אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא. ודרך רמז אפשר אחר ה' דברים כלומר חמשה דברים. האלה ר"ת ה' אלה לרעת המן. והם א' שאמרו במדרש שדיבר שטנה על בית המקדש אמר הקב"ה אגדלנו ואנקם ממנו. ב' שיעץ להרוג ושתי ואחשורוש עברתו שמרה לנצח עד בא יומו ויעקרהו כמ"ש רבינו מהר"א מגימיזא. ג' מלכות אסתר כי הוא היתה אם בישראל להושיעם מיד שונא. ד' אלמלא אגרות ראשונות שכתבו להיות כל איש שורר וכו' ח"ו היו פושטים יד בישראל אבל היו דבריהם לחרפה ולבזיון. ה' שמרדכי הציל לאחשורוש וגילה עצת בגתן ותרש. וכל אלה גרמו ישועת ישראל ולעקור ע"ז המן הרע. כאשר כל זה מפורש ברז"ל והמפרשים: כורעים ומשתחוים וכו' מדוע אתה עובר וכו' כאמרם אליו יום ויום וכו'. הדקדוקים במקראי קדש הללו הן נגלים כאשר ירדוף הקור"א. ואפשר כמ"ש בתוספתא דהמן נמכר לעבד למרדכי וכתוב שם שטר העבדות שכתב המן והביא כל לשון התוספתא הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בספר הנחמד מנות הלוי. והדין היא שגוי הקונה גוי לא קנאו אלא למעשה ידיו אבל ישראל הקונה גוי קנה גופו וכאשר מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט דעבדים דין ה' וממ"ש מרן ז"ל בכסף משנה שם. והשתא מצות המלך להשתחוות להמן והיה צלם חקוק על בגדו וכתבו המפרשים דזמנין דאזיל בלבוש אחר וזה שאמר וכל עבדי המלך כורעים להמן עצמו כשלא היה לו לבוש שחקוק עליו עבודה זרה. ומשתחוים כשהיה לבוש בגד שחקוק עליו עבודה זרה. ומרדכי לא יכרע להמן ולא ישתהוה לעבודה זרה. ויאמרו עבדי המלך מדוע אתה עובר את מצות המלך דודאי לא לחנם. ויהי כאומרם אליו יום ויום בין ביום שהיה צלם חקוק על בגדו בין כשלא הי"ל צלם. ולא שמע אליהם בטענה שהקונה גוי והוא ישראל קנה גופו. ולא דמי לגוי הקונה גוי שלא קנאו אלא למעשה ידיו. ומאחר שגופו קנוי לו אינו מן הדין לבזות עצמו להשתחות לעבדו אשר גופו קנוי לו. ויגידו להמן לראות היעמדו דבריו אשר הוא יהודי וגופו קנוי וירא המן כי אין מרדכי כורע כשאין לו צלם ואין משתחוה כשיש לו צלם והיה טעמו בעבור שהוא עבדו. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי אז אם יהרוג למרדכי יהיה שיחה בפי הבריות וידעו הטעם כי הוא עבדו ולכן הורג אדוניו והוא ביזוי לו. כי הגידו לו את עם מרדכי צוררי עמלק והם יפרסמו קלונו. אי נמי כי הגידו לו את עם מרדכי שאם נהרג צדיק אחד הוא מכפר על כלם והוא ברשעו לא רצה שיהיה להם כפרה ולכן חשב להשמיד כלם כאחד. אי נמי במה שכתב הרב יערות דבש דף צ"ז דמשה רבינו ע"ה היה כולל כל נשמות ישראל וכן מרדכי כמ"ש איש יהודי שהיה שקול כמשה רבינו ע"ה. וכמ"ש שם בענין חילוק הפרזים למוקפים יש להשיב על דברי הרב ז"ל כמ"ש אני עני במק"א ואכמ"ל. ועל פי האמור אפשר לרמוז פרשת ואתה תצוה וכו' הכוונה ואתה תצוה את בנ"י שאתה מחובר עמהם שאתה כולל כלם ויקחו אליך שיתמידו בתלמוד תורה שהיא שלך. שמן זית זך ר"ת גימטריא מרדכי היהודי כמ"ש רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל שהוא כמוך. ואפשר שזה שאמר ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי כלומר שכלם אחוזים בו על דרך מרע"ה ובשנאת מרדכי רצה לעקור הכל מאחר שכלם אחוזים בו: ישנו עם אחד כו'. אפשר לפרש שהכונה ישנו עם אחד שתכלית אומה זו הוא להיות אחדות ביניהם וזהו קיומם ויסודם. אבל עתה מפוזר מיכא ציבחר מיכא צבחר ואפילו אותם שהם במקום אחד מפורד הם נפרדים ושנאת חנם יש ביניהם ולא סגי ביניהם אלא בין העמים גם שונאים לעמים ופשתה המספחת בכל מדינות מלכות ויש נזק גדול שימשכו מדות רעות שלהם בכל המלכות ודתיהם שונות מכל עם שעיקרם הוא יחוד ואחדות ועושים ההפך והוא הפך דתם ואת דתי המלך אינם עושים ונמצאו קרחים מכל דת. ולמלך אין שוה להניחם כי ימשך נזק גדול בכל המלכות להשריש מדות רעות אלו בכל המלכות. אם על המלך טוב יכתב לאבדם וכו' ואח"כ ראיתי קצת מזה במפרשים. ובהכי ניחא מ"ש רז"ל ישנו עם אחד ישנים מן המצות דכיון דיש שנאה ביניהם נפל תור"ה דכי איכא אחדות כשמקיים אחד מהם מצוה נחשב כאלו קיימוה הכל אבל עתה נתמעט כח המצות ומה גם שעוברים תדיר על מצות עשה ואהבת לרעך כמוך ועל לא תשנא ועל לא תקום ולא תטור וזה תדיר ואם כן ישנים מן המצות: ויסר המלך את טבעתו. כתוב בספר שכחת לקט דאם המן היה נותן זהב שהוא דין לא היה תקומה אך נתן כסף שהוא חסד ועי"ז ניצולו ישראל זהו תורף דבריו. ואחשורוש היה יותר שונא והרגיש בזה ויסר המלך את טבעתו שהוא זהב לעורר הדין. אך גם הוא טח מראות עיניו ואמר לו הכסף נתון לך ונמצא שקיים המכירה בכסף אלא שאחר כך נתן לו הכסף במתנה ואם כן ישראל נמכרו בכסף שהוא חסד. וטבעת זהב נתנו להמן לעורר הדין עליו. ועוד הארכתי אני בעניי בדרושים בס"ד: הכסף נתון לך. הרב מהר"ר יונתן ביערות דבש חלק ב' דף פ"ח כתב עמ"ש פרקא קמא דמגילה דאמר המן למרדכי אתי מלא קמצא דידכו ודחי עשרת אלפי ככר כסף דידי וצריך להבין מה ענין קומץ שהוא קרבן לה' ועשרת אלפים ככר שנתן לאחשורוש ואם יתן איש מתנה למלך הירצה לה'. וכן אמרו גלוי וידוע שעתיד המן לשקול וכו' לפיכך הקדים השקלים מה ענין זה לזה השקלים לקרבנות. והמן שקיל ואתי למלך טפש ותו מאי קאמר דחי לעשרת אלפים ככר הלא לא היה אלא אמירה בעלמא דתכף א"ל אחשורוש הכסף נתון לך. אבל הענין כי אמר לו הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך ועל שניהם הוא אומר כטוב בעיניך ותכלית הטוב בכסף לחלקו לעניים וכבר א"ה ידעו מנבוכדנצר כי הצדקה מועילה מאד כמ"ש לו דניאל וחטאך בצדקה פרוק וזה היה טוב בעיני כל השרים לחלקם לעניים וכן עשה וחשב שהוא יותר מכל הקרבנות דכתיב נבחר לה' מזבח ולזה תמ"ה יקרא אתי מלא קמצא וכו' ודחי עשרת אלפים ככר כסף לעניים. והשיב מרדכי כי הצדקה שלי דמה שקנה עבד קנה רבו זהו תורף דבריו והם חידוש גדול ומשפטי הכתובים ורז"ל לא משמע כן. ולפי דבריו אפשר במה שנודע מפי סופרי"ם דמלך ספרד שאל למשנהו דהוה אמיד טובא בעושר גדול על אחת כמה וכמה רבבות סך ממונו. והשיבו כי ממונו סך שלשים אלף כפולות וחרה אף המלך ואמר לו המשנה אדוני שאל כמה הוא ממוני ואמת יהגה חכי כי אעבור בסך שלשים אלף כפולות נתתי לצדקה וזהו ממוני ודאי. והיתר על זה לא ידעתי למי יהיה. ותשובה נצחת השיבו כמ"ש מונבז המלך פרקא קמא דבתרא וז"ש הכסף נתון לך רוצה לומר שתתנהו לצדקה ואז יהיה לך דלא יקרא שלו כי אם מה שנותן לצדקה. ובזה מובן מ"ש במדרש לקח טוב ורוח הקדש אומרת העץ נתון לך הכסף גימטריא העץ. כלומר שקר ענה אחשורוש דעבדא דמאן הוא ונכסוהי למאן דצדקה זו של מרדכי. ולכן העץ נתון לך הכונה דאמרו רז"ל דלקח עץ מבית המקדש והכין העץ למרדכי ואפשר דיען הוא כתב בשטר שהוא עבד של מרדכי דאם ימרוד בו יתנסח אע מביתיה וזקיף יתמחא עלוהי. בההוא פחדא הוה יתיב ובקש עץ שאינו שלו. אכן רוה"ק אומרת העץ נתון לך והרי הוא שלך ויתקיים מ"ש בשטר וכמשפטך אתה חרצת. וזהו כונת התוספתא אשר הכין לו תנא לו הכין כלומר דבהכנה זו הוציאו לחולין וקנאו להיות שלו ויתקיים מ"ש בשטר שכתב על עצמו. ויען שישראל השתחוו לצלם לכן הקדים הקב"ה שיתנו שקלים. וכשם שהיו שקלים לכפר על העגל כמ"ש בתנחומא דף ק"ט ע"ב דפוס אמשטרדם. ולדעת מאן דאמר במדרש דגזרת המן בעבור מכירת יוסף א"ש נמי דמבואר בתנחומא שם דף קי"ב ריש ע"ב דמחצית השקל לכפר מכירת יוסף ע"ש. ולפי דברי הרב מהר"י הנזכר דהמן נתן הכסף לגוים לצדקה. מצינו טוב טעם למ"ש רז"ל דבפורים דינא הוא גם כי יתנו בגוים דכיון דמתנות לאביונים אתיא זכירה רב חסד שלא קבל ה' צדקות המן. וכל קבל דנא אנן בדידן מיהב יהבי ישראל צדקה אמיתית לאביוני ישראל. ואתיא מכללא לתת לגוים לזכור צדקת המן לגוים ואהניא ליה לקעקע ביצתו ותלו אותו כמ"ש רוה"ק הכסף העץ נתון לך. ועוד אפשר לומר כמ"ש הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בספר הבהיר מנות הלוי דכל שררת המן היה שבעים יום וביום שבעים ואחד נתלה וזה רמז העץ כי צ"ה גימטריא המן ע' רמז לשבעים יום שהיתה שררתו. וכשתחבר ע' עם שמו יעלה כמספר העץ. וזהו הכסף גימטריא העץ. עוד יש לרמוז שכתב הרב מהר"י ביערות דבש ח"ב דף ע"ט ע"ג דטעם המן דשמח שיצא הגורל באדר דכנסת ישראל ליונה אמתילא וכתב רשב"ם ז"ל בבתרא ריש דף פ' שדרך היונים לעשות שתי ולדות בכל חדש זכר ונקבה חוץ מאדר שאינן יולדות ע"ש ולכן שמח דחדש אדר סימן רע ליונה עד כאן דבריו. ואפשר כי יונה היה סימן רע לו כי יונה גימטריא ע"א וביום ע"א נתלה ואבד שמו:
