוא חטא חטא קל ולא נמחל לו ונכתב בתורה. עוד הודיעם כמה הם חביבין לפני המקום, שהקב"ה מחל על חטא ע"ז, ולפי שמשה נגע בכבודם לא נמחל לו ולא הועיל לו שום תפלה מהתפלות לפי שנגע בכבודם, מכאן תראו חבתכם לפני המקום כמה היא. א"כ מאחר שכל כך אתם חביבין לפניו ראוי שתשמעו לחוקים קודם ואח"כ למשפטים שהן מצות המושכלות, אשר אנכי מלמד אתכם, לפי שכאן במשנה תורה חזר ואמר להם החוקים כמו גדילים תעשה לך לא תלבש שעטנז וענין עגלה ערופה ושאר הדינין האמורים פרשת שופטים ופרשת ראה, לזה הקדים להם ואמר ועתה ישראל שמע וגו', ואמר אשר אנכי מלמד ולא אמר מצוה, כנגד החוקים אמר כן כי המצות שיש להם טעם מהטעם ידע המצוה ופירושה, כמו שאומר הגמרא הרבה פעמים זיל בתר טעמא, אמנם החוקים צריכין למוד וגרסא ולחזור עליה עד שתהא שגורה בפיהם, ומהלמוד תבאו לידי מעשה:
פסוק כט:ובמדרש אמר להם משה איזו עבירה עברתי וכמה בקשות בקשתי ולא נסלח לי ואתם כמה עבירות עברתם ואמר לכם המקום עשו תשובה ואני מקבל, ר' יהושע בן אבא חמר בג' מקומות באו ישראל לידי עבירה חמורה ואמר להם הקב"ה עשו תשובה ואני מקבל כיוצא בו אמר והיה אם שכוח תשכח את ה' אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים מה כתיב שמע ישראל אתה עובר וגו', ובתבערה ובמסה גו' מה כתיב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגו', וכאן ונשב בגיא וגו' ועתה ישראל שמע וכו' ע"כ. א"כ כונת ועתה ישראל שמע הוא לחזור בתשובה וליחדו ולומר שמע שהוא יחודו של מקום, כמו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, שמלת שמע נוטריקון, שאו מרום עיניכם, למי, שדי מלך עולם, שש מלך עולם בגימ' תקן שיתקן מעשיו וישוב אל ה' וירחמהו:
פסוק כט:ואמר ועתה לומר אפילו שנתאחר עד עת הזקנה, עת"ה ע"ת הזקנה ע"ת המיתה, הקב"ה מקבלו כי מחללין שבת לחיי שעה אולי אותה שעה יעשה תשובה כמו ר' אלעזר בן דורדייא שכל ימיו היו בעבירות ולסוף עשה תשובה והניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שמת ויצאת בת קול ואמר ר' אלעזר בן דורדייא מזומן לחיי עולם הבא אמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם אלא שקורין אותם רבי, והכונה בקריאתם רבי לומר שממנו יראו רבים וכן יעשו וילמדו ממנו שהקב"ה מקבל שבים אפילו שעה אחרונה כמו שאמר תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש, א"כ יש לו תלמידים ראוי לקרותו רבי, וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח לומר מה תמר אין עושה פרי עד ע' שנה כן האדם שחייו ע' שנה אפילו לא עשה פרי שהיא התשובה ומעשים טובים שנקראים פרי אלא בסוף ימיו הוא מתקבל, ונקרא חי שקודם הוא מת שלא עשה פרי ועתה חי שעשה פרי, ולא די לו אלא שקראו צדיק וצדיק נקרא ח"י והתשובה נקרא אלהים חיים כמו שאמרו בזוהר משפטים דף ק"ו ז"ל לית מלה בעלמא דקיימא קמי תשובה ואי תב בתיובתא הא אזדמן לקבליה ארח חיים ואע"ג דפגים מה דפגים כלא אתקן וכלא אתהדר על תקונים אפילו על מה דאית אומאה קוב"ה מקבל ליה דכתיב ה' צבאות יעץ ומי יפר, מי ודאי רזא סתימא, ועל דא כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי אשר פשעו בי לא כתיב הפושעים דלא במו לאתבא ולאתנחמת על מה דעבדו. א"כ יהיה פירוש הפושעים שעדיין הם פושעים שמתו בלא תשובה והלכו להם בפשע עמם. ואמר עוד אבל כיון דאתנחמו מקבל לון קוב"ה. בג"כ בר נש אע"ג דפגים ביה ופגים באתר דלא אצטריך ותב לקמיה מקבל ליה וחס עליה ומתמלי עליה רחמין כמד"א ורחמיו על כל מעשיו ואפילו על בעירי ועופי אי עלייהו מטו רחמוי כ"ש על בני נשא דאשתמודען למריהון ורחמוי מטו עליהון. ת"ח כתיב וילך שובב בדרך לבו אע"ג דחייבין עבדין כל מה דעבדין בזדון ואזלין בארחא דלבייהו ואחרנין עבדין לון התראה ולא בעו לציית לון בשעתא דתייבין בתיובתא הא אסותא זמינא לקבלייהו והכי אמר קרא וילך שובב בדרך לבו בגין דיצה"ר דביה תקיף ואתקף ביה ועל דא אזיל שובב בעלמא ולא בעא לאתבא בתיובתא קוב"ה חמי ארחוי דקא אזיל בביש בלא תועלתא אמר קוב"ה אנא אצטריכנא לאתקפא בידיה הה"ד דרכיו ראיתי דקא אזיל בתשובה, אנא בעי למיהב ליה אסותא, הה"ד וארפאהו קוב"ה איהו אעיל בליביה אורחא דתיובתא ואסותא לנשמתיה, ואנחהו מהו ואנחהו כד"א לך נחה את העם אנהיג ליה קוב"ה באורח מישר כמאן דאתקיף בידא דאחרא ואפקיה מגו חשוכא, ואשלם נחומים לו ולאבליו הא אתחזי כמיתא איהו ודאי מיתא איהו וקיימא בחיין דהואיל ואיהו רשע מיתא איקרי, מהו ואשלם נחומים לו ולאבליו קוב"ה עביד טיבו עם בני נשא וכיון דעאל לי"ג שנין ולהלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין דנטרי ליה חד מימיניה וחד משמאליה, כד אזיל בר נש באורח מישר אינון חדאן ביה ואתקיפו עמיה בחדוה ומכרזין קמיה ואמרין הבו יקר לדיוקנא דמלכא, וכד אזיל באורחי עקימי אינון מתאבלין עליה ומתעברין מיניה, כיון דאתקיף ביה קוב"ה ואנהיג ליה באורח מישר כדין כתיב ואשלם נחומים לו ולאבליו, ואשלם נחומין ליה בקדמיתא ובתר כן ולאבליו אינון מלאכין דהוו מתאבלין עליה כד אתעברו מיניה והשתא דאתהדרו בהדיה הא ודאי ניחומין לכל סטרין והשתא איהו חי ודאי חי בכל סטרין אחיד באילנא דחיי ע"כ. הרי שאמר שנעשה עץ יבש חוזר ופורח ויצץ ציץ ועושה פרח וכמו שהפרח סופו להציץ פרי וביני ביני יש לו ריח, כן זה הצדיק עושה פרי בעוה"ב מקום שאין היד מגעת שם וגנוז לו ולזרעו, זהו כארז בלבנון ישגה כי הארז אין לו פרי בעוה"ז אבל עתיד לעשות פרי כמו שכתבנו על פסוק ועץ השדה יתן פריו, ועל זה משה מזהיר לישראל ואומר, ועתה ישראל שמע וגו' למען תחיו ובאתם וירשתם, דאין לומר תחיו אלא למי שמת וצוה לחיות את עצמן ע"י התשובה. ואמר להם שמע אל החוקים שלא יאמר האדם איך עשיתי כמה עבירות בפועל ועמל איך תכופר לי בדבור באמרי חטאתי בפה, כמו שאמר הפייט בוידוי, אך דבר שפתים, מה יסכון לדמים מלאו ידים, ולחמס אשר בכפים, ולחטא הוה והיה ממפעל ועשיה, מה יתן לך ומה יוסיף לשון רמיה. בערך זה קרא אותם חוקים לומר שאין טעם בדבר אלא שהקב"ה אינו חפץ במיתתן של רשעים שנאמר החפוץ אחפוץ וגו' ועושה חסד עם בריותיו שמן הדין הנפש החוטאת היא תמות, כי מי שעובר על דבר המלך חייב מיתה אלא שהוא נוהג עצמו בחסד ובריותיו ברחמים כמו שאמר הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל ה', לא יהיו דברים מן השפה ולחוץ, ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, טוב בא"ת ב"ש נפש, לומר שמן הדין היה לו ליטול הנפש אלא שהקב"ה עשה טובה עם בריותיו שנשלמה פרים שפתינו בתורה שנקראת טוב שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו', א"כ בערך זה אמר אל החוקים ואמר אלו המשפטים לומר שלא יתיאש האדם לומר שלא יספיק לו תשובה, כי בדין הוא שיכפר לו הקב"ה ויקבל תשובתו לפי שקורץ מחומר ומיד בצאתו מרחם אמו לפתח חטאת רובץ מורכב מיצר הרע קרוב שהיה אנוס בדבר כמו שאמר הפייט וכאשר יאות לי למעול, כך יאות לך למחול המבדיל בין קודש לחול, אני לחטא ולהרשיע, ואתה אל צדיק ומושיע. אם כן בערך זה קראם משפטים, ולז"א לא תוסיפו על הדבר כנגד החוקים, לא תוסיף ותפליג בדבר ותאמר איך אפשר דבר זה שיעשה כמה עבירות מהם בזדון ומהם במרד ובודוי דברים יכופר לו, לזה אמר לא תוסיף על הדבר כדי שלא תנעול דרכי התשובה פן תתיאש מלעשות תשובה, וגם כן לא תגרע לומר הואיל והוא ית' ברא יצה"ר אין לי עון אשר חטא ותהיה התשובה בעיניך גרועה ולא תעשנה כראוי ותאמר שאתה אנוס במעשיך, אלא לשמור את מצות ה' אלהיכם וגו', כי עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' וגו', ואם היה אנוס השופט כל הארץ לא יעשה משפט, אלא לפי שלא עשו תשובה נאבדו, אבל אתם שעשיתם תשובה ונדבקתם בה' חיים כולכם לפי שנדבקתם בארץ החיים שהיא התשובה משם בא לכם החיים, זהו בה', בגימ' כ"ח, כי משם כחם ונשמתם וההפרד ממנו היא המיתה ובהדבקו בו הוא החיים, זהו בה' אלהיכם אע"פ שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הנשמה יכולה לידבק בו לפי שנאצלה ממנו, כמו שכתב ר' שלמה בן גבירול ז"ל כי מאש הנשמה נברא הגוף ויצא מאין ליש, מפני אשר ירד עליו ה' באש. נמצא שהדביקות בו הוא בנין הגוף והפרדו הוא חורבנו שהאדם הוא עולם קטן, ולזה תמצא בפסוק זה ז' תיבות כמו פסוק של בראשית, וע"י מה יהיה התמדת הדבוק, ע"י התורה, ולזה פסוק וידבר אלהים יש בו ז' תיבות:
פסוק כט:ואמר חיים כלכם לפי שבאו ממלחמת מדין שהיו עם רב ומהביזה תדע שהביאו שנים וששים אלף בנות פחותות משלש שנים ולא נפקד מהם איש, לזה נתאמת לו שהם אדוקים בחיים, זהו אומרו חיים כולכם היום על יום חזרתם מן מלחמת מדין שהיתה בסוף שנת הארבעים שנאמר נקום נקמת בני ישראל אחר תאסף. או אמר היום לפי שאמר להם כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, לזה אמר היום אתם חיים אבל לא אחרי מותי:
פסוק כט:ובזוהר בראשית (דף נ"ח) ז"ל, ת"ח מאן דבעי למנדע חכמתא דיחודא קדישא יסתכל בשלהובא דסלקא מגו גחלתא תא חזי בשלהובא דסליק אית תרין נהורין חד נהורא חוורא דנהיר וחד נהורא אוכמא דאתאחיד בה נהורא חוורא חוורא איהו לעילא וסלקא באורח מישר ותחותוי ההיא נהורא תכלא או אוכמא דאיהי כורסיא לההוא חוורא וההוא נהורא חוורא שרי עליה ואתאחדו דא בדא למהוי כלא חד ודא נהורא אוכמא אכלא תדיר ושצי כלא בגין דארחוי הוא. לשיצאה ולמיכל כולא וביה תליא מותא דכלא ובגין כך איהו אכיל כל מה דאידבק ביה לתתא וההוא נהורא חוורא דשריא עלוי לא אכיל ולא שצי לעלמין, ועל דא אמר משה כי ה' אלהיך אש אוכלה אכלה ודאי אכיל ושיצי כל דשריא תחותיה, ועל דא אמר משה אלהיך ולא אלהינו בגין דמשה בההוא נהורא חוורא הוא. דלא אכיל ולא שיצי. ת"ח לית אתערותא לאתדלקא האי נהורא אוכמא לאתאחדא בנהורא חוורא אלא ישראל דאינון מתדבקן ביה תחותוי, ות"ח אע"ג דהאי נהורא אוכמא לשיצאה כל מה דאידבק ביה ישראל מדבקן תחותוי וקיימן בקיומא הה"ד ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום ע"כ. ופירוש שע"י ישראל שהם מיחדים שהיא אשא תכלא עם אשא חוורא שהיא התפארת. ולזה אמר ואתם הדבקים בה' שהיא אשא חוורא אלהיכם אשא תכלא שמיחדים אותה ומביאים לה כביכול חיים בחשאי לזה חיים כלכם מדה כנגד מדה, המאמר במקומו ארוך:
פסוק כט:ובמדרש ילמדנו מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה הואיל וזכה לידבק בספר, אמר הכתוב הולך את חכמים יחכם כל מי שמתדבק לצדיק זוכה להיות כמותו, אתה מוצא בלוט ע"י שהיה דבוק באברהם העשיר כמותו מה כתיב באברהם ואברם כבד מאד ובלוט כתוב וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר וגו', הוי הולך את חכמים יחכם ד"א הולך את חכמים יחכם זה יהושע שנדבק למשה שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וגו', ומה כתיב כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ומה אם כשהוא מזדווג עם בשר ודם זוכה להיות כמותו ישראל שמדובקים בחייו של עולם עאכ"ו שיהיו קיימין לעולם, וממה שכתוב בענין אתה למד, מה כתיב למעלה כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו וגו', ומה אם הנדבק בע"ז הרי הוא כמותה להשמד עמה מי שנדבק בחייו של עולם עאכ"ו. את מוצא בצדקיה בן כנענה היה אדם רשע כשהלכו לקברו מצאו את הגדוד ונבהלו והשליכוהו על קברו של אלישע כיון שהריחו עצמותיו בעצמות אלישע חיה, אתם ישראל שנדבקתם לאלהים חיים ונדבקתם לתורה שהוא חייו של עולם עאכ"ו שתנצלו מאשה של גיהנם ותהיו חיים וקיימים לעוה"ב, והיכן עוה"ב רמוז, שנאמר חיים כלכם היום איזהו יום שאין בו לילה הוי אומר זה עוה"ב, ומה אם מדת פורענות שהיא מעוטה כתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה מדה טובה שהיא מרובה עאכ"ו. וכן ילמוד מאבן תקומה ומשקלה שהנושאת אותה אינה מפלת, ומה אם משקל ששקלו כנגדה קולט סגולתה ואינה מפלת הנדבק להקב"ה ולתורתו עאכ"ו. עוד למוד מן העגלות שהביאו הנשיאים שחיו ונתן להם הויה עד בגלגל שוורים זבחו, ר' אבהו אמר עד נוב, ר' אבא בר כהנא אמר עד גבעון, ר' לוי אמר עד שבנה שלמה ביהמ"ק שנאמרו ויזבח שלמה את זבח הבקר אשר לה', ת"פ שנה חיו, ומה אם עגלות שאין להם זכות על שנדבקו בו חיו ישראל שיש להם זכות וזכות אבות עאכ"ו, את מוצא כשבנה שלמה ביהמ"ק ונטע בו כל מיני מגדים והיו עושין פירות לפי שהריחו בארון והיו פרחי כהונה נכנסים ומלקטין את הפירות ונטע גפן של זהב והיתה עושה פירות שנאמר זהב פרוים, אמר הקב"ה כשם שנדבקתם לי בעוה"ז כך אני מדביק אתכם לעוה"ב שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, הוי ואתם הדבקים ע"כ. ואמר כלכם לפי שאמר ואתם הדבקים הדבקים חיים ומי שאינו דבק מת, לזה אמר כלכם שהדבק מגין על מי שאינו דבק, לפי שכולם ערבים זה על זה והם כולם גוי אחד, כמו שאמרו ז"ל על ארבעה מינים שבלולב, יש מהם שיש בו טעם וריח, ויש שיש בו טעם ולא ריח, ויש שיש בו ריח ולא טעם, ויש שאין בו לא טעם ולא ריח, אמר הקב"ה יעשו כולם אגודה אחת ויגינו אלו על אלו, כן אמר כאן הדבק יגן על שאינו דבק הואיל וכולם ממקום אחד נאצלו. לזה אמר ראה למדתי בלשון יחיד, אתכם בלשון רבים, לומר שכולם מותרים ועומדים הם בין יחיד בין רבים ואינו שוה בעונש מי שיודע עונשה של עבירה ועובר עליה למי שאינו יודע והואיל והדורות הם דבקים דור עם דור שאחריו הרי הם כאלו כולם דבוקים בדורו של משה, כמו שאמר בזוהר ז"ל חמאת שפחה על ימא מה דלא חמא יחזקאל, אי אינון אידבקו כל כך נשיהון דישראל כ"ש בנייהו כ"ש עבדין כ"ש נשיאים כ"ש סנהדרין כ"ש וכל שכן נביאה עילאה מהימנא דאיהו על כלא ע"כ:
פסוק כט:ואמר חקים ומשפטים רמז כאן על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, וכן אמר ושמרתם היינו מצות ל"ת ועשיתם מצות עשה, והקדים לא תעשה קודם כמו שאמר דוד ע"ה סור מרע ועשה טוב, כי כשיעשה הטוב ולא סר מהרע דומה לטובל ושרץ בידו, א"כ ושמרתם ועשיתם, כי לזה הוא תכלית הלמוד לשמור ולעשות, לשמור קודם שהוא לא תעשה ואח"כ לעשות, ולא תאמרו שאני לבד התריתי בכם אלא אף הקב"ה, זהו כאשר צוני ה' אלהי, והיכן צוהו אומרו אח"כ ואותי צוה ה' ללמד אתכם חקים ומשפטים, ואע"פ שפסוק זה נכתב אח"כ הוא לפי שהוא דבוק עם ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים, נראה שלא צוה לעשות אלא עשרת הדברים, לזה אמר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים, לזה אמר כאן ה' אלהי, לומר שבעת שצוה היה כשנתן עשרת הדברות ואותו עת היה אלהי, שכך אמר אנכי ה' אלהיך. עוד אמר אלהי לומר שאלהותו אינו ניכר אלא בקיום מצותיו כי כשאנו מקיימין מצותיו לפי שהוא צוה בהם ואנו עבדיו והוא אלהינו ואנו חייבין לעשות ולקיים כל מה שיגזור עלינו וקיום המצות אינו אלא בארץ, לזה לא אמר אלהיכם, כי עדיין לא ניכר אלהותו עליהם עד שיקיימו מצותיו, אמנם משה הוא בצוויו של מקום בכל עת, דבר אל בני ישראל, אמור אל בני ישראל, צו את אהרן, צו את בני ישראל, א"כ אלהי לעשות כן בקרב הארץ הואיל ואני מלמד לכם שתעשו כן בארץ כאלו אני עושה כן בארץ, זהו כאשר צוני ה' לעשות כן בקרב הארץ שהיה לו לומר שתעשו כן או לעשותכם בארץ כמו שאמר, בפסוק ואותי צוה ה' ללמד אתכם וגו':
