תנ"ך על הפרק - שמות לג - קשר של תפילין - אהבת ה' לעם ישראל / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות לג

83 / 929
היום

הפרק

משה מתיישב מחוץ למחנה, ומבקש שה' ישכון רק בקרב ישראל

וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ׃וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב׃וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃וְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את מֹשֶׁה֙ אֶל־הָאֹ֔הֶל יָק֙וּמוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָהֳל֑וֹ וְהִבִּ֙יטוּ֙ אַחֲרֵ֣י מֹשֶׁ֔ה עַד־בֹּא֖וֹ הָאֹֽהֱלָה׃וְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־מֹשֶֽׁה׃וְרָאָ֤ה כָל־הָעָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כָּל־הָעָם֙ וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָהֳלֽוֹ׃וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר׃וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי׃וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

קשר של תפילין - אהבת ה' לעם ישראל

נאמר בפרשה: "וַהֲסִרֹתי את כפי וראית את אחֹרי, ופני לא יֵרָאוּ" (לג, כג).

פירש רש"י: "וראית את אחרי - הראהו קשר של תפלין".

מה משמעות ענין זה שהקב"ה הראה למשה קשר של תפילין?

כאשר אמר משה לד' את גודל אהבת בני ישראל לד' (כפי שהתבאר במקום אחר), הראה גם ד' את אהבתו אליהם: "קשר של תפילין", המבטא את אהבת ד' לעם ישראל.

היכן רואים שקשר של תפילין מבטא את אהבת ד' לעם ישראל?

א. הקב"ה מניח תפילין!

דבר זה למדנו במסכת ברכות (ו ע"א), שם נאמר: "שהקב"ה מניח תפילין".

שאלה הגמרא: מה כתוב בתפילין של הקב"ה?

ענתה הגמרא: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דהי"א יז, כא).

שאלה על כך הגמרא: האם משתבח הקב"ה בשבחם של ישראל?

וענתה: כן, שכתוב: "את ד' האמרת היום, וד' האמירך היום" (דברים כו, יז-יח), והסבירה הגמרא: "אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד' (דברים ו, ד), ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (דהי"א יז, כא)".

והמשיכה הגמרא ושאלה: פרשה זו כתובה בבית אחד, ומה כתוב בשאר הבתים?

וענתה: "כי מי גוי גדול" (דברים ד, ז), "ומי גוי גדול" (דברים ד, ח), "אשריך ישראל" (דברים לג, כט), "או הנסה אלקים" (דברים ד, לד), "ולתתך עליון" (דברים כו, יט).

רואים מגמרא זו עד כמה אוהב הקב"ה את עם ישראל, שהוא כביכול קושר אותם אליו, ומשתבח בשבחם. וכשם שבתפילין שלנו כתוב: "שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד. ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", כך בתפילין של הקב"ה כתוב שבחם של ישראל.

ב. הסבר הרשב"א לאגדה זו

הרשב"א (בפירושי ההגדות שם) הסביר אגדה זו כך:

הוא יתברך אחד, וייחדנו לו, כמו שכתוב: 'דודי לי ואני לו' (שיר השירים ב, טז), וכתוב: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (שמ"ב ז, כג), רצונו לומר גוי אחד ומיוחד ל[ד' ה]מיוחד. ונתננו עליון לתהִלה ולשם ולתפארת, שכתוב: 'ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה, לתהִלה ולשם ולתפארת' (דברים כו, יט). והעיד שאנו ראשית המחשבה בבריאת העולם, שכתוב: 'קֹדש ישראל לד', ראשית תבואתֹה' (ירמיהו ב, ג). ושהוא יתברך מעיד בנו שהוא משתבח בעולמו, כאשר אנו דבקים באהבתו, כמו שכתוב: 'את ד' האמרת היום, וד' האמירך היום' (דברים כו, יז). וכתוב: 'ישראל אשר בך אתפאר' (ישעיהו מט, ג).
והוא יתברך מעיד ששורש המחשבה בבריאת העולם היותנו בעולם, שכתוב: 'שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך' (שיר השירים ח, ו). מורה ליחדנו ולקרבנו אליו, ושההתחלה היתה בנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'מחשבתן של ישראל קדמה לכל' (בראשית רבה א, ד).
וכן ההתפשטות מחמתנו, שכתוב: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' (ירמיהו לג, כה). ועל כן אמרו שד' יתברך מניח תפילין של יד ושל ראש, ועשאנו ארבעה דגלים, ומִשְכָּנוֹ באמצע.
ומה שיגלה לך מה שביארתי הוא מה שאמרו:
'האם משתבח הקב"ה בשבחם של ישראל?
אמר לו: כן, שכתוב: 'את ד' האמרת היום' וכתוב: 'וד' האמירך היום' (דברים כו, יז-יח),
אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד' (דברים ו, ד), ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' (דהי"א יז, כא)'.
כוונת כל המאמר לומר שד' יתברך, זכרון ישראל לפניו, ותמיד עיני ד' עליהם, מתעלה מתוך מה שהם מעלים אותו יתברך, ושההתחלה וההתפשטות בבריאה מהם ובהם, ושהם מפארים אותו, ומתפאר בהם, ודבקים אליו, כמו שכתוב: 'ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כֻּלכם היום' (דברים ד, ד). ואלו הן תפילין של יד ושל ראש שהוא יתברך מניח:
תפילין של יד הכוונה על הדבקות בייחוד וכוונת ההתחלה בבריאה בהם.
תפילין של ראש להיותם עליון, מתפאר בהם, ושהעולם מתברך בהם, שההתפשטות בטובות העולם וקיומו מהם, ושהם ארבעה בתים, שאי אפשר לארבע רוחות העולם בלא הם. וכמו שאמרו במסכת תענית (ג ע"ב): הפסוק אומר: 'כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם' (זכריה ב, י). ודייקה הגמרא: ארבע רוחות' לא נאמר, אלא 'כארבע רוחות', ללמדנו שכשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל. וכתוב: 'ונברכו בך כל משפחֹת האדמה' (בראשית יב, ג). וכמו שדרשו עוד בשבעים פרי החג שמקריבים ישראל בחג הסוכות, שהם לקיום העולם שהם שבעים אומות (סוכה נה ע"ב).

(עיין בהרחבה בספרי "הדר התורה" שמות במאמר "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה").

ג. הנחת תפילין של יהודים במחנות המות

בעוד יומיים (כך היה במחזור הראשון של 'תנ"ך על הפרק') נציין את יום הזכרון לשואה ולגבורה. בספרות השואה אנו קוראים שהיהודים במחנות המות הניחו תפילין בסתר, במסירות נפש [ספר "אני מאמין" (מוסד הרב קוק) עמ' 128-138].

כך כתב הרב משה אהרנסון בעל שאלות ותשובות "ישועת משה":

'וראית את אחורי ופני לא יראו - קשר של תפילין' (ברכות ז ע"א). להורות אהבתו יתברך לישראל, שאף היא קשר אמיץ שלא יפרד לעולם. אמיצותו של הקשר שני פנים לו. מחד, חשקו של בורא העולם ובחירתו בישראל. מאידך, עזותן של ישראל הנובעת מתוקף אהבתן. ברור הוא למעלה מכל ספק: 'יעמדו לו בנסיונות: או יהודי, או צלוב'. מעיד אני עלי שמים וארץ כי קשר אמיץ זה שלא יפרד לעולם נשמר בגאון תפארתו על ידי רוב רובם של הקדושים, ד' יקום דמם.
[מאמר "ארבע אמות של הלכה - במחיצת כתביו של רב קהילה בתקופת השואה" (אסתר פרבשטיין סיני קיז, תשנ"ו, אתר "דעת" במרשתת)].

יהי רצון שנזכה לאהוב את ד' ולראות את אהבת ד' אלינו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך