תנ"ך על הפרק - שמות לג - צרור המור

תנ"ך על הפרק

שמות לג

83 / 929
היום

הפרק

משה מתיישב מחוץ למחנה, ומבקש שה' ישכון רק בקרב ישראל

וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ׃וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב׃וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃וְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את מֹשֶׁה֙ אֶל־הָאֹ֔הֶל יָק֙וּמוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָהֳל֑וֹ וְהִבִּ֙יטוּ֙ אַחֲרֵ֣י מֹשֶׁ֔ה עַד־בֹּא֖וֹ הָאֹֽהֱלָה׃וְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־מֹשֶֽׁה׃וְרָאָ֤ה כָל־הָעָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כָּל־הָעָם֙ וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָהֳלֽוֹ׃וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וְשָׁב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר׃וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי׃וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

לך עלה מזה. לפי שאמר לו בשעת הקלקלה לך רד. אמר בשעת התיקון לך עלה מזה. כי מעלה גדולה קנית בזה. ועם כל זה הודיע לו שהיה לו חרון אף במה שאמר אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים כאלו היו דברי ערב רב. וכן רמז זה באומרו אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם. לרמוז שאלמלא השבועה שנשבע לאבות לא היו ראויים. ושלחתי לפניך מלאך. כמ"ש בסוף משפטים כי לא אעלה בקרבך. וזה לטובתם ולקיים דברי שאמרתי לך שלא אכלם אלא וביום פקדי. ואם אעלה בקרבם ידעתי קושי ערפם ויחזרו לקלקולם ואכלם כרגע. ולכן לטובתם לא אעלה בקרבם. ולפי שמשה ראה שכל זה היה בחרון אף. שתק עד שיראה עת רצון. וכן שתק עד שיראה בו אולי בזה יחזרו בתשובה ויכנעו ויתחרטו. כמו שאמר וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו. כי על כל מה שעבר עליהם לא התאבלו. והתאבלו על ששמעו סילוק השכינה ולא שתו איש עדיו ובגדיו המפוארים לו. וכשראה השי"ת חרטתם ועצבונם ולבם נשבר ונדכה. מיד הזכירם בשמם. להורות על כפרתם. וזה כי בכל הפרשה לא הזכיר אלא העם. וכאן אמר אמור אל בני ישראל. כי בזה נראה כי מעשה אבותיהם בידיהם והם בנ"י. שכל אחד מרגיש חטאתו וירא ממנו. ולכן אמר שיאמר להם לנחמם. כי הטעם שרוצה לסלק שכינתו מהם. הוא לפי שהם עם קשה עורף ואם יקשו ערפם יכלם כרגע. אבל עכשיו שרואה שהם מתאבלים ומצטערים הרבה מזה ולבם חלל בקרבם. לטובתם אינו רוצה לילך עמם. ועתה הראוי לך שתתמיד זאת התשובה והחרטה. וזהו הורד עדייך מעליך מכל וכל. באופן שתנהג במדת השפלות והענוה. ואדעה מה אעשה לך. ברחמים ליסרך בייסורין מעט מעט. ולא אעשה עמך כלה ולא אסלק שכינתי מביניך. ואמר שעשו כן והשלימו עצת השי"ת ויתנצלו בני ישראל הצדיקים את עדיים. ונהגו אבלות וסיגוף בעצמם מהר חורב ולהלן. או על מה שעשו העגל בחורב. ודעתי עוד בזה כי בני ישראל נתחרטו מעונם וידעו הרע הגדול המגיע להם בסילוק השכינה. וראו שהיה ראוי להם להוריד עדיים מעליהם. היא תפארת כתר תורה שקנו בהר חורב כשאמרו נעשה ונשמע. וכמו שאחז"ל שבאו מלאכי מעלה וקשרו להם ב' כתרים אחד כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. וכשראו שעשו העגל והש"י היה רוצה לסלק שכינתו מהם התאבלו. ואמרו בעשיית העגל כבר אבדנו כתר נעשה. ואין ראוי שיהיה על ראשינו כי הוא עד שקר. וזהו ולא שתו איש עדיו עליו. וכשראה השם יתברך חרטתם. חזר ואמר להם ועתה הורד עדייך מעליך. כלומר אתם חושבים כי בעשיית העגל לא אבדתם אלא כתר של נעשה. ושעדיין נשאר לכם הכתר הב' של ונשמע. וזה טעות בידכם כי אחר שהשחתם ועשיתם פסל ועברתם כל התורה כולה. לפי שעבודה זרה שקולה כנגד כל התורה. בענין שאין ראוי שישאר לכם לא כתר נעשה ולא כתר נשמע. ולכן הורד עדייך השני מעליך ואדעה מה אעשה לך. כי בעוד שאלו הכתרים על ראשיכם אין רשות לבעל הדין עליכם. ואמר ויתנצלו בני ישראל את עדיים. להורות על מעלתם שקבלו דברי ה' יתברך ושמו עצמם למות. והסירו עדיים וכתרם מעליהם לקבל עליהם העונש האלהי הנגזר עליהם. וזהו מהר חורב הכתר שניתן להם מהר חורב. ואולי לזה כיוון באומרו אונקלוס ית תיקון זינהון. כלומר שהסירו כלי זיינם וחרבם וקשתם. בענין שיהיו מעותדים למקרה ולאויבים אם יבואו עליהם. ולקבל המות בעבור חטאם כאלו אין להם כלי זיין. וקשרו ידם ורגלם לקיים כי עליך הורגנו כל היום: ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. לפי שראה שישראל היו מוכנים לקבל איזו הכנה והכנעה בעבור חטאם. לקח את האהל הוא האהל המיוחד לשכינה לדבר אליו. ונטה לו חוץ למחנה. בענין שיכנעו לבם בראותם שאינו רוצה לישב ביניהם בעבור חטאם. אחר שמאסו את ה' אשר בקרבם וירד ה' על הר סיני לדבר עמהם. ראוי לנטותו חוץ למחנה. בענין שכל מבקש ה' יצא אל אהל מועד ולא יחשבו שהשכינה בקרבם כבראשונה. ואולי משה בחכמתו עשה זה. בענין שיתקיים מאמר ה' יתברך שאמר כי לא אעלה בקרבך. ולכן נטה האהל מחוץ למחנה להשלים רצון השם. בענין שכשיבא לסדר שאלתו יהיו ישראל מוכנים. וכל דברי השם מקויימים ולא יהיה לו פתחון פה כנגדו. והאומר כי זה לאות שכבר היה המשכן עשוי למשה ומשה הקימו מחוץ למחנה וכל מבקש ה' יבא אל אהל מועד. ואחר שזה כן איך אמר וקרא לו אהל מועד. כי אם היה המשכן שמו היה אהל מועד. כדכתיב מאהל מועד. והיאך אמר וקרא לו אהל מועד. ועוד כי הקבלה תכריע שאומרת שהמשכן נצטוו בו לכפרת העגל ואין מוקדם ומאוחר בתורה. ואם הפרשיות כסדר הרי חזר ואמר אחר העגל ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בענין שלא יכנסו בהם ערב רב כבראשונה. אחר שהם עשו העגל. ואמר והיה בצאת משה האהלה. להורות שהיה עושה רושם בלבם יציאת משה. והיו עומדים לכבוד משה והביטו אחרי משה מרוב חבה. אחר שראו אשר הערה למות נפשו בעבורם. ורמז גם כן אחרי משה. שלא היו יכולין להסתכל בפני משה בסבת חטאתם. אלא והביטו אחרי משה. וזה כעין מה שאמרו על וייראו מגשת אליו. בא וראה כחה של עבירה כי קודם החטא נאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת לעיני בני ישראל. ואחר העבירה אפילו פני הסרסור לא היו יכולין לראות. ואמר וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו. לזכותם במראה השכינה ושיתנו כבוד לשמו. וכן שיראו חסרונם. כי בראשונה היו רואים עמוד האש. ועכשיו בחטאתם לא היו רואים אלא עמוד בעב הענן. ולפי שאולי נאמר שהיה מדבר עם משה בעמוד ענן. אמר שאינו כן אלא ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. בלי אמצעי ובלי ענן. ולהורות כח משה על שאר הנביאים אמר ושב אל המחנה. כי שאר הנביאים היו פוחדים ורועשים וחרדה נופלת עליהם עד שאינן יודעים היכן עומדים. אבל משה אע"פ שהיתה נבואתו באספקלריא המאירה. מיד ושב אל המחנה בלי ערבוב. ואפי' יהושע תלמידו לא ימיש מתוך האהל בעוד שמדבר עם משה ה' הגדול. וזאת מעלה גדולה במשה וביהושע תלמידו. ובפרשת שלח לך הארכתי בזה: ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי. אחר שראה משה שהיה עת רצון. שב אל דברי השי"ת הראשונים שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך. וכן מ"ש בכאן הנה מלאכי ילך לפניך. והתחיל כמתמיה על דברי השי"ת ואמר ראה אתה אומר אלי. ולכאורה נראה שהדברים זרים מעבד לאדון. כי האדון יאמר לעבד ראה קראתיך בשם ראה נתתיך אלהים לפרעה. אבל העבד לאדון אינו ראוי לומר לו ראה אתה אומר אלי. ועוד מהו שחזר לומר ואתה לא הודעתני. ועוד מהו אתה אומר אלי. כי די שיאמר ראה אתה אומר העל את העם הזה. ואולי כי לשון ראה הוא לשון תחנה כמו ראה עניי. ראה ה' והביטה. ראה כי צר לי. ועכ"ז נשארו שאר הלשונות מיותרים. עד שנאמר שמשה אמר זה הלשון כמי שמתוכח עם אחר ומקשה לו מדידיה אדידיה. ואומר לו ראה מה שאתה אומר אלי כי דבריך סותרות אלו לאלו. וזהו ראה אתה אומר אלי. כי מצד אחד אמרת העל את העם הזה שנראה שהדבר תלוי בי. ומצד אחר לא הודעתני את אשר תשלח עמי. שאמרת הנה מלאכי ילך לפניך. בענין שנראה שסתרת דבריך הראשונים. וזהו ואתה לא הודעתני. וכן אמרת העל את העם הזה באומרך לך עלה מזה. שנראה שנתת לי בזה מעלה. ומצד אחד לא הודעתני את אשר תשלח עמי. ובזה אתה משפיל כבודי בענין שאיני מבין דבריך. וזהו ראה אתה אומר אלי כנותן לי מעלה יתירה עלה מזה. ואח"כ תמסרני ביד מלאך. זה אינו דבר ראוי אחר שאמרת ידעתיך בשם. ועכ"ז נשאר לי ספק היכן א"ל ה' ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. ועוד מה מקום מצא משה בכאן לזאת השאלה כי לא היה זמן לזה. אחר שהעם חטאו חטאה גדולה ונאמר לו הנה מלאכי ילך לפניך. ומהו עת רצון שאומרים שמצא עכשיו בזה המקום. ואולי נאמר כי מ"ש ידעתיך בשם חוזר לתכלית שליחות מצרים. שנאמר שם משה משה כפול לשון חבה ומציאת חן כמו אברהם אברהם. וזהו ידעתיך בשם כפול יותר משאר נביאים. ונכן תמצא כי כמו שאמר במשה ידעתיך בשם נאמר לאברהם שכפל בו ה' כי ידעתיו למען אשר יצוה. וכן אמר שם ויאמר כי אהיה עמך. ואחר שהשם יתברך עמו הוא יודעו בשם. וכן בשם ה' הוא מציאת החן כאומרו ויהי ה' את יוסף ויתן חנו. ועל זה אמר ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. וזה רחוק. ואולי נאמר כי מה שאמר ידעתיך בשם וגו'. הוא מצד שמו לבד ולא ממקום אחר. וזה כי שמו שהוא משה יורה על מעלתו שהשם יתברך יודעו ומוצא חן בעיניו. לפי שבשם הזה נדבק אל הש"י יותר מכל האדם. לפי ששמו כשם רבו וזהו מש"ה בהפוך אותיות השם. באופן כי שם ה' נקרא עליו. וכשאומרים זכרו תורת משה עבדי הוא כמו זכרו תורת השם. וכן תורה צוה לנו משה הוא כמו צוה לנו השם. כי השם הוא המצוה ומשה הוא המצוה בשם השם. וכן משה שמו כשם רבו כמו שאמר במטטרו"ן כי שמי בקרבו שעולה כמו שדי. וכן משה בגימטריא מטטרו"ן שר הגדול. ועליו נאמר ממכו"ן שבת"ו השגי"ח. ואחר שזה השם הוא רומז דבר גדול. יפה אמר ידעתיך בשם כי בשם משה הוא ידוע אצל השם. ואחר שהוא ידוע אצלו הוא מוצא חן בעיניו. וזהו ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. וזה רחוק וקרוב לפי שהוא עמוק עמוק מי ימצאנו: והקרוב אלי על דרך הפשט כי מ"ש ידעתיך בשם. וכן מה שאמרנו מה מקום או זמן או עת רצון מצא משה עכשיו. נראה שכל זה הוא סמוך על פסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו. כי זאת מעלה גדולה במשה על שאר הנביאים כמו שכתבנו. ולא כתב כן בכל התורה כולה. אשרי ילוד אשה שכך נאמר עליו שהיה מדבר עמו פנים בפנים כאשר ידבר איש אל רעהו. כי זה מרוב חבה ומציאת חן. וזהו ידעתיך בשם משאר הנביאים לדבר עמך פנים בפנים. וגם מצאת חן בעיני כאומרו כאשר ידבר איש אל רעהו. כי זה מרוב חבה ואהבה וחן וחסד לדמות הצורה ליוצרה. ולכן אחר שמת משה שכתב בכאן ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. והוא השיג השגה גדולה מה שלא השיג עד כאן. אמר עכשיו הוא עת רצון ואמר ראה אתה אומר אלי. לאיש כמוני שנתת מהודך עליו אתה אומר העל את העם הזה ע"י מלאך. וכל המלאכים שואלים איה מקום כבודך ועמי דברת פנים בפנים. ואיך היה זה אחר שאתה אמרת ידעתיך בשם באומרך ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. וגם מצאת חן בעיני באומרך כאשר ידבר איש אל רעהו. ואם כן איך ידעתני. אחר שלא הודעתני את אשר תשלח עמי. ואחר שראה שהיה עת רצון לא רצה לשאול על דבר המלאך לפי שהוא נקל בעיניו. ושאל הודיעני נא את דרכיך. ואחר שידע דרכיו הדבר האחר מושג מצד עצמו. וכן אני סבור כי משה השיג מעלה זו של הדיבור פנים בפנים. לפי שישראל בחטאת העגל נפרש הדיבור והשכינה מהם. כי בראשונה היה מראה כבוד ה' כאש אוכלת לעיניהם. ועכשיו לא היו רואים אלא עמוד הענן מרחוק. בענין שנחסרה ונחלשה דעתם והשגתם ונכפלה למשה להשיג דיבור השם פנים בפנים כאשר ידבר איש אל רעהו. ואחר שראה עצמו מוכן ומושפע מהכבוד האלהי פנים בפנים. אמר זה עת מוכן ועת רצון. ולזה אמר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה שנראה שהם ראוים. ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. וא"ת שאין אני ראוי. ואתה אמרת ידעתיך בשם. נראה שאני ראוי. ולו הונח שלא אהיה ראוי מצד עצמי. על דרך מציאת חן אני ראוי. וזהו וגם מצאת חן בעיני. וזהו על דרך ונח מצא חן בעיני ה'. שר"ל שלא היה ראוי מצד עצמו אלא שמצא חן בעיני ה'. וזהו שאמר בכאן ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך. כלומר אעפ"י שאיני ראוי. על דרך מציאת חן הודיעני נא את דרכיך. איזה דרך אוכל להתנהג עם בניך בהנהגתם. עד שאני בעצמי בלא מלאך אוכל להנהיגם. ובזה ואדעך כמו שאמר ידעתיך בשם. ואעפ"י שאיני ראוי יהיה על דרך מציאת החן. וזהו למען אמצא חן בעיניך. וראה כי עמך הגוי הזה. ואעפ"י שלא תעשה זה בעבורי יש לך לעשות בעבורם. וכן ראה כי עמך הגוי הזה. ובעבורם אני שואל ולתועלתם ולא בעבורי. וכן ראה כי עמך הגוי הזה. ואעפ"י שחטאו עמך הסליחה. אחר שהם עמך ונחלתך. וי"א ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. אם הוא לצרכי או לצורך העם. אם לצרכי יהיה על אחד מב' פנים. אם שאני איני כדאי להנהיג את העם ואצטרך מלאך. או שעון העם יורידני מגדולתי כאמרך לך רד כי שחת עמך. אם תאמר שאני איני ראוי והרי אמרת ידעתיך בשם בלי שתוף מלאך. ואל האופן הב' אמרת וגם מצאת חן בעיני. ולכן אם נא מצאתי חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה. ולו ב' פירושים וראה בעניים ואתה תנחם בדרכך. לפי שהם עמך ואין להם שר ומזל ולא אמצעי אלא אתה. ולמה זה תמסרם ביד אחר. ב' וראה בחסדך כי עמך הגוי הזה והוא עם קשה עורף. וצריך למנהיג רחום וחנון והמלאך לא ישא לפשעם עד כאן: ויאמר פני ילכו והניחותי לך. לפי שהוא תלה שאלתו בזכות אחרים באומרו וראה כי עמך הגוי הזה. תלה לו השם יתברך בזכות עצמו. וזהו והניחותי לך בזכותך. וכאן השיבו על שאלתו לפי דרך התלמודי אמר ליה עכשיו אני שרוי בכעס ואין ראוי לך לשאול בשעת הכעס. אבל פני כעסי ילכו ואחר כך נניח לך. והשיב אם אין פניך וכעסך הולכים מיד אל תעלנו מזה. ולפי הפשט יאמר פני ילכו שהם פני הרחמים והניחותי לך. וחזר לומר אם אין פניך המיוחדות לך שהם רחמים גמורים אל תעלנו מזה. וזה אמר לפי שפני ילכו שאמר הוא כולל פנים רבים. לזה אמר ופניך המיוחדות והפרטיות לך. או שרמז אם אין פניך הולכים. לפי שהוא שאל בעדו ובעד העם. השי"ת לא השיבו אלא והניחותי לך ולא לאחרים. לזה אמר אם אין פניך הולכים עמי ועם העם אל תעלנו מזה. ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו. בלי שר ומלאך אמצעי. ובזה ונפלינו מכל שאר העמים. כי לכולם יש שר ומזל וחלק ה' עמו. ואז השיבו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה שאלך עמך בלי אמצעי. והטעם כי מצאת חן בעיני אעפ"י שלא תהיה ראוי. ועוד שאתה ראוי בלי מציאת חן. וזהו ואדעך בשם. כי אני ידעתיך וחבבתיך בשם בלי אמצעי. וזה תשובה על מה שאמר הודיעני נא את דרכיך. בענין שבידיעת דרכיך אדעך. ואחר שאדעך אני דבק בלי אמצעי. כי באופן אחר איך אמר ואדעך. כי כבר אמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. אבל היה רוצה להשיג מעלת השם מצד ידיעת דרכיו. ואלו הדרכים לא ידענו מה הם וכיצד הם. אבל כמו שאין אנו מכירין את השם יתברך אלא מצד פעולותיו ונפלאותיו. כאומרו יודו לה' חסדו ונפלאותיו וגו'. כן א"א למשה להשיג את השם אלא מצד דרכיו. וזהו יודיע דרכיו למשה. לפי שהם דברי סתר. ולא דרכנו דרכיו. אבל לבני ישראל עלילותיו. כי מצד פעולותיו הם מכירין אותו. וזהו הודיעני נא את דרכיך. ובזה ואדעך: ולרבותינו בזה דברים רבים בידיעת דרכיו. כיצד מתנהג בצדיק ורע לו רשע וטוב לו. ודברים כיוצא באלו. אין להאריך בהם כי הם דרכי סתר ושאלתו ובקשתו לידע דרכי ה'. שכולם תלוים בשם ה' הן לרחמים הן לדין. וזה תלוי בסוד י' ספירות ובידיעתם. וזהו שאמרו נ' שערי בינה היו וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד. שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים. וזהו ואדעך בשם. רוצה לומר תהיה לך ידיעה וחלק בידיעת השם ואין לנו עסק בנסתרות. ואחר שהיה לו חלק בידיעת השם. אמר הראני נא את כבודך. ולא אמר הודיעני. אלא הראני בראיית העין ובאספקלריא המאירה. את כבודך. ולא כבודך אלא את. לרבות מה שמתרבה מן הכבוד. ולא הכבוד. וזה על דרך שהמלאכים שואלים איה מקום כבודו. ולא איה כבודו. וכן בכאן את כבודך הפנים הסמוכים אל כבודך. ולא כבודך. ולכן השיבו הש"י לא תוכל לראות את פני הסמוכים אצל הכבוד. וזהו וראית את אחורי שהם קשר של תפילין. ולא התפילין עצמם. וזה רמז שיש כבוד לפנים מכבוד. והבטיחו שיראה הכבוד שהוא אחר. כבוד אחר. אבל לא כבוד הסמוך לכבוד הפנימי. והם דברים שאין אנו מבינים אותם. ועל דרך הפשט יש לך לידע כי כל שאלת משה לא היתה אלא בשביל ישראל. בענין שיחזרו לקדמותם. ורצה לידע דרכי הש"י. בענין שבהם ידע להתדבק בשם ה' ולכוין בתפלתו. ולידע סדר כפרת העון בין לעון העגל בין לעון אחר. לפי שהם עם קשה עורף. וכל זה עשה לפי שראה ישראל ערומים בלי מצוה ובלי תורה לפי שהוא שיבר הלוחות. ולכן רצה לתקן את אשר עוות ולהחזיר עטרה ליושנה. וכל זה תבין ממה שא"ל השם פסל לך שני לוחות. ומה תשובה היא זו לשאלתו ששאל הראני נא את כבודך. אעפ"י שנוכל לומר כי זאת תשובה לשאלתו. כי לידע כבודו כמו שאמר הראני נא את כבודך. השיבו השם יתברך כי זה א"א להשיגו. אלא מצד התורה כאומרם הפוך בה דכולא בה. ולזה אמר פסל לך ואתנה לך את לוחות האבן. והיה נכון לבקר ועלית אל הר סיני. ומצד זה תשיג כל הדברים. אבל האמת כי הכל תשובה לשאלת הראני נא את כבודך. ששאל שיראהו כבודו וגדלו באיזה דרך ישיג כפרת ישראל בענין שיחזרו לקדמותם. ושישוב ליתן להם תורתו ומצותיו. ולזה השיב לו אני אעביר כל טובי על פניך. זו מדת טובו וחסדו כיצד הוא טוב ומטיב לכל. וזה רמז על י"ג מדות שבם מטיב הש"י ומרחם. וזהו וקראתי בשם ה' לפניך שהוא רחמים גמורים. ואז וחנותי את אשר אחון. שזה רמז למשה שמצא חן בעיניו שישיג השגה שלימה כזו. וכן דבר כלל כנגד העם שאם יהיו ראויים ומוכנים. השם יחון וירחם עליהם באלו הי"ג מדות שהם רחום וחנון. ובזה תוכל להשיג מדת טובי. אבל שתחשוב שאני מראה לך כבודי לא תוכל לראות את פני. ורמז באומרו אני אעביר כל טובי על פניך כפי ערכך וכפי הכנתך שנולדת בה. כי לפי שכתב בלידתו ותרא אותו כי טוב הוא. לכן אמר אני אעביר כל טובי על פניך. אחר שאתה נולדת במדת טובי ואתה רב טוב לבית ישראל. ובעבורם אתה שואל זה. וקראתי בשם ה' לפניך. אחר שאתה מכיר מדת טובי. ובעבורך וחנותי את אשר אחון במדת טובי. אבל מה שקודם מדת הטוב שהוא לפני לפנים לא תוכל לראות את פני. כי לא יראני האדם וחי. רוצה לומר בעוד שהוא חי. ובמדרש הנעלם אמרו אפילו אדם שלמעלה. דכתיב דמות כמראה אדם עליו מלמעלה ולא חיות הקדש. וכן כתוב גם כן בפרקי רבי אליעזר: ויאמר השם הנה מקום אתי. ביאר לו כיצד יהיה העברת טובו לפניו וקריאתו בשמו. וזהו הנה מקום אתי ונצבת על הצור. הוא שאמר למעלה הנני עומד לפניך שם על הצור. וזהו ויתיצב עמו שם. ואולי רמז הנה מקום אתי מעלה מיוחדת אצלי. שתשיג שאלתך כאלו אתה מופשט מחומר ויושב בסתר אהלי. וזהו ונצבת על הצור. וזהו כאומרו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. כי יצפנני בסוכה ביום רעה מכל מיני מדות הדין יסתירני בסתר אהלו. בצור ירוממני הוא צור של משה שאמר לו ונצבת על הצור. והמקום הוא האהל שהזכיר. זהו כנגד ענייני עולם הבא שקונה מצד אור ה' ותורתו. וזהו אורי וישעי. וכן בזאת אני בוטח שהיא זאת התורה. וכנגד טובות העולם הזה ועתה ירום ראשי. כלומר בזה העת שאני בו ירום ראשי על אויבי. וזהו ונצבת על הצור. ולפי שאדם חי בגוף ובנפש א"א להשיג זה. אמר ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך. בענין שלא תקבל נזק. וזה כנגד כי יצפנני בסוכה. ובעמידת אותו המקום הקדוש תזדכך ותתלבן. בענין שכשאסיר כפי מעליך וראית את אחורי. אעפ"י שלא יראני האדם וחי. בהכנת זה המקום וזה הצור. תוכל להשיג דבר מה בחיים. וזהו הנה מקום אתי כמו שפירשתי: והיה בעבור כבודי. ששאלת ושמתיך בנקרת הצור. הוא מקום יותר מיוחד. ושכותי כפי הוא עמוד ענני כמו על כפים כסה אור. ובעברי והסירותי כפי וראית את אחורי שהם אחורי הכבוד. ולא הכבוד שהוא פני. והאחורים הם מדות טובות שאמר לו. והם מדות נמשכות ממנו שהם קצת הכבוד ולא הכבוד. ועל דרך הרמז לפי שהוא שאל ראיית הכבוד. השיבו השם יתברך שא"א לו להשיגו. אבל ישיג אות אחד מהכבוד שהוא הכ"ף. וזהו ושכותי כפי שהיא כמין כתר לראש המלך. ורמז בזה שישיג כבוד מלכותו ועטרת המלך אבל לא הכבוד. או שרמז לו שיסיר הכ"ף מכבודי. כי כבד"י עולה חצי שם המפורש שהם ל"ו. ואפילו זה לא ישיג. אלא והסירותי את כפי וראית את אחורי. מה שנשאר מן השם. ולהשלים שאלותיו אמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. להורות שהיה רוצה עתה מחדש לתת לו התורה. ואמר פסל לך שהוא יפסלם ויתקנם ויחצבם ממחצב של סנפרינון. אבל הראשונים אמר בהם והלוחות מעשה אלהים המה. כי הוא עשאם והוא אחד מהעשרה דברים שנבראו ע"ש בין השמשות. וכתבתי. אני בעצמי. את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים. זה לאות על מאמרם ז"ל שכשהגיע משה למקום מחנה ישראל פרחו האותיות מהלוחות ונשארו אבן כבראשונה. וז"ש את הדברים בעצמם שהיו על הראשונים. ולא אמר כדברים אלא הדברים. ועלית בבקר לפי שאתה מוכן. וכאן השיג משה מעלה יתירה מבמעמד הראשון לפי שהראה לו הש"י מדת טובו. ולכן אמר ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר. לפי שהראה לו הש"י מדת טובו. ולכן אמר ואיש לא יעלה עמך שאינם ראוים. גם הצאן והבקר אל ירעו. בענין שלא יקבלו נזק מהעברת שכינה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך