עם קשי עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתיך ועתה הורד עדייך מעליך. ויתנצלו בני ישראל את עדים וגו' והתרגום מפרש אעלה הוא מלשון סילוק ואין המקרא מתיישב היטב לפ"ז כי היאך שייך הטעם שאמר ע"ז כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך. ועוד קשה שה שהכתוב אומר ולא שתו איש את עדיו עליו ואח"כ אמר הורד עדייך ולזה נראה לפרש כי ידוע כי כאשר יזון החולה בלחם החטה או בבשר שמן יתקרב מיתתו כמו כן האדם אשר אין לו השגה והשפעת אלקות אשר יעלה במעלה העולה בית אל מסתכן שאפילו בן זומא הציץ ונפגע ובן עזאי הציץ ומת וכמו אם יזרח השמש עלי חלושי הראות יסתמו (עיני') כמו כן אם יזרח השפעת אלקות על שאינם ראוים ימותו וזהו שאמר כאן לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף פן אכלך כי לא יכלו לסבול השפעת.הקדושה וההשפעת ההשגה הגדולה האלהי כשיעלה בקרבם וזהו שאמר ג"כ ולא שתו איש עדיו היינו העדי שהי' להם שהיו יכולין עי"ז לעלות בהשגה במעלת בית אל ולא שתו עדים מחמת האבילות כדכתיב ויתאבלו וגו' ואח"ז כשרצו לעלות בהשגתם כבראשונה אמר להם הקב"ה הורד עדיך. כלומר שהקב"ה אמר שיסלקו עדיים מעליהם כי אינם שוב ראוים לכך כדכתיב ויתנצלו דמשמע שבעל כרחם התנצלו:
פסוק יג:
הודיעני נא את דרכיך. בש"ס וברכות פ"ק) אמרינן אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו. א"ל צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק וכו' והכי קאמר לי' צדיק וטוב לו צדיק גמור. תמוה על תירוץ הראשון דמצינו שני אחים שניהם צדיקים או רשעים ולאחד טוב ולהשני רע. ועל תירוץ הב' קשה דהא בש"ס אמרו דרבה ורב חסדא תרווייהו צדיקי גמירו הוי בי רב חסדא שיתין הילולא בי רבה שיתין תכלי וכו' ונראה דהנה בהא דאמרי בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא על זה עמדו המפרשים דהא סותר אמונת ההשגחה דכתיב והי' אם שמע תשמע וכו' ונראה לענ"ד בישוב זה דודאי יש מזל לכל אדם אמנם באם נולד במז"ט ונתחייב עונש נשתדד המזל הרע אך אם נולד במזל רע לא נשתדד המזל ליחיד לשנותו בטוב לפי מעשיו. וראי' מר' אלעזר בן פדת שאמר לו הקב"ה ניחא לך דלתעבד דאחריב עלמא אולי תברא במזלא דמזוני וזהו כוונתם לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא שהזכות אינו גורם לשדד המזל בשביל יחיד כ"א בשביל רבים. וכן בשביל שהוא שרש כל ישראל וכרבים דמי כמו שכתב הרשב"א והטעם דהא דמשדדי בשביל עונש ולא בשביל זכותהוא רק שרוב חסדיו יתברך ליתן העונש לרשעים בעוה"ז לנקותן מעונש העוה"ב משא"כ לטוב לא נשתדד המזל שלא ינוכה להן שכרן לעוה"ב כי יפה שעה אחת וקורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז. ולזה ע"כ הי' שאלת משה בשני צדיקים או בשני רשעים שנולדו במזל אחד ונשתדד המזל לאחד ולזה השיב לו הקב"ה שלפעמים מועיל לאחד זכות אבות בעוה"ז כי בעוה"ב אברהם לא יציל ישמעאל ויצחק לא יציל לעשו ואינו מועיל זכות אבות רק בעוה"ז ובב' צדיקים שנולדו במזל טוב ולא נשתדד המזל לרע השיב לו שזה צדיק בן רשע ועון אבותיו גרם לו והוקשה לו מקרא דבנים לא יומתו על אבותם ולזה השיב לו צדיק שאינו גמור כלומר שבוודאי עשה איזה חטא קל והוצרך שהענישו בעוה"ז כדי לנקותו בעוה"ב ור"מ ס"ל דאין להקשות כלל דיש עתים רצוים לפניו לשדד המזל אף שלא ע"י זכות ליחיד כדכתיב וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון:
פסוק כ:
לא תוכל לראות את פני בש"ס דברכות אמרינן אמר הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שרצית לא רציתי לכאורה קשה דכי משום דירא מהביט אל ה' נענש. לכן נראה בכוונתו דמשה הי' שכלו זך והי' מוכן מיום הולדו להשיג בשכלו וכל מי שמעיין יותר בהשגה הולך ממדרגה למדרגה ובכל יום מתחדד שכלו כי ההשגות הן בבלתי תכלית והנה משה ודאי לא ביקש השגת עצמות הבורא כי זה מהנמנעות כמאמר החכם אולי ידעתיו היותיו רק שהרמב"ם במורה נבוכים ח"א פ' ל"ח במה שתרגם אונקלוס ופני לא יראו ודקדמו לא ותחזין שרומז שיש נמצאות עצמות א"א לאדם להשיגם עש"ה ואם הי' מתחיל להשיג הי' משיג בסופו אף להנמצאות עצמות. ומחמת שהי' ירא מקודם להעמיק בהשגת העיונית עד לבסוף ממילא נתמעט השנה וזהו שאמר כשרציתי לא רצית וממילא לא תוכל לראות את פני ומעתה כי לא יראני האדם וחי דכיון שמשה לא בא להשגה זו א"א לשום אדם להשיגה: