תנ"ך על הפרק - שמות לח - מזרחי

תנ"ך על הפרק

שמות לח

88 / 929
היום

הפרק

מַעֲשֵׂה מִזְבֵּחַ הָעוֹלָה, הַכִּיּוֹר וְהֶחָצֵר, פִּקּוּדֵי הַמִּשְׁכָּן

וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אָרְכּ֜וֹ וְחָֽמֵשׁ־אַמּ֤וֹת רָחְבּוֹ֙ רָב֔וּעַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ׃וַיַּ֣עַשׂ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ הָי֣וּ קַרְנֹתָ֑יו וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת׃וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת וְאֶת־הַמַּחְתֹּ֑ת כָּל־כֵּלָ֖יו עָשָׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת׃וַיַּ֤עַשׂ לַמִּזְבֵּ֙חַ֙ מִכְבָּ֔ר מַעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת תַּ֧חַת כַּרְכֻּבּ֛וֹ מִלְּמַ֖טָּה עַד־חֶצְיֽוֹ׃וַיִּצֹ֞ק אַרְבַּ֧ע טַבָּעֹ֛ת בְּאַרְבַּ֥ע הַקְּצָוֺ֖ת לְמִכְבַּ֣ר הַנְּחֹ֑שֶׁת בָּתִּ֖ים לַבַּדִּֽים׃וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וַיְצַ֥ף אֹתָ֖ם נְחֹֽשֶׁת׃וַיָּבֵ֨א אֶת־הַבַּדִּ֜ים בַּטַּבָּעֹ֗ת עַ֚ל צַלְעֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֶ֑ם נְב֥וּב לֻחֹ֖ת עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הֶחָצֵ֑ר לִפְאַ֣ת ׀ נֶ֣גֶב תֵּימָ֗נָה קַלְעֵ֤י הֶֽחָצֵר֙ שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֔ר מֵאָ֖ה בָּאַמָּֽה׃עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃וְלִפְאַ֤ת צָפוֹן֙ מֵאָ֣ה בָֽאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֣ם עֶשְׂרִ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֥ם עֶשְׂרִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת וָוֵ֧י הָֽעַמּוּדִ֛ים וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃וְלִפְאַת־יָ֗ם קְלָעִים֙ חֲמִשִּׁ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה עַמּוּדֵיהֶ֥ם עֲשָׂרָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וָוֵ֧י הָעַמֻּדִ֛ים וַחֲשׁוּקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃וְלִפְאַ֛ת קֵ֥דְמָה מִזְרָ֖חָה חֲמִשִּׁ֥ים אַמָּֽה׃קְלָעִ֛ים חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֖ה אֶל־הַכָּתֵ֑ף עַמּוּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃וְלַכָּתֵ֣ף הַשֵּׁנִ֗ית מִזֶּ֤ה וּמִזֶּה֙ לְשַׁ֣עַר הֶֽחָצֵ֔ר קְלָעִ֕ים חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה אַמָּ֑ה עַמֻּדֵיהֶ֣ם שְׁלֹשָׁ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃כָּל־קַלְעֵ֧י הֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב שֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃וְהָאֲדָנִ֣ים לָֽעַמֻּדִים֮ נְחֹשֶׁת֒ וָוֵ֨י הָֽעַמּוּדִ֜ים וַחֲשׁוּקֵיהֶם֙ כֶּ֔סֶף וְצִפּ֥וּי רָאשֵׁיהֶ֖ם כָּ֑סֶף וְהֵם֙ מְחֻשָּׁקִ֣ים כֶּ֔סֶף כֹּ֖ל עַמֻּדֵ֥י הֶחָצֵֽר׃וּמָסַ֞ךְ שַׁ֤עַר הֶחָצֵר֙ מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֔ם תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר וְעֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ אֹ֔רֶךְ וְקוֹמָ֤ה בְרֹ֙חַב֙ חָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת לְעֻמַּ֖ת קַלְעֵ֥י הֶחָצֵֽר׃וְעַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֥ם אַרְבָּעָ֖ה נְחֹ֑שֶׁת וָוֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף וְצִפּ֧וּי רָאשֵׁיהֶ֛ם וַחֲשֻׁקֵיהֶ֖ם כָּֽסֶף׃וְֽכָל־הַיְתֵדֹ֞ת לַמִּשְׁכָּ֧ן וְלֶחָצֵ֛ר סָבִ֖יב נְחֹֽשֶׁת׃אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וְאִתּ֗וֹ אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ׃כָּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י ׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן׃וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם׃וּנְחֹ֥שֶׁת הַתְּנוּפָ֖ה שִׁבְעִ֣ים כִּכָּ֑ר וְאַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת שָֽׁקֶל׃וַיַּ֣עַשׂ בָּ֗הּ אֶת־אַדְנֵי֙ פֶּ֚תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֵת֙ מִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֔שֶׁת וְאֶת־מִכְבַּ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְאֵ֖ת כָּל־כְּלֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְאֶת־אַדְנֵ֤י הֶֽחָצֵר֙ סָבִ֔יב וְאֶת־אַדְנֵ֖י שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וְאֵ֨ת כָּל־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־כָּל־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר סָבִֽיב׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

לעומת קלעי החצר כמדת קלעי החצר. לא לנכחם ולנגדם כמו לעומת העצה וקול האופנים לעומתם: משכן העדות עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל שהרי השר' שכינתו ביניהם. אבל מלוחות אחרונות שחזר ונתן להם אינו עדות על ויתר מעשה העגל דאיכ' למימ' אע"פ שלא ויתר להם חזר ונתנן שלא לדחותן בידים שכבר נתגיירו וקבלו עליהם עול התורה והמצות ואע"פ שחטאו הוו להו כישראל שנשתמד דלא פקע מיניה שם ישראלית כדכתיב חטא ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא ולא מבעי' ישראל אלא אפי' עבודת כוכבים שנתגייר אם חזר לסורו הראשון הרי הוא כישראל שנשתמד דלא כל הימנו להשקיע קדושת ישראל מעליו אלא הרי הוא כישראל לכל דבריו כדאמרינן בפ' החולץ טבל ועלה הרי הוא הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא דאי הדר ביה ומקדש ישראל משומ' הוא וקדושיו קדושין: עבוד' הלוים פקודי המשכן וכליו היא עבודה המסור' ללוים במדבר לשאת ולהוריד ולהקים. לא שעבודת הלוים היא מפקודי המשכן: הככר ששים מנה ומנה של קדש כפול היה. דאל"כ קשו קראי אהדדי כתיב בקע לגלגולת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העובר על הפקודים לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים וכתיב ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרוכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים דמשמע שנכללו כל השקלים של ישראל למאת ככר ונשארו אלף ושבע מאות וחמש' ושבעי' שקל והלא לפי חשבון השקלים הם מאתים ואחד ככר וי"א מנה שהרי הככר ששים מנה והמנה כ"ה שקלים שהמנה ק' דינרין והק' דינרי' הם כ"ה שקלים שהם כ"ה סלעים כל סלע מד' דינרים נמצא שהככר אלף ת"ק שקלים והש' אלף שקלים שעולים מת"ר אלף חצאי שקלים הם מאתים ככרים והאלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שעולים משלשת אלפים וחמש מאות וחמשים הם ככר אחד ורע"ה שקלים והרע"ה שקלים הם י"א מנה כל אחד מכ"ה שקלים וזו היא השאלה ששאל קונטריקוס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי והשיב לו מנה של קדש כפול היה כדכתיב והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם וא"ת והא מנה של חול כ"ה סלעים הוא כדלעיל וכפלו אינו אלא נ' סלעים כבר תרצו בגמרא שחכמים הוסיפו אחר כך על המדות השתות מלבר ונהיה המנה של נ' שקלים ששים שקלים ומה שכתב רש"י אחר זה הרי הככר ק"כ מנה והמנה כ"ה סלעים אינו רוצה לומר שהמנה של קדש הוא כ"ה שקלים כשל חול אלא שנכפל הככר ונהיה ק"כ מנה שהרי מקרא מלא הוא כדלעיל שהמנה של קדש הוא הנכפל לא הככר אלא ה"פ שהככר של קדש היה ק"כ מנה שהמנה של חול שהוא כ"ה סלעים שהם ששים מנה מהמנה של קדש שהיה כפול וכב' הארכתי בזה בפרשת תרומה ע"ש: לפיכך הוא מונה בפרוטרוט כל השקלים הפחותין במניין משלשת אלפים שקלים שאין מגיעין לככר. פירש תדע שהמנה של קדש כפול היה ונמצא שהככר של קדש נמי כפול היה ובמקום שהיא הככר של חול אלף ת"ק שקלים היה הככר של קדש ג' אלפים שקלים שהרי כל השקלים הפחותין במניין משלשת אלפים שקלים מנה אותם בפרוטרוט ואמר וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשים ושבעים שקל ונחשת התנופה ע' ככר ואלפי' וארבע מאות שקל ואלו היה הככר של קדש כככר של חול שהו' אלף ת"ק שקלים היה לו לומר כסף וכסף פקודי העדה מאה וא' כככר ומאתי' וחמשה ושבעי' שקל ובנחשת ע"א ככר ותשע מאות שקל ויש לתמוה איך הביא הראי' מזה והלא בגמר' הביאו הראיה מזה והקשו עליה ודילמא כללי ופרטי רברבי דככרי קחשיב פרטי זוטי דככרי לא קחשיב ובטלוה ואמרו אלא אמר רב חסדא מהכא והשקל עשרים גרה עשרים שקלים כו' ורש"י ז"ל איך הביא הראיה הבטלה והניח הראיה הגמור': בקע הוא שם משקל מחציתה שקל. לא מענין בקיעה כי הבקיעה תהיה לחצאין ולזולת חצאין: שש מאות אלף. השמיט הלמ"ד ואמר שש מאות אלף במקום לשש מאות אלף לומר שהלמ"ד נוסף שכבר אמר לכל העובר על הפקודים עם למ"ד שפירושו שהשקלים הללו הם מוטלים לאותן העוברים על הפקודים ואיך יאמר אחר כך עוד לשש מאות אלף עם למ"ד להודיע למי הם מוטלים חצאי השקלים לכן פי' שהלמ"ד הזה נוסף וראוי להיות שש מאות ופירושו וכמה היו העוברי' על הפקודים שש מאות אלף: כך היו ישראל. יש מפרשים שבא להודיענו בזה שלא נחשוב שמאחר שלא נזכר שנמנו פה אלא בחומש הפקודים שהוא המניין הנזכר בחומש הפקודים שא"כ מהו זה שכתוב פה ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש שהם ממה שנגבה מהת"ר אלף וג' אלפים והק"נ איש שהם מאה ככרים ואלף ותש"נ שקלים והלא המניין שבחומש הפקודים אחר שהוקם המשכן היה ואדני הקדש קודם הקמת המשכן היו לכן עכ"ל שמאמר לשש מאות אלף אינו מורה על המניין שנמנו קודם הקמת המשכן אע"פ שלא הוזכר פה וזהו שכתב רש"י שש מאות אלף כך היו ישראל כלומר כך היה מנינם לעת שגבו את הכסף שממנו נעשו האדנים ולא שכתב התורה שש מאות אלף ושלשת אלפי' וחמש מאות וחמשים על פי המניין של חומש הפקודים אעפ"י שלא נמנו כאן אחר כך חזר ואמר וכך עלה מנינם אחר שהוקם המשכן כלומר ואל. תתמה על מה שזה המספר הכתוב פה שוה למספר של המניין שנמנו אחר שהוקם המשכן ולומר איך קרה המקרה שהושוו שני המנינים הללו של קודם הקמ' המשכן ושל אחר הקמת המשכן שביניהם קרוב לששה חדשים ונהי שלא הוסיף המניין השני מהמניין הראשון להיותם בשנה אחת מ"מ איך לא נגרע המניין האחרון מצד המתים שמתו בתוך הששה חדשי' שבין שני המנינים כי י"ל שכך קרה המקרה שעלה מניינם אחר שהוקם המשכן כמו קוד' שהוקם המשכן אבל מה שחזר וכתב אח"ז ואף עתה בנדב' המשכן כך היו נמנין חצאי השקלים כו' לא ידעתי למה וכן מה שאמר תחלה כך היו ישראל שלא היו לו לומר אלא כך היו סתם ופשיטא שבעבור ישראל אמר זה וכן לא היה לו לומר כך היו דמשמע שבא להודיענו שכך עלה מנינם לא פחות ולא יתר אלא כבר נמנו מיבעי ליה להודיענו שאע"פ שלא נזכ' פה שנמנו כבר נמנו והכתוב לא הזכירו אבל הפי' הנראה בעיני על זה הוא שכונת הרב במאמר כך היו ישראל הוא להודיענו שהסך הזה של שש מאות אלף וגו' הוא הסך של ישראל לבדו מלבד הלוים שהצווי של אך את מטה לוי לא תפקוד בשעה שנמנו בנדבת המשכן אחר מעשה העגל מיד נצטוו בו מפני שכבר נפסלו הבכורות ונבחרו הלוים ואף במעמד הר סיני שהיה קודם מעשה העגל אמרו שנערי בני ישראל נדב ואביהוא היו מפני שהיו גלוי לפניו שהבכורות יטעו בעגל ויהיו פסולים לעבודה ואין ראוי שיאמרו שהעולות שהקריבו למפרע במעמד הר סיני נעשו ע"י פסולים לעבודה וכבר הארכתי בזה בתחלת פ' כי תשא וזהו שכתב אחר מאמר כך היו ישראל וכך עלה מנינם אחר שהוקם המשכן בספר וידבר פירוש ששם מבואר שהמניין של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים הוא של ישראל לבדו בלתי הלוים וחזר ואמר ואף עתה בנדבת המשכן כך היו כלומר באותו הסך של חומש הפקודים שהיה של ישראל לבדו כמי שמפורש שם כך היה גם הסך הזה שבנדבת המשכן וזאת ראיה ברורה שהסך הזה של ישראל לבדו היה ולא עם הלוים כמו שכת' בתחלה כך היו יש' שבתחלה פירש שהסך של שש מאות אלף וגו' הוא של ישראל לבדו ואח"כ הביא ראיה על זה משווי הסכום של נדבת המשכן ושל חומש הפקודים ואמר וכך עלו מנינם בחומש הפקודים ואף עתה בנדבת המשכן כך היו: וצפה ראשיהם של עמודים מהם שבכלן כחוב וצפה ראשיהם וחשוקיהם כסף. אמר שכנוי ראשיהם שב אל העמודים ולא אל הווים מואל שניהם יחד מפני שהצפוי הכספיי אינו נעשים רק על אותם שהם משאר המתכות או מן העץ אבל לא. על הכספיים כי אין תועלת בו אחר שכל גופו כספיי והוסיף מלת מהם לומר וצפה ראשיהם מהם או וצפה ראשיהם וחשק אותם מהם מפני שבזולת זה יתפ' שמהאלף ושבע המאות וחמש' ושבעים נעשו ווים לעמודים אבל צפוי ראשי העמודים וחשוקיהם לא ידענו אם היה מהכסף הזה או מכסף אחר אבל עם מלת מהם יתפרש ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים גם צפה ראשי העמודים וחשק אותם כי פירו' מהם מאותם האלף ותשע"ה שקלים של כסף וראייתו ע"ז שהרי אין כסף אחר מכל כסף פקודי העדה רק המאת ככר שמהם נעשו האדנים והאלף תשע"ה הנותרי' שלא הגיעו לכלל ככר:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך