במראת הצבאת אשר צבאו, במחזין נשיא דאתין לצלאה. לא ת' מלת "הצובאות" (כמו שהעיר בעל מיני תרגומא), ומתחלה חשבתי שמלת "נשיא" הוא ת' "הצבאות" ור"ל הנשים שהתפללו וכמ"ש יב"ע שהתפללו והודו והשתחוו על קרבנותיהן, אבל משמצינו "הנשים הצבאות" (ש"א ב' כ"ב) נ' שמלת "הצבאות" הוא תאר לנשים. וערמב"ן שכ' "ואונקלוס שת' כו' נוטים דבריו לדברי ר"א שאמר שהיו הנשים האלה עובדות ה' כו' ונתנו מראותיהם נדבה ובאות בכל יום ויום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות" עכ"ל.
פסוק כב:
כל אשר צוה, כל די פקד. ערש"י שכ' "אפ' דברים שלא צוה לו רבו כי משה צוה לעשות תחלה כלים ואח"כ משכן כו'" ועיין במס' ברכות (נ"ה ע"א) ובארתי בדרוש שמשה צוה להשיג מהות שלמות הבורא ית' מהמאוחר אל הקודם, כמ"ש "וראית את אחרי" ר"ל מצד פעולותיו הנמצאים ונראים לעין וזהו ארון וכליו ר"ל התורה ובריאת העולם וכל מעשיו, אולם בצלאל בצל אל היה וידע מהות הבורא ית' עצם נבדל נקי מחומר, ולכן בנה משכן ואח"כ ארון ואח"כ כלים, ומטעם הזה נסמכה למאמר הזה מימרא אחרת "אמר ר"י א"ר יודע היה בצלאל לצרף אותיות כו' " ומיושבת בזה קו' תוד"ה לך אמור, והארכתי בזה.