פסוק א:אחר הדברים האלה. מאי אחר , אמר רבא, אחר שברא הקב"ה רפואה למכה, דאמר ר' לוי, אין הקב"ה מכה את ישראל אלא א"כ בורא להם רפואה תחלה שנאמר (הושע ו') כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים .
(מגילה י"ג ב')
פסוק א:וינשאהו. כתיב (תהילים צ״ב:ח׳) בפרוח רשעים כמו עשב וגו' מה כתיב בתריה להשמדם עדי עד, ושוב כתיב (איוב י״ב:כ״ג) משגיא לגוים ויאבדם, מלמד שאויבי הקב"ה למפלתן הן מתגדלין, וכן בהמן כתיב וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים ואח"כ ויתלו את המן .
(מ"ר)
פסוק ב:ומרדכי לא יכרע. וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך, אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן, חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוין שישתחוו לעבודת כוכבים [מ"ר פרשה ב' פסוק ה'].
פסוק ד:יום ויום. א"ר בנימין ב"ר לוי, בניה של רחל נסן שוה, הדא הוא דכתיב (פ' וישב) ויהי כדברה אל יוסף יום ויום, וכאן כתיב ויהי כאמרם אליו יום ויום וגו' .
(מ"ר)
פסוק ד:ויגידו להמן. אמר להם המן, הגידו לו, הלא זקנו השתחוה לזקני, דכתיב ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, אמר להו, ועדיין לא נולד בנימין .
(שם)
פסוק ד:אשר הוא יהודי. אמר להם, משה רבינו הזהיר לנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים .
(שם)
פסוק ה:וירא המן וגו'. א"ר איבו, תחשכנה עיניהם [של רשעים] מראות (תהילים ס״ט:כ״ד) לפי שמראית עיניהם מורידות אותם לגיהנם, וכה"א וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו וגו' .
(שם)
פסוק ו:ויבז בעיניו. בזוי בן בזוי, להלן כתיב ויבז עשו את הבכורה וכאן כתיב ויבז בעיניו .
(שם)
פסוק ו:במרדכי לבדו. אמר רבא, בתחלה במרדכי לבדו ולבסוף בעם מרדכי ומנו רבנן. ולבסוף בכל היהודים .
(מגילה י"ג ב')
פסוק ו:ויבקש המן להשמיד. אמר הקב"ה להמן, אי שוטה שבעולם אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי כביכול, שנאמר (תהילים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ ואתה אומר להשמידם, חייך שראשך תחת ראשיהם .
(מ"ר)
פסוק ז:הוא חדש אדר. תני, כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר נולד משה.
(מגילה י"ג ב')
פסוק ח:ישנו עם אחד. אמר ליה לאחשורוש, תא נכלינהו, אמר ליה, מסתפינא מאלהיו דלא לעביד בי כדעבד בקמאי, אמר ליה, ישנו מן המצות , אמר ליה, אית בהון רבנן, אמר ליה, עם אחד הן .
(שם שם)
פסוק ח:ישנו עם אחד. אמר ליה, אותו שנאמר בו ה' אחד ישן לו מעמו , אמר הקב"ה, אני אין לפני שינה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ואתה אמרת ישן אני, חייך שמתוך שינה אני מאבדך [הדא הוא דכתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו'].
(מ"ר)
פסוק ח:ישנו עם אחד. דבר אחר ישנו עם אחד, שניהון רברבן, אוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יו"ט, שהן מכניסין פחת בממונו של עולם, להם שבתא, ריש ירחא, פסח, עצרת, ריש שתא, וצומא רבא וחג הסכות, אמר ליה הקב"ה, רשע, עין רעה אתה מטיל במועדיהם, הרי אני מפילך לפניהם ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך – אלו ימי הפורים, הדא הוא דכתיב (משלי י"ט) פי כסיל מחתה לו.
(שם)
פסוק ח:מפזר ומפרד. אמר ליה, שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך – מפוזרים הם בין העמים, ושמא תאמר אית הנאה מינייהו – מפורדים הם בפרידה זו שאינה עושה פירות .
(מגילה י"ג ב')
פסוק ח:בכל מדינות מלכותך. אמר, שמא תאמר איכא מדינתא מינייהו – בכל מדינות מלכותך הם .
(מגילה י"ג ב')
פסוק ח:ודתיהם שנות. דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן .
(שם שם)
פסוק ח:דתי המלך אינם עשים. דמפקי לכולי שתא בשבת היום פסח היום .
(שם שם)
פסוק ח:דתי המלך אינם עשים. אין משמרים לא קלנדס ולא סטרנילא ומבזים מועדיך .
(מ"ר)
פסוק ח:ולמלך אין שוה להניחם. דאכלי ושתו ומבזו למלכא, ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהם זורקו ושותהו, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם חובטו בקרקע ואינו שותהו .
(מגילה י"ג ב')
פסוק ט:ועשרת אלפים. אמר ריש לקיש, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים .
(שם שם)
פסוק ט:ועשרת אלפים. מאי דכתיב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו – זה המן שנתן עשרת אלפים להכחיד את ישראל .
(מ"ר)
פסוק י:ויסר המלך וגו'. אמר רבא, משל דאחשורש והמן למה הדבר דומה, לשני בני אדם, לאחד היה תל בתוך שדהו ולאחד חריץ, בעל החריץ אמר מי יתן לי זה בדמים, ובעל התל אמר מי יתן לי זה בדמים, לימים נזדווגו זה אצל זה אמר לו בעל החריץ לבעל התל מכור לי תלך, אמר לו, טול אותה בחנם, ולואי, ודכותה – ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן .
(מגילה י"ד ב')
פסוק י:ויסר המלך את טבעתו. א"ר אבא בר כהנא, גדולה הסרת טבעת זו יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל, שכולם לא החזירים למוטב, ואלו הסרת טבעת – החזירתן למוטב .
(מגילה י"ג א')
פסוק י:ויסר המלך את טבעתו. רבנן אמרי, אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע, מנהגו של עולם לוקח נותן עירבון למוכר והכא המוכר נותן ערבון, כמש"נ ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן וגו' .
(מ"ר)
פסוק יא:הכסף נתון לך. הכסף בגמטריא העץ .
(שם)
פסוק יב:ככל אשר צוה המן. תניא, מאי דכתיב (איכה ג' ל"ז) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, מי צוה, המן צוה להשמיד וגו', והקב"ה לא צוה, אלא ישוב מחשבתו הרעה .
(מ"ר)
פסוק יג:טף ונשים. א"ר לוי, ארורים הם הרשעים שהם מתעסקים בעצה רעה על ישראל וכל אחד מהם אימר עצתי טובה מעצתך, אמר המן, שוטה היה פרעה שאמר כל הבן הילד היאורה תשליכוהו, וכי לא ידע שהבנות נשואות פרות ורבות אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד.
(מ"ר)
פסוק יד:פתשגן הכתב. מהו פתשגן הכתב – אנטיגרפון דאגרתא .
(שם)
פסוק יד:להיות עתדים. א"ר לוי, אוה"ע נבואתן סתומה, להיות עתידים ליום הזה ואינם יודעים אם להרוג אם ליהרג, אבל ישראל נבואתן מפורשת (ח' י"ג) להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם .
(שם)
פסוק טו:ישבו לשתות. אמר להם הקב"ה לשבטים, אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה כך אני אעשה לכם, הדא הוא דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות.
(שם)
פסוק טו:והעיר שושן נבוכה. רבא פתח לה למגילת אסתר מהכא (משלי כ״ט:ב׳) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם, ברבות צדיקים – זה מרדכי ואסתר, ישמח העם – כדכתיב ומדרכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר , ובמשול רשע יאנח עם, זה המן, וכן הוא אומר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה.
(מגילה י"א א')
פסוק טו:והעיר שושן נבוכה. היה אחד מישראל יוצא לשוק ליקח ליטרא בשר או אגודה של ירק היה הפרסי חונקו ואומר לו, למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך, לפיכך נאמר והעיר שושן נבוכה .
(מ"ר)