פסוק ט:צידוני' יקראו לחרמן שריון. הנה דקדקה התורה בכל זה להוסיף אמות בזה הספור:
פסוק יא:הנה ערשו ערש ברזל. לכבדותו מצד כובד גופו נצטרך לנשאו במשכבו ערש ברזל תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש. הנכון לפי הפשט כמו שזכר הרב המורה והוא מבואר כי אמרו באמת איש ירצה בו באמת האנשים והיא האמה הנהוגה שהיא אמת איש בינוני ולזה יהיה גובה עוג כמו שש אמות בינוניות או שבע או יותר מעט לפני הנהוג מאורך המטה יותר מאורך השוכב בה ואולם לרז"ל בזה המאמר על צד ההפלגה והגוזמא ויש לו פנים זולת מה שיובן ממנו להמון כמו שבארנו בביאורנו במסכת ברכות על מה שאמרו רז"ל עקר טורא בת תלתא פרסי:
פסוק טז:ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול. ר"ל שכבר נתן לו תוך הנחל שהוא גבול סיחון כי ארנון הוא גבול מאוב ועד יבוק הנחל גבול בני עמון הנה היה שם הנחל יבוק כאמרו ויעבר את מעבר יבק והיה הנחל ההוא גבול בני עמון:
פסוק יח:ואצוה אתכם בעת ההיא לאמור. לפי שהיו דבריו אל כל ישראל שהיו חלק מהם הראובני והגדי וחצי שבט המנשי הוצרך לדבר בשני השבטים וחצי לנוכח כי להם היה מדבר והנה הנשאר עד סוף הפרשה הוא מבואר:
פסוק כג:ואתחנן אל יי' בעת ההיא עד אז יבדיל משה. ענין התחנה הוא בקשה ותפילה:
פסוק כד:אתה החלות להראות את עבדך וגומ'. אמר החלות להעיר כי מה שהשיג מזה הוא שעור מעטי ביחס אל גודל השם יתעלה ועוצם ידו וכאלו הוא התחלה לבד לראיית אלו הדברים שזכר כי יותר ויותר לאין שעור יוכל השם יתעלה לעשות מהנפלאות:
פסוק כד:אשר מי אל בשמים ובארץ. אחשוב כי מלת מי מושכת עצמה ואחרת עמה והרצון בזה אשר מי בשמים ובארץ ומי אל אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך וביאור זה מי הוא זולתך שיהיה מנהיג השמים והארץ בכללות כי אתה לבדך הוא אלוהי השמים ואלהי הארץ כמו שאמ' אברהם וזה כי המלאכים יש להם הנהנה חלקית בשמים ובארץ אך ההנהגה הכוללת בהם הוא לשם יתעלה לבדו כמו שביארנו בחמישי מספר מ"י ומי אשר יעשה כמעשך וכגבורותיך כי המלאכים המניעים הגלגלים יעשו המסודר בהם לבד ולא ישנו את תפקיד' אך השם ית' עשה כל מה שירצה וישנה לפעמים הסדור המסודר מהמלאכי' ההם והוא גם כן עשאם כולם אחר שלא היו כמו שנזכר בפרש' בראשית ומאתו יסודרו כלל כל המעשים. או ירצה בזה מי באלהים בשמי' ובארץ והם המלאכים שיש להם הנהגה מה בשמי' ובארץ המניעים הגלגלים שיוכל לעשו' כמעשיך ובגבורותך וזה שהם לא יוכלו לעשו' כמעשיך כי מעשיך בהנהגת כלל העולם ומעשיהם הם בחלק מה ממנו ולא יוכלו לעשות בגבורותיך במה שתשתנה הסדורים המתחייבים מהם בעשותך הנפלאות והם לא ישנו את תפקידם. ואם באלו שהם היותר נכבדים לא יהיה שישוה לך בזה כ"ש שלא ימצא זה במי שלמטה מהם:
פסוק כה:אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן. ביאר בזה שארץ ישראל טובה מכל הארצות וענין הטוב אשר בה הוא יתרון הכנה אל שישפע בה השפע האלהי כמו שזכרנו בפרשת שלח לך. ולזה יהיה חושק משה לראות הארץ להוסיף לו שלמות על שלמותו בנבואה ובחכמה:
פסוק כה:ההר הטוב הזה והלבנון. ידוע כי יער הלבנון היה בהר המוריה ושם היה בית המקדש והנה העי' בזה שזה המקום הוא היותר הנכון שבארץ ישראל ולזה אמר יעקב עליו אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. להורות על יתרון הכנת זה המקום אל שישפע בו השפע האלהי ולזה אמר דוד ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון:
פסוק כו:ויתעבר יי' בי למענכם. כבר ביארנו בפרשת פרה איך היתה הגזרה הזאת על משה בעון ישראל. ויאמר יי' אלי רב לך. ר"ל רב לך חכמה ושפע נבואה במה שהשגת עד שלא יהוה נביא אחר כמך ולזה אין צורך לך לבא בארץ לזאת הסבה כי כבר זכית באלה המעלות למה שלא זכה אחר:
פסוק כז:עלה ראש הפסגה. כי מה שחשקת לראות את הארץ מצד ידיעתך פריה וטובה הנה תוכל לראותה מראש הפסגה כשתעיין שם לפאת מערב ולפאת צפון ולפאת דרום ולפאת מזרח:
פסוק כח:וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וגו'. הצואות הם איך יתנהג יהושע במה שיעשהו בהנחילו הארץ לישראל והחזוק והאמוץ ההוא הוא שלא יירא מהמלכיות ההם ושיתחזק ללכת בדרכי התורה:
פסוק כט:ונשב בגאי מול בית פעור. ר"ל שאז ישכנו בגאי מול בית פעור כשהיה זה והנה זכר זה בעבור מי שיספר אחר זה מענין לכת ישראל אחרי בעל פעור:
