פסוק א:ונפן ונעל. כל צד צפון הוא עליה:
פסוק ב:אל תירא אתו. ובסיחון לא הצרך לומר אל תירא אתו, אלא מתירא היה משה שלא תעמוד לו זכות ששמש לאברהם שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, והוא עוג:
פסוק ד:חבל ארגב. מתרגמנן בית פלך טרכונא וראיתי תרגום ירושלמי, במגלת אסתר קורא פלטין טרכונין. למדתי חבל ארגוב הפרכיא, היכל מלך, כלומר שהמלכות נקראת על שמה. וכן את הארגוב דמלכים (מלכים ב' טו, כה) אצל היכל מלך, הרגו פקח בן רמליהו לפקחיה בן מנחם:
פסוק ה:מערי הפרזי. פרוזות ופתוחות בלא חומה, וכן (זכריה ב, ח) פרזות תשב ירושלם:
פסוק ו:החרם. לשון הוה [כמו] הלוך וכלות:
פסוק ט:צידנים יקראו לחרמון וגו'. ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד, מח) ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבעה שמות למה הצרכו לכתב, להגיד שבח ארץ ישראל, שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא:
פסוק ט:שניר. הוא שלג בלשון אשכנז [ שנעע ] ובלשון כנען:
פסוק יא:מיתר הרפאים. שהרגו אמרפל וחבריו בעשתרות קרנים והוא פלט מן המלחמה שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט זהו עוג:
פסוק יא:באמת איש. באמת עוג:
פסוק יב:ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא. האמורה למעלה, (פסוק ח) מנחל ארנון ועד הר חרמון:
פסוק יב:מערער אשר על נחל ארנון. אינו מחבר לראשו של מקרא אלא לסופו, על נתתי לראובני ולגדי אבל לענין ירשה עד הר חרמון היה:
פסוק יג:ההוא יקרא ארץ רפאים. היא אותה שנתתי לאברהם:
פסוק טז:תוך הנחל וגבול. כל הנחל ועוד מעבר לשפתו, כלומר עד ועד בכלל ויותר מכאן:
פסוק יז:מכנרת. מעבר הירדן המערבי הוא ונחלת בני גד מעבר הירדן המזרחי, ונפל בגורלם רוחב הירדן כנגדם ועוד מעבר שפתו עד כנרת וזהו שנאמר והירדן וגבול, הירדן ומעבר לו:
פסוק יח:ואצו אתכם. לבני ראובן ולבני גד היה מדבר:
פסוק יח:לפני אחיכם. הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה, לפי שהיו גבורים, ואויבים נופלים לפניהם, שנאמר (דברים לג, כ) וטרף זרוע אף קדקד:
פסוק כג:ואתחנן. אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. לפי שאמר לו (שמות לג, יט) וחנתי את אשר אחן, אמר לו בלשון ואתחנן. דבר אחר זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה, כדאיתא בספרי:
פסוק כג:בעת ההיא. לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא התר הנדר:
פסוק כג:לאמר. זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו:
פסוק כד:ה' אלהים. רחום בדין:
פסוק כד:אתה החלות להראות את עבדך. פתח להיות עומד ומתפלל, אף על פי שנגזרה גזרה אמר לו ממך למדתי, שאמרת לי (שמות לב, י) ועתה הניחה לי, וכי תופס הייתי בך, אלא לפתוח פתח, שבי תלוי להתפלל עליהם, כמו כן הייתי סבור לעשות עכשיו:
פסוק כד:את גדלך. זו מדת טובך וכן הוא אומר (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה':
פסוק כד:ואת ידך. זו ימינך, שהיא פשוטה לכל באי עולם:
פסוק כד:החזקה. שאתה כובש ברחמים את מדת הדין החזקה:
פסוק כד:אשר מי אל וגו'. אינך דומה למלך בשר ודם, שיש לו יועצין וסנקתדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו, אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי ותבטל גזרתך ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג, כדכתיב (דברים ב, לא) ראה החלתי תת לפניך, הראני מלחמת שלשים ואחד מלכים:
פסוק כה:אעברה נא. אין נא אלא לשון בקשה:
פסוק כה:ההר הטוב הזה. זו ירושלים:
פסוק כה:והלבנון. זה בית המקדש:
פסוק כו:ויתעבר ה'. נתמלא חמה:
פסוק כו:למענכם. בשבילכם, אתם גרמתם לי וכן הוא אומר (תהלים קו, לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם:
פסוק כו:רב לך. שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן ומפציר דבר אחר רב לך הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך:
פסוק כז:וראה בעיניך. בקשת ממני (פסוק כה) ואראה את הארץ הטובה, אני מראה לך את כלה שנאמר (דברים לד, א) ויראהו ה' את כל הארץ:
פסוק כח:וצו את יהושע. על הטרחות ועל המשאות ועל הריבות:
פסוק כח:וחזקהו ואמצהו. בדבריך, שלא ירך לבו לומר כשם שנענש רבי עליהם כך סופי לענש עליהם, מבטיחו אני כי הוא יעבור והוא ינחיל:
פסוק כח:כי הוא יעבר. אם יעבור לפניהם ינחלו, ואם לאו לא ינחלו וכן אתה מוצא כששלח מן העם אל העי והוא ישב (יהושע ז, ה) ויכו מהם אנשי העי וגו' (שם ז, י), וכיון שנפל על פניו אמר לו קום לך. קם לך כתיב, אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בני למלחמה, למה זה אתה נפל על פניך, לא כך אמרתי למשה רבך אם הוא עובר, עוברין, ואם לאו, אין עוברין:
פסוק כט:ונשב בגיא וגו'. ונצמדתם לעבודה זרה ואף על פי כן (דברים ד, א) ועתה ישראל שמע אל החקים והכל מחול לך ואני לא זכיתי למחל לי: