פסוק א:אחר הדברים האלה. שנבראת רפואה זו להיות לתשועה לישראל:
פסוק א:גדל המלך וגו'. את המן שהקב"ה בורא רפואה למכתן של ישראל קודם שיביא המכה עליהם:
פסוק ב:כרעים ומשתחוים. שעשה עצמו אלוה לפיכך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה:
פסוק ד:היעמדו דברי מרדכי. האומר שלא ישתחוה עולמית כי הוא יהודי והוזהר על ע"א:
פסוק ז:הפיל פור. הפיל מי שהפיל ולא פירש מי ומקרא קצר הוא:
פסוק ז:הוא הגורל. הכתוב מפרש ומהו הפור הוא גורל הפיל הגורל באיזה חדש יצליח:
פסוק ז:מיום ליום. באיזה יום בחדש שיצליח:
פסוק ח:ואת דתי המלך. לתת מס לעבודת המלך:
פסוק ח:אין שוה. אין חשש כלומר אין בצע:
פסוק ט:יכתב לאבדם. יכתב ספרים לשלוח לשרי המדינות לאבדם:
פסוק י:ויסר המלך את טבעתו. הוא מתן כל דבר גדול שישאלו מאת המלך להיות מי שהטבעת בידו שליט בכל דבר המלך:
פסוק יג:ונשלוח ספרים. ויהיו נשלחים ספרים איש"טרא טרמי"ש בלע"ז והוא מגזרת (שופטי' יא) אם נלחום נלחם (ש"א א ב) הנגלה נגליתי (הושע י') נדמה נדמה:
פסוק יג:בשלושה עשר לחדש שנים עשר. ביום י"ג לאותו חדש שהוא י"ב לחדשי השנה:
פסוק יד:פתשגן. לשון ארמי ספור הכתב דרישממ"נט בלעז:
פסוק יד:להנתן דת. ציווי הכתב שהיה אומר להנתן חוק גזירת המלך:
פסוק יד:גלוי לכל העמים. דבר זה:
פסוק טו:והדת נתנה בשושן. מקום שהיה המלך שם ניתן החוק בו ביום להיות עתידים ליום י"ג לחדש אדר לכך:
פסוק טו:והעיר שושן נבוכה. היהודים שבה: