לפרק ג'

מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם

אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כָּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
(אסתר ג א)

הקב"ה סיבב שהמן יקבל גדולה, כדי שהמפלה שלו תהיה כואבת ומוחלטת, שכן אינו דומה הנופל מגובה של מדרגה אחת, לנופל מגובה של כמה קומות, כך היה צריך להגביה את מעמדו של המן, כדי שהמפלה שלו תהיה עצומה, זהו שאמר איוב: "מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם"(איוב יב כג).

וּמָרְדֳּכַ֔י לֹא יִכְרַע וְלֹא יִֽשְׁתַּחֲוֶה

בפסוקים הבאים כתוב:

וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃
וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמָרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
וַיְהִ֗י באמרם (כְּאָמְרָ֤ם) אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃
(אסתר ג ב-ד)

בכל שעה שהמן היה רואה שמרדכי היהודי אינו כורע ומשתחווה, היה מתמלא כעס רב. אומרים חז"ל שהמן עשה עצמו אלוה, ויש אומרים, צלם של עבודה זרה תלוי לו על צווארו תמיד; על כן לא היה מרדכי כורע ומשתחווה. המן היה מאיים עליו ואומר לו, הכיצד אינך מפחד להפר את צו המלך, והרי "דינא דמלכותא דינא"? היה מרדכי אומר לו שאין הדבר אמור אלא בענייני ממונות, אבל בענייני דת אין "דינא דמלכותא דינא", ועל כן לא רצה לשמוע לו ולא כרע ולא השתחווה.

אמר המן למרדכי מדוע אינך משתחווה לי, הרי גם הסבא שלך יעקב אבינו השתחווה לסבא שלי לעשיו? השיב מרדכי להמן, יעקב אבינו אמר את הפסוק 'שִׁוִּ֬יתִי יְ-הֹוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד' והשתחוה לה' ולא לעשיו. אמר המן למרדכי אם כן גם אתה תעשה כן. אמר לו מרדכי, שם אצל יעקב אבינו היו עימו רק אחד עשר ילדיו, וביקש יעקב שיאמרו אף הם 'שִׁוִּ֬יתִי יְ-הֹוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד", וישתחוו לה', אבל אם אני אשתחווה אליך כל העולם יראה זאת, ולא ידעו שאמרתי 'שִׁוִּ֬יתִי יְ-הֹוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד'.

אמר המן, אם כך יש לי עצה, כשאתה תגיע ל"מודים אנחנו לך" בתפילה ותכרע, אני אעבור לפניך. אמר לו מרדכי, אני ב"מודים" סוגר את עיני ולא מסתכל. אמר לו המן אם כך כשתכרע ב"עלינו לשבח" אני אעבור מולך. אבל "וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃" גם כשאמר "עלינו לשבח" לא כרע ולא השתחווה כדי לא יאמרו שמשתחווה להמן, על כן מסר את נפשו ולא היה מוכן להשתחוות לו.

וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים

בפסוקים הבאים כתוב:

וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מָרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃
וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤ח יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי׃
(אסתר ג ה-ו)

המן לא רצה להרוג את מרדכי לבדו על אשר הוא מזלזל בכבודו, אלא ביקש ליזום תוכנית בה יהרוג את כל "שונאי ישראל", והיה צר לישראל מאוד בעבור זה.