פסוק ב:רש"י והגרגשי כו' ערש"י (ל"ד י"א) וירושלמי שבועות פ"ו ה"ה:
פסוק ג:כי לא אעלה בקרבך ערש"י ות"א הרי לא אסלק שכינתי מבינתך, וכן בסמוך בפ"ה רגע אחד אעלה בקרבך וכליתך, ת' אסלק שכינתי מבינך, לכאו' הוא היפך הפשט, ע' דברי שאול מ"ת, ושו"ת בנין עולם ח"א בראשו, ועוד ראיתי הפשט רגע א' מה שישראל אומרים שמע כו' ברגע, עי"ז אעלה בקרבך שאהי' בתוכך, וכליתך מלשון כלתה נפשי שאתאוה לך, - ועמ"ש בהקדמה לשו"ת ברית אברהם:
פסוק ד:ולא שתו בת"י דהי' שמי' רבא וקדישא חקוק ומפורש עלי', וע' שבת פ"ח. ותד"א זוטא פ"ד, שמו"ר פמ"ה ונ"א, ושה"ש פ"ה, ופדר"א ר"פ מ"ז דאחר קבלת התורה לבש כל איש תכשיט שהי' חקוק עלי' שם ה' דוגמת ציץ והי' לאות כי הם גוי קדוש ואחר החטא ניטל מהם, ועתוס' מנחות ל"ד: ד"ה לטוטפת שתפילין ל' ויכוח כמו ויפלל שהם עדות שה' יקרא עלינו כו', לכן ביקש משה ונפלינו כו' שה' יתן לו אות להכיר על ידו כי שם ה' נקרא עליהם, והשיב לו ה' ואדעך בשם ר"ל שיחזיר ויתן לו תכשיט, שעי"ז יוכר שהם עם נחלתו וזה תפילין, וענפ"ח או"ח כ"ה:
פסוק ה:רגע ת"א שעה חדא, ומשמע דשעה לאו דוקא, וכ"ה בת"א ות"י במדבר (ט"ז כ"א), אלא שת"י הוסיף כאן מלת קלילא ושם מלת זעירא והיינו ממש רגע, ובמעי"ט על הרא"ש פ"ט דברכות סי' כ"ב אות ח' בברכת אשר יצר אפילו שעה אחת כ', דשעה לאו שעה משעות ההשוואות ולא משעות זמניות אלא מלח ארמית, וכת' ואכלה אותם כרגע ואשצינון כשעה חדא, ומה"ט א"ש נוסח בהמ"ז בכל עת ובכל שעה, וכן בברכת שים שלום דהשתא ששעה פי' רגע נשמע מיני' זמן הפחות מה שנשמע במלת עת עכ"ל, ועמג"א קפ"ז סק"ב בשם ד"מ ומט"מ בכל עת ובכל שעה, דעתים הם קור וחום ושעה הוא כפשוטו עמחה"ש, ובב"ק נ'. בבתו של נחוניא שעה ראשונה אמר שלום ויש לזה זמן קבוע, ובר"ה ט"ז. אדם נידן בכל שעה שנ' ולרגעים תבחננו, וי"ל דכל שעה היינו תמיד, וע"ע ירו' ברכות פ"א ה"א עונה א' מכ"ד לשעה, עת א' מכ"ד לעונה, רגע א' מכ"ד לעת וכו' וכ"ה בתוספתא שם, ובס' הישר לר"ת סי' תצ"ג, ובברכות פ"ה מ"א חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת, וכ' ר"י ותי"ט אף דבהרבה מקומות שעה לאו דוקא הכא דוקא, ובמג"א צ"ג סק"א, וכ' בקול סופר מדקתני שעה אחת והי' די לכתוב שעה ע"ש, וצ"ע מע"ז י': וי"ז. בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת, וע' מגילה כ"ח. אם נאמר כבש למה נאמר אחד, וגם דמיון למ"ש הט"ז או"ח תקפ"ב סק"ג במלוך על כל העולם כולו דרוב הוי ככולה ונכתב כפול כל העולם כולו משמע כל דוקא, ועי' מה שהארכתי בזה בפ' וארא דנ"ב. וזה"פ בפ' נצבים (כ"ט ט') כולכם וגו' כל איש ישראל, היינו דכולם נצבים אפי' המיעוט, ועחת"ס או"ח קצ"ט, מהר"י אסאד או"ח ק"צ, מהרש"ם ח"א י"א, וח"ג ר"ג, פסקי אליהו ח"א סי' ד', וח"ב בהערות, ודרוש והעיון ח"א מאמר ל"ז, תשו' באר משה דכ"ג, וחומת אנך תשא, ושו"ת פני האריה החי' סי' כ"ד:
וראיתי בס' טל אורות מגילה ט"ז. ורצוי לרוב אחיו ולא לכל, מזה ראי' דעל כל לא יתכן לומר רוב וע"ע פמ"ג יו"ד סי' א' בשפ"ד סק"צ מ"ש בזה בשם משמרת הבית, ובס' קול סופר ר"פ ע"פ כ' במשנה ולא יפחתו לו מד' כוסות, שלא כתב יתנו לו ד' כוסות, שמעינן דבדיעבד יצא אם שתה רוב כוסות, ול"צ באמת רק ליתן לו ג' כוסות, ויהי' לו ממילא ד' כוסות מרוב שיעור, - ואגב אעלה מה שראיתי בענין ד' כוסות בשו"ת אמרי דוד סי' קס"ג שכ' דרש"י בדף ק"ח. הוא בחולין צ"ב. וסוטה ט'. דרמוזים על כוס מצרים בימי משה, וא' בימי פרעה נכה, והד' כנגד בהמ"ז, והנ"מ דמטעם והוצאתי י"ל דד' כוסות מדאו', אבל מכוס פרעה דרבנן ואסמכי אקרא, ועתו"ס דק"ח: ד"ה שאף, ובגמ' לפני זה איבעי' אי שמש בעי הסיבה, ופשוט מריב"ל דחייב, ובודאי דרבנן, דאי דאו' מאי סברא לפטור השמש, עטו"ז או"ח תע"ב סק"ו, וע"ז אמר ריב"ל נשים חייבות בד' כוסות ג"כ דרבנן, ומוכרח רש"י לפרש מג' כוסות פרעה באסמכתא, אבל במשנה י"ל דאו', דשם לא הוזכר נשים, ונקט מן והוצאתי, ועמ"ש בזה בפ' וארא דף מ"ו:
ורבות עמלתי לחפש בש"ס ראשונים ואחרונים בענינים אלו, ואפרוט אותם, ואסמוך על המעיין הדברים היטב, וזה החלי: "שיעור שעה" ביבמות קכ"א: שעה ראשונה, ופסחים י"ב: שעה ראשונה, מוכח שעה זמניות, וכן בע"ז ג': י"ב שעות הוי יום, וע' רמ"א או"ח רל"ג ס"א, וטו"ז תמ"ג סק"ג שהאריך בזה, ובחק יעקב תנ"ט סק"י, ובמו"ק כ', אפי' יום א' שעה א', ועש"ך יו"ד שצ"ט סק"א שעה כל שהוא ומג"א צ"ג סק"א שעה מועטת, ובתוס' ר"ה כ"ד: ד"ה ראינהו, וע"ע בס' ויעש אברהם מהגה"ק מטשעכנוב ז"ל דף נ'. - "ולשון לאלתר" יש ב' הוראות: א', תיכף ממש ערש"י נדרים ג':, ב', זמן מוגבל ואינו שוה בכל מקום, בגיטין כ"ז: איזו לאלתר כו', ותוס' כתו' ד'. ד"ה אבל, דגם אחר ז' ימים מקרי לאלתר, ובגיטין י"ח, עד עשרה ימים, וצ"ע על החמ"ח, אה"ע י"ז סקמ"ט שחילק בין מיד לאלתר, דאלתר סמוך ממש, ועב"ש סק"פ בשם ר"ן, וריב"ש ש"פ, עשר מאמרות מח"ד ח"ב פ"י, ויד יהודא אות ל"ב, וביראים רצ"ב ג' שעות מקרי סמוך לחפיפה טבילה, וערש"י טהרות פ"ד מ"ד, ורע"ב כל אותו היום, ופת"ש חו"מ ע"ג סקי"ד כל אותו היום קרוי מיד, ובחו"מ ק"צ סט"ז דכל דפרע ביומא כפורע מיד, ובסמ"ע צ"ח סקט"ו, ובתענית י"ט. איזהו מיד בה"ב, ויבמות מ"ז. מלין אותו מיד, ובפסחים מ"ט. לענין שביתה יחזור מיד היינו תיכף, ובסוכה מ"ה. מיד תינוקות שומטין, ובתוס' מיד לאלתר, וברכות ג': מיד יועצים באחיתופל, וע"ז ב': מיד יצאו בפח נפש, וסנהד' י"ט: מיד בא גבריאל וחבטן משמע מיד ממש, ועשו"ת צ"צ ק"כ נשבע לשלם מיד זמנו כל היום, ובקהלת יעקב ח"ג סי' תפ"ז הוכיח מסנהד' ל"ח. דאפי' בלילה הבא לאחר היום בכלל מיד, מפני מה נברא אדה"ר בע"ש שיכנס למצות שבת מיד, ועשו"ת אבני חפץ סי' ס"ג, ובמו"ק כ"ג. מותר לישא לאלתר, והפי' לאחר ז', עתד"ה ואמר, וב"ב ל"ו. הגודרות אין להם חזקה לאלתר, הרי דעד ג' שנים הוי לאלתר, ועשו"ת מהר"ם אלשקר כ"ו, דלפעמים שיעור גדול, ועשעה"מ פ"ד מסוכה האריך בזה דגם יותר מז' ימים בכלל זמן מרובה, ובחולין ד'. מותר מיד מפני שהן מחליפין, וכשיעור לישה ע"ש במהרש"א, ובטו"ז יו"ד קל"ד סק"י דכל ששהה מעט לא מקרי מיד, וע"ע מה שכתבתי בפ' וארא דף מ"ז - "ולשון אישתהי" כמה השיעור, בביצה ו'. לא אמרן אלא דאישתהי, משמע דשיעורו מעל"ע, וביבמות פ': ואישתהי הוא דאישתהי, מוכח דלזמן מרובה, ועי' בכל זה בשו"ת מהר"ם אלשקר נ"ו, צ"צ ק"כ, שבו"י ח"א ל"ד, שו"ת אמרי דוד נ"ה, וס"ט, זיו הלבנון סי' ס', ונפש חי' או"ח שי"ט, - "ושנים אי הוי הרבה" ע' משפט שלום חו"מ רי"ב שהביא פסיקתא דר"כ פ' החודש, ובפי' הגרא"ז מרגליות ז"ל שהוכיח דמי שנתחייב ליתן מזונות כמה שנים א"צ ליתן רק ב' שנים, דלשון כמה מתפרש גם על ב', וכ"כ בתשובותי' ביא"פ חו"מ ע"ה, ואם כתב ליתן הרבה שנים הביא בשם סד"ט בחי' לנדה, דל' הרבה הוי שלשה, וראי' מרש"י כריתות ב': ד"ה נזירות ע"ש, ויל"ע ברש"י כתו' פ'. ד"ה ר"א דכל כמה דהוי יותר על גרוגרות א' הוי הרבה, ופסק שם דצריך ליתן ג' שנים, ועט"ז יו"ד ק"צ סק"ה דכמה הוי ב' או ג', וערש"י חולין י"ז: ד"ה סכין שיש פגימות הרבה, ומיירי בשנים ומקרי הרבה, וע"ע ב"י. או"ח רמ"ג ד"ה כ' הרמב"ן, ושי"ד ד"ה עלה, דהרבה יותר משנים, ובסי' ש"ע ד"ה חמש, וב"י אה"ע כ"ב ד"ה ומ"ש ורש"י מתיר, ופרישה סקי"ג, וכ"ה בפר"ת יו"ד י"ח סק"ט דמן ג' ואילך מקרי הרבה, וא"ש ביומא פ"ז. כמה בנים הי' לאהרן, הרבה בנות לכנען, וע' הגהות הב"ח, ולהנ"ל א"ש דאהרן הי"ל רק ב' בנים שנשארו כ' לשון כמה, אבל בכנען יתכן לשון הרבה בנים שהי' לו יותר מג', וע"ש במשמרת שלום, ותבו"ש סי' א' סק"ב דדרך הרמב"ם לקרוא לג"פ פעמים רבות, אבל לב"פ לא יתכן לקרות רבות, ועמש"ל בפ' וארא דף נ"ו. "ולשון רבים" ע' או"ח קס"ז סי"א שנים או רבים, ובטו"ז, וכתו' ע"ה. וכמה רבים שלשה, ונזיר נ"ז. תלתא הוי ר"ה, ובר"מ פ"ה ה"ז מאיסורי מזבח נודעה לרבים, ובכ"מ מירו' שלשה, וש"ך בירו' גיטין פ"ה ה"ו, ותוה"מ למלב"ם תזריע אות קפ"ו, וע"ע בחולין קל"ח. תפלת מרובה, וכן המלבן פ"ח ברבים, בג' דלית בה לישנא בישא ערכין ט"ז., ולכן כשילבינו בג' יתפרסם הבזיון, ע' תבת גמא חקירה ה', וערש"י שבועות כ"ה: וכ"ט. שניכר בג' בנ"א, ור"ן נדרים מ"ה. הפקר בפני ג', וזה שע"י ג' יתפרסם הדבר, אבל המעמד הזה אינו נידן בפרהסיא, שרק בעשרה בסנהד' ע"ד: אין בפרהסיא פחות מי', וע' מנחות מ'. וגיטין מ"ו: ופנ"י ל"ה:, ומ"ש ביבמות ק"א: שבחליצה בעינן לפרסומא ה', עי' בסדר חליצה סי' קס"ט סי"ג שמביאין עוד אנשים עד עשרה, וע' בזה ביו"ד קנ"ז ס"א, ובאה"ע כ"ב ס"ו נשים הרבה, ובחמ"ח סק"ט לבד הכלה, וע' ראב"ע קהלת (א' ט"ז) הרבה חכמה, ובמהרי"ק שורש ק"ס היכי דידעו רבים הוי בפרהסיא אף דלא הוי בעשרה, וכ"כ בתשב"ץ ח"א קנ"ח, וע' תבו"ש ב' סקכ"ז ופמ"ג שם דפרסם הוי עשרה מישראל או שידע שיתפרסם, וע' כו"פ י"א סק"ב דלרמב"ם ל"צ עשרה רק בעשותו בפרהסיא הרי מגלה דעתו לפרוק עול, ותמוה שלא הביא מעירובין ס"ט. כסיי' כו', משמע דאי לא כסיי' אף שלא הי' בפני י' מקרי בפרהסיא, ועתש"ו מהר"י אסאד יו"ד ח', וא"ר או"ח שפ"ה דאם מתבייש בפני חכם גדול לחלל שבת בפני' אז אפי' עשה בפני י' לא הוי רק מחלל שבת בצנעה, וכיון דכסיי' בפני ר"י נשיאה ל"ה מומר, וע' דעת תורה סי' ב' סק"ל שהעיר ג"כ ממנחות מ'. ולירמי בי' י' ונפק לשון ומתפרסמא, וע' יד מלאכי תק"כ, וט"ז יו"ד רל"ו סק"ח דדבר הידוע לכל הוי מפורסם, ובר"מ פ"ה הכ"ב משבועות דדבר שאינו ידוע רק לחכמים בעלי שכל לא מקרי מפורסם, וע' כתובות ז': ויו"ד שע"ד ס"ד, ועשו"ת חת"ס יו"ד ק"כ דבעינן דוקא י' מישראל, ובח"ס ח"ו סי' פ"ג דדבר שנודע לרבים אפי' לא עשה בפניהם הוי בפרהסיא, וע"ס משנת אליעזר מ"ת דס"ט: מ"ש בזה, ובפ' ויקהל (ל"ה ג') הבאתי עוד בזה הרבה ע"ש, "ועוד בענין רבים והרבה" בכתובות ק'. לאפוקי ב"ד דרבים, והרי ב"ד בג', ובגיטין ל"ב: מבטלו בג' ב"ד קתני, ודמ"ו. וכמה רבים ג'. ועיו"ד רכ"ח סכ"א, ור"מ פ"ט הט"ז מנזירות, ורא"ש שבועות פ"ג סי' כ"ב, וש"ך יו"ד קמ"א סקכ"ז, ובקהלת (י"ב ט') משלים הרבה, ופרש"י עירובין נט"י ושניות, משמע דהרבה ג', וביומא פ"ז. הרבה עליו רעים וצריך לפייסו בג' שורות של ג' בנ"א, וע' שו"ת תליתאה ח"א ת"א, וחת"ס אה"ע ח"ב ק"ב (וע"ש בח"ס ד"ה והנה לתרץ, וצ"ע דברי' דאף דק' נשים כחד דמי, מ"מ אשה אחת ג"כ א' ושוב הוי רה"ר, ועמנ"ח מ' שס"ה, ובאה"ט אס"ע קע"ח סק"ב) - והא דהלכה כרבים אף בב' נגד א', ובאמת בריש הקדמה לתק"ז, וזה"ק משפטים קי"ז. משמע דרק בג', ורק דשם מיירי בד"נ, ורבים ע"כ בג', כי אם י"ב מחייבים וי"א מזכים הוא זכאי ורק י"ג מחייבים וי' מזכאים. והוי יותר בג', ומה שנקט יחיד ורבים אפי' בב' חולקים על א', משום דיחיד מחויב להודות להב', וכמו שהבאתי בזה בפ' משפטים דף רל"ח: - "וענין קרוב" במשפט שלום סי' ר"ז הביא מקידושין י"ב. כיון דנפקא מפלגא קרוב לאלפים קרי' לי', מבואר דיותר ממחצה נקרא קרוב לסך הנ"ל, ובב"ר ר"פ ויחי בלשון קריבה מדכ' ויקרבו ימי דוד למות, ואביו חי ת' שנה והוא חי ע' וצ"ע, וע"ע עירובין פ"ב: וקרובין דבריהם להיות שוים, ובתוס' חולין צ"ט: ד"ה והאר"י ומהרש"א, ועט"ז יו"ד רל"ב סק"א, וצ"ע מקידושין שם, וע"ע במהרי"ט בשניות אה"ע סי' ל"ד. "וענין הוספה" אינו יותר מהעיקר, במר"ר דברים פ"א למה ברכן בלשון תוספת שתוספת של הקב"ה יתירה מן העיקר לא כן בבנ"א וכו' ע"ש, ובאו"ח רס"א ס"ב, אם קיבל קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום, ובמג"א סק"י, וב"י סי' תרע"ב אף שמותר להקדים להדליק נ"ח, מ"מ צ"ל מפלג מנחה האחרון, ועשו"ת רמ"ץ או"ח כ"ט, ואבני חפץ צ"ב בזה. "וענין חלק" בחו"מ רנ"ג סכ"ד, תנו חלק לפלוני יטול א' מט"ז וי"א רביע, ויש לחלק בין לשון חלק ולשון דבר מיעוט וי"ל שתות, וראי' מחו"מ סו"ס רס"ד ובנתה"מ דשיעור קרוב הוא שתות כמו באונאה, ובנחלת שבעה סי' נ"ה הפסד מרובה יותר משתות בקרן ובמהרש"א נדרים ל"ט: מבקר נוטל א' מס', דאז נקרא דבר מיעוט, ובסנהד' ל"ח. מהרה דמרי עלמא תתנ"ב שנה, ובס' סנהדרי קטנה שם כ' דנפק"מ היום לדינא, בנודר לעשות מהרה יש לו זמן קרוב לששה חלקים מיום ולשבוק חלק שביעית, וע' מ"ש בזה בפרד"י בראשית דף ל'. "וענין דבר מה" הוא דבר מיעוט, דאם רבים ג' א"כ דבר הוא ב', וער"מ פכ"ט ה"ב ממכירה, וחו"מ רל"ה סי"ז בדיקות רבות והוא ג', בגיטין ע"א. אבל בחולין קל"ה. וכמה מרובה ב' רחלות ע"ש פלוגתא, וע' בזה בשו"ת אבני חפץ מ"ט. "וענין רגיל וחידוש" ע' בפ' וארא דנ"ד. דב"פ מקרי רגיל, וע' גיטין מ"ו: שמכר שנה ושלש הני מרגל רגילי, מוכח דבג"פ מקרי רגיל, אבל בירו' פ"ד ה"ט הובא בר"ן נדרים מ"ו. וירו' פ"ה ה"ב ובמהרש"א יומא ל"ח: עשה עבירה ב"פ ולא חטא שוב לא יחטא דב' רגלי חסידיו ישמור משמע דבב"פ הוי רגיל ועש"ך יו"ד רכ"ו סקי"א, פת"ש חו"מ קנ"ו סק"ז, וט"ז יו"ד י' סקי"ז רגיל לשחוט טריפות ופמ"ג וברכ"י שם, - ועתו"ס חולין ס"ד: ד"ה שאם בדבר שישנו ב"פ אי מקרי חידוש, וצ"ע שלא הביא מפסחים מ"ד: כלאים נמי חידוש, הרי דבב"פ לא הוי חידוש, ועמ"ש בזה בס' נפ"ח או"ח סי' קל"ט וקס"ז, - וע"ע תי"ט פ"ג מ"ג ממקואות וכנה"ג חו"מ רצ"ה בהגהות ב"י אות ס"ז דגם בב"פ לא הוי רגיל, ומירושלמי פאה פ"א ה"א, קידושין פ"א ה"ט, וסנהד' פ"י ה"א משמע דרק בג"פ מקרי רגיל, לא כר"ן נדרים הנ"ל בשם ירו', וע' קהלת יעקב אות תפ"ז, וב"י חו"מ רצ"א אות כ"ה ד"ה וכ' מהרי"ק, פר"ח או"ח נ"ח, וס' משנת אליעזר מ"ת דף ק"ד ע"ג, ובתשובות שם סי' כ"ב בזה:
פסוק ה:ואדעה ערש"י וירא (י"ח כ"א):
פסוק ו:עדים ערש"י ושבת פ"ח., תנחומא, תרב"א ח"ב פ"ד, ר' בחיי, וזהר ח"א השמטות דף רס"ב,, עקדה שער נ"ג, שמו"ר פמ"ה, וכוזרי מ"א סי' צ"ז, וס' מצח אהרן ח"א דרוש ה':
פסוק ז:ומשה ע' מהרש"א ברכות ס"ג: ולחמי תודה דקע"ה., ובסנהד' ה': תלמוד אל יורה במקום רבו אא"כ רחוק ממנו ג"פ כנגד מחנה ישראל, וברש"י במשה כ' והי' כל מבקש ה' כו', אע"ג שהמחנה הי' ג"פ, ובס' ערוך לנר כ' א"ל הרי משה חנה במחנה לוי' שהי' באמצע מחנה ישראל, וא"כ מכל צד ל"ה רק פרסה וחצי אל משה ולמה צ"ל רבותא דמשה שאני, די"ל שהרי הפסוק והי' כל מבקש ה' כ' כשנטה משה אהלו הרחק מן המחנה, אבל אכתי צ"ע שהרי הרחק מן המחנה ל"ה רק אלפים אמה כרש"י בחומש שהוא שיעור מיל, וא"כ כל מחנה ישראל הי' תוך ג' פרסאות לאהל משה חוץ מאשר חנו ממיל האחרון, והי' צריכים לבוא למשה ומה קו' ממשה, ואולי דלרש"י הוקשה מדכ' והי' כל מבקש ה' כל דייקא, גם הדרים במיל האחרון בכלל ע"ש, ובירו' פ"ה ה"א מעירובין כל מבקש משה אין כ' כאן, רק כל מבקש ה' מכאן שכל המקבל פני רבו כמקבל פני שכינה, ובדוה"ע כ' לזה"ק הנפלא, (בא ל"ח.) יראה כל זכורך פני האדון ה' דא רשב"י, ודו"ז הג' יעב"ץ ז"ל תמה ע"ז והעלה דאת ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח וע"ש בנצוצי אורות, ובס' בן יוחאי מענה כ"ד, ולהנ"ל א"ש דכמו שיש מצוה לקבל פני שכינה ג"פ בשנה כן פני רבו, ותפש רשב"י כי הי' הרב המופלג בדורו:
וביע"ד ח"א דרוש י"ב ובאהבת יהונתן הפטרה לפ' החודש כ' הא דר"ה ט"ז: חייב לקבל פני רבו ברגל שנ' מדוע את הולכת אלי' היום לא חדש ולא שבת, וק' פתח ברגל ומביא ראי' על חדש ושבת, וי"ל דקבלת פני ת"ח כקבלת שכינה, ובזמן הבית ל"ה חיוב לקבל פני רבו ברגל כי היו מקבלים פני שכינה בעליה לראות בית ה', אבל חדש ושבת דאין עולים, ואי' במד' והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, ראוים הי' ישראל לעלות לרגל כל חדש ושבת אלא שחס המקום להקל מהם הטורח, אבל לע"ל כעב תעופנו כו', וא"כ לולי טורח מהראוי לעלות בחדש ושבת, ולעומת זה יש לקבל פני רבו, ור' יצחק דמיירי בזה"ז אמר ברגל כי ברגל חייב מה"ת לעלות, ועכשיו תמורתו פני ת"ח ולכך לא הוזכר שבת ור"ח, כי זה אינו נזכר בתורה ורק מדת חסידות הואיל ויהי' לעת"ל, וחיוב בזה"ז רק ברגל ע"ש, וא"ש זה"ק האדון ה' רשב"י כי אחר החורבן הי' נוהג בקבלת פני רבו, וראי' להנ"ל יש ג"כ מב"ק ל"ז. ר"ג ובית דינו אביהן של יתומים, ופרש"י לכך נקט ר"ג משום דנשיא הי' וב"ד חשוב, וה"נ י"ל דזה"ק נקט רשב"י שהי' הרב החשוב בדורו, ועמש"ל (ל"ד כ"ד):
ובנובי"ת או"ח צ"ד הק' ג"כ הא דטוש"ע השמיטו הא דחייב לקבל פני רבו ברגל, ור"מ הביאו בפ"ה ה"ז מת"ת, וכ' עפמ"ש בקידושין ל"נ. דאין רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית של"י כבודו מרובה מכבוד שמים, וערמ"א יו"ד רמ"ב סט"ז, וא"כ בזה"ז שנתקיים והשימותי את מקדשיכם שאפי' אם שוממה קדושתה עליה, ושכינה לא זזה מכותל מערבי ואין אנו הולכים לקבל פני שכינה, אין חיוב לקבל פני רבו כלל, דא"כ יהי' כבודו גדול מכבוד שמים עש"ה, ודברי' תמוהין מסוכה ד"י: בעובדא דריש גלותא דהי' אחר החורבן, ואפ"ה אי' שם דהוי עסקו במצוה של קבלות פני רבם, ע' ברש"י וצע"ג, וכן מפורש בזה"ק ואתחנן רס"ה: חיובא לקבלא אפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי ומאן איהו רבי' וכו' מבואר להיפך מנוב"י, ומצאתי שהק' כן עלי' בחלק"י מ"ת בהשמטות אות ק"א. וקו' הנב"י י"ל ע"פ קו' הנ"ל דפתח ברגל וסיים בחדש ושבת, דעוד מובא קו' הא הא צריך בכל השנה לישב לפני רבו וללמוד תורה מה זה רגל דוקא דא"ר יצחק, וצ"ל אדרבא בכל השנה פשיטא רק רגל איצטריך לאשמעי', דלר"א דס"ל בביצה ט"ו: או אוכל ושותה או יושב ושונה, נמצא דאי בעי שלא ללמוד כלל ברגל רשות בידו, נמצא דל"צ לו רב ברגל ללמוד, קמ"ל אפ"ה צריך לקבל פני רבו בלא לימוד, ויליף משונמית דפטורה מת"ת ואפ"ה בחדש ושבת איבעי' לה למיזל, ושפיר נקט ר"י רגל דבחדש ושבת ליכא רבותא כלל, דצריך ללמוד פשיטא דחייב לילך לרבו, רק רגל איצטריך לי' לר"א דא"ח ללמוד אעפ"כ יש מצוה קבלת פני רבו, ולכן השמיטו הפוסקים, דר' יצחק ס"ל כר"א או כולו לה' או כולו לכם, אבל אנן קיי"ל באו"ח תקכ"ט מ"א כר' יהושע חלקהו חציו לה' וחציו לכם, נמצא גם ברגל חייב ללמוד מרבו, לא הוצרך למימרא דר"י דפשיטא דחייב לילך לרבו ברגל כיון דחייב ללמוד ברגל, וע"ע בחנוכת התורה בליקוטים אות י', שו"ת זכרון יוסף סי' י', חבלים בנעימים ח"א ל"ג, ואהל מועד ח"א ל':
וברא"ש יומא פ"ח סכ"ד כ' דאינו נוהג בזה"ז, וכ"כ בשאג"א סי' ס"ז, וע"ש בק"נ אות פ"א בזה, ושו"ת יד אלי' סי' ס"ח, ושע"ת או"ח תקכ"ט ס"ב, באה"ט יו"ד שע"ג סק"ד שאילת שלום אות קי"ב, ומיני תרגומא שמינו, נחל אשכול ה' תפלה סי' ב', ונפ"ח או"ח שם, ובצל"ח ביצה י"ז:, ובדף י"ח. מוכח דנוהג בזה"ז עש"ה, וס' טוב עין דף נ' בזה, וע"ע ב"ש אה"ע נ"ה סק"י, צל"ח ביצה י"ח, וטל תורה ברכות כ"ב., ור"ה ט"ז:, והג' רצ"ח שם, ובירחון בינה לעתים סי' ט"ז מ"ש בזה, וע"ע בס' הדורות סתנו"א אות א' אצל ר' אליעזר הגדול הביא זהר וז"ל ר"א אזיל למיחמי לריב"ז רבי' בריש ירחא וכו' מה צריך לריב"ז א"ל חייב אדם לקבל פני רבו עכ"ל:
ובס' דעת זקנים ד"ט הביא כי פ"א בא אא"ז הג' מליסא ז"ל לווארשא, ובעת ההוא הי' דר שם הג' ר' שלמה איגר ז"ל והי' בערב הרגל, ובא לקבל פני' והצטדק לפני' על אשר לא המתין לבוא אלי' ביו"ט, כי חז"ל אמרו חייב לקבל פני רבו ברגל, וגם חייב לטהר עצמו ברגל, וכמו שמאמר שני קאי רק על ערב הרגל שהרי צריך לכנוס לרנל טהור, כן המאמר לקבל פני רבו יכון על ערב הרגל, וא"ל זקיני ז"ל בדרך הלצה באמת כוונת חז"ל ברגל עצמו וזה רק למי שהוא רב, אבל מי שלא הגיע עדיין למדרגת רב, והוא נקרא ערב - רב, איש כזה צריכין לקבל פני' בערב רגל ע"ש - ובגוף הדבר חייב לטהר היינו בערב הרגל כתב כן בחק יעקב תכ"ט סק"ג וע' ר"ה י"א. תד"ה אלא, חג לאו דוקא רק ב' ימים לפני חג, וכתו' מ"ז. תד"ה דמסר, ובכורות נ"ח. כמה פרס, ותפא"י סנהד' פי"א אות כ"ו דרגל לאו דוקא. וע' גליוני הש"ס ר"ה ט"ז: אי גם ר"ה ויה"כ כרגלים, וע"ש בברכות כ"ב: וע' ברוקח סי' רכ"א - וברא"ש סוף יומא המנהג לטבול בעי"כ, ובאו"ח תקפ"א ס"ד דגם בער"ה, ועשו"ת מהר"י מינץ סי' ז', ומהר"י מברונא סי' מ"ט עש"ה, והפרדס שנה ב' סי' ט"ו:
וראיתי עוד בפנ"י שם שהק' משונמית הלא פטורה ממ"ע שהז"ג, ותי' בשו"מ תליתאה ח"א סי' תס"ד לטעם דאבודרהם וכל בו סי' ע"ג דלהכי אשה פטורה ממ"ע שהז"ג דמשועבדת לבעל, וא"כ בשבת ויו"ט דאסורה במלאכה חייבת, וז"ש לא חדש ולא מבעי' יו"ט דאף הוא אסור במלאכה אלא אפי' חדש דרק היא אסורה במלאכה ע"ש, וצ"ע מה יענה על שופר ולולב למה אינה חייבת, ורק דאטו בתולה דליכא שיעבוד בעל תחייבה במ"ע שהז"ג, וע"כ דלא פליג וכל סיג נשים פטורות ולכן אף בשבת ויו"ט פטורין, וכמ"ש בזה הרבה בפ' בראשית דף כ'. ע"ש בזה:
וביחזקאל (מ"ו א') וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח וק' ג"כ למה לא יפתח ביו"ט, והעיקר נר' דביום החדש היינו יו"ט דתלוי קריאת המועדים בר"ח, ובזה א"ש הא כי לא חדש ולא שבת כנ"ל, וע' ריטב"א וטו"א וערוך לנר, וע"ע במג"א ש"א סק"ז וז"ל חייב לקבל פני' ברגל אבל בשבת וחודש ליכא חיובא, אבל מצוה איכא ואשה שוה לאיש בזה כדילפי' משונמית וע"ש במחה"ש ובסי' תקנ"ד סי"ב, וע"ע ירו' פ"א ה"א מפסחים בבתי כנסיות ובהמ"ד שמכניסין חמץ בשבתות ור"ח ועשי"ת מנחת אליעזר ח"ג י"ט, ובספרו ד"ת אות צ"ו בזה:
פסוק ז:ברמב"ן מיה"כ עד שהוקם המשכן הי' משה תוך המחנה, ולרש"י הי' מחוץ למחנה, עי' טל אורות שבת צ"ו: מה שהק' מגמ' שם:
פסוק ח:והביטו ערש"י לשבח ובת"י לגנאי, והוא פלוגתא בקידושין ל"ג: וע"ש ברש"י ד"ה כדאיתא וכ"ה בתנחומא תצא ובילקוט סי' שצ"ג ופקודי תט"ו, ובירו' פ"ג ה"ג מבכורים, ושקלים פ"ה ה"ג לשבח מי חמא צדיקא, ומ"ד לגנאי חזי כעין אכיל מדילן ושתי מדילן כו' ותמוה הכי הי' כ"כ רשעים שמ"ר יצטרך לרעוב ובכתב סופר כ' שהי' מדברים לעצמם, מה שמ"ר צדיק גדול אינו כ"כ רבותא, אכיל מדילן כו' שאין לו דאגת פרנסה והקהל דואגים עבורו, כל א' הי' יכול להיות צדיק כמותו אם הי' מאנשי הקהל וע' בתורת משה, ולפ"ז מ"ש חז"ל והביטו לשון קנאה, והנה לא כל קנאה לרעה דיש גם קנאה לטובה, כמ"ש בב"ב כ"א. קנאת סופרים תרבה חכמה ואלו קנאו רק עד בואו האהלה, פי' במה שהוא עד בואו אהלה, מפני שנתעשר מאד מפסילתן של לוחות ולא במה שהוא באהל שהשכינה שורה שם עליו, וכמ"ש (תהל' ק"ו ט"ז) ויקנאו למשה במחנה פי' בדברים ששייך למחנה ולא בדברים שחוץ למחנה, ולאהרן קדוש ה', פי' במה זכה להיות קדוש לה' יותר מקרח והשוו עצמם למדרגות אהרן וקנאה זו לא לטובה, וע' בפ' ויקהל (ל"ה א'):
ובקידושין שם חכם עובר עומד מלפני' מלא עיני', ועפ"ח יו"ד ר"מ סק"ו, ונחלת צבי שנסתפק אי סומא חייב במ"ע דקימה, מפני אביו ורבו, דאף אי סומא חייב במצות, מ"מ בזה עיקר המצוח בראי', כמ"ש שם יכול יעמוד במקום רחוק ת"ל תקום והדרת, ופרש"י ד' אמות, ועדוה"ע דאין לפטור סומא רק מקימה מפני רבו דדמי לנשיא ביו"ד רמ"ב סט"ז ורמ"ד ס"ט, אבל באביו לא נאמר רק שמחויב לעמוד בפניו, ולא נאמר שצריך לעמוד עד שישב או עד שיתכסה כמ"ש בסי' ר"מ ס"ז, אמנם צריך קימה שיש בו הידור שאל"כ לא מוכח שבשביל אבי' עומד, וא"כ יש לפטור סומא מקימה מפני אבי', וערא"ש ה' תפילין סי' ס"ז דסומא פטור מתפילין וציצית שנ' וראיתם והק' דבציצית כ', וכ' במעדני יו"ט כיון דממעטינן סומא מציצית דכ' ראי' ה"ה תפילין דכ' ג"כ ראי' וראו כל עמי הארץ ויראו ממך זה תפילין ש"ר, ומשמע בכל מצוה שנא' בו ענין ראיה סומא פטור, וא"כ גם בקימה כן, וחיוב קימה לפני רבו דדמי' לנשיא שמפורש ל' הבטה, ועשו"ת בשמים ראש סי' ע"ג בכס"ד שם שר"ל דסומא פטור מסוכה דבעינן שלטא בו עיניו, דמה"ט למעלה מכ' פסולה וסומא לא חזי - ובקידושין שם כשנשיא עובר עומדים לפני' כו' שנ' והביטו אחרי משה, ופרש"י ומשה נביא הי' והק' בתו"ת דמה ראי' ממשה דהי' מלך בזבחים ק"ב., וצ"ל כמ"ש במ"ר עקב דלא נקרא מלך עד שקבל לוחות שנית, וע' שאלתות קדושים סי' ק"א. - כופין על מצוה זו משום יקרא דאורייתא, והק' בשאילת שלום מה קמ"ל מי גרע ממצות סוכה ולולב דכופין אותו וע"ש בהעמק שאלה, וי"ל למ"ש בכתו' מ'. דלו תהי' לאשה הוי עשה קלישתא דאי אמרה לא בעינא ל"ה עשה, וכן כאן הרב שמחל ע"כ כ"מ בקידושין ל"ב.
פסוק ט:רש"י עם ההדיוט, וכן פרש"י ביחזקאל (ב' ב'), וערש"י ישעי' (כ"ב ה'):
פסוק יא:פנים אל פנים ע' תולדות נח דרוש י"ב לכאו' אין זה כבוד כלפי מעלה כמ"ש רש"י עה"פ וישמע את הקול מדבר אלי', של"נ בשו"א המ"ם שפי' דדיבורו ממש כלפי משה, אלא בחירק המ' שהדיבור יצא מעצמו ומשה שומע, ובפ' בהעלותך (י"ב ח') פה אל פה, וההפרש דכל המדבר אל רעהו אוזן השומע מלין תבחן וכוונת המדבר, אבל איני זוכר הדברים כסדרן שאין צורך בו רק לזכור הענין המדובר, אבל אם המדבר יניח דברים בפיו על הסדר שדיבר הוא, אז מסודרים אצל השומע ממש כהוייתו וזה כאן שה' גילה סודו למשה ולא דבר אמו בעסק שליחות ישראל, ולכן דיבר פנים בפנים כמדרגת שדיבר איש לרעהו, ולכן במ"ר פנים בפנים דבר ה' שנשתלשל הדיבור דרך החשך ענן וערפל ולא זכיתם לדיבור ממש כמו שיצא מפי ה' אמנם לצורך להשמיע לעם תורת ה' נ' פה אל פה, ר"ל בפיו ממש הנחת הדיבורים כפי שיצא ממנו לא ישונה אפי' אות א' ע"ש באריכות:
פסוק יא:רש"י לאחר שנדבר עמו משה שב כו' וזה נהג מיה"כ עד שהוקם המשכן ולא יוחר כו' וא"כ לרש"י מיה"כ ואילך לא דיבר ה' עם משה בהר רק באהלו, ובתענית כ"א: כ' רש"י שבא' בניסן שהוקם המשכן הותרו לעלות בהר, ע"ש שכ' עד א' בניסן שהוקם המשכן נסעה וזזה שכינה מן ההר באהל משה, ותי' הצל"ח ביצה ה' דכיון דהענן ל"ה קבוע באהל משה רק בשעה שדבר עמו, א"כ אחר הדבור שב הענן להר וכ"מ בפ' והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן כו', דהיינו שירד מן ההר אל האהל, אבל משהוקם המשכן נשאר הענן בקביעות על המשכן כדכ' בפקודי (מ' ל"ח) כי ענן ענן ה' על המשכן יומם וגו' ע"ש, אך רש"י סותר עצמו מתענית כ"א: לביצה ה': ד"ה מכדי שז"ל עד א' בחדש שהוקם המשכן ועד כ' באייר שנעלה הענן כו', וצ"ע הא דכ' כ' באייר, וממ"נ אי בא' בניסן פסק קדושת הר לפי שאז לא שכנה שכינה בהר רק במשכן א"כ אז הותר לעלות בהר, ולמה הוזכר כ' באייר שנעלה הענן, אטו מן ההר נעלה אז הענן הלא מן המשכן נעלה הענן אז וצ"ע:
ובב"ב קכ"א. יה"כ יו"ט שנתנו בו לוחות אחרונות וע' ריטב"א על ע"י בזה, וע"ע ברא"ם ותוס' ב"ק פ"ה. ד"ה כדי, וגרש כרמל מ"ש בזה - וברש"י דעליותו של משה לבקש רחמים הי' בי"ט בתמוז, עשו"ת זכרון יצחק בח"ת שתי' בזה הל' ויהי ממחרת ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה (ל"ב ל'), יל"ד הל' ועתה, רק דיום ש"ק מוכן לעת רצון, ומה"ט אי' בשבת י"ב, הנכנס לבקר החולה אומר יכולה היא שתתרחם, ר"ל שהיום גורם לרחמים, ובשבת פ"ו: לר"י בז' ניתנה תורה הי' אז ר"ח סיון בשבת, ולסדר החדשים דסיון מלא, י"ט בתמוז בשבת וז"ש ועתה בשבת דהוא עת רחמים אעלה אולי אכפרה, וע"ע רש"י דברים (ט' י"ח) וברא"ם, ור"ר בונם ז"ל אמר מ"ש שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, שבת בן זוג לה', והשי"ת הוא הבעל וחייב במזונות ורפואה של זוגתו, וכמ"ש במד' לכולם יש בן זוג כו' אמרה השכינה אני בן זוגך:
פסוק יא:ומשרתו יהושע נער כתבו א"ע ורמב"ן יהושע חי ק"י, צא מ' שהי' במדבר וי"ד בארץ א"כ הי' יהושע אז נ"ו, ואיך קראו נער אלא פ', משרת, וכן במה יזכה נער (תהל' קי"ט ט'), פי' משרת ועבד ה', ועתוס' חולין ס' ד"ה פסוק, ועקרים מאמר ג' פל"ז ע"פ כי נער ישראל, ועא"ע ורא"ם וישב (ל"ז ב'), עה"פ והוא נער דשם נער ל"ד על צעיר חוץ במקום שפרט נער קטן, מ"ב (ה' ב'), ישעי' (י"א ו') ועוד ועמ"ש בפ' וישב דרע"ז: הילד איננו, ובפ' שמות דף י"ז. הרבה חדשות. - ועי' ביומא כ"ג. בת אביו של תינוק, ובגליוני הש"ס שם וצ"ע דתינוק בכל מקום פירושו קטן וקטן הרי פסול לעבודה ואפי' גדול אין מניחין אותו לעבוד עד שיהי' בן כ' כחולין כ"ד: ואיך קרא כאן תינוק לבן כ'. - וע"ע מ"ב (ק ד') הנער הנביא ות"י עולימא תלמידא דנביא, וש"ב (ט' ט') נער שאול ע' מצ"צ משרת, ודהי"א (כ"ב ה') רש"י שאפי' מ"ב שנה נקרא נער, וברש"י שופטים (י"א כ"ו), ובצמח דוד אלף ג' ש' תפ"ט. כ' שיהושע מלך אחרי משה כ"ח שנה, ומראב"ע הנ"ל נראה שמלך רק י"ד שנה, וכן תמה בזה בסה"ד ובמד' משלי עה"פ לנער דעת ומזימה (א' ד') עד כמה שנים אדם נקרא נער רמ"א עד כ"ה, רע"א עד ל', רבי א' עד כ' שמכ' ואילך מחשבן עונותי' ותימה שרש"י בדה"א לא הביאו מדרש זה, ובפרט ששום א' מהתנאים אינו סובר עד מ"ב, וע"כ שמפורשם נער הכ' ביהושע ל' משרת, אך אכתי ק' מדוע לא למדו מיצחק דכ' ואגי והנער שהי' אז בן ל"ז שנה, דבזה ל"ש לפרש המשרתת וצ"ע בכל זה, וע' בס' ערך חיים ערך נער - וע' בהערות מאדמו"ר מגור שליט"א:
פסוק יב:ידעתיך ערש"י והקדמת לשו"ת כנף רננה יז"ד ח"א.
פסוק יד:פני ערש"י ותרגום, ובס' אוצר הכבוד לר' טודרוס הלוי תלמוד הרשב"א ברכות ז'.
פסוק יז:גם ערש"י ואין דברי' של בלעם כו' עמ"ש בת"א מהרש"א ב"ב ט"ו: ד"ה שלא תשרה ובגרש כרמל:
פסוק יח:הראני בשו"ת רדב"ז ח"ה אלף תרט"ו, מה זה שבקש מ"ר להשיג כשאמר הראני, הענין בקיצור כי משה הי' שומע הקול יוצא מפי הכבוד העליון אל פי המתורגמן, והמתורגמן הי' מפרש לו הקול והיתה שאלתו שלא יוצרך למתורגמן וזה ל"ה נמנע אל מדרגות מ"ר, והי' התשובה לא תוכל לראות את פני כי לא יראני אדם וחי, כלו' לא ישיג אדם למדרגה זו וישאר בחיים כי מיד כשהשיגו תדבק נפשו שם ולא תפרד כי עזה כמות אהבה לו וישראל הי' צריכים למשה עכ"ל:
ובענין הפרשה נ"ל וקצת ראיתי, דדרך אדם כשבא לפני' עני בפעם הראשון מתעורר רחמנות אצלו ואם הנדכה הי' מקודם איש אמוד ונתדלדל אז יעזור לו ביתר שאת, אבל כשבא פעם ב' וג' אז יהי' תמיכתו מעטה וצנימה, וכמו ששמעתי בשם תרה"צ ר' וואלף מסטריקוב ז"ל בדרך הלצה, עני חשוב כמת, אימתי העני הוא "חשוב" אם הוא "כמת", שמת רק פעם א' ולא יותר, כן אם העני בא פעם א' הוא חשוב, ולא בפעמים רבות, והשאלה למה כן הא כ' נתן תתן אפי' מאה פעמים, ותי' פשוט שע"פ רוב אינו עושה למצוה, רק כשרואה עני רעב אינו יכול לראות בצערו וכדי לרפאות מחלת לבו נותן לו, ובזה שקטה רוחו ויצא ידי חובתו, ואחר פעם ראשון כיון דדש דש ושוב אין לבו כואב עלי', נמצא עיקר כוונתו לעצמו שא"י לראות דוחק חבירו, ומשה נתקשה במה שה' נקרא רחום וחנון, מה רבותא הלא גם בו"ד מרחם על חבירו, וא' מג' מדות מה שישראל הם רחמנים, וזה ששאל הראני נא את כבודך, והשיב לו ה' הבדל רחמנות אדם ע"פ רוב על עצמו ואחר פעם א' נתקרר מעט מעט, וגם לא שייך רק אם העני בא אצלו אבל לא יבקש עניים שירחם עליהם אבל ה' רחמנותו רק להטיב בני אדם, ואף אחר פעם האלף בלי גבול, וז"ש אני אעביר כל טובי לפניך ותשקלם בפלס ותראה החילוק, וז"פ וחנותי את אשר אחון, אינני חנון עצמי רק את אשר אחון, וכן ורחמתי את אשר ארחם "אותו", ור"ר בונם ז"ל אמר מ"ש בראה (ט"ו י') נתן תתן אפי' מאה פעמים ערש"י וחז"ל, דפעם הא' אינו נותן מצד מצוה רק מצד רחמנות, ובפעם ב' ואילך נותן מצד מצוה, והוא כנ"ל:
פסוק כ:יראני ע' מהרש"א יבמות מ"ט: וגם בשעת מיתה רואין פני שכינה כמ"ש בזהר ויחי רכ"ו., וע"ש מ"ר נסתכל באספקלריא המאירה, ובר"מ פ"ז ה"ו מיסוה"ת כל הנביאים בחלום ומ"ר כשהוא ער, וז"פ אספקלריא המאירה כשהוא ער:
פסוק כא:רש"י זה פשוטו, ע' מגילה י"ט. ברש"י ד"ה מערה:
פסוק כב:בנקרת רש"י ושתיתי מים הוא במ"ב (י"ט כ"ד), וישעי' (ל"ז כ"ה):
פסוק כב:ושכתי כפי רש"י שנתן רשות למחבלים, ואי' מר"ש מאסטריפאלי ז"ל בתצוה (כ"ח ל"ב) שפה יהי' לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהי' לו לא יקרע, ד' תיבות הללו "לפיו סביב מעשה אורג" ר"ת סמא"ל, ור"ת "תחרא יהי' לו לא יקרע" לילי"ת, ותיבת כפי עומד באמצע, ואינו מניח לקרב אותם, וז"ש "והסירותי את כפי" תיבת כפי, ואז ח"ו רשות למחבלים, וע"ס עונג נפש, וחו"י הפטרת מטות דרוש נפלא, ובתשו' מנחת משה או"ח די"ח:
ועי' מ"ש בפ' שמות דף כ"ה. של נעלך, ובהקדמה לס' מנחת אליעזר מ"ת, ברמב"ן שם דאסור בנעילת הסנדל כשיש שכינה, וכן ביהושע, וע' בעה"ת שהק' דיהושע לא חלץ רק רגל אחד, - וכהנים שמשו יחפים וביוסיפין דף נ"ח מביא שהכהנים בעת שהלכו יחפים על רצפת העזרה הי' נקל להם להשיג עומק החכמות ע"ש, - ובמגלת ספר רות (א' ז') ותלכנה במדר' שהלכו ביחף וצ"ב, ולהנ"ל ה"נ בשובן לא"י הלכו ביחף למען תשפיע להם רוח טהרה וקדושה עש"ה:
פסוק כג:אחורי רש"י קשר של תפילין והוא מברכות ז'. וע' צל"ח שם ד"ו, מ"ש בזה, וע"ע באמת ליעקב לאא"ז הג' מליסא ז"ל שם על כשרציתי לא רצית כו', לכאו"ק דכי משום דיכא להביט נענש, וג' דמשה הי' שכלו זך מיום הולדו להשיג בשכלו, וכל מי שמאמין יותר בהשגה הולך ממדרגה למדרגה ומתחדד שכלו ומשה לא ביקש השגות עצמות בורא ית' דזה מהנמנעות, רק שבמו"נ ח"א פל"ח כ' מה שת"א לפני לא יראו ודקמי לא יתחזין, שרומז שיש נמצאות עצומות א"א לאדם להשיגם ע"ש, ואם הי' מתחיל להשיג הי' מגיע בסופו אף להשגות הנמצאות עצומות, ומחמת שהי' ירא מקודם להעמיק בהשגת העליונות עד לבסוף ממילא נתמעט ההשגה, וז"ש כשרציתי לא רצית, וממילא לא תוכל לראות פני כיון דמשה לא בא להשגה זו א"א לשום אדם להשיגה, ועפרד"י בראשית דמ"ה. וע"ע נובי"ת או"ח ק"ז, וחוט המשולש לח"ס דט"ו, ומ"ש בפ' שמות דף כ"ה: