פסוק א:אחר. אחר חמש שנים:
פסוק א:גדל. בפתח כמו אבד ושבר בריחיה, והטעם בעושר:
פסוק א:מעל כל השרים. חסר כסא כאלו כתוב וישם את כסאו מעל כסא כל השרים, וכמוהו כסאך אלהים, והנבואה עודד הנביא, כי ככה משפט המלוכה להיות כסאות לשרי המלכות:
פסוק ב:וכל עבדי. הם השופטים, צוה לו בעבורו כמו אמרי לי אחי הוא:
פסוק ג:ויאמרו וגו’ נערי המלך. לא הזקנים ומלת עובר פועל יוצא כי תעבור הגבול ששם המלך, ומלת [צ"ל וכמוהו] חוק נתן ולא יעבור אחד מהם אותו:
פסוק ד:ויהי וגו’ ויגידו להמן. הטעם הגידו כי הוא כפה רפה בלשון ישמעאל:
פסוק ד:כי הגיד להם. זה האות שהיה בבגדי המן צורת צלמי אליל על כן לא השתחוה לו מרדכי, הנה ראינו אברהם השתחוה לבני חת, ואם ישאל שואל למה לא סר מרדכי משער המלך עד שלא יראנו המן ולא יסתכן בנפשו ובנפשות ישראל, התשובה כי לא יוכל לסור משער המלך כי במצות המלך עומד שם כי מעלה גדולה היתה ואם יעבר מצות המלך יהרג:
פסוק ה:וירא המן וגו’ וימלא. כפה רפה בלשון ישמעאל כאלו אמר נתמלא:
פסוק ה:חמה. בעבור כי הכעס מחמם הגוף:
פסוק ו:ויבז בעיניו וגו’ את עם מרדכי. שהכל סמוכים אליו כי הוא הגדול שבהם בדורו:
פסוק ו:ויבקש. המן להשמיד שם כלל לכל מיני מות:
פסוק ז:בחדש הראשון וגו’ ניסן. לשון כשדים:
פסוק ז:פור. לשון פרס ופי' לשון גורל:
פסוק ז:וטעם לפני המן כי מפיל הגורל היה אחד מבין בדברי הגורלות, ובדברי יחיד כי בחר להרוג את ישראל בחדש שמת בו משה רבינו ולא ידע כי באדר נולד, ואחרים אמרו בעבור חבור העליונים במזל גדי שנים עשר למזל דלי שהוא מזל ישראל, והנכון בעיני כי הגורל מהשם משפטו והאריך הזמן שיעשו ישראל תשובה, ודרך הפשט כי גורל הפיל ואין לשאול למה הפיל בחדש פלוני:
פסוק ז:גם אדר לשון כשדים:
פסוק ח:ויאמר המן. נון ישנו נוסף כגון בשנה אפרים יקח:
פסוק ח:עם אחד. מתבודד ואין מתערב עם אחרים:
פסוק ח:מפזר. והוא נבזה כי איננו מחובר במקום אחד, או בעבור שהוא מפוזר יזיק למלך כי יסית העמים שישנו דת המלך כאשר הם עושים, וטעם מפורד שהוא מתפרד במאכליו ובמשקיו:
פסוק ח:ואת דתי המלך אינם שומרים והנם חייבים מות:
פסוק ח:ולמלך אין שוה. כי לא יתנו לו מאומה, או טעמו איננו דבר שוה להניחם:
פסוק ט:אם על המלך טוב. דברי:
פסוק ט:ככר כסף. ידוע מהתורה כי הככר שלשת אלפים שקלים:
פסוק ט:עשי המלאכה. מלאכת המטבע:
פסוק ט:גנזי. אוצרות וכמוהו ובגנזי ברומים וכמו כן אחר גזי המלך והנון מובלע:
פסוק י:ויסר המלך את טבעתו. מעלה גדולה ובה יחתום הספרים:
פסוק י:האגגי. ממשפחת אגג:
פסוק יא:ויאמר וגו’ הכסף. שאמרת יהיה שלך, ובדרש כי הכסף הוא העץ ודרש נאה הוא, רק לא אחשורוש נביא, ואין משפט לשון הקדש לדבר בגמטריא:
פסוק יב:ויקראו. לשון יחיד הפחות לשון פחה [צ"ל הפחות ל"י פחה, והמאמר מוטעה גם בנדפס] בהא נראה לשון רבים בתיו כמו אבות והטעם בעבור היות אב לשון זכר לא חששו לשום תיו תחת מם וככה אין פחה כי אם זכר:
פסוק יג:ונשלוח. שם הפועל כמו נשאול נשאל דוד:
פסוק יג:להרג. שם פרט ולזכרים ולנקבות כלל:
פסוק יג:ומלת לאבד על הבנים להכרית הזכר:
פסוק יד:פתשגן. לשון כשדים כמו נוסחא:
פסוק יד:גלוי. הדבר ומפורסם:
פסוק יד:עתידים. מגזרת [חסרה מלת ועתדה] בשדה לך:
פסוק טו:הרצים. לא ידענו מתי הדת נתנה בשושן, על כן לא נוכל לדעת מתי נתענה, ודרש ויעבור לא אכל מצה דברי יחיד הן, ואם אמרנו שהתענה בט"ו בניסן לא עבר על התורה כי כל ישראל חייבין לאכול מצה ומרורים ליל פסח אם הן בארץ ישראל עם הפסח. וחוצה לארץ אכילתם לזכר, ואכילת המצות ימים שבעה רשות לא חובה רק התורה אסרה החמץ והתירה המצות כדרך ששת ימים תעבוד:
פסוק טו:והעיר שושן. ששם היהודים כאשר פירשתי:
פסוק טו:נבוכה. בנין נפעל וכמו נבוכים הם בארץ, רק בא שורק תחת חלם כי היה ראוי להיות על משקל נבונים: