פסוק ח:במראות הצבאות פי' בא"ע שאות ב' במראות היא במקום מ' ממראת הצבאת, שמ"ם יחלוף בב' כמו והנותר בבשר ולחם (ויקרא ח' ל"ב), שהוא כאלו נכתב מבשר, וק' מתמורה י"ד: עה"כ ש"ב (ט"ו ז') נדרתי לה' בחברון, לא הלך אלא להביא כבשים מחברון, ודחו לה בחברון, מחברון מבע"ל הרי שלא בא ב' במקום מ', ובאמ"כ כ' דבאמת משפט הלשון כן הוא להחליף מ' בב' כמ"ש א"מ בתהלים (ע"ב ט"ז), ורד"ק דה"א (ה' ח'), אבל רק היכי דאינו עוקר הפשט הפשוט כי גם באומר במראות הצבאות ולא נאמר ב' במקום מ' ג"כ יתפרש במראת עם מראות (כמו מכה במטה שמות ז' י"ז שפירשו עם המטה), כמו אם הי' נכתב ממראת הצבאת שפי' מן מראת שהוא כמו עם מרה"צ, אבל היכי דהדרש יעקור הפשט כמו בחברון פשיטו בתוך חברון, ומחברון פי' שהוציא מחברון היפך פשט הפשוט, בזה לא נאמר כן. והרב מפלונסק שליט"א כתב לי דהיינו שנתנו כל הלוקסוס על צדקה ולא כאשר בעוה"ר מרבים להביא על הכל, ועל צדקה הוא בבחי' ראש ואין כל, ועי' ס' אדרת אליהו ויקהל דע"א. - ובירו' פסחים פ"ד ה"ח במעשה שהלכו ר"ע וחבריו לגבות לצדקה, ושמעו לאחד שאמר לבנו שיקנה עולשים כמושים בזול, ולא הלכו אצלו ליקח ממנו צדקה, ולמחר אמר להם דרק הוא קמצן בביתו ולא לצדקה ע"ש:
פסוק ח:וברש"י ופי"פ ושפ"ח הק' למה הביא כומז ומצאתי בשו"ת חות יאיר קס"א דהביא ראי' מדהי' משה מואס במה"צ מפני שעשאן ליצה"ר, ולא אמר משום שנשתמש בהם הדיוט הוציא מזה דדבר שנשתמש בהדיוט מותר לעשות דבר שבקדושה כגון פרכת ולא כשו"ת מהרי"ל קכ"א, ודוחק לומר דכה"ג במראת ל"ה שימוש, וע"ש שהביא דמשו"ה קיבל משה כומז ועגול דעשוין לצניעות וגדר לערוה וכיסוי ושמירה להם במ"ש רש"י ברכות ב"ד. ובתו"ת העיר מפסחים כ"ו. דמראה אין בו משום מעילה, ואין נחשב למעשה ע"ש, וכ"כ בח"ס או"ח סי' מ' וברמ"א כ' באו"ח קמ"ז ס"א דאין לעשות מפות לס"ת מדברים ישנים שנעשו לצורך הדיוט והוא ממהרי"ל, וכן הוא שם בסי' קנ"ג סכ"א ובמג"א סק"ה הביא בשם הר"מ סופ"א מבהב"ח דאפי' חדשים כל שנעשו להדיוט אסור ומיהו העולם נוהגין לעשות אפי' מישנים, ונ"ל דס"ל דבהמ"ק שאני ועוד אם שינה מותר שהרי הכיור נעשה ממה"צ ואע"ג דמזבח בעי עצים שלא נשתמש הדיוט י"ל מזבח שאני ועוד דקרבנות קרבים מבהמות שנשתמש בהם הדיוט עכ"ל, ובחת"ס שם סו"ס מ' כ' שלא ידע טעם לחלק בין מזבח לשאר מילי, וגם מקרבנות אין ראי' דהרי אפי' בע"ז לא נאסרו בע"ח ונהי דמ"מ לגבוה מסקינן חד דרגא דנאסרו מ"מ להדיוט אין נעבד בבע"ח והכא דקיל טובא י"ל דבע"ח לא נאסר תשמוש הדיוט עכ"ל, ובכל"ח האריך בפלפול:
ובשע"ת או"ח קנ"ג סק"ל הביא ס' באר יעקב דף ט' הביא ראי' ממשנה כלים פכ"ח מ"ה וסנהד' מ"ח. כפה שטמא מדרס ונתנו לס"ת ממדרס, ובר"ש דבלי שינוי מותר להשתמש בו לס"ת דזה שנאסר להדיוט הוי שינוי הרי דשרי לס"ת אף לכתחלה שהרי טהור ממדרס שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. וע' במור וקציעה ואמ"כ בזה אריכות, ועשו"ת הב"ח י"ז מענין אי מותר לעשות פרכת מבגדי צבעונין של אשה שיש בהם הרהר ואינם ראוים לתשמוש קדושה, וראי' ממה"צ שלא קבלם משה אלא ע"פ הדבור:
וזקיני הגאון מלאסק ז"ל בשו"ת הרד"ד או"ח קמא סי' ה' האריך בזה, והק' דלפ"ז איך אשה קונות מלבוש מחברתה הא הבעל ודאי מותר להסתכל בבגדי צבעונין של אשתו, וכיון שיודע שבגד זה הי' של אשה אחרת נימא דהוי כמסתכל בב"צ של אשה אחרת, וק' משמות (ג' כ"ב) ושאלה אשה משכנתה כו', וכ' וישאלו ממצרים כו' ושמלות (בא י"ב ל"ה), אע"כ דדוקא כשעדיין מיוחדין לאשה זאת חיישינן להרהר, אף בשטוחין על הכותל, אבל כשמכרה ואין המלבוש מיוחד לה מותר וכ"ש לאחר מיתה ע"ש, ומ"ש הרמ"א ראי' ממה"צ לכאו' אדרבא ראי' להיפך, דהרי משה לא רצה לקבלו רק ע"פ הדבור וכמו שנסתייע מזה הב"ח הנ"ל, וצ"ל כוונתו דמצינו מה שמ"ר ל"ר לקבל הי' בשביל שעשוין ליצר, אבל משום תשמוש הדיוט ל"ה נמנע מלקבלם אבל ג"ז יש לדחות דשאני כיור שלא נעשה רק לתשמוש אדם לקדש בו ידים ורגלים, ואף שהוא במקדש שרי, אבל לצורך גבוה כמו פרכת לכ"ע אסור:
ומה שציין מג"א לילקוט, יל"פ דעל הפ' יעשו עץ כ' דהי' מתבת נח, ועל הפ' ויאמר חרבונה כ' דאליהו בדמות חרבונה אמר בבית המן יש עץ מקה"ק, ומשמע דמתבת נח נעשה קרש לקה"ק הרי דתשמוש היתר מותר אף במקדש שלא לצורך מזבח, ויש לדחות דמדרשים חלוקים הם, עי"ל דעץ מתבה שהי' להצלת נפשות וקיום העולם מותר לצורך גבוה הואיל ואיתעבד בה מצוה אחר, דמה"ט צוה ה' למ"ר לקבל מרה"צ לפי שהי' לפו"ר מכ"ש תבה שהי' לקיום כל העולם, אבל לצורך תשמוש רשות אפשר דאסור, וגם י"ל דאגודה ומהרי"ל לא אסרו רק דלכתחלה אין לקנות מעיל שנשתמש להדיוט אבל אם הקדיש לס"ת לא מיתסר, ובנשתנה יש להתיר גם לכתחלה לקנות לעשות תשמיש קדושה, וע"ע בחת"ס או"ח מ"ב, ושו"ת מחזה אברהם או"ח כ"ז:
פסוק ח:תרגום בתרע משכן, והוא פתח אה"מ, וע' אה"י שכ' דבאה"מ עצמו נשים אסורות לכנוס כמ"ש בקידושין נ"ב: וע"ש בהגהות יעב"ץ, ובמו"ק י"ח. וירו' מע"ש פ"ה ה"ג, וציון ירושלים שם, ולד' המתרגם יונתן שבאות להתפלל ועומדות על קרבנם, הי' מותרים לכנוס גם באה"מ, ע' חגיגה ט"ז: ותוספתא ערכין רפ"ב, וירו' ה"ב, וע"ס מערכי לב או"ח סי' ג', ובשו"ת הרי"מ דפוס ווארשא בחי' להל' שחיטה, שד"ח מערכת חו"כ, שו"ת הרב"ז סי' ב', בס' שלחן העזר סי' ד', ובירחון קבוצי אפרים שנה ז' סי' ח':
פסוק יח:ועשרים פלא הוי"ו למה נצרכת וחפשתי ולא מצאתי מי שהעיר בזה וצע"ג, וע"ע בפ' וישלח (ל"ו כ"ד) ואלה בני צבעון ואיה וענה וערש"י שם, ובקו"א והערות לפרד"י ח"א לדף י"ב: ודף קכ"ב: ובפ' תרומה (כ"ה כ"ב)
פסוק כא:אלה פקודי המשכן משכן העדות, ערש"י ב"פ שנתמשכן בשני חורבנין, אל"ה בגימ' ל"ו כנגד ל"ו צדיקים שבדור בסוכה מ"ה:, שהם משכנות עבור ישראל, ע' ירו' פ"ב ה"ח מברכות, וז"פ א"פ המשכן, פקודי מלשון ולא נפקד ממנו איש (מטות ל"א מ"ט), ויפקד מקום דוד (ש"א כ' כ"ז), לשון חסרון, פקודי המשכן אם יחסר בהמ"ק עבור ישראל, אז אל"ה צדיקים שבדור נתפסין עבורם, כמ"ש בר"ה י"ח: קשה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו, ואי' בשם ר"ר יהונתן ז"ל כי משכן יקרא על שם משה, ואי' במד' למה תרצדון הרים גבנונים (תהל' ס"ח י"ז) שכל א' מהשבטים בקש שיהי' בהמ"ק נבנה בחלקו, וא"ל ה' גנבים אתם שגנבתם את יוסף, ולפ"ז אלו גנב מ"ר מנדבת משכן, ל"ה נקרא על שמו, ולכך המשכן עדות אשר פקד משה שהחשבון מכוון וצדק, וע' בכורות ה'. ובס' קהלת ישורין כאן דבר נכון, ובר' בחיי המשכן עם ה' אותיות גימ' ת"כ כשנים שעמד בית שני, משכן גימ' ת"י כשנים שעמד בית ראשון, העדת חסר ו' גימ' תע"ט כשנים שעמד המשכן עד בנין הבית, ובח"ס כ' הא דצריך לצרף ה' אותיות למספר ת"כ לרמז ה' דברים שחסרו בבית שני כיומא נ"ב:, ועמ"ש בזה בנפלאות מתורת השי"ת פס"ה, ותולדות נח דרוש י"ז:
ובגרש כרמל כ' עפמ"ש בב"מ קט"ו. מאחר שמחזירין למה ממשכנין של"י שביעית משמטתו, ובתוס' הק' למה חוזרים וממשכנין ות' שימהר לפרוע ע"ש, (וע' גיטין ל"ז., כתו' נ"ה., שבועות מ"ד:, ומכות ג':) הרי שעיקר מה שממשכנין פעם ב' שיהי' הלוה זריז לפדות המשכון, כן הכא מה שנתמשכן פעם ב' כדי לזרז לפדות המשכון ע"י תשובה, וזה שפרש"י עדות שוויתר כו' שמועיל תשובה, וכמ"ש במד"ר עדות שיש סליחה, - ובשו"ת זכרון יצחק בח"ת כ' דהי' מקום לומר דאין לישראל עון עגל דל"י לך אלהים אחרים רק למשה נאמר כרש"י יתרו (כ' ב'), ול"צ לעדות שנתכפר עונם, רק דבמד"ר תשא פמ"ח כ' דהזכיר חור דבשעת העגל נתן חור נפשו ולא עבד לעגל, א"ל ה' חייך כל הבנים היוצאים ממך אני מגדלם בשם טוב שנ' בצלאל כו' בן חור, ונשמע דחטאו בעגל דאל"כ עשה חור שלא כדין, דעל עבירות דיעבור וא"י, אם נהרג מתחייב בנפשו כמ"ש הרמב"ם והובא בש"ך יו"ד קנ"ו סק"א, וע"כ דהי' חטא לכל ישראל והוצרכו לעדות דנמחל עונם, וזה א"פ משכן העדות שנמחל עונם, וא"ת מה צורך לעדות הא ישראל לא חטאו, ע"ז אמר ובצלאל כו' בן חור, שמסר נפשו והי' חטא בעגל והוצרך לעדות שנמחל עונם:
וברש"י בפכ"ב משה אמר כלים תחלה כו', ובב"ר פ"א בש"א שמים נבראו תחלה, ובה"א ארץ תחלה, וכ' בנזה"ק דפליגו מי חשיב יותר מלאכים או צדיקים, מלאכים עושים תמיד רצון קונם, וצדיקים אין צדיק אשר יע"ט ולא יחטא (קהלת ז' כ'), ולצדיקים מעלה דיש להם בחירה, וגם אם יחטאו יעשו תשובה, וי"ל בשבת פ"ח. אמרו מלה"ש מה ליליד אשה בינינו, א"ל ה' למשה החזיר להם תשובה שישיב דיתרון לבנ"א שיש מצות תשובה, וראי' א"ל "אחוז בכסא כבודי" כי ה' חותר חתירה תחת כה"כ ומקבל תשובה כמ"ש בסנהד' ק"ג:, וממה"ד ל"מ תשובה רק ממדה"ר כמ"ש בירו' פ"ב ה"ז ממכות וילקוט יחזקאל רמז שכ"ח ותהלים תש"ב, חכמה אמרה נפש החוטאת תמות, נבואה אמרה תתייסר ביסורים, תורה אמרה יביא קרבן, רק ה' אמר יעשה תשובה, וזה י"ל המסורה, אדם כי ימות באהל (חקת י"ט י"ד) נפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י"ח כ'), אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת (תזריע י"ג ב'), תתייסר ביסורין, אדם כי יקריב מכם קרבן (ויקרא א' ב') יביא קרבן ויתכפר, אדם ובהמה תושיע ה' (תהל' ל"ו ז') יעשה תשובה ויתכפר, וז"פ ע"פ ב' עדים (חכמה ונבואה) או ג' (תורה) יומת המת, אבל לא יומת ע"פ ע"א יחיד ומיוחד, וע' עשר עטרות ד"ל, - וכלי יקר האזינו (ל"ב ב'):
והגר"ש מאסטראפאלי ז"ל אמר הפי' בתהל' (צ"ג ה') "עדותיך נאמנו מאד" זה התורה, וזה רק "לביתך נאוה בקדש" בזמן בהמ"ק שיש קרבן, אבל עצת ה' לעשות תשובה הוא לאורך ימים, וז"פ אדם ובהמה תושיע ה', דע"י ה' תנצל גם הבהמה שלא תצרך להיות כפרה בעד האדם, וכשבא בתחלה לברא העולם במדה"ד ל"ה מועיל תשובה, ושיתף מדה"ר, ובמד"ר תרומה, משכן דומה לבריאה, למעלה שרפים עומדים, למטה עצי שטים עומדים, למעלה כרובים למטה כרובים כו', וזה הי' הויכוח, ה' אמר משכן ואח"כ כלים, כלים נקראו שמים ומשכן ארץ כמ"ש שם במד"ר, ואמר ארץ קודמת וזה אחר שיתוף מדה"ר, ומשה אמר כלים תחלה לפי מחשבה מדה"ד, ובצלאל עשה משכן תחלה, ואי' בכתבי האר"י ז"ל כי חטא עגל הי' שאמרו דעולם נוהג במדה"ד, ואמרו אלה אלהיך ישראל וא"כ ל"מ תשובה, ואמר משה כלים תחלה המרמזים על בריית שמים תחלה כי כן מדה"ד, אך הואיל תפלת משה לעורר מדה"ר כמ"ש ושב משה אל ה' ורחמתי את אשר ארחם, ולכן עשה בצלאל משכן תחלה, וז"ש רש"י עדות שוויתר על עגל תחלה משכן ואח"כ כלים, כעשיית שמים בשיתוף מדה"ר ומועיל תשובה א"כ ראי' שמחל חטא עגל, עקו"ד חו"ד סי' ב' שהובא קצת מזה בשם אא"ז הגה"ק ר' אלעזר ז"ל אבד"ק סוכוטשוב, ובגוף הענין החזיר להם תשובה שבישראל מועיל תשובה כ' בס' תפארת עזיאל פ' יתרו:
וע"ע בחו"י פ' נצבים מווי העמודים, בתהלים (ל"ד כ"ב) תמותת רשע רע ושונאי צדיק יאשמו, פודה ה' נפש עבדיו, לפ"ד החכמה ימות, ולנבואה תרדפנו רעה, ולתורה מן הדין שונאי צדיק, צדיק של עולם, יאשמו יביאו אשם, אבל הקב"ה בעצמו פודה נפש עבדיו, וז"פ בשופטים (י"ז ו'), ע"פ ב' עדים, חכמה ונבואה יומת המת, הרשע דמקרי מת מעיקרא דרשעים בחייהם נקראו מתים, (ברכות י"ח:) וכמש"ל, וז"פ לממון הוא דלא קם היינו לחייבו ממון קרבן ופשיטא לנפשות, אבל קם לשבועה, אם נשבע לשקר גם ה' לא ימליץ עלי' כי לא ינקה, וז"פ בהושע (י"ד א') שובה ישראל עד ה' אלקיך, ובמד' א"ת עד אלא עד בצירי, דלחכמה ונבואה ותורה ל"מ תשובה, לזה עד ה"א, לזה העד הקב"ה ומועיל תשובה:
ורמב"ן וא"ע וכל"י ופע"ר הקשו למה עשה משה חשבון מכסף ונחשת ולא מזהב, ובפשוט י"ל לפמ"ש בסוטה ל"ה. שהארון הי' נושא את נושאיו עצמו לא כ"ש ול"ה לו שום משקל, וא"כ ל"ה יכולים לדעת סכום הזהב אשר נצרך כי אם יחסר יוכל להיות שבארון נכנס זהב יותר, וע' באהבת יהונתן בהפטרה לשקלים, כי נדבת כסף מחה"ש הכל נתנו, אבל זהב נתנו רק איש כפי נדבות לבו, ומסתמא הפושעים לא נתנו, ולכן לא שאלו חשבון, וע"ס תו"א ובית אהרן דפ"ג - ובמד"ר ובעה"ת דלכן הוצרך משה למנות איתמר עמו שאין עושין שררה על הצבור פחות מב', ואף קרובים כשר בשררות וכמ"ש בב"ב ח':, ועיו"ד רנ"ו ס"ג, אך בירו' פאה פ"ח ה"ו אי' דשררות פסולה בקרובים, ועשו"ת כהונת עולם סי' ה', וס' רזא דמאיר על פע"ר, - ובמד"ר ותנחומא איש אמונות זה משה, ואף להעשיר זה קרח, וצ"ב שייכות קרח לכאן, אך במד"ר הביא שמן המותר עשה משה משכן לארון הקדש וזה משכן העדות, ומפני שמעלין בקדש וכמ"ש במגילה כ"ו. בהכ"נ מותר לשנותו לבהמ"ד, וכן במנחות צ"ט. נלמד מעלין בקדש מקרח שעשה מזבח ממחתות וא"כ מה שהעלו בקדש למדים ממשה וקרח, ואמר משה שהוא איש אמונים ועי"ז מעלין ובקרח העלו מפני שהי' אף להעשיר, ועמש"ל (מ' י"ח):
עוד ראיתי עפמ"ש אוה"ח כאן דאף דאין ברכה שורה בדבר הספור ומנוי, אבל כאן במצוה שורה ברכה, וז"ש המד' אלה כו' ולא הקפיד על מנין, והא לא תגדל הברכה כדכ' ויברך אותם משה, והטעם דכ' איש אמונים רב ברכה, משה שהי' נאמן ה' מביא ברכות על ידו דהי' הכל מצוה לקיים דברי השי"ת, והג' מהרש"ק ז"ל כ' דמה שאין הברכה חל בדבר המדוד ומנוי, ילפי' בב"מ מ"ב. מפ' יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ע"ש, ומדלא כ' יברך ה' אותך רק יצו משמע יצוה ע"י שליח, לכן בעינן באסמיך שיהי' סמוי מן העין, אבל אם ה' בעצמו מברך ודאי חל הברכה בכל ענין, וז"פ המד' כל מי שהוא נאמן הקב"ה (בעצמו) מביא ברכה על ידו, ואף במנוי ומדוד שורה הברכה, וע' בזה בשפת אמת ש' תרל"א, ובמח"כ נעלם מכולם לפי שעה שמפורש כן בזה"ק כאן דרכ"ה., ר"י שאל לר"ש ברכתא לא שרי' במדידה וחושבנא, א"ל אי ההוא חושבנא אתי' מסטרא דקדושה ברכתא שרי' מנלן ממעשר כ"ש משכנא עש"ה. וא"ש בפ' תולדות (כ"ו י"ב) וימצא מאה שערים ויברכהו ה' ופרש"י אומד זה למעשרות, וקמ"ל אף שמדד עכ"ז ויברכהו ה', דהי' חשבון של מצוה, וע"ש במד"ר והלא אין ברכה שורה כו' מפני מעשרות, והכוונה כמ"ש, אך בתענית ח': הנכנס למוד גרנו אומר יה"ר שתשלח ברכה מדד ואח"כ בירך הוי תפלת שוא שאין ברכה שרוי' כו', ועכ"מ פ"י הכ"ב מברכות בשם רמב"ן דאין מברך רק בהולך לפרוש תרומות ומעשרות וש"מ דגם בזה אין ברכה שורה, וע"ע בב"מ מ"ב. ואו"ח ר"ל ס"ב, ומגן גבורים שם, דברי שאול מ"ת, והדרוש והעיון:
פסוק כב:ובצלאל ערש"י ובמוסגר והוא קו' תוס' ברכות נ"ה. ד"ה לך, ובגרש כרמל תי' דבפ' תרומה קודם ציווי עשיית כלים צוה ה' ועשו לי מקדש שהוא משכן ומה בכך שפרטי עשיית משכן נאמרו אח"כ, והראנ"ח כ' דסוף מעשה במחשבה תחלה על התכלית שהוא הארון, ועז"א לעשות ארון תחלה, ובצלאל השיבו שאעפ"כ מתחלה צריך לבנות הבית כדרך סדר המעשה, וכ"כ בגבול בנימין ח"ג דל"ט, ופי צדיק דרוש י', וביע"ד ח"א דרוש ב' כ' כשהראה ה' למשה בהר תבנית המשכן וכליו בפעם א', ומצד ה' הי' תחלה משכן ואח"כ כלים, ולצד משה שהי' עומד כנגד השכינה הי' הארון תחלה, וז"ש בצל אל ר"ל נשמתך הי' בצד השכינה, נמצא משכן תחלה ע"ש ע"פ זה"ק שבזה"ז צריך משכן תחלה ואח"כ כלים פנימיים, ולעת"ל יקדים הפרי לקליפה, והי' סבר משה שהתיקון יהי' אז, וע"ע פנ"י ברכות שם, וכת"א אריכות:
ובחת"ס או"ח קפ"ח הביא בשם הגרנ"א ז"ל שהק' להפסיקתא הובא בטאו"ח תרפ"ד דנגמר כל הבנין בחנוכה והמשכן לא הוקם עד א' בניסן, א"כ אנו רואים של"ה קפידא בזה להיכן יכניס הכלים, ותי' דקודם משיחה אין קפידא להיכן יכניסם, רק כמו שהי' סדר עשייתן צ"ל סדר משיחתן ואז הוי קידוש וזה הוא גמר עשי', ושפיר שאל בצלאל להיכן אכניסם ובודאי דמשכן תחלה וה"ה למשיחה משכן קודם ואח"כ כלים ע"ש. - ובגוף הקו' קדמו ביע"ד שם, וכ דבצלאל שאל מסדר עולם שבונין בית ואח"כ כלים, אך י"ל בהיפך דאין לעשות כן להוציא מלב הטועים שיאמרו לדירה הוא צריך, וכמ"ש בשבת כ"ב: וכי לאורה הוא צריך, אך אי' במד' כשכתב משה נעשה אדם כו' אמר משה אתה נותן פ"פ למינים, א"ל ה' כתוב וכל הרוצה לטעות יטעה, ואזיל משה לשיטתו, שלא ליתן פ"פ לטועים ולכן שינה הסדר עולם לבנות דירה תחלה, אבל בצלאל תפס דעת ה' לקבוע דירה בתחתונים וכל הרוצה לטעות יטעה, ובכל"ח דקדק בגמ' בצלאל אמר ועתה אומר לי עשה ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, התחיל גם בארון ושאלותו הי' רק על כלים, ולח"ס א"ש דשאלה הי' רק לאחר משיחה ולכן לא שאל רק על כלים, אבל ארון חזינן דנתקדש כ"כ שעמד בנס, ומקום ארון אינו מן המדה ול"ה צריך מקום כלל ול"ש לשאול להישן אכניסו וכמש"ל:
ובירו' שקלים פ"ד ה"ב השלחן מנורה מזבחות מעכבין זא"ז ואפי' שימה מעכב, אר"ח כאן בעבודת פנים כאן בחוץ, מבואר דעבודת פנים כהקטרה והטבת נרות מעכב הכל ולמ"ד דגם שימה מעכב כ' בקה"ע דגם ארון מעכב דכ' בי' שימה בפ' ויקהל וכ"כ בתקלין חדתין, וק' על הזמן שארון הי' נשבה אח"כ עד שבנה שלמה בהמ"ק של"ה ארון במשכן, וכי לא הקריבו קרבנות וקטרת ועבודת יה"כ, בשלמה מבית שני ל"ק אע"ג דל"ה ארון י"ל שא"ה דנגנז, וי"ל דהי' הגניזה בבהמ"ק רק של"ה נראה לעיני כל וכמו בבית ראשון מקום הארון אינו מן המדה ובנס עמד, כן בבית שני ודבר רוחני אינו תופס מקום וגבול, לכ"נ כפי' הפני משה דאפי' למ"ד שימה מעכב רק שלחן אבל ארון דהי' בק"ק והי' לו מחיצה בפ"ע ל"ה מעכב אפי' עבודת פנים, דבכל מקום שהי' היה שם השראת שכינה ע"ש, וא"ש דלא שאל על ארון להיכן אכניסו דל"ה צריך למקדש וכמו שהי' זמן רב בזמן עלי:
פסוק כד:ככר ערש"י כפול הי', בבכורות ה', מיחזקאל (מ"ה י"ב), ובתוס' מגילה ט"ז, ד"ה ודחי עשרה אלפי ככרי כספא, שמעתי י' אלפי ככר כסף עולין חלי שקל לכל א' מישראל שהי' ת"ר אלף ואמר שיתן כל פדיונם, וצ"ב פירושו, ובהגהות הב"ח כ' ככר ס' מנה (ושל קדש ק"כ) ומגה כ"ה סלעים (ונתן י' אלפים ככר על חול שהם ה' אלפים של קדש, ומחה"ש בעד ת"ר אלף עולה ק' ככר של קדש) וימי שנותינו ע' שנה, ומבן כ' למעלה נתנו כופר והמן נתן בעד נ' שנה בעד ת"ר אלף:
ובשו"ת שער אפרים מ"ה כ' לפמ"ש בחזקוני שכל ישראל לא נתנו שקליהם אלא מבן כ' עד בן ע', וא"כ לאוש א' כל ימי חייב הגיע נ' חצי שקל שהם כ"ה שקלים, ולס' אנשים ס' מנים שהם ככר, ולס' אלף אנשים אלף ככרים, ולס"ר מגיע י' אלפים ככר, ולענ"ד שטעו המדפיסים במה שהי' כ' לפניהם עולה ח"ש, וסברו שר"ת חצי שקל ובאמת הוא חמשים שקלים, וע"ד מ"ש בבחיי וז"ל ומעתה כיון דחצי שקל לכל א' עולה לס"ר מאת ככר, ואם הי' נותנים כל א' כפר שלם כי' עולה ר' ככרים, והמן הי' רוצה ליתן עבור ערכם והאומר ערכו עלי מבן כ' נותן נ' שקלים עכ"ל, וא"ש כי לס"ר מגיע לכל א' כשנותן חצי שקל ק' ככר, ושקל שלם ר' ככרים, ונ' שקלים עולה י' אלפים ככרים, ולכך נתן המן י' אלפים ככרים כדי ליתן כל הערך של ישראל דמי תמורת נפשם, וזה שדקדקו תוס' כל פדיונם ר"ל דמי ערכם, וכ"כ בחו"ת אסתר ג' אות ב"ב שט"ס וצ"ל חמשים שקלים:
וזקיני ז"ל באור דוד על מג"א (ו' ו"א) כ' דככר של קדש כפול, ואם הי' במשכן ק' ככר הי', של חול ר', ושיעור תרומה א' מנ', וכיון שר' ככר של חול הוי ממחצית השקלים א"כ כל פדיונם נ' פעמים עולה י' אלפים ככר, וז"ש תוס' כל פדיונם ולא תרומה שהוא ב' ממאה, ובפנ"י כ' ע"פ מד' ח"א פדיון אדם ככר כו', רי"א ממוצא ש"ר כו', רי"א משור נגח בעבד שלשים, והמן שרצה להשמיד כל היהודים רצה לשלם דמי עבד כמאמר אסתר אלו לעבדים ושפחות נמכרנו, וכיון שמחה"ש עולה ק' ככר ושל קדש כפול הוי ר', ול' שקלים לכל א' דהיינו ס' פעמים ר' ככר הרי י"ב אלף ככר, ובימי יחזקאל הוסיפו שתית ויחזקאל מקמי הכי הוי, א"כ י' אלפים דהמן הם י"ב אלף דבימי משה וז"ש תוס' שנתן כל דמי פדיונם פדיון עבד, וכ"כ ברוקח ה' פורים, ובנחלת יעקב על מס' סופרים פכ"ה ה"ד כ' ג"כ באופן זה ע"ש היטב, ובס' החיים ח"ג פ"ז בזה:
וברביד הזהב פ' תשא הביא תוס' סוטה ה'. ד"ה אדם שיש בו רביעית דם הוא דם הצליל שממנו משתית הלב אין בו רק משקל כ"ה סלעים שהם רביעית הלוג ע"ש, (וע"ש בגה"ש לרע"א מ"ש בזה, ובס' טל תורה הביא ב"י יו"ד שכ"ד דמשקל מ"ג בצים הוא פ"ו סלעים, א"כ רביעית הלוג שהוא ביצה ומחצה רק ג' סלעים וצ"ע), וזה מחה"ש שהוא תרומה מדם הנפש, וע"ע במס' תרומות פ"י מ"ח כל גרב שמחזיק סאתים אם יש בציר טמא משקל י' זוז ביהודה שהם חמש סלעים בגליל דג טמא צירו אסור, ופי' בירו' שבטל בתתק"ס, דסאה כ"ד לוג ולוג ב' ליטרא וליטרא ק' זוז נמצא סאתים צ"ו מאות זוז, וי' זוז הוא חלק תתק"ס מצ"ו מאות ע"ש בתי"ט ותפא"י, וע"ש ברה"ז באריכות וס' כרם הצבי, ותמצם הדברים מכל המפו' כיון דרביעית דם חיות אדם ומשקלו כ"ה סלעים וזה כופר נפש, ותרומה א' מנ', והר"מ שקלים פ"א מ"ו כ' דשקל הנזכר בתורה הוא מה שקורין בלשון המשנה סלע, ובת"א מחה"ש פלגא דסלעא, וא"כ מחה"ש חלק א' מנ' של כ"ה סלעים שהם משקל רביעית דם הנפש וזה תרומה לה' כופר נפשו "בשקל הקדש" שהוא שקל הכ' בתורה שהוא סלע ולא שקל דרבנן שהוא חציו של שקל קדש, ובזה יבואר ג"כ תוס' מגילה דפדיון כל א' עולה כ"ה סלעים יעלה בעד ס"ר י' אלפים ככר כסף, דכ"ה סלעים הם מנה, א"כ בעד כ"א מישראל מנה וככר ס' מנה, א"כ ככר א' פדיון על ס' נפשות, ואלף ככרים פדיון ס' אלפים, וי' אלפים פדיון ס"ד וז"ש תוס' כל פדיונם נגד רביעית דם, וע"ע ס' ארץ החיים תהלים (צ' ד'), - ושיעור מקוה מ' סאה תתק"ס לוגין שיעור ביטול בריה, ירו' תרומות פ"ו ה"ה, וד' מיני דמים הם, כריתות כ"ב., א"כ כל דם אדם לוג, וגם ביטול בס', ומצינו שיעור חכמים ט"ז, בתרומות פ"י מ"ח, וט"ז פעמים ס' הוא תתק"ס, וע' חת"ס יו"ד ר"ט בענין שיעור מקוה:
ובתרגום שני כ' אנא יהיב לך מאה זוזי וכו' ויהי מתיהב "על ידוי דעבדי מטבע", וזה מתאים לחשבון הנ"ל, אך צ"ב על ידוי כו', וי"ל דלכאו"ק למה לא נתן גם בעד לוים כ"ב אלף, בשלמא אי הי' נותנים לחשבון מחה"ש של בנ"י ל"ק דלוים לא נתנו שקלים, אך למספר נפשם של בנ"י ק' דהי' לו לתת עוד כ"ב אלף, ועו"ק דנם על בנ"י חסר ג' אלפים שהיו יותר מת"ר אלף, בשלמא על ה' מאות י"ל כמ"ש בבכורות ה'. פרטא רבא קחשיב זוטא לא, אך אל אלפים ק' וחסר בס"ה כ"ה אלפים ביחד עם הלוים, וי"ל דבבכורות נ'. דינר זהב כ"ה דינרי כסף, והק' תוס' הלא זהב חשוב רק י"ב פעמים מכסף, ותי' שהי' משקלו של דינר זהב כפלים משל כסף ולכך הי' שוה כ"ד דינרי כסף, ומה שהי' מזדבן בכ"ה, משום שהי' צריכין ליתן לבעלי מטבעות חלק א' מכ"ד חלקים, כי מי שיש לו כסף כשיעור כ"ה דינרי כסף ונותן לעשות מטבעות מחזירין לו רק כ"ד, ודינר א' שכר התכת מטבע, והמן ביקש לעקור הכל ונתן גם פדיון לוים, כ"ב אלף ועודף ג' אלפים, ואמר אשקול ע"י עושי המלאכה ותרגום עובדי מטבע, וי' אלפים יהי' אח"כ במטבעות, ואז להוסיף משלו חלק א' מכ"ד בעד שכר עבודה, נמצא בת"ר אלף יש כ"ד פעמים כ"ה אלף וא"כ חסר כ"ה אלף העודפים, וכיון שרצה ליתן י' אלפים ככר ע"י עושי המלאכה צריך להוסיף א' מכ"ד וא"ש, וע"ע בזה באיי הים על מגילה, ושו"ת בנין ציון סי' קמ"ד ומהאריכות לא העתקתי, וע"ע ברש"י בפסוק כ"ו החשבון, - וע"ע בראנ"ח תצא, וברית שלום תשא, ושו"ת מאיר נתיבים ח"ב פ' תשא, ברכת שמואל תרומה, שו"ת מקום שמואל סי' ס"ב, ופמ"א ח"ג סי' ל':
ובסוטה ל"ז. אין לך כנ מצוה שלא נכרתו מ"ח בריתות של ת"ר אלף וג' אלפים וה' מאות ונ', ובס' עיון יעקב הביא רש"י כמנין שהי' בסיני, וכ"נ בפ' פקודי (ל"ח כ"ו) ופ' במדבר, אך ק' כיון דבכריתות ברית זו הי' במעמד כל ישראל אף הלוים, והם לא התפקדו והי' כ"ב אלף נמצאו נכרתו עוד כ"ב אלף בריתות, וי"ל דבנ"י כשחטאו בעגל הוצרכו לכריתות ברית, משא"כ שבט לוי לא הוצרכו לערבות שלא חטאו בעגל, ולפ"ז י"ל דה"ט דכ' רק י"א בריתות נגד י"א שבטים ואין אנו צריכים למ"ש רש"י בשם ר"מ הדרשן. - והרב מפלונסק וכעת בווארשא שליט"א כתב לי על הא דאי' שם במגילה י"ג: לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, וק' הא הגזירה לא יצאה מכח השקלים ששקל המן, וכנא' לו הכסף נתן לך, וכדסיים בגמ' שם משל לבעל התל כו', וי"ל ע"ד ששלח מרדכי לאסתר ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול כו', לכאו' למה הודיע לה זאת ומה נפק"מ בזה כיון שלא קיבל אחשורוש, וי"ל דאולי תאמר אסתר שיש עצה כעצת יאע"ה ויפצר בו ויקח (וישלח ל"ג י"א), היינו לתת מנחה להמן, לכן צוה לאמור לה שהמן לא יקח שוחד, ואדרבה הוא חפץ עוד ליתן מכיסו ממון, וזה"פ הגמ' דע"י שרצה המן לשקול, וא"כ הי' הצרה גדולה מאוד שלא הי' עצה הנ"ל לכך הקדים שקליהם לשקליו, וע' כתב סופר על אסתר דקמ"ו: